שאלה

האם אפשר להכשיר לפסח תבניות של תנור ע"י השתמשות בחום "פירולטי"?

תשובה

אין להכשיר תנורי אפיה ומגשים גם אם התנור הוא פרוליטי, כיון שאין ניצוצות ניתזין ממנו ולא מוסרת קליפתו. [צריך לבדוק שאכן מותר להכניס מגש לפרוליטי] כן דעת מרן הרב.
וראה במצבים מורכבים בכשרות ששם מבאר הרה"ג אליהו אבא שאול זצ"ל, דין זה עיי"ש.
ולענין דיעבד יש מקלים אם מחמת כן ימנע משמחת יו"ט או במקום הפסד מרובה שדי אם יעשה למגש ליבון קל דהיינו שקש יוכל להישרף בצד השני שזה בין 85 ל100 מעלות (שיתחמם הצד השני) שזה שייך בפרוליטי כמובן יש לבדוק שהמגש עמיד לחום זה.
וטוב יותר לקנות חדש, וזה מלבד התנור עצמו שאין לו הכשר הן מצד הליבון והן מצד הזכוכית והדלת כמבואר בדברי מרן הרב.

מקורות

איתא במשנה עבודה זרה ע"ה ע"ב "הלוקח כלי תשמיש מן העובדי כוכבים, את שדרכו להטביל – יטביל, להגעיל – יגעיל, ללבן באור – ילבן באור. השפוד והאסכלא – מלבנן באור", ובגמ "ת"ר: הלוקח כלי תשמיש מן העובדי כוכבים, דברים שלא נשתמש בהן – מטבילן והן טהורין; דברים שנשתמש בהן ע"י צונן, כגון כוסות וקתוניות וצלוחיות – מדיחן ומטבילן והם טהורין; דברים שנשתמש בהן ע"י חמין, כגון היורות הקומקמוסון ומחמי חמין – מגעילן ומטבילן והן טהורין; דברים שנשתמש בהן ע"י האור, כגון השפודין והאסכלאות – מלבנן ומטבילן והן טהורין", כלומר שכל כלי כבליעתו כך פליטתו כלומר כשיעור וחוזק שהוא בלע כך הוא הכשירו.
והוסיפה הגמ' בע"ו ע"א "תנן: השפודין והאסכלא – מלבנן באור, והתנן גבי קדשים: השפוד והאסכלא – מגעילן בחמין! א"ל: עמרם ברי, מה ענין קדשים אצל גיעולי עובדי כוכבים? הכא היתירא בלע, התם איסורא בלע", כלומר היכא שבלע איסור צריך ליבון אבל אם בלע היתר כמו קדשים מספיק לו הגעלה, וא"כ השאלה איך נדון חמץ האם כהיתר בלע שהרי עתה הוא מותר, או כאיסור בלע.
וכתב הב"י על דברי הגמ' שצריך ליבון "והביאה הרי"ף בפרק כל שעה (ח:) [כלומר גם לגבי חמץ], וכתב הר"ן (ד"ה דברים) נראה שדעתו דדברים שנשתמש בהם חמץ על ידי האור צריכין ליבון, ואף על גב דאסיקנא בסוף עבודה זרה (עו.) דכל היכא דהיתרא בלע בהגעלה סגי ליה איכא למימר דחמץ כיון ששמו עליו איסורא בלע מיקרי. וכן נראה שהוא דעת הרא"ש שהרי גם הוא כתב ברייתא זו בפרק כל שעה (שם) וכתב רבינו ירוחם (נ"ה ח"ב מ:) שכן דעת רוב הפוסקים והרב המגיד כתב בפרק ה' (הכ"ג) שפודין ואסכלאות לא נתבאר דינן בגמרא לענין חמץ בפסח, ונחלקו בו המפרשים ז"ל יש מי שאומר שדינן כדין שאר האיסורין וצריכין ליבון ויש מי שאומר שכיון שמה שבלע היה היתר די בהגעלה ואפשר שזהו דעת רבינו שהזכיר כאן בסכינים הגעלה, ובפרק י"ז מהלכות מאכלות אסורות (ה"ז) בלוקח סכין מן הגוים הצריך ליבון ולא הזכיר כאן ליבון כלל ומכל מקום דעת הרמב"ן (חי' ע"ז שם ד"ה רב אשי) להשוות חמץ לגיעולי גוים והם סוברים שבסכינים אף בגיעולי גוים אינן צריכים אלא הגעלה עכ"ל וכתב רבינו ירוחם (שם) שדעת רוב הפוסקים כדעת הרמב"ן להשוות חמץ לגיעולי גוים והגהות מיימוניות (פ"ה הכ"ג אות א) הזכירו סברות אלו וכתבו שהעולם נהגו כדברי האוסרין", כלומר נחלקו הראשונים איך לדון חמץ האם כהיתרא בלעה ודי לו בהגעלה או כאיסורא בלע וצריך ליבון וסיים הב"י שנהגו העולם להחמיר ולדון את חמץ כאיסורא בלע.
ועל כן כתב השו"ע סי' תנ"א סעי' ד' "כלים שמשתמשים בהם על ידי האור כגון שפודים ואסכלאות וכיוצא בהם, צריכים ליבון; והליבון הוא עד שיהיו ניצוצות ניתזין מהם", כלומר שפוסק שחמץ נחשב כאיסורא בלע ולכן צריך ליבון אם בלע על ידי האש.
וכתב הרמ"א "ויש מקילין אם נתלבן כל כך שקש נשרף עליו מבחוץ (מרדכי סי' פ"ז והגהות מיימוני פי"ז מהלכות מ"א). ונוהגין כסברא ראשונה בכל דבר שדינו בליבון, אבל דבר שדינו בהגעלה, רק שיש בו סדקים או שמחמירין ללבנו, סגי בליבון קל כזה. חצובה צריך ליבון (מהרי"ל)", (ומה שרמ"א מקל בתחילת דבריו שם היינו בחמץ משום דהיתרא בלע לשיטתו).
וכתב המשנה ברורה ס"ק כ"ז "פי' בלי מים כגון שפוד ואסכלא שצולין עליו מוליית"א של חמץ [ואף על פי שאסכלא כשצולין ע"ג טשין אותה באליה או מושחין פניה בשומן אין רטיבות מעט זה מצילה מהיות האש שולט בה לגמרי ואינו דומה למחבת המבואר לקמן בסי"א], ולפי שגוף החמץ נוגע בהן בשעת צלייתו ואין ביניהם שום משקה שיוליך טעם החמץ לתוך השפוד והאסכלא אלא ע"י חום האש בלבד נבלע בהן טעם החמץ לפיכך אינו נפלט מהן ג"כ ע"י הגעלה במים רותחין אלא ע"י חום האש דכבולעו כך פולטו אבל אם ידוע לו שלא צלו עליו חמץ רק שצלו עליו בשר עם מלח שלא נבדק מחמץ בזה די בהגעלה ואפילו לכתחלה:".
וביאר המשנ"ב את המחלוקת "ונחלקו הפוסקים לענין חמץ הבלוע בכלי י"א דזה ג"כ מקרי התירא בלע שבאמצע השנה כשנבלע החמץ של המוליית"א בשפוד היה היתר וע"כ סגי בהגעלה ולדידהו כל כלים שתשמישן ע"י אור לענין פסח די בהגעלה וי"א דוקא נותר שבעת הבליעה לא היה שם נותר על הבשר כלל לכן נקרא ד"ז בשם היתירא בלע אבל חמץ דבעת השתמשות השפוד בחמץ היה שם חמץ על הבליעה ועכשיו ג"כ שמו חמץ אלא שעתה נתעורר האיסור למפרע על שם חמץ זה לא מקרי בשם התירא בלע דחמץ בלע בתוכו וגם עכשיו הוא חמץ ובכלל איסורא בלע הוא וצריכין ליבון ולזה הסכימו רוב הפוסקים, וע"כ פסק המחבר כוותייהו ומ"מ אין ללמוד מדין זה למקומות אחרים דלפעמים היכא שיש עוד צדדים להקל מצרפינן ג"כ לזה דעת הפוסקים דס"ל דחמץ מקרי התירא בלע", וכ"כ הכה"ח בס"ק ס'.
וכתב בס"ק ל"ב "ונוהגין כסברא הראשונה וכו' – דלדינא עיקר כדעת המחבר דחמץ מקרי איסורא בלע וע"כ צריך ליבון טוב שיהו ניצוצות נתזין ממנו ואפילו בדיעבד יש לאסור אם נשתמשו בו בפסח בעוד שלא ליבנו אותו כ"כ או ע"י הגעלה [ט"ז ומ"א]".
ניצוצות ניתזים
ואיתא בגמ' עבודה זרה דף עו עמוד א "עד כמה מלבנן? א"ר מני: עד שתשיר קליפתן", וכתב הרשב"א "וגרסינן בירושלמי והליבון צריך שיהו הניצוצות מותזין ממנה".
וכתב הרמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק יז הלכה ג "ודברים שנשתמש בהן על ידי האור כגון שפודין ואסכלאות מלבנן באור עד שתנשר קליפתן ומטבילן והן מותרין".
וכן כתב הטור בסי' תנ"א "כלים שמשתמשין בהן ע"י האור כגון שפודין ואסכלאות וכיוצא בהן צריכין ליבון והליבון עד שיהיו נצוצות ניתזין מהם".
וביאר הב"י "והליבון עד שיהיו הניצוצות ניתזין מהם. שם בסוף עבודה זרה (עו.) ועד כמה מלבנן א"ר מני עד שתסיר קליפתן ובירושלמי שילהי עבודה זרה (פ"ה הט"ו) הליבון צריך שיהיו ניצוצות מינתזין ממנו, וכן כתב הרא"ש בתשובה כלל י"ד (סי' א)", כלומר שאחד משני השיעורים האלו או שתשיר קליפתו או שניצוצות יתזו ממנו.
והביא הב"י את דברי החולקים וז"ל "וכתוב בהגהות מיימון פרק י"ז מהלכות מאכלות אסורות (ה"ג אות ה) בשם ה"ר אביגדור דכשמלבנן עד שאם ישים עליו קש יהיו ניצוצות ניתזין ממנו סגי בהכי, דאם לא כן אותה טירפ"א בלעז שאופין פשטידא תחתיה ומלבנין אותה כדי לאפות תחתיה פלדו"ן, אם היה צריך ללבנה עד שיהיו ניתזין ניצוצות ממנה היתה לגמרי מתקלקלת: והמרדכי כתב בסוף עבודה זרה (סוס"י תתס) דכלים הבלועים מאיסור בעו נשירת קליפה, אבל הבלועים מהיתר כגון חלב או בשר אין צריכין ליבון גדול דנשירת קליפה אלא רק עד שתהא יד סולדת בו משני עבריה וגם רגילין לבדוק על ידי נתינת קש עליה מבחוץ לראות אם הקש נשרף בהכי סגי, דאם כן שליט הליבון מעבר אל עבר אף על פי שלא תסיר קליפתו ומכל מקום די בכך דכיון דהיתרא בלע אם כן די להם בהגעלה, ואף על גב דתשמישם על ידי האור כדמשמע בשמעתין והא לא גרע ליבון זה מהגעלה ואותו ליבון מפליט יותר מהגעלה עכ"ל, ולפי סברת האומרים דחמץ כיון ששמו עליו איסורא בלע מיקרי ומפני כך הם אומרים דכלים שנשתמש בהם חמץ על ידי האור צריכין ליבון, ולא סגי להו בהגעלה כמו שכתבתי בסמוך אם כן גם ליבון קל לא סגי להו אלא צריכין ליבון גמור", כלומר שישנם שני מחלוקות בראשונים א. מהו השיעור של ניצוצות ניתזין ממנו, שדעת רוב הראשונים שהכוונה שמרוב חום יתוזו ניצוצות מן הכלי וכך תוסר קליפתו, ודעת הר' אביגדור שהכוונה שיהיה כל כך חם שאם יניח קש מהקש יתוזו ניצוצות, ולא שיהיה ניצוצות מהכלי כי אז יהרס, ומחלוקת השניה, אם דין חמץ כאיסורא בלע ואז יצטרכו ליבון של ניצוצות או כהיתרא בלע ואז יספיק הגעלה או ליבון קל, למעשה מכריע הב"י שבעינן יצוצות ניתזין ממנו, או שתוסר קליפתו, ומגדיר את חמץ כאיסרא בלע.
וכך כותב בשו"ע שם סעי' ד' "כלים שמשתמשים בהם על ידי האור כגון שפודים ואסכלאות וכיוצא בהם, צריכים ליבון; והליבון הוא עד שיהיו ניצוצות ניתזין מהם", כלומר שפוסק שחמץ נחשב כאיסורא בלע שבעינן ליבון שניצוצות ניתזין ממנו. וכתב המשנ"ב בס"ק כ"ט "ניתזין מהם – או עד שתסור קליפתו העליונה".וכ"כ הכה"ח בס"ק ס"ז, והנה למבואר בב"י זה מעכב אף בדיעבד.
וכתב הרמ"א "ויש מקילין אם נתלבן כל כך שקש נשרף עליו מבחוץ (מרדכי סי' פ"ז והגהות מיימוני פי"ז מהלכות מ"א). ונוהגין כסברא ראשונה בכל דבר שדינו בליבון, אבל דבר שדינו בהגעלה, רק שיש בו סדקים או שמחמירין ללבנו, סגי בליבון קל כזה".
לכן כתב מרן הרב במאמר מרדכי למועדים וימים פ"ה "כלי שצריך ליבון – כלי שבלע על ידי חום ביבש כגון תבנית אפיה או שיפוד – צריך ליבון באש או בחום עד שינתזו ממנו ניצוצות. אבל חימום יותר מהרגיל – לא נחשב הכשרה לפסח.
תנור אפיה – אין להכשיר תנור אלא בשעת הדחק, מכיון שבתוך דפנות הדלת מתאסף חמץ בעין. וגם התנור עצמו צריך ליבון עד שינתזו ניצוצות, ובתנורים שלנו אי אפשר לעשות דבר זה, ומה גם שיש לדון על אופן ההכשרה של הזכוכית שבדלת התנור – על כן אין להכשיר לכל סוגי התנורים אלא בשעת הדחק ורק אחרי שישאלו שאלת חכם.
מגשי אפיה – ממתכת שמשתמשים בהם בלי מים, צריכין ליבון. והליבון צריך להיות לכתחילה ליבון חזק עד שיהיו ניצוצות ניתזין ממנו. ומגשי אפיה שיש עליהם ציפוי אמאיל אינם ניתנים להכשרה". והטעם כיון שהם בולעים בדרך כלל בלי מים, הם צריכים ליבון וחמץ חשיבה כאיסורא בלע.
דיעבד
וכתב המשנ"ב בס"ק ל"ב "אכן במקום הפסד מרובה או מניעת שמחת יום טוב והוא אינו ב"י מעת שנשתמשו בו החמץ יש לסמוך בדיעבד על הפוסקים דסוברים דחמץ מקרי התירא בלע ודי במה שהכשירו בהגעלה או בליבון קל". כלומר שבהפסד מרובה או במניעת שמחת יו"ט יש לסמוך על המקלים שדי בליבון קל.
כתב הכה"ח בס"ק ס"ה "צריכין ליבון. ואם הגעילן ולא ליבנן באור ונשתמש בהם רותח התבשיל אף דיעבד אסור, לפי שכל שתשמישו על ידי האור אינו פולט הכל על ידי הגעלה אלא כל זמן שישתמש בו על ידי חמין פולט מעט מעט. מרדכי פרק כל שעה סימן תקס"ג, איסור והיתר כלל נ"ח דין ל"ה, וכן הוא ביורה דעה סימן קכ"א סעיף ה', וכן כתב המקור חיים בסימן זה אות ז', משבצות זהב אות ג', חיי אדם כלל קכ"ה אות ז'. ומיהו לדעת השלחן ערוך שפסק לעיל סימן תמ"ז סעיף יו"ד נותן טעם לפגם שרי הכא נמי אם אין הכלי בן יומו בדיעבד שרי, אבל לדעת מור"ם ז"ל שם דנותן טעם לפגם אסור הכא נמי אף אינו בן יומו אסור. והיינו דוקא בפסח אבל בשאר איסורין אף לדעת מור"ם ז"ל שרי בדיעבד אם אין הכלי בן יומו ואפילו בלא הגעלה כמ"ש ביורה דעה סימן ק"ג סעיף ה' יעו"ש. אמנם לפי מה שכתבנו לעיל אות ס' דיש מתירין בפסח אם הגעיל כלי הצריך ליבון משום דהיתרא בלע, אם כן הכי נמי גבי פסח כיון דהגעילו ויש מתירין בהגעלה וגם אינו בן יומו דלדעת השלחן ערוך מותר בדיעבד אפילו בלא הגעילו בהפסד מרובה אפשר דיש להקל בדיעבד. וכן נראה דעת האליה רבה אות י"ג דבהגעילו ויש הפסד מרובה דיש להקל בדיעבד. וכן כתב ה"ר זלמן אות י"ג. ועיין לקמן אות ס"ט".
וכתב עוד בס"ק ס"ט "ויש מקילין וכו'. משום דסבירא להו דחמץ היתרא בלע מיקרי ולפיכך סגי בליבון קל כזה. עולת שבת אות ה', חק יעקב אות כ"ה, חק יוסף אות י"ד. מיהו כתב בית יוסף דלסברת האומרים דחמץ כיון ששמו עליו איסורא בלע מיקרי וכלים שנשתמשו בהם חמץ על ידי האור לא סגי להו בהגעלה (עיין לעיל אות ס') אם כן גם ליבון קל לא סגי להו אלא צריכין ליבון גמור יעו"ש, ולכן סתם בשלחן ערוך עד שיהו ניצוצות ניתזין מהם. וכן כתב מגן אברהם ס"ק י"א דאפילו בדיעבד יש לאסור אם לא ליבנו אותו כל כך יעו"ש, וכן כתב חק יוסף שם, מקור חיים אות ט"ו. מיהו בחקת הפסח אות ו' הביא כמה פוסקים דסבירא להו דחמץ מיקרי היתרא בלע, ועל כן כתב דבדיעבד יש להתיר אם לא ליבנו אותו כל כך יעו"ש. וכן כתב אליה רבה אות י"ג דבדיעבד אם יש הפסד מרובה יש לסמוך על הפוסקים דסבירא להו היתרא בלע יעו"ש. וכן כתב ה"ר זלמן אות י"ג דבהפסד מרובה או מניעת שמחת יום טוב יש להקל בדיעבד".
העולה
אין להכשיר תנורי אפיה ומגשים גם אם התנור הוא פרוליטי, כיון שאין ניצוצות ניתזין ממנו ולא מוסרת קליפתו. [צריך לבדוק שאכן מותר להכניס מגש לפרוליטי] כן דעת מרן הרב.
וראה במצבים מורכבים בכשרות ששם מבאר הרה"ג אליהו אבא שאול זצ"ל, דין זה עיי"ש.
ולענין דיעבד יש מקלים אם מחמת כן ימנע משמחת יו"ט או במקום הפסד מרובה שדי אם יעשה למגש ליבון קל דהיינו שקש יוכל להישרף בצד השני שזה בין 85 ל100 מעלות (שיתחמם הצד השני) שזה שייך בפרוליטי כמובן יש לבדוק שהמגש עמיד לחום זה.
וטוב יותר לקנות חדש, וזה מלבד התנור עצמו שאין לו הכשר הן מצד הליבון והן מצד הזכוכית והדלת כמבואר בדברי מרן הרב.