שאלה
אופן ההגעלה לסיר.
האם מספיק להרתיח את הסיר מלא מים או שצריך שישפוך המים מהסיר? ואם צריך שישפוך צריך שיהיה על האש או אפשר לזרוק אבן חמה מחוץ לאש?
תשובה
הגעלה לסיר יש לבצע באופן הבא:
הכנות להגעלה:
א. יש לחכות 24 שעות מזמן הטרפת הסיר.
ב. יש לנקות את הסיר היטב מכל הלכלוך שבו כולל החלודה.
ג. טוב להניח בתוך כלי ההגעלה סבון שיפגום את טעם האיסור.
צורת ההגעלה:
א. יש להכניס את הסיר כולו לתוך מים ולהמתין עד שיעלו בועות ורק אז להוציאו. אפשרות נוספת ישנה להגעיל ע"י הכנסת אבן רותחת לתוך המים בעודו רותח, עד שהמים הרותחין גולשין על שפתו. (בסיר גדול יכול להכניס חצי וחצי).
ב. מי ההגעלה צריכים להיות בדוד שנמצא על האש ממש, ולא שהיה על האש וכעת הוא מחוצה לה (שפיכת מים מחוץ לסיר עליו אינה מועילה כלל).
ג. מיד אחר ההגעלה ישטוף הכלי במים קרים, ובדיעבד אם לא שטף לא מעכב.
מקורות
לשואל הנכבד, שלום וברכה!
בדיני הגעלה בפרט בכלי ראשון ישנם כללים בחום הנחוץ, וכן ככלל בדרך ההגעלה ישנם פרטי דינים שחלקם מעכבים לדינא.
והרי פרטי הדינים בזה:
כבולעו כך פולטו
הקדמה קצרה להל' הגעלת כלים:
ידוע הגדר שקבעו חז"ל בדיני הגעלה, ש'כבולעו כך פולטו' כפי שימושו של הכלי בבליעת הטעם, כך יהיה הכשרו כאשר בלע איסור או כלי חלבי שבלע טעם בשר.
נאמר בתורה (במדבר, ל"א, כג): "כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר וכו' וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם". ופירש"י: תעבירו באש – כדרך תשמישו הגעלתו, מה שתשמישו ע"י חמין, יגעילנו בחמין, ומה שתשמישו ע"י צלי, כגון השפוד והאסכלה, ילבננו באור, ע"כ.
מבואר מדבריו, שכדרך תשמישו של הכלי כך יהיה הכשרו באופן שבלע איסור, שדבר שרגילים להשתמש בו בחמין יהיה הגעלתו בחמין ע"י דבר נוזל יהיה הכשרו ע"י נוזל ודבר שתשמישו ע"י חום האש כגון צלי או אפייה הכשרו ייעשה ע"י ליבון באור. מאידך, דבר שתשמישו ע"י צונן כגון סכין יהיה הכשרו ע"י צונן בשטיפה כפי תשמישו בדרך כלל. דהיינו שהכשר הכלי תלוי בדרך השימוש ואופי השימוש.. (כלי שמשתמשים בו רק בצונן – סכין שמרח בו גבינה רכה, מספיק לשוטפו היטב – שו"ע, יו"ד, קכ"א, א. ועיין כה"ח סי' תנא ס"ק מא שבסכין של איסור יש לנקר את הכת היטב קודם ההגעלה, ואם א"א יש להוציאה קודם הניקוי).
טעם הענין להכשרת כלי כפי אופיו הובא בגמ' (פסחים ל, ע"ב): 'כבולעו כך פולטו', דהיינו, שבאותה דרך שהכלי בלע את האיסור כך יפלוט ויוציא אותו החוצה.
הלכה למעשה
בשו"ע (או"ח סי' תנא ס"ה) נפסק: כלים שמשתמשים בהם על ידי האור כגון שפודים ואסכלאות וכיוצא בהם צריכים ליבון והליבון הוא עד שיהו נצוצות ניתזין מהם, ע"כ.
וכתב הרמ"א בהגהה: ויש מקילין אם נתלבן כל כך שקש נשרף עליו מבחוץ (מרדכי סוף פרק ז' והגהות מיימוני פרק י"ו מהלכות מאכלות אסורות). ונוהגין כסברא ראשונה בכל דבר שדינו בליבון אבל דבר שדינו בהגעלה רק שיש בו סדקים או שמחמירין ללבנו סגי בליבון קל כזה. חצובה צריך ליבון (מהרי"ל), עכ"ל.
ובהמשך בענין כלים הצריכים הגעלה פסק השו"ע (שם סעיף ה) זה לשונו: כלים שנשתמש בהם בחמין כפי תשמישן הכשרן אם תשמישן בכלי ראשון כגון כף שמגיסין בו בקדירה צריך להכשירן בכלי ראשון ואם תשמישן בכלי שני הכשרן בכלי שני וכלי שמשתמשים בו בעירוי שמערה מכלי ראשון לא סגי ליה בהכשר דכלי שני אלא צריך לערות עליו מכלי ראשון, עכ"ל.
וכתב הרמ"א בהגהה: כל הכלים שיש בהן סדקים או גומות או חלודה והוא בתוך הכלי ולא יוכל לנקרן ולנקותן אין להגעילן וצריכין ליבון במקום הסדק והחלודה (רשב"א בתשובה), עכ"ל.
ומבואר, שכלי שמשתמשין בו בחום כלי ראשון צריך להכשירו בחום של כלי ראשון.
ויש להוסיף את חומרת הרמ"א לקמן (ס"ו) להחמיר בכל הקערות שמא השתמשו בהם בכלי ראשון, זה לשונו: ויש מחמירין להגעיל הקערות בכלי ראשון (טור בשם אבי העזרי ומרדכי פרק כל שעה ותוספות סוף מסכת ע"ז) וכן הוא המנהג. וכן בכל דבר שיש לחוש שמא נשתמש בו בכלי ראשון כגון כפות וכדומה לזה (הגהות מיימוני פרק ה' ואגור). ויש מחמירין להגעיל כל כלי שתייה אף על פי שתשמישן בצונן משום שלפעמים משתמשין בהם בחמין (רבינו ירוחם) וכן הוא המנהג להגעילן ובדיעבד סגי להו בשטיפה וקערות גדולות שלא יוכל להכניס תוך כלי ראשון יתן עליהם אבן מלובן ויערה עליהם רותחין מכלי ראשון והוי ככלי ראשון וכן כל כיוצא בזה ויעביר האבן על כל הכלי שאז מגעיל כולו (מרדכי פרק כל שעה והגהות מיימוני פרק ה' ואגור ואיסור והיתר כלל נ"ח), עכ"ל.
החילוק בין הגעלה לליבון
כתב הרמ"א (תנ"א, ג): הגעלה פירוש, הפלטה שהכלים פולטים האיסור שבהם, ע"כ. ובש"ך (יורה דעה סימן קכא ס"ק יז): כתב שהחילוק הוא שהגעלה מוציאה החוצה את האיסור, ואילו ליבון שורף את האיסור ומכלה אותו במקומו.
ניקוי קודם הגעלה
השולחן ערוך (סי' תנג ס"ג) פסק: "וקודם ההגעלה צריך לשופן יפה במשחזת או ברחיים להעביר כל חלודה שבהם קודם הכשרם, הלכך אם יש גומות ואינו יכול לנקותו יפה אין מועיל לו הגעלה לבד וצריך ליבון במקום הגומות".
והיינו, שקודם שהוא עושה הגעלה לסכין או לסיר יש לנקותם היטב שלא ישאר לכלוך או חלודה, ואם אינו יכול לנקות אותו או יש משהו שחוצץ, לא מועיל לו הגעלה כלל.
ועיין במשנה ברורה (שם כ"ב) שכל זה רק בחלודה שיש בה קצת ממשות, והדבר בא לידי ביטוי כאשר גוררים אותה ממקום למקום, שחיישינן שמא יש תחתיה לכלוך המהווה חציצה והיא מכסה אותו, אולם אם מדובר בלכלוך שאין לו ממשות אין לחשוש.
ועיין באור לציון (ח"ג פ"י ה"ה, ביאורים) בענין מיחם של שבת שיש לאסור בהגעלה עפ"י האמור כיון שיש שם חלודה שיש בה ממשות של אבנית והדבר פוסל להגעלה, ולכן יש להחמיר בליבון (כנראה כוונתו לליבון קל) אולם דחה זאת והתיר שאין לדמות לחולדה ששם האיסור מפני חמץ שהחמירו בו במשהו, ולכן החמירו בחלודה שיש בה ממשות ואילו בהגעלת מיחם בסתמא שיש בו אבנית אין לחוש לדברי המשנ"ב הנ"ל, ולכן יש להתיר בהגעלה.
וכן פשוט להתיר. וכן פסק הגר"ש"ז אוירעבך עיין בספר הגעלת כלים (פרק י"ג הערה שפ"ה) ובטעם הדבר כתב שאף אם ישנו לכלוך יש לתלות שכבר נפגם שאף אם יש שם פירור, תלינן שנפגם טעמו.
צורת ההגעלה
מקור הדין הובא בשו"ע (סי' תנב ס"א) זה לשונו בתו"ד: וכן משהה הכלים בתוך היורה יותר מדאי ואינו משהה אותן כ"כ וכן כדי שלא יצטרך ליזהר שלא ינוחו המים מרתיחתן, עכ"ל. וכתב הרמ"א בהגהה: אך רבים חולקים וסבירא להו דאין הגעלה מועלת כלום אם אין המים רותחים וכו' עכ"ל.
כלומר, שבכדי להגעיל כלים, יש לקחת כלי כשר, למלא אותו במים (בכמות שתספיק לכסות במים את הכלי הטרף שאנו רוצים להכשיר) להרתיחו עד שיעלו בועות (עיין כה"ח ס"ק חי שכתב כן בשם התרומת הדשן והאגור. והוסיף שם, שיש להזהיר למגעילין שידקדקו בזה ולא יעלו מהר את הכלי מהמים קודם שיעלה אבעבועות ), ולהכניס את הכלי הטרף פנימה (ולהוציאו). כשהכלי הטרף נכנס פנימה, הרי שטעם הטרף שבו נפלט [יוצא] החוצה.ומבואר שאם אין מי ההגעלה רותחין אין ההגעלה מועילה כיון שכאשר אינם רותחין שוב מי ההגעלה מבליעים את האיסור שוב בכלי (עיין כה"ח ס"ק טוב).
וכן פסק מורינו הגר"מ אליהו (מאמ"ר למועדים וימים פ"ה הגעלת כלים סכ"א): כיצד מגעילים? מכניסים את כל הכלי לסיר גדול עם מים רותחים המעלים בועות, ומשהים את הכלי מעט בתוך המים, כדי שיפלוט הכלי את אשר בלע, ובזה הכלי מוכשר, עכ"ל.
מהי הגעלה בכלי ראשון?
כתב הכה"ח (סי' תנא ס"ק עט): "אם תשמישן בכלי ראשון וכו' ולא יפה עושים במה שמניחין קדרה אצל האש ומרתיחין אותה ומגעילין בתוכה דזה לא מהני אלא בסכינין ודומיהן אבל דברים שנשתמש בכ"ר לא מהני הגעלה כזה וצריך שיהא בדוד שהאש עובר תחתיו, קובץ על הרמב"ם פ"ה יעו"ש. פ"ת ועיין לקמן אות פ"ב".
ומבואר, שההגעלה בכלי ראשון צריך להיות שהכלי שמגעילין בו יהיה על האש ממש. וכן כתב הכה"ח לקמיה (אות פא): "די"ל דלא נקרא כ"ר אלא כשעומד על האור בלא הפסק אבל זה י"ל תיכף כשהוציאו יש לו דין כלי שני ולחומרא ק"ל בכ"מ דדינו ככ"ר (ואפי' לא שהה תוך כ"ר) אבל לקולא דהיינו להגעיל בזה הענין (אפי' שהה תוך כ"ר) לא הוי ככ"ר. חכ"א כלל נ"ט אות ג' והוא מדברי הט"ז ביו"ד סס"י צ"ב וכ"ה באו"ה כלל כ"ז דין ב' יעו"ש.
ואם נחו המים מרתיחתן, יש להגעיל את הכלי שוב. (מאמ"ר למועדים וימים שם אות כח).
השהיית הכלי מע"ל קודם ההכשרה
דבר נוסף שחשוב לפני ההגעלה למנוע חשש שמכניסים את הכלי הטרף לתוך הכלי הכשר ואז אם יוציא אותו קודם שיעלו בועות הטרף יטריף את הכשר, ע"כ נהגו בפתרון הלכתי להשהות את הכלי הטרף מעת לעת 24 שעות, שאז טעמו נפגם ולא יטריף את המים ושוב לא יטריפו את הכלי הכשר (כמובא בשעה"צ סי' תנב ס"ק כה) וכן דעת מורינו הגר"מ אליהו (שם, אות כו).
טעם לפגם
כתב מו"ר הגר"מ אליהו זצוק"ל (שם, אות כז): "טעם לפגם – טוב להניח בתוך כלי ההגעלה אפר או מעט סבון וכדו' בכדי לפגום את טעם המים. אך לא ישים הרבה, שאם יהפכו יהיו המים כעין ציר, אפילו אם הוא מחמת האפר או הסבון, פסולים להגעלה (עיין כה"ח סי' תנב ס"ק ז"נ וח"ן)".
צורת ההגעלה בסיר גדול
יכניס את הכלי אל המים הרותחים, אחר שניקו אותו היטב שלא יהיו בו טיפות מים שיכולים לקרר. ויכניסו ויוציאו, כאמור.
ובסיר גדול יכול להגעיל חציו הראשון ואח"כ את החצי השני, או להכניס אבן רותחת או לפיד וישליך לתוכו בעודו רותח.
כפי שנפסק בשו"ע (סי' תנב, סי' ס"ו) זה לשונו: כלי גדול שאינו יכול להכניסו לתוך כלי אחר מחמת גודלו עושה שפה לפיו בטיט כדי שיתמלא היטב ויגיעו המים בשפתו וממלאו מים ומרתיחו או יקח אבן רותחת או לפיד אש וישליכנו לתוכו בעודו רותח ומתוך כך ירתיחו המים יותר ויעלו על שפתו, עכ"ל.
ובענין הגעלה באבן רותחת כן כתב בכה"ח (ס"ק סט) שנהגו העולם להכשיר באבן רותח. ב"י. עוד כתב הכה"ח (אות ע) שיש להקפיד שלא יהיה הכלי בן יומו שאל"כ צריך שישים כנגדו במים.
וכן פסק מרן הגר"מ אליהו זצוק"ל (שם סעי' מו – מז): "סיר גדול – כשרוצים להגעיל סיר גדול מלבנים אבנים או גושי ברזל ומניחים בתוכו, ושופכים עליהם מים רותחין מכלי ראשון, אחר כך מגלגלים את הכלי הגדול כדי שתגיע ההגעלה לכל מקום. יש עוד אפשרות להגעיל כלי גדול על ידי שמרתיחים בתוכו מים ומכניסים לתוכו אחר כך גוש ברזל לוהט או גוש מסוג אחר של מתכת לוהטת או אבן לוהטת עד שהמים הרותחין גולשין על שפתו".
אחר ההגעלה
כתב השו"ע (שם, ס"ז): נוהגין לשטוף הכלי במים קרים אחר הגעלה מיד, עכ"ל. ואם לא שטף אינו לעיכובא (כה"ח אות עה). וכן פסק מורינו הגר"מ אליהו (שם, אות כב).
העולה לדינא,
הגעלה לסיר יש לבצע באופן הבא:
הכנות להגעלה:
א. יש לחכות 24 שעות מזמן הטרפת הסיר.
ב. יש לנקות את הסיר היטב מכל הלכלוך שבו כולל החלודה.
ג. טוב להניח בתוך כלי ההגעלה סבון שיפגום את טעם האיסור.
צורת ההגעלה:
א. יש להכניס את הסיר כולו לתוך מים ולהמתין עד שיעלו בועות ורק אז להוציאו. אפשרות נוספת ישנה להגעיל ע"י הכנסת אבן רותחת לתוך המים בעודו רותח, עד שהמים הרותחין גולשין על שפתו. (בסיר גדול יכול להכניס חצי וחצי).
ב. מי ההגעלה צריכים להיות בדוד שנמצא על האש ממש, ולא שהיה על האש וכעת הוא מחוצה לה (שפיכת מים מחוץ לסיר עליו אינה מועילה כלל).
ג. מיד אחר ההגעלה ישטוף הכלי במים קרים, ובדיעבד אם לא שטף לא מעכב.