שאלה

האם ישנה אפשרות כלשהיא לאפות לחם בטאבון שבוודאות אפו או בישלו בו נבילות וטריפות?

תשובה

בתנור (טאבון) שהדרך לאפות בו גם איסורים ורוצה לאפות בו לחם שיגע בדופני או קרקעית התנור יש ללבן ליבון חמור את התנור כדי שיגיע לידי ניצוצות ניתזים הימנו, (אך צריך ליזהר היטב שיהיו ניצוצות ניתזים ממנו, מפני ששמעתי ממורה הוראה שבדק בעצמו ואמר לי שקשה מאוד להגיע לשיעור זה) בכל שטח התנור,
ולכן נראה שיאפה בו לחם בהפסק כלי ובלבד שהתנור יהיה נקי מכל שאריות מאכל.

מקורות

תשובה: הנה מלשון השאלה נראה שידוע בוודאות שבישלו בתנור הזה אוכל טרייף ממש, וא"כ כנראה מהתמונה שסגנון האפיה הוא במגע ישיר עם התנור וא"כ יש ב' חששות (גם אם נקה היטב את התנור), א: אם הבשר (או שאר טריפות כגון דגים טמאים וכו') נגע ממש בתנור הרי התנור בולע ממש מהטרף, ואח"כ כשישים בפנים את הלחם מיד יבלע מה שהתנור בלע מן הטרף, וגם אם אינו בן יומו אסור מדרבנן לכתחילה.
ב: אם שמו את הבשר בתוך כלי א"כ החשש הוא זיעה שעלתה ונבלעה בתנור ואם כן אם אח"כ יבוא הלחם במגע ישיר עם התנור יבלע מן מה שבלע התנור, (ויש שמחמירים גם מדין ריחא עיין בפתחי תשובה סימן קח' ס"ק ב' בשם שו"ת חינוך בית יהודה ס"י ס"ב, שכל מה שאין חוששין לריחא בזה אחר זה הוא כשלא נוגע בפעם שניה אך אם נוגע ממש בתנור יש לאסור, וכן נראה שם ברעק"א על הש"ך סקי"ב, אך למעשה בנידון דידן נראה שהוא פתוח לגמרי מן הצד אף אם הוא תנור קטן שדעת הרמ"א להחמיר לכתחילה כמבואר בפמ"ג שם סקי"ד וי"ז, כאן שהרבה אחרונים חולקים על החב"י הנ"ל כמו שהביא בדרכ'ת סקמ"ו נראה להקל בפשיטות).
וא"כ ודאי שיש להכשיר התנור לפני השימוש בו, ואופן ההכשרה כאן שהוא כלי חרס (לבינה) מבואר בגמ' פסחים דף ל. "ההוא תנורא דטחו ביה טיחיא (פירש"י – שומן נתנו בו בקרקעיתו ונותן טעם בלחם) אסרה רבא בר אהילאי למיכליה לריפתא אפי' במילחא לעולם דילמא אתי למיכלא בכותחא, מיתיבי אין לשין את העיסה בחלב ואם לש כל הפת כולה אסורה מפני הרגל עבירה, כיוצא בו אין טשין את התנור באליה ואם טש כל הפת כולה אסורה עד שיסיק את התנור, הא הוסק התנור מיהא שרי, תיובתא דרבא בר אהילאי תיובתא", ונפסק להלכה בטוש"ע או"ח סי' תנ"א סעיף א' וב' (וביו"ד סי' צ"ז סעי' ב'), שיש לעשות להם ליבון חמור דהיינו עד שיהיה ניצוצות ניתזים ממנו וכדברי השו"ע שם סעי' ד' וזה כמעט ולא שייך בתנורים אלו, וא"כ אין לו הכשר.
אך חשבתי קצת לדמות דין זה להמבואר בסי' קח' סעיף ג' וז"ל השו"ע "אם יש שמנונית של איסור על המרדה אסור ליתן עליה היתר כל היום מיהו כשאינה ב"י מותר להשתמש בה משום דאי אפשר בענין אחר", וא"כ גם כאן אולי היה אפשר לדון שאם אין לו אפשרות לשרוף את התנור מבפנים כעת הוי כאי אפשר בענין אחר וא"כ כשאינו בן יומו היה ניתן להקל לכתחילה, אך נראה ברור דזה אינו דהא שם הטעם כמו שכתבו הפוסקים שהרי הגוי לא ישמע לנו לעשות מרדה חדשה בכל יום וממילא הוי שם דיעבד, משא"כ הכא.
אך נראה שאם רוצה לאפות ע"י הפסק כלי כל שהוא והתנור נקי מכל לכלוך של מאכל דיש להקל בפשיטות ואפי' התנור בן יומו ע"פ דברי הרמ"א ביו"ד סימן צב סעי' ח' "מידי דהוי אשתי קדירות נוגעות זו בזו דאין אוסרין זו את זו בנגיעה, כל שכן בזיעה. (מרדכי פרק כ"ה) מיהו לכתחלה יש ליזהר בכל זה (הגהות ש"ד)".
וכתב הט"ז סי' צז' סק"ג "נשאלתי באישה שאפתה פלאדין של גבינה בתנור על קרקע שלו בלא כלי ואח"כ שמה שם קדירה של בשר רותחת על אותו המקום שהיה ה"פלאדין", והשבתי שאין כאן איסור דחרסית של תנור שבלעו מן החלב לא גרע מקדירה שמבשלין בתוכה חלב ונגעה בקדירה של בשר דאין איסור כמ"ש הפוסקים בשתי קדירות שנוגעות זב"ז ורמ"א מביאו בסימן צב' סעיף ח' וכאן שהחמיר הרמ"א היינו לכתחילה דוקא," עכ"ל, ומה שסיים לכתחלה יש לאסור מבואר בפמ"ג שהוא כשהם ביחד הבשר וחלב ויש חשש שישפך מה שלא שייך בנידון שלנו, וגם מה שהשיג הש"ך בנקודות הכסף על דברי הט"ז כבר האריכו האחרונים וכמו שהביא בדרכי תשובה סי' צב' ס"ק קפ"ב שהש"ך הבין שהט"ז דיבר גם במקום שהמקום מלוכלך מבעין, אך אם הוא נקי לגמרי יש להקל בפשיטות וראה בכה"ח סי' צ"ב ס"ק ק"ג וסי' צ"ז ס"ק כ"ט שכן הסכים ומכל מקום כתב שבמקום שאין צורך ראוי להחמיר.
מסקנה: בתנור (טאבון) שהדרך לאפות בו גם איסורים ורוצה לאפות בו לחם שיגע בדופני או קרקעית התנור יש ללבן ליבון חמור את התנור כדי שיגיע לידי ניצוצות ניתזים הימנו, (אך צריך ליזהר היטב שיהיו ניצוצות ניתזים ממנו, מפני ששמעתי ממורה הוראה שבדק בעצמו ואמר לי שקשה מאוד להגיע לשיעור זה) בכל שטח התנור,
ולכן נראה שיאפה בו לחם בהפסק כלי ובלבד שהתנור יהיה נקי מכל שאריות מאכל.