שאלה
מנגל גריל גז שלא ידוע אם נצלו על גביו נבילות או טרפות. איך אפשר להשתמש בו?
תשובה
יש להחליף רשת,
ואת המנגל ינקה ויפעיל על החום הכי גבוה או שיניח גחלים בתוך המנגל להעבירו עד שאם יהי קש בצד השני ישרף
ולא יסגור את המכסה
ולענין דיעבד ראה בגוף התשובה, לענין פסח אך לא לענין טרף.
מקורות
איתא במשנה עבודה זרה ע"ה ע"ב "הלוקח כלי תשמיש מן העובדי כוכבים, את שדרכו להטביל – יטביל, להגעיל – יגעיל, ללבן באור – ילבן באור. השפוד והאסכלא – מלבנן באור", ובגמ "ת"ר: הלוקח כלי תשמיש מן העובדי כוכבים, דברים שלא נשתמש בהן – מטבילן והן טהורין; דברים שנשתמש בהן ע"י צונן, כגון כוסות וקתוניות וצלוחיות – מדיחן ומטבילן והם טהורין; דברים שנשתמש בהן ע"י חמין, כגון היורות הקומקמוסון ומחמי חמין – מגעילן ומטבילן והן טהורין; דברים שנשתמש בהן ע"י האור, כגון השפודין והאסכלאות – מלבנן ומטבילן והן טהורין", כלומר שכל כלי כבליעתו כך פליטתו כלומר כשיעור וחוזק שהוא בלע כך הוא הכשירו.
והוסיפה הגמ' בע"ו ע"א "תנן: השפודין והאסכלא – מלבנן באור, והתנן גבי קדשים: השפוד והאסכלא – מגעילן בחמין! א"ל: עמרם ברי, מה ענין קדשים אצל גיעולי עובדי כוכבים? הכא היתירא בלע, התם איסורא בלע", כלומר היכא שבלע איסור צריך ליבון אבל אם בלע היתר כמו קדשים מספיק לו הגעלה, וא"כ השאלה איך נדון חמץ האם כהיתר בלע שהרי עתה הוא מותר, או כאיסור בלע.
וכתב הב"י על דברי הגמ' שצריך ליבון "והביאה הרי"ף בפרק כל שעה (ח:) [כלומר גם לגבי חמץ], וכתב הר"ן (ד"ה דברים) נראה שדעתו דדברים שנשתמש בהם חמץ על ידי האור צריכין ליבון, ואף על גב דאסיקנא בסוף עבודה זרה (עו.) דכל היכא דהיתרא בלע בהגעלה סגי ליה איכא למימר דחמץ כיון ששמו עליו איסורא בלע מיקרי. וכן נראה שהוא דעת הרא"ש שהרי גם הוא כתב ברייתא זו בפרק כל שעה (שם) וכתב רבינו ירוחם (נ"ה ח"ב מ:) שכן דעת רוב הפוסקים והרב המגיד כתב בפרק ה' (הכ"ג) שפודין ואסכלאות לא נתבאר דינן בגמרא לענין חמץ בפסח, ונחלקו בו המפרשים ז"ל יש מי שאומר שדינן כדין שאר האיסורין וצריכין ליבון ויש מי שאומר שכיון שמה שבלע היה היתר די בהגעלה ואפשר שזהו דעת רבינו שהזכיר כאן בסכינים הגעלה, ובפרק י"ז מהלכות מאכלות אסורות (ה"ז) בלוקח סכין מן הגוים הצריך ליבון ולא הזכיר כאן ליבון כלל ומכל מקום דעת הרמב"ן (חי' ע"ז שם ד"ה רב אשי) להשוות חמץ לגיעולי גוים והם סוברים שבסכינים אף בגיעולי גוים אינן צריכים אלא הגעלה עכ"ל וכתב רבינו ירוחם (שם) שדעת רוב הפוסקים כדעת הרמב"ן להשוות חמץ לגיעולי גוים והגהות מיימוניות (פ"ה הכ"ג אות א) הזכירו סברות אלו וכתבו שהעולם נהגו כדברי האוסרין", כלומר נחלקו הראשונים איך לדון חמץ האם כהיתרא בלעה ודי לו בהגעלה או כאיסורא בלע וצריך ליבון וסיים הב"י שנהגו העולם להחמיר ולדון את חמץ כאיסורא בלע.
ועל כן כתב השו"ע סי' תנ"א סעי' ד' "כלים שמשתמשים בהם על ידי האור כגון שפודים ואסכלאות וכיוצא בהם, צריכים ליבון; והליבון הוא עד שיהיו ניצוצות ניתזין מהם", כלומר שפוסק שחמץ נחשב כאיסורא בלע ולכן צריך ליבון אם בלע על ידי האש.
וכתב הרמ"א "ויש מקילין אם נתלבן כל כך שקש נשרף עליו מבחוץ (מרדכי סי' פ"ז והגהות מיימוני פי"ז מהלכות מ"א). ונוהגין כסברא ראשונה בכל דבר שדינו בליבון, אבל דבר שדינו בהגעלה, רק שיש בו סדקים או שמחמירין ללבנו, סגי בליבון קל כזה. חצובה צריך ליבון (מהרי"ל)", (ומה שרמ"א מקל בתחילת דבריו שם היינו בחמץ משום דהיתרא בלע לשיטתו).
וכתב המשנה ברורה ס"ק כ"ז "פי' בלי מים כגון שפוד ואסכלא שצולין עליו מוליית"א של חמץ [ואף על פי שאסכלא כשצולין ע"ג טשין אותה באליה או מושחין פניה בשומן אין רטיבות מעט זה מצילה מהיות האש שולט בה לגמרי ואינו דומה למחבת המבואר לקמן בסי"א], ולפי שגוף החמץ נוגע בהן בשעת צלייתו ואין ביניהם שום משקה שיוליך טעם החמץ לתוך השפוד והאסכלא אלא ע"י חום האש בלבד נבלע בהן טעם החמץ לפיכך אינו נפלט מהן ג"כ ע"י הגעלה במים רותחין אלא ע"י חום האש דכבולעו כך פולטו אבל אם ידוע לו שלא צלו עליו חמץ רק שצלו עליו בשר עם מלח שלא נבדק מחמץ בזה די בהגעלה ואפילו לכתחלה:".
וביאר המשנ"ב את המחלוקת "ונחלקו הפוסקים לענין חמץ הבלוע בכלי י"א דזה ג"כ מקרי התירא בלע שבאמצע השנה כשנבלע החמץ של המוליית"א בשפוד היה היתר וע"כ סגי בהגעלה ולדידהו כל כלים שתשמישן ע"י אור לענין פסח די בהגעלה וי"א דוקא נותר שבעת הבליעה לא היה שם נותר על הבשר כלל לכן נקרא ד"ז בשם היתירא בלע אבל חמץ דבעת השתמשות השפוד בחמץ היה שם חמץ על הבליעה ועכשיו ג"כ שמו חמץ אלא שעתה נתעורר האיסור למפרע על שם חמץ זה לא מקרי בשם התירא בלע דחמץ בלע בתוכו וגם עכשיו הוא חמץ ובכלל איסורא בלע הוא וצריכין ליבון ולזה הסכימו רוב הפוסקים, וע"כ פסק המחבר כוותייהו ומ"מ אין ללמוד מדין זה למקומות אחרים דלפעמים היכא שיש עוד צדדים להקל מצרפינן ג"כ לזה דעת הפוסקים דס"ל דחמץ מקרי התירא בלע", וכ"כ הכה"ח בס"ק ס'.
וכתב בס"ק ל"ב "ונוהגין כסברא הראשונה וכו' – דלדינא עיקר כדעת המחבר דחמץ מקרי איסורא בלע וע"כ צריך ליבון טוב שיהו ניצוצות נתזין ממנו ואפילו בדיעבד יש לאסור אם נשתמשו בו בפסח בעוד שלא ליבנו אותו כ"כ או ע"י הגעלה [ט"ז ומ"א] אכן במקום הפסד מרובה או מניעת שמחת יום טוב והוא אינו ב"י מעת שנשתמשו בו החמץ יש לסמוך בדיעבד על הפוסקים דסוברים דחמץ מקרי התירא בלע ודי במה שהכשירו בהגעלה או בליבון קל". כלומר שבהפסד מרובה או במניעת שמחת יו"ט יש לסמוך על המקלים שדי בליבון קל
כתב הכה"ח בס"ק ס"ה "צריכין ליבון. ואם הגעילן ולא ליבנן באור ונשתמש בהם רותח התבשיל אף דיעבד אסור, לפי שכל שתשמישו על ידי האור אינו פולט הכל על ידי הגעלה אלא כל זמן שישתמש בו על ידי חמין פולט מעט מעט. מרדכי פרק כל שעה סימן תקס"ג, איסור והיתר כלל נ"ח דין ל"ה, וכן הוא ביורה דעה סימן קכ"א סעיף ה', וכן כתב המקור חיים בסימן זה אות ז', משבצות זהב אות ג', חיי אדם כלל קכ"ה אות ז'. ומיהו לדעת השלחן ערוך שפסק לעיל סימן תמ"ז סעיף יו"ד נותן טעם לפגם שרי הכא נמי אם אין הכלי בן יומו בדיעבד שרי, אבל לדעת מור"ם ז"ל שם דנותן טעם לפגם אסור הכא נמי אף אינו בן יומו אסור. והיינו דוקא בפסח אבל בשאר איסורין אף לדעת מור"ם ז"ל שרי בדיעבד אם אין הכלי בן יומו ואפילו בלא הגעלה כמ"ש ביורה דעה סימן ק"ג סעיף ה' יעו"ש. אמנם לפי מה שכתבנו לעיל אות ס' דיש מתירין בפסח אם הגעיל כלי הצריך ליבון משום דהיתרא בלע, אם כן הכי נמי גבי פסח כיון דהגעילו ויש מתירין בהגעלה וגם אינו בן יומו דלדעת השלחן ערוך מותר בדיעבד אפילו בלא הגעילו בהפסד מרובה אפשר דיש להקל בדיעבד. וכן נראה דעת האליה רבה אות י"ג דבהגעילו ויש הפסד מרובה דיש להקל בדיעבד. וכן כתב ה"ר זלמן אות י"ג. ועיין לקמן אות ס"ט".
וה"ה אם מסתמא השתמשו בו בדבר טרף כמבואר בשו"ע יו"ד סי' קכ"א סעי' ד' וה' ובזה לא יועיל אף בדיעבד.
וכיון שלא ניתן להכשיר את הרשת בכזה חום שיתזו ממנו ניצוצות יש להחליף את הרשת.
לגבי כלי התחתון של המנגל יש לדונו כדין חצובה שכתב הרמ"א בסי' תנ"א סעי' ד' "חצובה צריך ליבון". וכתב המשנ"ב בס"ק ל"ד "וזהו רק לכתחלה משום חומרא דחמץ דבאמת שתי קדרות הנוגעות זו בזו אין יוצאת הבליעה מזו לזו כמבואר ביו"ד סימן צ"ב ס"ח וגם יש לתלות שאף אם נשפך כבר נשרף והלך לו כיון שבכל שעה היא על האש וע"כ בודאי די לזה בליבון קל ובדיעבד אף אם נשתמש עליו בלי ליבון כלל ג"כ אין לאסור". ומאמר מרדכי כתב שחששא רחוקה היא וכתב הכה"ח בס"ק ע"ד שזה משום חומרא דחמץ
וכתב הרמ"א ביו"ד סימן צב סעי' ח' "מידי דהוי אשתי קדירות נוגעות זו בזו דאין אוסרין זו את זו בנגיעה, כל שכן בזיעה. (מרדכי פרק כ"ה) מיהו לכתחלה יש ליזהר בכל זה (הגהות ש"ד)".
ובשו"ת אג"מ או"ח ח"א סי' קכד "ובדבר הכשר התנורים של הגעז דבמדינתנו אין כ"כ קפידא כי לדינא אין צריכין הכשר כלל כי אין משתמשין עליהם אלא בקדרות שהוו כשני כלים שנגעו זב"ז, ובפרט שעבר מעל"ע שאף אם היה משתמש עליו ממש לא היה נאסר ורק לחומרא בעלמא צריך להכשיר במה שאפשר. אך לנקות צריך מדינא אולי יש איזה בעין. ולימות הפסח צריך ללבן את המקומות שמעמידין הקדרות ג"כ מצד חומרא שהחמירו בחצובה לימות הפסח או לכסות בפח של מתכות אבל לכל השנה אין צריך".
וממילא ישים שם גחלים או שיפעיל על החום הכי גבוה וכמובן שינקה לפני זה
העולה
יש להחליף רשת,
ואת המנגל ינקה ויפעיל על החום הכי גבוה או שיניח גחלים בתוך המנגל להעבירו עד שאם יהי קש בצד השני ישרף
ולא יסגור את המכסה
ולענין דיעבד ראה בגוף התשובה, לענין פסח אך לא לענין טרף.