שאלה

מישהו הזמין לחג משפחה של גרים. עכשיו אמרו לו שהאמה של האישה נמצאת בארץ ורוצים שגם תבוא.
איך אפשר להזמין גוי בכה זה מקרה לסעודת יום טוב?

תשובה

שכיון שהוא לא מזמינו, ואינו מכירו ואינו חפץ ביקרו יאמר לו אם יספיק לך במה שהכנו לעצמינו בא ואכול מועיל גם לאשר את הזמנה לפני יו"ט ויאשר לאחר שהאוכל מוכן, ואם אינו יכול ויתבטל שמחת יו"ט מחמת כן יש להקל כך שיודיע להם שיש אוכל בשבילה מוכן בבית.
וראה בגוף התשובה הטעמים להקל כאן.

מקורות

איתא בגמ' ביצה כ"א ע"א "בעו מניה מרב הונא: הני בני באגא דרמו עלייהו קמחא דבני חילא, מהו לאפותה ביום טוב? אמר (ליה) חזינא, אי יהבי ליה רפתא לינוקא ולא קפדי – כל חדא וחדא חזיא לינוקא, ושרי. ואי לאו – אסור. והתניא: מעשה בשמעון התימני שלא בא אמש לבית המדרש, בשחרית מצאו [רבי] יהודה בן בבא, אמר לו: מפני מה לא באת אמש לבית המדרש? אמר לו: בלשת באה לעירנו ובקשה לחטוף את כל העיר, ושחטנו להם עגל והאכלנום, ופטרנום לשלום. אמר לו: תמה אני אם לא יצא שכרכם בהפסדכם, שהרי אמרה תורה לכם ולא לנכרים. ואמאי? הא חזי למיכל מיניה! – אמר רב יוסף: עגל טרפה הואי. – והא חזי לכלבים! – תנאי היא, דתניא: אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם, ממשמע שנאמר לכל נפש – שומע אני אפילו נפש בהמה במשמע, כענין שנאמר ומכה נפש בהמה ישלמנה, תלמוד לומר לכם לכם – ולא לכלבים, דברי רבי יוסי הגלילי. רבי עקיבא אומר: אפילו נפש בהמה במשמע, אם כן, מה תלמוד לומר לכם – לכם ולא לנכרים. ומה ראית לרבות את הכלבים ולהוציא את הנכרים – מרבה אני את הכלבים שמזונותן עליך, ומוציא אני את הנכרים – שאין מזונותן עלי…. דאמר רבי יהושע בן לוי: מזמנין את הנכרי בשבת, ואין מזמנין את הנכרי ביום טוב, גזרה שמא ירבה בשבילו".
ועוד איתא שם "מרימר ומר זוטרא כי הוה מיקלע להו גוי ביום טוב אמרינן ליה אי ניחא לך במאי דטריח לן מוטב ואי לא טרחא יתירא אדעתא דידך לא טרחינן", כלומר שהיכא שמגיע גוי מאליו לבקרו צריך לומר לו אני לא מתכווין להכין עוד אוכל בשבילך.
כתב הטור סי' תקי"ב "אין מבשלין לצורך אינו יהודי בי"ט הלכך אפילו להזמינו אסור שמא ירבה בשבילו ודוקא להזמינו דכיון שרוצה לכבדו חיישינן שמא ירבה בשבילו… כתב הרמב"ם אבל אם בא האינו יהודי מאליו אוכל עמו שכבר הכינוהו, ואינו נראה דאע"פ שכבר הכינוהו אכתי איכא למיחש שמא ירבה בשבילו אם הוא חשוב וראוי לכך, אלא צריך שיאמר לו אם יספיק לך במה שהכננו לעצמינו בוא ואכול", כלומר שאין להזמין גוי לסעודות יו"ט, וכתב הרמב"ם שאם הגוי בא מאליו מותר היכא שכבר הכינו את צרכי הסעודה וכתב עליו הטור דהיינו דווקא אם יאמר לו שהוא לא מתכווין להכין עוד אוכל במיוחד בשבילו.
וכתב הב"י "כתב הרמב"ם אבל אם בא הגוי מאליו אוכל עמו וכו'. בפרק א' מהלכות יום טוב (הי"ג) וכתב כן מדגרסינן בפרק ב' דביצה (שם:) מרימר ומר זוטרא כי הוה מיקלע להו גוי ביום טוב אמרינן ליה אי ניחא לך במאי דטריח לן מוטב ואי לא טרחא יתירא אדעתא דידך לא טרחינן וסובר ז"ל שאין אמירה זו מעלה ולא מוריד בהיתר הדבר, וכתב הרב המגיד שדקדק כן ממה שאמרו אין מזמנין את הגוי ולא אמרו אין מאכילין את הגוי משמע שלא אסרו אלא במזמנין אותו אבל בבא מאליו אין לחוש: אבל הרשב"א (עבה"ק דין בית מועד ש"ב סי' ב) כתב שהאמירה מעכבת עכ"ל. ורבינו סובר כדעת הרשב"א ולפיכך כתב ואינו נראה דאף על פי שכבר הכינוהו וכו' אלא צריך שיאמר לו אם יספיק לך במה שהכננו לעצמינו בוא ואכול", כלומר דהיכא שבא הגוי מאליו והאוכל כבר מוכן נחלקו הראשונים אם צריך לומר לו שאינו מכין עוד מאכל בשבילו או לא.
וכתב עוד הב"י "כתב הכל בו (סי' נח יח:) אין מזמנין הגוי ביום טוב גזירה שמא ירבה בשבילו, והירושלמי (חלה פ"א ה"ה) מתיר אם אין מכירו שאין לחוש שמא ירבה בשבילו", כלומר שכיון שכל החשש הוא שמא ירבה בשבילו, אם אין מכירו יש להקל.
למעשה כתב השו"ע סימן תקיב סעי' א' "אין מבשלים לצורך כותים ביום טוב, לפיכך אסור להזמינו שמא ירבה בשבילו; אבל עבדו ושפחתו, וכן שליח שנשתלח לו, וכן כותי שבא מאליו, מותר להאכילו עמו ולא חיישינן שמא ירבה בשבילו", והנה השו"ע השמיט דין של אינו מכירו, וכן לא כתב שצריך לומר לו שאינו מכין עוד אוכל בשבילו.
וכתב המשנ"ב בס"ק ג' "להזמינו – ואינו מועיל מה שכבר הכינו כל צרכי סעודה דיש לחוש שמא יבשל עוד בקדרה אחרת בשבילו אחרי שמזמינו ורוצה לכבדו", כלומר שמה שמועיל אם האוכל מוכן זה דווקא בלא הזמינו.
וכתב בשער הציון ס"ק ג' "והנה המגן אברהם הביא בשם התניא, דאחר שתיקן כל צרכי סעודה סמוך לסעודה [ולא היה דעתו לזה קודם סעודה] מותר להזמינו, ולא העתקתיו, כי מהרמב"ם שכתב בעכו"ם שבא מאליו אחר שהכינו מותר, משמע דלהזמינו אסור בכל גווני, [פרי מגדים וכן כתב הגר"ז]".
וביאר המשנ"ב בס"ק ט' " עבדו ושפחתו וכן שליח וכו' וכן עכו"ם וכו' – דדוקא כשמזמן העכו"ם אצלו דחפץ ביקרו חיישינן שמא ירבה בשבילו לבשל בקדרה לבדה משא"כ בעבדו ושפחתו וכן כל אלו שבאו מאליו לא חיישינן לזה".
וכתב עוד בס"ק י' "שבא מאליו וכו' – אף אם הוא אדם חשוב כיון שלא הזמינו לבוא ודוקא שבא אחר שכבר הכין סעודתו, ויש חולקין דאכתי אם הוא אדם חשוב וראוי לכבוד חוששין שמא ירבה בשבילו אלא צריך שיאמר לו הישראל קודם שמאכילו אם יספיק לך במה שהכינו לעצמנו בא ואכול, והט"ז מכריע להלכה דאם בא מאליו והישראל נותן לו לאכול בלי הזמנה והפצרה שיאכל אצלו מותר דבזה אין חשש שמא ירבה אבל אם מפציר בו שיאכל אצלו אף על פי שבא מאליו מכל מקום כיון שחביב לו שיאכל אצלו חיישינן שמא יבשל לו קדרה אחרת עוד דמה לי שמזמינו דרך שליחות לביתו או שמזמינו אחר שבא אליו".
וכתב הכה"ח בס"ק ה' "שם. לפיכך אסור להזמינו וכו'. ואחר שתיקן כל צרכי סעודה סמוך לסעודה מותר להזמינו, תניא, ונראה לי דוקא שלא היה דעתו עליו קודם סעודה כגון שהעכו"ם בא אליו סמוך לסעודה. מגן אברהם ס"ק ב'. ור"ל דמאחר שבא מאליו סמוך לסעודה מותר להזמינו לאכול. מיהו הט"ז ס"ק ד' כתב דאם מפציר בו שיאכל אצלו אף על פי שבא מאליו מכל מקום כיון שחביב לו שיאכל אצלו חיישינן שמא יבשל לו עוד קדרה אחרת ומה לי שמזמינו דרך שליחות לביתו או שמזמינו אחר שבא אליו, וכתב שכן משמע מדברי הרמב"ם דבמקום שיש חשש שמא ירבה לא מועיל מה שכבר הכינו יעו"ש. וכן פסק ה"ר זלמן אות ב', וכתב בקונטרס אחרון אות א' דמילתא דפשיטא שאין לסמוך על התניא כנגד הרמב"ם והט"ז, וגם המגן אברהם אינו בא אלא לפרש דבריו ולא לקבוע הלכה כמותו עכ"ל. וכן פסק מקרא קודש סימן ו' אות ב', משנה ברורה אות ג'. ומשמע דאם אינו מזמינו ומפציר בו אלא רק בפעם אחת אומר לו אכול משום דרך ארץ דשרי, וכל שכן אם יודע בודאי דהעכו"ם אינו אוכל מזה התבשיל ואינו אומר לו אכול אלא מפני דרך ארץ דשרי. ועיין לקמן אות ט"ז".
ובס"ק ט"ז כתב "כתב הרמב"ם שם. וכתב שם המגיד משנה ומה שאמרו בגמרא שם מרימר ומר זוטרא כי מקלע להו גוי ביומא טבא אמרי ליה אי ניחא לך במאי דטריחא לן מוטב ואי לא טרחא יתירא אדעתא דידך לא טרחינן, סובר הרמב"ם שאין האמירה הזו מעלה ומורידה בהתר הדבר, אבל הרשב"א כתב שהאמירה מעכבת עכ"ל. ומה שכתב אבל הרשב"א כתב וכו' היינו בעבודת הקודש שם. וכן כתב הטור על דברי הרמב"ם הנז' דאינו נראה דאף על פי שכבר הכינוהו אכתי איכא למיחש שמא ירבה בשבילו אם הוא חשוב וראוי לכך, אלא צריך שיאמר לו אם יספיק לך במה שהכננו לעצמינו בא ואכול עכ"ל. וכן פסק רבינו ירוחם. וכן פסק הים של שלמה פרק ב' דביצה סימן כ"ג. וכן כתב העולת שבת אות א' דיש להחמיר למעשה, אלא שכתב דאם אין מכירו יש להקל באמירה זו יעו"ש. והט"ז ס"ק ד' כתב להכריע להלכה דאם בא מאליו והישראל נותן לו לאכול בלא הזמנה והפצרה שיאכל אצלו אין איסור שמא ירבה, אבל אם מפציר בו שיאכל אצלו אף על פי שבא מאליו מכל מקום כיון שחביב לו שיאכל אצלו חיישינן שמא יבשל לו עוד קדרה אחרת ומה לי שמזמינו דרך שליחות לביתו או שמזמינו אחר שבא אליו יעו"ש. וכן פסק ה"ר זלמן אות ב', מקרא קודש סימן ו' אות ב', שלחן עצי שטים, משנה ברורה אות יו"ד. ועיין לעיל אות ה'". והנה בזה נראה שיש קולא לדעת הט"ז היכא שאוכל מוכן ואינו מפציר לפניו שיאכל אבל בעינן שיהיה בלי הזמנה, ונראה שאם יאמר שאינו מכין עוד עבורה ומכין הכל מראש ומסכים שתבוא מראש דיש להקל

וראה בביאור הלכה סימן תקיב ד"ה אין מבשלין לצורך עו"ג וכו' – שהביא מחלוקת ראשונים אם האיסור להכין לצורך גוי הוא מהתורה, או לא. וכתב עוד בד"ה "אסור להזמינו וכו' – ממה שהביא בשמ"ק בשם הרשב"א משמע דס"ל דאפילו יהיה לו עי"ז איבה אסור, וכ"כ הפמ"ג במשב"ז אם לא שהענין נוגע לבטול שמחת יום טוב יש להקל להזמינו לאכול ממה שהכין לעצמו".
ויש לצרף מה שכתב בשו"ת רב פעלים חלק ב – אורח חיים סימן נו "ראיתי בשאלתות דרב אחאי ז"ל, בסוף פרשת בשלח, שכתב בהמה חציה של גוי וחציה של ישראל מהו לשחטה ביום טוב, כיון דקא טרח אדעתא דגוי אסיר, או"ד כיון דא"א לכזית בלא שחיטה שרי, דאדעתא דנפשיה טרח והגוי ממילא הוי, את"ל בהמה שאני, כיון דא"א לכזית בלא שחיטה שרי מדי דהוה אבהמה מסוכנת, כדתנן בהמה מסוכנת לא ישחוט, אלא כדי שיאכל צלי כזית מבע"י, עיסה מהו מי אמרינן וכו'. וכתב הרב העמק שאלה שם בסק"ז וז"ל, מפרש רבינו האי בעיא במכוין עיקר השחיטה בשביל הגוי, ותדע דמקשי ליה מנדרים ונדבות דאסור, ומשני ליה משלחן גבוה, ותפוק לי' דהתם עיקר הכונה לצורך קרבן, משא"כ הכא דלצורך ישראל שחיט, אלא הכא נמי לא אצטריך אלא בשוחט לצורך הגוי, ופשיט רבינו דשרי גם בכה"ג מבהמה מסוכנת, דעיקר השחיטה משום פסידא, ומכ"מ אי ישראל אוכל ממנה שרי עכ"ל. וא"כ ה"ה הכא בנ"ד, אף על גב דעיקר הכונה שלהם בבישול הקהוו"א כדי להשקות כוס אחד לגוי שרי, כיון שהישראלים ג"כ שותין עמו ביחד באותה שעה, ואם יש צורך בדבר שיש בו פסידא, גם הכא בנ"ד הוא צורך גדול משורת דרך ארץ, דא"א שיבא הגוי לבית ישראל ביום טוב בשביל הכבוד, ולא יביא לו משקה קהוו"א כנהוג, ואין לך צורך גדול מזה לפי שורת דרך ארץ…
ודע דאין להכניס נ"ד בדין הערמה דמסכת שבת דף קל"ט ע"ב, דלא שרי כי אם באיסור דרבנן, ולצורבא מרבנן דוקא, דנ"ד שאני שהישראלים הם שותים באמת עם הגוי ביחד, וכמו דמושיטין כוס א' לגוי, כן מושיטין כוסות להישראלים היושבים שם, ואין לי פנאי להרחיב הדברים יותר, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר", וכן כתב בבא"ח במדבר כ"ב, וכן פסקו כן בכה"ח ס"ק ז' ומרן הרב במאמר מרדכי למועדים וימים פי"ז סעי' נד.
והנה לגבי הזמנת גוי שנמצא בתהליכי גיור כתב הגרש"ז אוירבך זצ"ל בשולחן שלמה סי' תקי"ב בהערה להקל בהזמנת גוי יחיד משני טעמים א' כיון שאין חשש שירבה בשביל אורח אחד שמטרת האירוח הוא לכבוד האורח ולא לכבוד המתארח, ב' מפני שמטרתו היא ללמדו מנהגי ישראל אין חשש שירבה בשבילו אלא אדרבה ילמד אותו שהדבר אסור, אמנם כתב שאם מזמין משפחה שלמה שרוצה לכבד הדבר אסור שיש חשש שירבה בשבילם. והנה טעם הראשון שייך גם כאן, וא"כ יהיה ניתן גם לאשר את הזמנה לפני שהאוכל מוכן ועוד שיש אומרים שאם מודיע לו שיש לו אוכל מוכן בביתו לא חשיב כהזמנה.
למעשה יכין קודם צרכי יו"ט, ואז יאשר ויגיד להם שמי שרוצה יביאו, ויאמר להם שהוא מכין הכל מראש ולא הולך לבשל עוד ביו"ט, וא"כ בזה יוצא ידי הרמב"ם והרשב"א, והט"ז, וכן יש לצרף שהאיסור הוא מדרבנן שמתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך, וכן שיש בזה שורת דרך ארץ כדברי הרב פעלים, והענין נוגע לביטול שמחת יו"ט כמבואר בבה"ל, דיש להקל, וראה בשו"ת ציץ אליעזר ח"ח סי' י"ז, ומה ששייך לנידון שלנו צרף לכאן.
העולה
שכיון שהוא לא מזמינו, ואינו מכירו ואינו חפץ ביקרו יאמר לו אם יספיק לך במה שהכנו לעצמינו בא ואכול מועיל גם לאשר את הזמנה לפני יו"ט ויאשר לאחר שהאוכל מוכן, ואם אינו יכול ויתבטל שמחת יו"ט מחמת כן יש להקל כך שיודיע להם שיש אוכל בשבילה מוכן בבית.
וראה בגוף התשובה הטעמים להקל כאן.