שאלה

כיבוס על יד גוי בחול המועד לילדים מתחת לגיל בר/בת מצוה ,האם מותר? והאם יש הבדל בין אם היא עושה את זה מעצמה או לפי בקשת יהודי? (מדובר במצב שאין מספיק בגדים לילדים).

תשובה

אין לכבס בגד בחול המועד אף לא לצורך המועד.
בגדי ילדים שמתלכלכים תדיר ואין לו בגדים אחרים עבורם (הראוי לחול המועד) יכול לכבס עבורם ויכבס בביתו.
אדם שאין לו בגד אחר ללבוש כגון שנתלכלך בגדיו יכול לכבס ויכבס בצינעה, ולאשכנזים טוב שיכבס כמות קטנה
ואין הבדל אם מכבס על ידי גוי או לא אמנם בבגדי פשתן יש להקל שיכבס בגד אחד של פשתן.

מקורות

איתא במשנה מועד קטן דף יג עמוד ב "ואלו מכבסין במועד: הבא ממדינת הים ומבית השביה, והיוצא מבית האסורין. ומנודה שהתירו לו חכמים, וכן מי שנשאל לחכם והותר. מטפחות הידים, ומטפחות הספרים, ומטפחות הספג, הזבין והזבות והנדות והיולדות, וכל העולין מטומאה לטהרה – הרי אלו מותרין. ושאר כל אדם אסורין", וביאר הגמ' בדף י"ד ע"א "ושאר כל אדם מאי טעמא אסורין? – כדתנן: אנשי משמר ואנשי מעמד אסורין לספר ולכבס, ובחמישי מותרין, מפני כבוד השבת. ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי אלעזר: מאי טעמא – כדי שלא יכנסו למשמרתן כשהן מנוולין. הכא נמי: כדי שלא יכנסו לרגל כשהן מנוולין".
ועוד שם "בעי רבי זירא: אבדה לו אבידה ערב הרגל, כיון דאניס – מותר, או דלמא: כיון דלא מוכחא מילתא – לא? אמר אביי: יאמרו: כל הסריקין אסורין סריקי בייתוס מותרין? – ולטעמיך, הא דאמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: כל מי שאין לו אלא חלוק אחד – מותר לכבסו בחולו של מועד, התם נמי: יאמרו כל הסריקין אסורין סריקי בייתוס מותרין! – הא אתמר עלה, אמר מר בר רב אשי: איזורו מוכיח עליו". כלומר שמה שהתירו למי שאין לו אלא חלוק אחד לכבס, היינו דווקא היכא שאזורו מוכיח עליו, וכלשון רש"י "איזורו מוכיח עליו – דמי שאין לו אלא חלוק אחד פושטו ומתעטף במקטרינו וחוגרו באיזורו ועומד ומכבס החלוק ומודיע לכל שאין לו אלא חלוק אחד".
וכתב הטור סי' תקל"ד "אין מכבסין במועד והטעם כמו גילוח, ואלו שמכבסין הבא ממדינת הים ומבית השביה ומבית האסורין ומנודה שהתירו לו חכמים… והתירו לו שכל אלו לא היה להם פנאי לכבס כדפי' לעיל גבי תגלחת ומטפחות הידים שאפילו אם כבסן קודם הרגל חוזרין ומתלכלכין, ומטפחות הספרים שנותנין עליהן כשמסתפרין, ואית דגרסי הספרים ומטפחות הספגנין שמסתפגין בהן כשיוצאין מבית המרחץ, ובגדי קטנים, וכל כלי פשתן מותרין לכבסן, וכתב א"א הרא"ש ז"ל ולא נהיגין כך ואין להתירן ", כלומר דבגדי קטנים מותר לכבסם, וכן מטפחות הידים ויש אומרים גם מגבות רחצה, כיון שהדרך להשתמש בהם תדיר, ומתלכלכות, ואין דרך להחזיק כמות גדולה שלהם, לכן מותר.
וכתב הב"י " ובגדי קטנים וכל כלי פשתן מותרין לכבסן. בגדי קטנים הוא ירושלמי שם כתבוהו הרא"ש (סי' כא) וסמ"ג (לאוין עה כח ע"ד) ונמוקי יוסף (י: ד"ה גמרא) וכתבו דבודאי בשל צמר איצטריך למימר דאילו בשל פשתן אפילו בשל גדולים נמי, והגהות מיימון (פ"ז אות צ) הביא גם כן הירושלמי הזה וכתב עליו פירוש כי דרך הקטנים להתלכלך בטיט ובצואה תדיר מכל מקום לא יכבס אלא אחד, עכ"ל. וכן כתב המרדכי (סי' תתעג) וגם הגהות אשיר"י (סי' כא) כתבו וז"ל מיירי דמיטנפי ופירש הראב"ד (ספר האשכול ח"ב עמ' 158) היכא דאית ליה תרי דמיטנפי אסור לכבס שניהן אלא אחד יכבס ותו לא. וכתוב בתרומת הדשן (ח"א סי' פח) דאף על גב דהני רבוותא כתבו דאין לכבס בגדי קטנים אלא אחד אחד נראה דהיינו דוקא חלוקותיהן ומטפחותיהן אבל סדינין קטנים שמלפפין בהם התינוקות כיון דלא סגי לתינוק באחד מהן אלא צריכין בכל פעם שלשה או ארבעה לכרוך בהם התינוק שרי לכבס שלשה או ארבעה בפעם אחת ותו דבהני סדינין איכא רביתא לתינוק וכל מידי דאית ביה רביתא לתינוק לא גזרו ביה רבנן (יומא עח:) וכתב עוד בתרומת הדשן דבחלוק של קטן לא בעי אזור מוכיח דניכרים וידועים דשל קטנים הם. והתוספות כתבו בסוף תעניות (כט: ד"ה מי) יש לנשים לכבס בגדי התינוקות בחול המועד כדי לשכב דהוי כמי שאין לו אלא חלוק אחד שיש רגילות להחליף בגדיהם וכל שעה צריך לו כל בגדיו ועל זה נהגו העולם לכבסן בחול המועד עכ"ל", כלומר דכל היתר לכבס בגדי קטנים יש לכבס כל אחד בפני עצמו ולא שנים יחד, וכן אם די לו בבגד אחד יכבס רק אותו, אבל בגדים שצריך מהם כמה כגון חיתול מותר גם כמה ולא צריך אזורו כיון שהבגד עצמו ניכר.
חלוק אחד
כתב הטור "ומי שאין לו אלא חלוק אחד אפילו אינו של פשתן מותר לכבסו שהוא מתלכלך מיד אף אם כבסו קודם לכן, ובספר המצות קטן אסר אלא א"כ אזורו מוכיח עליו, וה"ר פרץ הוסיף לאסור בכל חלוקים שלנו שאין לנו אזור מוכיח וכ"ש מי שאין לו אלא מפה אחד או סדין אחד שאין לו לכבסו דליכא הוכחה כלל, וא"א הרא"ש ז"ל הביא מימרא דר' יוחנן שאין לו אלא חלוק א' וכו' ולא הביא ההיא דאזורו מוכיח עליו", כלומר שנחלוק הראשונים לגבי אדם שיש לו רק חלוק אחד אם מותר לו לכבס כאשר אין דבר שמוכיח שיש לו רק חלוק אחד, שלדעת הרא"ש מותר, ולדעת שאר הראשונים דווקא אם איזורו מוכיח עליו שיש לו רק חלוק אחד מותר, אבל אם לא אסור.
ולגבי מי שאין לו אלא חלוק אחד כתב רבינו הב"י "ומי שאין לו אלא חלוק אחד אפילו אינו של פשתן מותר לכבסו. שם אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן מי שאין לו אלא חלוק אחד מותר לכבסו בחול המועד ופירוש רבינו דהיינו דוקא בחלוק שאינו של פשתן דאילו בשל פשתן מאי איריא אין לו אלא חלוק אחד אפילו אית ליה תרי נמי דהא רבי יוחנן גופיה הוא דאמר כלי פשתן מותר לכבסן וכן כתב סמ"ג (שם) מי שאין לו אלא חלוק אחד אפילו אינו של פשתן מותר לכבסו במועד. וכתבו התוספות (ד"ה אף על גב) מדלא משני הכא במאי עסקינן בשלא כבסו לפני הרגל וכו' משמע דמי שאין לו אלא חלוק אחד שרי לכבסו במועד אפילו פשע ולא כבסו לפני המועד כן נראה לי ובתוספות (יד. ד"ה שאין) מסופק בזה עכ"ל".
וכתב הב"י לתמוה על הרא"ש שהשמיט דברי הגמ' שאיזורו מוכיח עליו, וכתב עוד וז"ל: "וכן יש לתמוה על הרי"ף (י:) והרמב"ם (פ"ז הכ"א) שכתבו הא דמי שאין לו אלא חלוק אחד ולא הביאו ההיא דאזורו מוכיח עליו: ונראה לי שהם מפרשים אזורו מוכיח כדפירש רש"י כאן דמי שאין לו אלא חלוק אחד פושטו ומתעטף במקטרינו וחוגרו באזורו ועומד ומכבס החלוק ומודיע לכל שאין לו אלא חלוק אחד ע"כ וכן פירש הערוך (ערך אזור) דלפי זה הא דאמרינן אזורו מוכיח עליו לאו תנאה הוא לומר שאם אין אזורו מוכיח עליו אסור לכבס אלא היינו לומר שכל שאין לו אלא חלוק אחד ומכבסו אזורו מוכיח עליו שאין לו אלא חלוק אחד שהרי הוא חגור בלא חלוק… והשתא ניחא שלא הוצרכו הפוסקים להביא דברי מר בר רב אשי:
אלא דאכתי איכא למידק דאם כן לא שרי רבי יוחנן למי שאין לו אלא חלוק אחד אלא לכבסו ע"י עצמו דאז אזורו מוכיח אבל לכבסו ע"י אחר ואפילו ע"י אשתו לא דהא הרואים כביסת החלוק אינם רואין את בעליו חגור בלא חלוק, ואפשר לומר דאין הכי נמי דלא שרי רבי יוחנן אלא לכבסו על ידי עצמו דוקא, ולישנא דמי שאין לו אלא חלוק אחד מותר לכבסו ע"י עצמו משמע, וכיון שכן לא הוצרכו הפוסקים לפרש יותר דהא מלישנא גופיה משתמע אלא דאם כן אנו צריכין לומר דכשבא לכבס חלוקו אסור לשאול חלוק מחבירו וללבשו בעודו מכבס חלוק זה כדי שיהא אזורו מוכיח עליו, ואם כן הוה ליה לפוסקים לכתוב ההיא דאזורו מוכיח עליו ללמדנו דין זה (ואף על פי) [אלא] שיש לדחות דודאי בשאינו מוצא מי שישאילנו חלוק מיירי דאי במוצא למה התירו לו לכבס במועד, וכיון דבשאינו מוצא מי שישאילנו מיירי לא הוצרכו הפוסקים לכתוב ההיא דאזורו מוכיח עליו, ואין לומר שהוה ליה לכתבה משום דאפשר שימצא מי שישאילנו חלוק בעוד שהוא מכבס חלוק זה בלבד דאינו רוצה להשאילו לזמן יותר ואסור לו ללבוש החלוק השאול בעודו מכבס זה דשאלה כי האי גוונא לא שכיחא ולא חשו לה הפוסקים, ועוד יש לומר דאנן הכי קאמרינן דמי שאין לו אלא חלוק אחד מסתמא אין לו מי שישמשנו והוא מכבסו על ידי עצמו ואז אזורו מוכיח עליו וליכא למיגזר ביה מפני כך התירו חכמים למי שאין לו אלא חלוק אחד לכבסו במועד ולא חילקו בין מכבסו על ידי עצמו למכבסו על ידי אחר ובין מוצא מי שישאילנו חלוק בשעת הכביסה בלבד לאינו מוצא דסתם התירו למי שאין לו אלא חלוק אחד לכבסו ולא חילקו בדבר דלא נתנו חכמים דבריהם לשיעורין ולפיכך לא הוצרכו הפוסקים להביא ההיא דאזורו מוכיח עליו כלל", כלומר דהכוונה באיזורו מוכיח עליו זה לא שלובשו אלא שבזמן שמכבס מוכח לכולם שאין לו אלא חלוק אחד שהרי לא לבוש בבגד עתה, וחכמים לא הכריחו ללכת ולשאול בגד מאדם אחר, וממילא דווקא לו מותר לכבס, אך לתירוץ השני חכמים לא גזרו לאסור על ידי אחר כיון דלא שכיח כ"כ ולכן גם לאשתו מותר אע"פ שלה אין הוכחה כיון שהוא עתה בלי בגד.
וביאר הב"י את שיטת האסורים "וה"ר פרץ שכתב דחלוקים שלנו אסור מפני שאין לנו אזור מוכיח עליו נראה שהוא מפרש כדפירש רש"י בפרק כל הבשר (חולין קח.) אזורו מוכיח עליו תמיד הוא קבוע בחלוקו וכשהוא פושט חלוקו ולובש חלוק אחר נוטל האזור מזה וקובעו בזה וזה שאין לו אחר מכבסו עם אזורו והרואה כשהוא מכבסו ואזורו עמו יודע שאין לו חלוק אחר ע"כ דהשתא חלוקים שלנו שאין אזור קבוע בהם אם לא היו של פשתן אסור לכבס אפילו אם אין לו אלא חלוק אחד משום דליכא אזור מוכיח עליו וכך הם דברי התוספות בפרק ד' דתענית (כט: ד"ה מי)", וממילא כיום יהיה אסור לפי הר"פ לכבס כיון שאין איזורו מוכיח עליו.
וכתב הב"י עוד "כתב המרדכי (סי' תתעג) תניא בתוספתא (פ"ב ה"ב) אף על פי שהתירו לכבס לא יוליך לכובס אלא מכבס בצנעא בתוך ביתו, ואחר כך בסמוך כתב כל אלו שמכבסין במועד מכבסין כדרכן ואפילו בנתר ואהלא ולמועד לא בעי צנעא מפני כבוד המועד שאין מתכבסין יפה בבית כמו על הנהר וראיה מבר הדיא (מו"ק יח:) לדידי חזי לי ימא דטבריא דמפקי לה משיכלי דמני אלמא דהא דשרי לכבס במועד אפילו בפרהסיא על גבי הנהר וכן כתוב בהגהות מימון (פ"ז אות ק) והיה קשה בעיני היאך חולקין על התוספתא ובדקתי ומצאתי שבלשון הזה היא שנויה כל אלו שאמרו מכבסין במועד מותר לכבס בתוך שלשים יום של אבל אף על פי שהתירו לו לכבס לא יוליך כליו לכובס אבל מכבס הוא בצנעא בתוך ביתו ומשמע שהם מפרשים דהא דקתני לא יוליך כליו לכובס לא קאי אלא למי שהוא מותר לכבס בתוך ימי אבלו אבל מי שהוא מותר לכבס במועד לא בעי צנעא", כלומר שמי שמותר לו לכבס במועד לא צריך לכבס בצינעא, כיון שמתכבס יותר טוב בנהר.
דבר נוסף מוכח שלא צריך לכבס אחד אחד כדברי הראב"ד לעיל וכן כתב הדרכי משה בס"ק ג' וז"ל "דלא כמהרי"ל (הל' חוה"מ עמ' קצו סי' ט) שכתב אסור לכבסם רק אחד אחד".
למעשה כתב השו"ע בסעי' א' "אין מכבסין במועד. ואלו שמכבסין; הבא ממדינת הים, והיוצא מבית השביה ומבית האסורין, ומנודה שהתירו לו חכמים ברגל, ומי שנדר שלא לכבס ונשאל ברגל והתירו לו, ומטפחות הידים, ומטפחות הספרים, ומטפחות הספג, ובגדי קטנים, ובעלת הכתם שנמצא במועד, ומי שאין לו אלא חלוק אחד; וכולם מכבסין כדרכן, אפילו בנתר ואהל (פירוש מיני בורית), ובפרהסיא, על גבי הנהר", כלומר שמותר לכבס במועד דבר שדרך להשתמש בו תדיר ומתלכלך, כגון מגבות, ודבר נוסף אדם שאין לו חלוק אחד יכול לכבסו אע"פ שיכול להשאיל ולא צריך היכר, ומכבס כדרכו אפי' בנהר ולא צריך לכבס אחד אחד.
אמנם דעת הרמ"א "מיהו לא יכבסו רק הצריך להן, דהיינו חלוק אחד (מרדכי והגהות אשיר"י פ' אלו מגלחין); מיהו בגדי הקטנים ביותר, דהיינו אותן שמלפפים בהם ומשתינים ומוציאין רעי בהם, מותר לכבס ד' וה' בפעם א', כי צריך להרבה מהם כל רגע, והא דמותר לכבס בפרהסיא היינו דוקא כשרוחץ על גב הנהר, משום דמתכבס יותר יפה על גב הנהר; אבל אם אינו כובס על גבי נהר, לא יכבס רק בצנעה ולא בפרהסיא, כן נ"ל", כלומר שמה שהתירו זה רק הנצרך להם, ויכבס אחד אחד ולא כמה ביחד, דבר נוסף אין לשלוח למכבסה אא לכבס בפהרסיה רק אם זה מתכבס שם יותר טוב נפק"מ למכונת כביסה ביתית שאם מתכבס בה באותו רמה אין לשלוח למכבסה.
והנה לא נתברר אם השו"ע פליג על הרמ"א וס"ל שכיון שלא גזרו מלכבס בנהר תו לא נגזור.
כתב המשנ"ב בס"ק ד "ומטפחות הידים – הטעם שדרכן להתלכלך תיכף, וא"כ אפילו אם היה מכבסן מעיו"ט היו חוזרין ומתלכלכין, ולכן אפילו יש לו הרבה מטפחות מותר לכבסן דצריך לכל יום מטפחת אחרת, אכן לפי מה שנהגו כעת שמחליפין רק משבת לשבת ע"כ אפילו יש לו רק שנים אין לכבסן בחוה"מ שדי להם בכביסה שמעיו"ט. כתב הח"א דה"ה פאציילק"ע של חוטם דינו כמטפחות הידים", כלומר שכל היכא שהדרך להשתמש בהם ולהחליפם תדיר ואין לו עוד יכול לכבסם.
ולגבי חלוק אחד כתב המשנ"ב בס"ק ט' "אלא חלוק אחד – דחלוק אחד מתלכלך אפילו כיבסו קודם יום טוב. ויש מן הפוסקים דס"ל דכל זה דוקא בזמן התלמוד שהיה ניכר בעת שפשט חלוקו לכבסו שאין לו אלא חלוק אחד (שמתחלה היה חוגר איזורו על החלוק וכשפושטו חוגר חגורו על בגד העליון שלו) אבל לפי מנהג מלבושים שלנו שאין לנו חגור על חלוק שלנו אין להקל בזה ומ"מ נראה דאם היה החלוק של פשתן אין להחמיר בזה", כלומר דלכתחילה יש להחמיר וכדעת הסמ"ק אך אם של פשתן שיש לו עוד קולא מותר.
ובכה"ח ס"ק י"א כתב "שם. ומי שאין לו אלא חלוק אחד. אפילו אינו של פשתן מותר לכבסו שהוא מתלכלך מיד אף אם כבסו קודם לכן, ובספר המצות קטן אסר אלא אם כן אזורו מוכיח עליו, וה"ר פרץ הוסיף לאסור בכל חלוקים שלנו שאין לנו אזור מוכיח עליו וכל שכן מי שאין לו אלא מפה אחת או סדין אחד שאין לו לכבסו דליכא הוכחה כלל. טור. ומה שכתב וה"ר פרץ הוסיף וכו' עיין בית יוסף מה שכתב ליישב בזה. אבל הדרכי משה אות ה' כתב דה"ר פרץ הוסיף לאסור אף בשל פשתן בלא אזור מוכיח יעו"ש. וכן כתב הב"ח והדרישה אות ב'. אלא שכתב הב"ח דהרי"ף והרמב"ם והרא"ש לית להו הך סברא דאיזורו מוכיח עליו, ומכל מקום לענין הלכה כתב דנקטינן כה"ר פרץ דאפילו בכלי פשתן ואפילו אין לו אלא חלוק אחד כיון שאין לו אזור קבוע בחלוק שמוכיח עליו אסור יעו"ש. והמגן אברהם ס"ק ג' כתב מדסתם השלחן ערוך שמע מינה דסבירא ליה אפילו אין בו איזורו שרי ואפילו לדידן. וכן כתב המאמר מרדכי אות ב' דהשלחן ערוך סתם להיתר ונמשך אחר מה שכתב בבית יוסף לדעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש דאין צריך שיהא איזורו מוכיח עליו יעו"ש. והלבוש כתב אף על גב דמשמע מדברי רש"י שהוא בעצמו צריך לכבסו נוהגין עכשיו לכבס על ידי אשתו או עכו"ם מי שאין לו אלא חלוק אחד משום שהוא דבר ידוע ומפורסם לכל מי שבא למדה זו שאין לו אלא חלוק אחד יעו"ש", כלומר שכיון שמפףורסם הדבר יש להקל גם לדעת המחמירים.
וכתב עוד בס"ק י' לגבי לכבס בפהרסיא "ובפרהסיא ע"ג הנהר – עיין במ"א שדעתו להחמיר שלא לכבסן בפרהסיא דאין הכל יודעים שהיה במדינת הים או בשביה וכה"ג לבד במטפחת הידים וכה"ג שאר דברים שמותר לכל אדם יש להתיר בפרהסיא אבל כמה אחרונים מסכימים לדעת הרמ"א דלקמיה דכיון שמתכבס יפה ע"ג הנהר והוא לצורך המועד לא החמירו חכמים בכל השנויין כאן".
והנה כתב הכה"ח בס"ק ט' "ומכל מקום לא יכבס אלא אחד כמו שכתב בית יוסף בשם כמה פוסקים. ורק בגדי הקטנים ביותר שמלפפים בהם שרי אפילו הרבה כמ"ש אחר כך בהגה", כלומר דס"ל דמה שכתב הב"י בסופו אין זה חולק כדברי הד"מ אלא דן רק לגבי בפהרסיה כן י"ל.
וכתב הכה"ח בס"ק י"ג "כתב מהריק"ש בהגהותיו דבמצרים נוהגין לכבס על ידי עכו"ם כל הכלים הצריכים במועד דכיון דצריכים למועד לכלם הוי כמו שאין לו אלא חלוק אחד עכ"ל, וקולא יתירא היא זו, ובכמה מקומות ובפרט בארץ הצבי המנהג בהפך וכן עיקר. ברכי יוסף אות א'", כלומר שאף על ידי גוי אסור, וכן נראה ממה שהבאנו לעיל מדברי הכה"ח בס"ק י"א.
וכן כתב המשנ"ב בס"ק י"ד לגבי בגד פשתן שמנהג לא לכבוסו "אי אתה וכו' – ומ"מ כיון דמעיקר הדין שרי נתפשט המנהג להקל ליתן לעכו"מ לכבס כתונת אחת, ולחוץ לבית דאע"ג דכל מה שאסור אסור ג"כ ע"י נכרי מ"מ בזה מקילין [א"ר בשם פרישה והובא בח"א]. וליתן להנכרי שיכבס אחר המועד בכל ענין שרי ובלבד שלא ימנה כדרך שהוא עושה בחול כמש"כ ס"ס תקמ"ג".
למעשה כתב מרן הרב במאמר מרדכי למועדים וימים "מותר לכבס בגדי ילדים שמתלכלכים תדיר כשאין להם בגדים אחרים" ובהלכה נוספת "אם אין לו מה ללבוש – מותר לכבס וליבש את בגדיו בצנעה וכן מי שרגיל להחליף מגבות בכל יום – מותר בצנעה", כלומר שבגדי הילדים מותר לכבס ומשמע דאפשר לכבס בפהרסיא וכפשט השו"ע, ומי שאין לו עוד בגד היינו שמה שכתב השו"ע מי שיש לו חלוק אחד היינו לזמנם שלא היו מחליפים את הבגדים אבל היום גם אדם שיש לו כמה בגדים והתלכלכו הוי כחלוק אחד, אמנם לחולקים דבעינן אזורו מוכיח עליו דבעינן איזורו, רק שיכבסם בצינעה והטעם כיון שכיום לא יותר טוב במכבסה יותר מהבית כן נ"ל לבאר, ומה שהשמיט דין לכבס אחד אחד נראה כיון שזה בבית והשו"ע השמיט דין זה לכן הקל, ונראה עוד לומר שבזמנם היה טירחא בכל בגד משא"כ כיום וכן כתבו בשו"ת מנח"י ח"ח סי' נ' ובשש"כ פס"ו סעי' סד.
העולה
אין לכבס בגד בחול המועד אף לא לצורך המועד.
בגדי ילדים שמתלכלכים תדיר ואין לו בגדים אחרים עבורם (הראוי לחול המועד) יכול לכבס עבורם ויכבס בביתו.
אדם שאין לו בגד אחר ללבוש כגון שנתלכלך בגדיו יכול לכבס ויכבס בצינעה, ולאשכנזים טוב שיכבס כמות קטנה
ואין הבדל אם מכבס על ידי גוי או לא אמנם בבגדי פשתן יש להקל שיכבס בגד אחד של פשתן.