שאלה
משפחה ספרדית שלא נהגו לאכול בשר חלק בית יוסף אלא גלאט וכשר, ועכשיו התחזקו והחליטו לאכול רק חלק בית יוסף, האם חייבים להגעיל את הכלים בבית?
תשובה
כלים שבישלו בהם בשר כשר, לאוכלים בשר חלק יש להם להכשירם קודם הבישול בהם.
אמנם במקום הפסד מרובה, כגון בכלי חרס וכדו', שלא ניתן להכשירם, ימתינו מלהשתמש בהם עשרים וארבע שעות מעת הבישול האחרון, ואחרי זה יוכלו להקל לבשל בהם אף בלא הכשר.
מקורות
א.
כתב הטור (יו"ד סי' ל"ט), וז"ל:
"מר יעקב גאון הורה לאחוז בקנה ולנענע הריאה ג' וד' פעמים יפה יפה וכל סירכא שתינתק על ידי נענוע זה כשרה ועל זה נוהגין במקצת מקומות להכשיר כל סירכא שתינתק כשהטבח מכניס ידו בנחת לבדוק שאומרין שאינו סירכא אלא ריר בעלמא שנתפשט מליחות הריאה שהסירכא אפילו אם יפרוך אדם אותה כל היום בין אצבעותיו היא הולכת ומתחזקת והרשב"א כתב כל סירכא שאמרנו אין הפרש בין אם תהיה עבה וחזקה בין שתהיה דקה שבדקות ולא כהללו שממעכין ביד ואם נתמעכה תולין להקל וכל הנוהגין כן כאילו מאכילין טריפות לישראל שזה לא שמענו מחכמים בשום מקום ע"כ".
והב"י האריך לבאר דעת מר יעקב גאון, האם הראשונים הסכימו על דבריו או לא, ומ"מ לעניין מעשה כתב, דאין אנו בקיאים בנענוע כלל, וק"ו הדברים לעניין משמוש וניתוק הסירכות ביד, שאין לעשות כן, וכל העושה כך מאכיל טריפות לישראל ח"ו.
וכ"כ בש"ע (שם סעי' י'), וז"ל:
"כל מקום שאסרו סרוכת הריאה אין הפרש בין שתהא הסרכא דקה כחוט השערה בין שתהא עבה וחזקה ורחבה כגודל, ולא כאותם שממעכים ביד ואם נתמעכה תולין להקל, וכל הנוהג כן כאילו מאכיל טריפות לישראל".
ברם, הרמ"א בסעי' י"ג, כתב לקיים המנהג שנהגו למשמש הסירכות ביד ולהפרידם, אם כי בחילוקים שונים, וז"ל:
"ויש מתירין למשמש בסרכות ולמעך בהם, ואומרים שסרכא אם ימעך אדם בה כל היום לא תנתק ולכן כל מקום שיתמעך תולין להקל ואומרים שאינו סרכא אלא ריר בעלמא (מהרי"ו וכל בו), ואף ע"פ שהוא קולא גדולה כבר נהגו כל בני מדינות אלו ואין למחות בידם מאחר שיש להם על מה שיסמוכו ומכל מקום צריך להיות הבודק ירא אלהים שיודע ליזהר למעך בנחת שלא ינתק בכח". וכו'.
והביא הפתחי תשובה (שם ס"ק י"ד), המקורות לטעם המקילין, אך סיים דשומר נפשו ירחק מכל כיו"ב, וז"ל:
"שלא ינתק בכח. עבה"ט. ועיין פמ"ג שכתב דמה שנהגו שוחטי זמנינו שמקלפין הסירכא בצפורן מעל הריאה מאכילין טריפות בישראל. ועיין בתשובת תפארת צבי חיו"ד סימן ד' שהאריך ליישב מנהג זה שנתפשט במדינות אשכנז ופולין וליטא שקולפים הסירכא מהריאה ואם עברה בודקים ע"י נפיחה ומצא סעד טוב למנהגנו. רק המחמיר על עצמו קדוש יאמר לו ע"ש [גם (בתשובת ח"ס סי' ל"ט) כתב וז"ל מריש הוי קשיא לי מנהג השוחטים בכל התפוצה לקלוף הסירכא מעל הריאה ולבדוק אח"כ ע"י פושרים ולא שקטה ולא נחה דעתי עד שהגיעני ספר פרי תבואה וראיתי בס"ק קנ"ג תשובת הגאון מוהר"ר סענדר שור אמרתי ברוך שבחר במנהגים ישרים. ומ"מ שומר נפשו ירחק מכל כיוצא בזה עכ"ל ע"ש]". ע"כ.
וראה בשל"ה (שער האותיות אות הקו"ף – קדושת האכילה ס"ק מ"ח), שכתב על כך:
"בענין משמוש בסירכא, למעך בה, שנוהגין העולם, ונתפשט הנגע בהרבה מדינות וקהלות, וממעכין אפילו בנסרך שלא כסדרן, שהוא טריפות, המוזכר בתלמוד. כבר כתב הרשב"א (סימן ד"ש) שהעושין כן כאילו מאכילין טריפות בישראל, וכן כתב רבינו ירוחם (נתיב ט"ו, חלק ה', סוף אות ו), וכתב כן בשם רבינו תם ובשם גדולי האחרונים, ורמ"א בהג"ה שולחן ערוך יורה דעה סימן ל"ט (סעיף י"ג). אף שהמובן מדבריו, שאין הדבר כשר לעשות כן, מכל מקום לא מיחה, כי כן דרכו, שלא לסתור מנהג הנהוג בכל מה דאפשר לקיימו. אמנם קנאת ה' צבאות תעשה זאת, לבלתי שמוע אל המנהג הרע הזה, כי אף בנענוע הריאה שהורה מר יעקב גאון, רבו החולקים עליו.
ואתם בנים, בניי יצ"ו, הנני מצוה אתכם, שלא תאכלו בשר הנכשר מכח מיעוך, במקום שהיתה טריפת הסירכא מצד הדין. ולא תקנו בשר מהטבח, עד שתדרשו אחר זה. ויושבי ארץ ישראל, וכל תפוצות ישראל, היושבים במלכות התוגר, כולם מטריפין".
ולעניין המנהג כיום, ראה בכף החיים (יו"ד סי' ט"ל אות רכ"א – רכ"ב), שכתב וז"ל:
"ומנהג הספרדים אשר בעיר קדשנו ירושלם ת"ו היו נוהגים כפסק הש"ע לאסור במיעוך ומשמוש אבל אחר זמן המלחמה דהיינו משנת תרע"ח ואילך שלקחו האנגלים את א"י התחילו להקל במיעוך ומשמוש משום שרבו האוכלוסין ויש כמה עדות ממקומות שנוהגין להקל במיעוך ומשמוש כמו מדי ופרס וכדו' ששם מקילין במיעוך מפני שהגוים אינם קונים בשר טריפה, אלא שעל כל פנים הספרדים אשר בעיר קדשנו ירושלם ת"ו עושים שני מיני בשר דהיינו בשר הניתר על ידי מיעוך ומשמוש כותבים עליו כשר, וכשתהיה הריאה נקיה בלא סרכות כותבים עליו חלק ר"ל חלק בלי סרכות וכשר אליבא דכ"ע כדי שיקנו ממנו היראים והנוהגים כפסק הש"ע, אבל דא עקא שהמון העם אינם יודעים מזה וקונים בשר שאין כתוב עליו חלק אפילו אותם הנוהגין להחמיר כפסק הש"ע, וצריך להזהיר המוכרים והקונים על זה. וכו'
ומנהג האשכנזים אשר בעיר קדשנו ירושלם ת"ו נוהגים להקל במיעוך ומשמוש כמ"ש לקמן סעי' י"ג בהג"ה אלא שעושים ג"כ שני מיני בשר הניתר במיעוך ומשמוש כותבים עליו כשר, וכתהיה ריאה נקיה בלא סרכות כותבין עליו גלאט ר"ל חלק בלי סרכות כדי שיקנו ממנו החסידים והיראים המחמירים לעשות אליבא דכ"ע". וכו'.
ב.
עתה נבוא לבאר האם יש צורך בהכשרת הכלים שבשלו בהם בשר כשר ולא חלק, כששרתה על המשפחה הנ"ל רוח טהרה ממרום לאכול מעתה ואילך אך ורק בשר חלק.
הנה נראה שמעיקר הדין אין צריך כלל להכשיר את הכלים, אע"ג שלדעת מרן ודעימיה בשר כשר הינו בגדר טריפה ממש, מ"מ מכיוון שיש הנוהגים לסמוך להקל כמבואר ברמ"א, יש לסמוך עלייהו לכל הפחות לגבי הכשרת הכלים.
כמבואר בשולחן ערוך (סי' ס"ד סעי' ט'), בדברי הרמ"א, וז"ל:
"חלב הדבוק לכרס שתחת הפריסה, אסור. הגה: וכן המנהג בכל מקום, מלבד בני ריינוס, שנוהגין במקצתו היתר, ואין מוחין בידם שכבר הורה להם זקן. (הגהות אשר"י ומרדכי ורוב הפוסקים) ובכל מקום שנוהגין בו איסור דינו כשאר חלב לבטל בששים (א"ו הארוך) אבל אין אוסרין כלים של בני ריינוס, הואיל ונוהגין בו היתר (חידושי אגודה)".
אמנם ראה בבאר היטב (שם ס"ק י'), דאייתי דעות האחרונים בזה אימתי נוהגין היתר בכליהם, ושיש חילוקי דינים בזה, וז"ל:
"כלים. דמסתמא המעט חלב שעל הכרס בטל בס' נגד כרס והמרק והלפתן שעמו (וכתב האגודה אין אלו נמנעין מכלים של אלו ומבישוליהן אך הכרס אין אוכלין וכ' רש"ל עליו מאחר שכ' שאין נזהרין אלא מכרס עצמו הא התבשיל שנתבשל עמו אוכלין וזהו מ"ש שאין נזהרין אלו מבשוליהן. ואפי' להאוסרין ומחזיקין אותן לחלב גמור מ"מ מסתמא החלב שעל הכרס הוא בטל בס' נגד הכרס והמרק והלפתן שעמו.
וש"ך כ' אפילו יש תערובת מחלב הדבוק לכרס בתבשיל ואינו בטל בתבשיל אין נמנעים מלאכלו ע"ש.
ופר"ח כתב לדידן דקי"ל טעם כעיקר דאורייתא אין להקל בכך.
ובת' מהרלב"ח דף קמ"ה כ' וז"ל אבל אם יש מנהג יעשה כמנהגם כגון במדינת ריינו"ס יש קצת מקומות שנוהגין איסור בחלב שעל הקיבה וכשבאין למקומות שנוהגין היתר אוכלין מבישוליהן מהמרק או מהבשר שנתבשל עם האיסור וכ"ש שמשתמשין בכליהם שהם ב"י ודוקא שיהיה מנהג באוכל כגון שאותן המקומות שנוהגין איסור דרים באותה מדינה שקצת מהם נוהגין היתר וקצת מהם נוהגין איסור דיש לומר שהמקומו' שנוהגין איסור לא קיבלו עליהם האיסור מכל וכל לאסור פליטתו והמרק והנתבשל עמו.
אבל אם המנהג במאכיל לבד ר"ל דהמאכיל הוא מהמדינה שקצת נוהגין בהם איסור והקצת נוהגין היתר והמאכיל נוהג היתר והאוכל הוא ממדינה שכולן נוהגין איסור כגון ממדינת פולין כשבא למקומות שנוהגין היתר אף על גב שנהגו להאכיל למקומות הסמוכים להם הנוהגין איסור. אסור לו לאכול מבישוליהן.
לפ"ז לא יפה הן עושין אנשי פולין שבאין למדינת אשכנז ואוכלין מבישוליהן.
מיהו הא דאסור לאכול דבר איסור מחמת מנהג אבותיו ובני מדינתו דוקא כשאין נראה לו היתר בדבר. אבל כשנראה לו היתר בדבר ובא ממקום שנהגו איסור למקום שנהגו היתר יוכל לאכול ש"ך סי' קי"ט ס"ק כ' ע"ש". ע"כ.
ומדבריו אלו יש שכתבו ללמוד לדינא, שהאידנא שקבלו עליהם קהילות הספרדים חומרת מרן הש"ע להטריף בשר שאינו חלק, א"כ הוי האוכל כבא ממקום שכולם אוסרים, ובפרט שרבים מקהילות יוצאי אשכנז ג"כ קבלו עליהם דברי הש"ע להחמיר בזה, וכמבואר לעיל אות א' בדברי השל"ה הקדוש, וכף החיים. עיי"ש.
ועל כן יש להכשיר הכלים שנתבשלו בהם בשר כשר ולא חלק.
אמנם יש שכתבו (ראה כתב עת אור תורה תמ"ה תשס"ה עמ' פ"ב – ק"ד מאמר של הרב ראובן אוחנה בעניין הכשרת כלים באולמות שמחה באירוע מהדרין, בשם הרה"ג מזוז שליט"א ועוד), שאין צורך להכשיר הכלים שנתבשל בהם בשר כשר לאוכלים בשר חלק מפני שנהגו כך ע"י היתר של גדולים וכמבואר לעיל.
ולעניין דינא נראה, דלכתחילה יש להכשיר את הכלים, ולהקל במקום הפסד מרובה (כגון בכלי חרס וכדו'), אחר שהיית עשרים וארבע שעות משימוש בכלי.
העולה מן האמור:
כלים שבישלו בהם בשר כשר, לאוכלים בשר חלק יש להם להכשירם קודם הבישול בהם.
אמנם במקום הפסד מרובה, כגון בכלי חרס וכדו', שלא ניתן להכשירם, ימתינו מלהשתמש בהם עשרים וארבע שעות מעת הבישול האחרון, ואחרי זה יוכלו להקל לבשל בהם אף בלא הכשר.