שאלה

מה הדין שכשמת למישהו קרוב ביו"ט ראשון של חג והם קוברים אותו באמצע חוה"מ (עקב ימים טובים שחל יומיים ושבת קודש שחלה מיד אחרי)ולכן ישנם כמה ימים עד שיגיע רגע הקבורה. האם אומרים קדיש בנתיים ומה לגבי דיני אנינות בחול המועד?

תשובה

האונן לא ילמד תורה אמנם שאר אנשים ילמדו תורה גם לפני הקבורה ויש לזה מעלה עצומה הן לשמר המת והן להצילו מדינה של גהינום.
קדיש יש מנהגים חלוקים וטוב שיאמר קדיש גם לפני הקבורה וכן המנהג בארץ ישראל.

מקורות

כתב השו"ע ביו"ד סימן שמא סעי' ה' "כל זמן שלא נקבר המת, אינו חולץ מנעל וסנדל, ואינו חייב בעטיפת הראש וכפיית המטה, אבל אסור לישב או לישן על גבי מטה, אפי' כפויה. הגה: וכל שכן שאסור בתשמיש המטה, וי"א דאסור ברחיצה וסיכה ושמחה ושאלת שלום ותספורת ובמלאכה ,אבל מותר לצאת מפתח ביתו". כלומר שלדעת השו"ע אונן כל זמן שלא נקבר המת אסור בלישב או לישון על מיטה או כסא גבוה ולדעת הרמ"א אבל אסור בכל דברים שבצנעה.
כתב הרע"א בסי' שמ"א "ומ"מ אסור בד"ת לדעת הי"א סעיף ה' בהגה תפל"מ וכ"כ בס' שמחת הנפש שאין קורין אותו לעלות לתורה ואסור בד"ת". וכ"כ בגליון מהרש"א יורה דעה סימן שמא וכ"כ בערוך השולחן יורה דעה סימן שמא ט"ז וכן כתב בבית עובד הל' אנינות סעי' י"ט וכ"כ מרן הרב במאמר מרדכי שבת פל"ט סעי' ב'.
וכתב השו"ע סי' תקמ"ח סעי' ה' "אף על פי שאין אבילות נוהג במועד, אנינות נוהג בו; שאם מת לו מת בחול המועד, אסור בדברים שאונן אסור בהם; ואם מת ביום טוב ואינו רוצה לקברו בו ביום, אין עליו דין אנינות אלא אם כן צריך להחשיך על התחום להכין לו צרכי קבורה, אז חל עליו דין אנינות משעה שמחשיך; אבל אם מת ביום טוב שני והוא רוצה לקברו בו ביום; או ביום טוב ראשון ורוצה לקברו ע"י אינו יהודי, חל עליו אנינות". כלומר שבמועד ישנו דין אנינות, וביום טוב תלוי אם רוצה לקוברו עתה יש אנינות ואם לחא לא חל.
מעלת הלימוד לעילוי נשמת
כתב בשע"ת סי' ר"צ ס"ק ב' "ובמח"ב בשם דעת חכמה בשם האר"י שאם מחדש בתורה מעטרין לאביו באותו עולם לכן נסמך כיבוד למצות שבת, ומי שאינו בר הכי לחדש ילמוד דברים שלא למד עד הנה". וכתב באלף המגן סוף הספר "וכתבו בספרים הקדושים שלימוד משנה עבור נפש המת הוא טובה גדולה לו וארז"ל שאשר בן יעקב יושב על פתח גינהם ולכל הלומד משנה מצילו (וה"ה אם אחר לומד בשבילו) וזה שאמר הכתוב "מאשר שמנה לחמו" שמנה אותיות משנה זהו לחמו.וכן תהילים עבור נפש המת טובה גדולה להמת עכ"ל ובתורה אור כתב שלימוד משניות הוא תיקון גדול יותר מאשר לעבור לפני התיבה וביוסף אומץ עמ' 331 כתב שהתפילות וקדישים אינם תיקון אלא לעמי הארץ אבל לימוד תורה מועיל שבעתיים וע"י כן מכניסים את הנפטר לגן עדן.
האם יש תועלת בלימוד לעילוי נשמת לפני הקבורה
והנה לגבי קדיש כתב הט"ז ביו"ד סי' שע"ו ס"ק ל' וז"ל: "נראה לי דמי שמת בשבת או ביום טוב ואי אפשר לקוברו בו ביום דעל כל פנים יאמר קדיש תיכף אחר המיתה דאין אמירת קדיש תלוי באבילות כלל אבל בחול אין לעשות כן דהא כשהוא אונן פטור מן התפלה" עכ"ל.
ובנקודות הכסף כתב דכיון דטעם הקדיש הוא שפודה את אביו מגיהנם א"כ כל זמן שלא נקבר אין בו דין גיהנם, ומסיים בלשון וכמדומה שכן נוהגין.
וכתב בספר בית לחם יהודה על יו"ד סי' שע"ו סק"ה (שמציין אליו החכ"א), וז"ל: מה שכ' כמדומה שכן נוהגין, אבל אני ראיתי בכמה קהלות ומדינות שנוהגין כט"ז, וכן הורה אחי הגאון מוהר"ר יעקב ז"ל, וכן פסקתי כמה פעמים, ועוד שכ' בהגהת מנהגים בהדיא דיכול לומר קדיש, ומה שכ' מפני שאין בו דין גיהנם כ"ז שלא נקבר, קשה א"כ לא יאמרו קדיש בשבת וי"ט כלל דהא אין בו גיהנם, א"ו דיש טעם אחר ולכן אומרים קדיש בשבת.
וכתב להשיב על טענה של הש"ך, בשו"ת שבות יעקב ח"א חאו"ח סי' ח', כתב דאע"פ שכל זמן שלא נקבר אין בו דין גיהנם, מ"מ כיון שהוא כבר מת מוטל לפנינו והוא מעותד ומוכן לדין גיהנם ואיתא בש"ס דסנהדרין פ' נגמר הדין ד' מ"ד ע"ב אמר ר' אליעזר לעולם יקדים אדם תפלה לצרה שנאמר היערוך שועך לא בצר, וכן הוא במדרשים דיש להקדים תפלה לצרה, וא"כ שפיר י"ל קדיש תחילה וכו' ע"ש. וסיים בז"ל: "אך באמת לא ראיתי נוהגין כן, מ"מ היכא דנהגו כדעת הט"ז או אם הורה המורה כן לא מהדרינן עובדא כי יש לו על מה שיסמוך עיין שם". וכתב "ובספר לקט הקמח חלק א"ח הל' תפלה וקדיש וקדושה ד' י' ע"ד כתב וז"ל ומנהג עיר הקודש תוב"ב שאומר קדיש בסיועת חזן הכנסת שאומר אחריו" עכ"ל.
ובשו"ת תשובה מאהבה על או"ח סי' קל"ב בדיני קדיש אות ב' מפני כי תיכף אחר מיתה הרבה דינין קשיין רח"ל כמבואר בזוהר ובספרי קבלה, וכן נראה לנו מן הנגלות לנו עיין היטב ביו"ד סי' שנ"ח סעיף ג' בסוף ההגהה, וברא מזכא אבא בכל זמן ועידן, וכן מצאתי בשו"ת שער אפרים סימן צ"ט וכו' עיין שם. וכעין זה משמע בספר שערי דעה על יו"ד
ובס' שבט שמעון על ה' אבילות הביא כסברת שניהם.
וכתב בספר דודאי השדה סי' י"ד ליישב בשם שושן עדות דאמירת קדיש יש לו גם תועליות אחרות לשבר ולהכניע הקליפות, והס' דודאי השדה בעצמו מוסיף דיש גם לתרץ דברי הט"ז בפשיטות לפימ"ש שם השושן עדות בעצמו לענין אמירת קדיש כל השנה בשבת ויו"ט, דאף שאביו ואמו אינם צריכים לקדיש באותו יום מ"מ מועיל לו אותו הקדיש להקל העונש של יום מחרת השבת, ותדע שאם מועיל לו אמירת הקדיש להעלותו מגיהנם מכ"ש שיועיל לו אמירת הקדיש היום מרדת שחת גיהנם למדור התחתון למחרת. וא"כ ה"נ אף על גב שלא נקבר עדיין מ"מ יהי' לו תועלת אמירת קדיש היום על אחר הקבורה שלא יהי' נידון במשפט קשה בגיהנם רק בדין קל ויקילו מעליו למחרתו ענשו של גיהנם ע"ש.
וכן נקט להלכה ברכי יוסף יורה דעה סימן שמא סעי' י"א "אונן לא יאמר קדיש על המת קודם קבורה, ודלא כהרב שער אפרים (סי' צט) דמסתפק בזה. שו"ת בית יהודה ח"א סימן ה'. והמנהג בארץ הצבי שהבן אומר קדיש עם החזן קודם קבורה, וכמ"ש בלקט הקמח, ויש סמך למנהג, דאינו דומה לברכה, ויועיל לאביו. ועמ"ש בספר בית לחם יהודה סימן שע"ו, שהביא כמה דעות בזה והסכים דאונן קודם קבורת המת ויש לו ייא"ר ציי"ט לא יאמר קדיש, אך אם הוא שבת יאמר קדיש. ע"ש באורך. וכן דעתי הקצרה נוטה. והדבר ברור בעיני. ואין להאריך".
וכן כתב המשנה ברורה סימן עא ס"ק ז' "ומ"מ בן שהוא אונן על אביו ויש מתעסקין בלעדו מותר לו לילך לבהכ"נ לומר קדיש עליו כי זהו כבודו של אביו ומותר לכו"ע ומכ"ש בשבת ויו"ט ודוקא כשאין אבלים אחרים אבל כשיש אבלים אחרים לא [פמ"ג ודה"ח]".
וכתב הכה"ח בס"ק טו"ב "אונן לא יאמר קדיש על המת קודם קבורה ודלא כהרב שער אפרים דמסתפק בזה. שו"ת בית יהודה חלק א' סימן ה'. והמנהג בארץ הצבי שהבן אומר קדיש עם החזן קודם קבורה וכמו שכתב לקט הקמח, ויש סמך למנהג דאינו דומה לברכה ויועיל לאביו. ברכי יוסף שם אות י"ב, שלמי צבור דף קע"ו ע"ב, בית עובד שם אות י"ג".
חכמת אדם שער השמחה כלל קעא סעי' י"ב "ומי שמת בשבת או יום טוב ואי אפשר לקוברו בו ביום כיון דמותר בכל אנינות יאמר גם כן קדיש אף על פי שלא נקבר עדיין (ט"ז שם ס"ק ד') וכן נראה לי דאף על גב דאין בו דין גהינם עדיין הא יש כמה דינין עד גהינם כדאיתא בזוהר (ובזה מסולק השגת הש"ך בנקודות הכסף). (אך אפשר יש לומר דבשבת אין עליו שום דין ובספר בית לחם יהודה כתב דנוהגין לומר קדיש כמו שכתב הט"ז)".
אתאן לדינא שכיון שכמו שמועיל קדיש הן לעתה שיש דינין מתוחין עליו, וכן לעתיד מדינה של גהינם כן בלימוד דברי תורה, ולא גרעי משמר את המת שקורא תהילים עבור שמירה.
העולה
האונן לא ילמד תורה אמנם שאר אנשים ילמדו תורה גם לפני הקבורה ויש לזה מעלה עצומה הן לשמר המת והן להצילו מדינה של גהינם
קדיש יש מנהגים חלוקים וטוב שיאמר קדיש גם לפני הקבורה וכן המנהג בארץ ישראל.