שאלה
האם מותר לגבר ללבוש סוודר עם גזרה לנשים?
תשובה
א. אסור לגבר ללבוש בגד של אשה וכן להיפך אפילו בבגד אחד.
ב. בגד שאין לו צבע או גיזרה מיוחדת לאיש או אשה ניתן ללבוש על ידי שניהם, בגד שיש לו גיזרה או צבע המיוחד לאשה אין ללבוש לגבר, וכן להיפך.
ג. אין ללבוש בגד המיוחד לאשה בפורים או לחתונה.
ד. במקום קור שאין לו סוודר אחר יש להקל וללבוש סוודר של אשתו, אע"פ שיש לו גיזרה אחרת, ובלבד שהוא ניכר בשאר הבגדים שהוא איש.
מקורות
כתוב בתורה דברים פרק כב פסוק ה "לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה כִּי תוֹעֲבַת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה".
איתא בגמ' נזיר דף נט עמוד א "כדתניא: לא יהיה כלי גבר על אשה – מאי תלמוד לומר? אם שלא ילבש איש שמלת אשה ואשה שמלת איש, הרי כבר נאמר תועבה היא, ואין כאן תועבה! אלא, שלא ילבש איש שמלת אשה וישב בין הנשים, ואשה שמלת איש ותשב בין האנשים; רבי אליעזר בן יעקב אומר: מנין שלא תצא אשה בכלי זיין למלחמה? ת"ל: לא יהיה כלי גבר על אשה, ולא ילבש גבר שמלת אשה – שלא יתקן איש בתיקוני אשה", וראה שם בראשונים, ובב"י יו"ד סי' קפ"ב.
[ובגמ' שבת צ"ד ע"ב ומכות כ ע"ב דרשו חז"ל שה"ה למלקט שערות לבנות מתוך שחרות ולאו דווקא בגד דכל מה דהווי בכלל דרכה של אשה, וכן בגמ' נזיר נ"ט ע"ב נדרש גם על מעביר שיער בית השחי ובית הערווה].
פסק הרמב"ם הלכות עבודה זרה פרק יב הלכה י "לא תעדה אשה עדי האיש כגון שתשים בראשה מצנפת או כובע או תלבש שריון וכיוצא בו או שתגלח ראשה כאיש, ולא יעדה איש עדי אשה כגון שילבש בגדי צבעונין וחלי זהב במקום שאין לובשין אותן הכלים ואין משימים אותו החלי אלא נשים הכל כמנהג המדינה איש שעדה עדי האשה ואשה שעדתה עדי איש לוקין ".
והנה איתא בגמ' נדרים דף מט עמוד ב "דביתהו דרבי יהודה נפקת, נקטת עמרא עבדה גלימא דהוטבי, כד נפקת לשוקא מיכסיא ביה, וכד נפיק רבי יהודה לצלויי הוה מיכסי ומצלי, וכד מיכסי ביה הוה מברך: ברוך שעטני מעיל", כלומר שלר' יהודה היה מעיל אחד לו ולאשתו כשאשתו היתה יוצאת היא הייתה לובשת ושהיה יוצא הוא היה לובש, וצריך לומר שלא היה ניכר שהוא בגד של אשה, ולפ"ז הט"ז שיובא לקמן ישנו עוד תי'.
למעשה כתב השו"ע סי' קפ"ב סעי' ה' "לא תעדה אשה עדי האיש, כגון שתשים בראשה מצנפת או כובע או תלבש שריון וכיוצא בו (ממלבושי האיש לפי מנהג המקום ההוא), (טור) או שתגלח ראשה כאיש. ולא יעדה איש עדי אשה, כגון שילבש בגדי צבעונים וחלי זהב במקום שאין לובשין אותם הכלים ואין משימין אותו החלי אלא נשים"
והוסיף הרמ"א "ואפילו באחד מן הבגדים אסור, אף על פי שניכרים בשאר בגדיהם שהוא איש או אשה".
וכתירוץ שהבאנו כתב ערך לחם סעי' ה' וז"ל "מלבוש מלבוש שדרך ללובשו אנשים ונשים מותרים כולם ללובשו אפילו אנשי מעשה, נדרים דף מ"ט ע"ב, ועיין לעיל דין א'".
כתב הרמ"א באו"ח תרצ"ו סעי' ח' "ומה שנהגו ללבוש פרצופים בפורים, וגבר לובש שמלת אשה ואשה כלי גבר, אין איסור בדבר מאחר שאין מכוונין אלא לשמחה בעלמא". וכתב המשנ"ב ס"ק ל' "הראשונה – עיין ביו"ד סימן קפ"ב שכתב שם הט"ז בשם הב"ח שיש לבטל מנהג זה הן בפורים או בשמחת נישואין וכ"כ באה"ג שם ואם כל המלבושים של איש רק מלבוש א' של אשה וניכרים הם אפשר שאין למחות בהם [פמ"ג] ועיין בכנה"ג ובשל"ה שהזהירו להרחיק מזה". וכ"כ הכה"ח והיינו דווקא שמטרה היא להדמות אבל מפני הצינה מותר וכדלהלן.
כתב הב"ח "דברי רבינו בדין זה סתומים דמשמע דבכל ענין אסור ואינו כן אלא יש היתר בשני דברים. האחד שאין איסור אפילו בדבר שהוא נוי וקישוט אלא אם כן באשה הלובשת בגדי איש להתדמות לאיש ואיש הלובש בגדי אשה להתדמות לאשה אבל אם לובשין כדי להגן מפני החמה בימות החמה ובימות הגשמים מפני הגשמים אין שם איסור… ומכאן הוכיחו התוספות בפרק שני נזירים (נט א ד"ה גבול) דמותר לראות במראה כשמסתפר בעצמו כדי שלא יחבול בעצמו וכך היה אומר הר"ף שרבו ה"ר שמואל מאייבר"א היה מסתפר במראה עכ"ל והיינו טעמא דאיסור מראה משום לא ילבש גבר שמלת אשה ואינו אסור כי אם להתדמות לאשה לנוי ויופי ולהתקשט ובמרדכי פרק במה טומנין (שבת סי' שכז) כתב וזה לשונו ובני אדם שיש להם ריבוי שערות על ידיהם ובושים להיראות בין אנשים מותר להסירם דאין לך צער גדול מזה עכ"ל ובתשובות מה"ר מנחם מירזבור"ק איש לא יסתפר במראה רק כשמסתפר בעצמו מותר שלא יחבול בעצמו וכן כשמסתפר מן הגוי שלא במקום רבים ע"כ", וסיים שאם עשוי לנוי וקישוט של אשה אסור ללבוש אף בפורים או בשמחת חתן וכלה, כלומר דבגד המיוחד לאשה אינו אסור אל"כ לובשו כדי להדמות לאשה, אבל אם לובשו מפני הקור מותר, אך אם הוא עשוי לנוי וקישוט אסור.
וכתב הט"ז בס"ק ד' "לא תעדה אשה. משמע דרך עידוי וקישוט אסור אבל אם עושה כן מפני החמה או צנה או גשמים אין איסור כן נראה לי פשוט וכן משמע מדהתירו בסימן קנ"ו להסתפר במראה כשיש צורך לעשות כן. ובאורח חיים סימן תרצ"ו הביא רמ"א דאפילו מפני שמחת פורים המנהג להתיר בזה ואף על גב דיש אוסרים ומו"ח ז"ל כתב שיש לאסור את זה והביא ראיה ממה שכתב ר"א ממיץ לאסור לעשות כן מפני שמחת חתן או כלה והשומע לאסור תבוא עליו ברכה כי יש הרבה מכשולות חס ושלום מזה כשהולכין ביחד בלי היכר איש או אשה", משמע דמצדד להקל אף בנוי וקישוט.
וכתב הש"ך בס"ק ז' "לא תעדה כו'. כ' הב"ח דיש היתר בב' דברים הא' שאין איסור אפילו בדבר שהוא נוי וקישוט אלא באשה הלובשת בגדי איש להתדמות לאיש ואיש הלובש בגדי אשה להתדמות לאשה לנוי וקישוט אבל אם לובשין כדי להגן מפני החמה או צנה וכיוצא בזה מותר, הב' דאף להתדמות אין איסור אלא בדברים שהן עשוין לנוי וקישוט כו' ע"ש שהאריך ואין דבריו מוכרחים כ"כ ומ"מ נראה דהיינו דוקא בתיקוני אשה אבל אם לובש ממש בגדי אשה עד שאינו ניכר שהוא איש וכן איפכא בכל ענין אסור וכ"כ הרא"מ בספר יראים דאסור ללבוש אפילו דרך עראי ובדרך שחוק שהרי לא חילק הכתוב ולפי שראיתי בני אדם לובשין במלבושי אשה וגם אשה במלבושי איש בדרך עראי במשתאות של חתן וכלה וגם בענינים הרבה כתבתי כן עכ"ל ומשמע דבכל מלבושים קאמר ומיירי בגוונא דפרישה והב"ח נדחק בדבריו עיין שם, ולענין איסור לבישת גבר שמלת אשה בפורים האריך הב"ח כאן ועי' באורח חיים סימן תרצ"ו ומ"ש שם", נראה דמצדד דמותר, ומכל מקום העלה דאם לובש לגמרי בגדי נשים דאסור.
שיורי ברכה יורה דעה סימן קפב "אין להקל ללבוש איש שמלת אשה וההפך אפילו בשמחת חתן וכלה. דבר זה רבינו הגדול אמרו, אבי התעודה הרמב"ם ז"ל, הובא בתחילת ספר מעשה רוקח, בחידושין שהביא שם. ומתאמרא כותיה מגברא רבא, ספר יראים (השלם סי' שפה), וכאשר העלה והביא הרב אשר בנה בית חדש בסימן זה. ומאחר עלות לדברי שני המאורות הגדולים, אין לסמוך על קולת מהר"י מינץ (סי' טז) בפורים. וכאשר הכפירים שואגים ממעונות אריות, רבנן בתראי, הלא בספרתם. ואיש על העדה יאזור חיל בדעת ובכשרון לבטל מנהגים אלו וכיוצא בהם, ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה, וכתיב ואשמם בראשיכם. ואומר חטאת הקהל הוא אשר נשיא יחטא, ויהיה הב'ל רועה.
ד. בגד שדרך ללבשו אנשים ונשים, מותרים כלם ללבשו. נדרים מ"ט. מהריק"ש בהגהותיו. וכן כתב הרב באורך בספר אהלי יעקב מתשובותיו הנדפס מחדש בסימן ע'. ושם כתב הרב ז"ל דהגם דיד הדוחה נטויה לדחות ההיא דנדרים, מ"מ הדין דין אמת, וכדמוכח מדברי הפוסקים. ע"ש באורך".
וכתב מרן הרב בהערות לקיצו"ש סי' קע"א ס"ק א "בגד או צעיף המתאים לנשים וגברים מתר בלבישה לשניהם, בגד שצבעו או אפן תפירתו מיחד לאיש אסור לאשה וכן להיפך דרכי תשובה", ואח"כ הביא את ענין פורים וכתב שאין לנהוג כן.
העולה
א. אסור לגבר ללבוש בגד של אשה וכן להיפך אפילו בבגד אחד.
ב. בגד שאין לו צבע או גיזרה מיוחדת לאיש או אשה ניתן ללבוש על ידי שניהם, בגד שיש לו גיזרה או צבע המיוחד לאשה אין ללבוש לגבר, וכן להיפך.
ג. אין ללבוש בגד המיוחד לאשה בפורים או לחתונה.
ד. במקום קור שאין לו סוודר אחר יש להקל וללבוש סוודר של אשתו, אע"פ שיש לו גיזרה אחרת, ובלבד שהוא ניכר בשאר הבגדים שהוא איש.