שאלה
האם אפשר להכשיר כלים בעיצומם של ימי חג הפסח ?
תשובה
אדם ששכח להכשיר כלי, שצריך הגעלה, בחול המועד פסח יעשה לו ליבון קל, ראה שו"ע סי' תנ"א סעי' ד', דהיינו שקש יכול להישרף מהצד השני לערך 85 מעלות.
במקרה שאין לו איך לעשות ליבון אם הוא ספרדי בדיעבד יכול לעשות הגעלה אם הכלי אינו בן יומו ויקפיד שהמים יבעבעו וישים בהם מעט נותן טעם לפגם כדי שלא יאסר הכלי.
יש להדגיש שהדין אמור בחול המועד כי ביו"ט לא מגעילים.
מקורות
כתב הטור בסי' תנ"ב "וא"א הרא"ש ז"ל כתב דקודם זמן איסורו יכול להגעיל אפילו כלי בן יומו אפילו אין במים ס' כדי לבטלו, אבל מזמן איסורו ואילך וכן בכל ימות השנה הבא להגעיל כלי שבלוע מאיסור אין להגעילו, אלא א"כ לא יהא הכלי בן יומו או שיהיה במים ס' כדי לבטלו ונוהגין להכניסן ולהוציאן מיד", כלומר שאדם הבא להגעיל כלי לאחר זמן איסור, ישנם שני אפשריות א. שהכלי יהיה לא בן יומו, כך שכאשר יצא ממנו טעם האיסור הוא יתן טעם לפגם כלומר ס"ל שנותן טעם לפגם מותר בפסח, ב. שיהיה במים שבו מגעיל יותר משישים יותר מהאיסור.
דעת השו"ע
וכך פסק השו"ע סי' תנ"ב "יש ליזהר להגעיל קודם שעה חמישית כדי שלא יצטרך לדקדק אם הכלים בני יומן או לאו (או אם יש ששים במים נגד כלי שמגעיל או לאו). (טור) וכן אם מגעיל כלים שבליעתן מועטת עם כלים שבליעתן מרובה. וכן אם משהא הכלים בתוך היורה יותר מדאי ואינו משהא אותם כל כך. וכן כדי שלא יצטרך ליזהר שלא ינוחו המים מרתיחתן". כלומר שאם מגעיל לאחר הזמן צריך לדאוג שהמים יבעבעו ויגעיל קודם את הכלים שבולעים מעט, ומגעיל כלים שאינם בני יומם.
וביאר המשנ"ב בס"ק א' "יש ליזהר וכו' – טעם לזה דהנה ענין הגעלה הוא דרתיחת המים מוציא את הבלוע בכלי, אבל יש לחוש דאחר שמוציאה את הבלוע יחזור ויבלע בכלי מה שפלטה, ומפני חשש זה כתבו הפוסקים דאין להגעיל רק כלי שאינו בן יומו, דאז אף אם יבלע מה שפלט הרי לפגם הוא, או שיהיה במים ששים לבטל את פליטת האיסור", כלומר דהשו"ע לשיטתו שנותן טעם לפגם בפסח מותר.
וכן כתב הכה"ח בס"ק ט' "אם הכלים בני יומן או לא. ואם אינן בני יומן מותר להגעיל אפילו אין במים ששים לבטל הכלי. הרא"ש פרק כל שעה ובסוף מסכת עבודה זרה. וכן כתב הלבוש, חק יעקב אות ג', ערך השלחן אות א' ובספרו חקת הפסח אות ב', רבינו זלמן אות י"א, חיי אדם כלל קכ"ה אות ל"ג. ואף על פי שטעם הפגום הנפלט ממנו חוזר ונבלע בתוכו והוה ליה כקודם הגעלה, אין בו חשש דהוה כנ"ט בר נ"ט שנפלט מן הכלי למים וחוזר ונבלע בכלי וכולן היתר כיון שנפגם הטעם. הרא"ש שם. ועיין לקמן אות ל"ד".
וכתב עוד בס"ק לד "צריך ליזהר בכל הדברים וכו'. פירוש שיראה שלא יהיו הכלים בני יומן, ואם הוא בן יומו צריך שיהיה במים ששים נגדו, ואם מגעיל הרבה כלים זה אחר זה צריך שיהיה ששים נגד כולם דהאיסור חוזר וניעור, ויגעיל תחלה כלים שבליעתן מועט ואחר כך כלים שבליעתן מרובה, ולא ישהה אותם יותר מדאי, ולא ינוחו המים מרתיחתן, ומגעיל היורה תחלה וסוף. מגן אברהם ס"ק ו', חק יוסף אות ה', חמד משה אות ב', חיי אדם כלל קכ"ה אות ל"ג. ומשמע הא אם לא היו הכלים בני יומן אין צריך להיות במים ששים כנגדם. וכן כתב המחצית השקל. וכן כתבנו לעיל אות ט'… והפרי חדש כתב דאם לא היו היורה והכלים בני יומן אין צריך ליזהר בכל הפרטים שהזכיר השלחן ערוך יעו"ש. אמנם המטה יהודה כתב כשתהיה אחת משתי התקנות או שלא יהא הכלי בן יומו או אפילו שיהיה בן יומו ויהיה במים ששים נגדו אז אין חשש בכל הדברים שהזכיר השלחן ערוך אפילו יהיה אחר זמן איסורו יעו"ש. וכן כתב המאמר מרדכי אות ז' דלפום קושטא נראה דאין להקפיד בכל זה אי איכא ששים או אם הכלים אינם בני יומן. ומיהו כתב שם המגן אברהם אך נהגו להחמיר בכל החומרות אפילו קודם חמישית וכן כתב הב"ח עכ"ל, וכן כתבו קצת אחרונים. מיהו בלאו הכי אנחנו נוהגין שלא להגעיל שום כלי בן יומו כמ"ש לקמן סעיף ב' בהגה, ובאינו בן יומו יש כמה פוסקים דסבירא להו אפילו אחר חמישית אין צריך ליזהר כנזכר ואם כן כל שכן קודם חמישית, אך היכא דנהגו להחמיר אף באינו בן יומו וקודם שעה חמישית נהוג". כלומר שכל מה שצריך להקפיד שלא ינוח מרתיחתו ולהגעיל קודם כלים שבליעתן מועטה, זה דווקא בכלי שאינו בן יומו, וי"א שגם בכלים בני יומם שיש במים יותר משישים. והנה כל מה שמועיל יותר משישים הוא עד פסח שבפסח עצמו חמץ במשהו אסור וממילא לא מועיל שישים ראה לקמן.
דעת הרמ"א
וכתב הרמ"א "ואם לא הגעיל קודם זמן איסורו יכול להגעיל עד הפסח, שאז חמץ במשהו ואינו מועיל הגעלה שחוזר ובולע. אבל מותר ללבן כלי תוך הפסח (ד"ע ותשובת רשב"א). וכשמגעיל קודם פסח לאחר שש צריך ליזהר בכל הדברים הנזכרים שאין צריך ליזהר בהן קודם שש". כלומר דס"ל שנותן טעם לפגם בפסח אסור ולכן אין להגעיל בפסח אלא רק על ידי ליבון.
כלומר שנחלקו השו"ע והרמ"א בנותן טעם לפגם אם הוא מותר שכתב השו"ע בסי' תמ"ז סעי' י' "נותן טעם לפגם, מותר גם בפסח. הגה: ויש מחמירין, וכן נוהגין באלו המדינות. ובמקום שיש מנהג להחמיר, אפילו משהו ונותן טעם לפגם אסור" וממילא לדעת השו"ע כדעת רוב הראשונים, שאם אינו בן יומו מותר ולדעת הרמ"א אסור והאיסור הוא במשהו ממילא לא יועיל שישים כנגדו.
וכך כתב המשנ"ב בסי' תנ"ב ס"ק יב "שאז חמץ במשהו – ר"ל ואינו מועיל, אף אם ירצה להגעילה בתוך כלי גדול שיש בה ששים במימיה נגד הכלי לבטל הפליטה, ואף שהכלי אינו בן יומו מעת שנשתמשו בה החמץ וגם הכלי גדול אינו בן יומו אפ"ה אסור לדידן דקי"ל בסימן תמ"ז ס"י להחמיר בפסח אף בנט"ל".
וכתב הכה"ח בס"ק כ"ח "שאז חמץ במשהו ואין מועיל הגעלה וכו'. היינו לפי מה שפסק מור"ם ז"ל לעיל סימן תמ"ז סעיף יו"ד דנותן טעם לפגם אסור בפסח, אבל לדעת השלחן ערוך שם דמתיר הוא הדין דמותר להגעיל בפסח כלים שאינם בני יומן וכמו שכתב בבית יוסף יעו"ש. וכן כתב שיירי כנסת הגדולה בהגהות הטור אות ב' וז"ל לפי מה שהסכים רבינו בעל הטורים ז"ל בסימן תמ"ז דנותן טעם לפגם מותר בפסח יש חילוק בין כשהכלי אינו בן יומו לכשהכלי בן יומו אלא שיש במים ששים לבטל החמץ, דכשהכלי אינו בן יומו יכול להגעיל אפילו בפסח עצמו דנותן טעם לפגם מותר בפסח, אבל כשהכלי הוא בן יומו אלא שיש במים ששים לבטל החמץ דוקא בערב פסח אחר זמן איסורו עד הלילה דאיסורו בנותן טעם יכול להגעיל אבל בפסח עצמו אסור דכיון דאיסורו במשהו אינו מתבטל, וכן כתב הב"ח עכ"ל. וכן כתב הפרי חדש, מאמר מרדכי אות ד', חקת הפסח אות ה' (ועיין שם שהשיג על המטה יהודה שכתב דלא כפרי חדש). ומיהו עיין לעיל סימן תמ"ז אות ע"ו ואות רכ"ח שכתבנו דגם בספרד יש נוהגין להחמיר בפסח ככל חומרות שכתב מור"ם ז"ל בהגה יעו"ש, ואם כן הוא הדין לכאן".
וכתב הכה"ח בסי' תמ"ז ס"ק ע"ו "מנהגינו בעיירות אלו הסמוכות בדיני פסח לענין חוזר וניעור דלא מחמרינן לומר חוזר וניעור בטעמו או לח בלח וכמו שכתב מור"ם ז"ל סימן תמ"ז סעיף ד' דדוקא בממשו אמרינן חוזר וניעור, וכשהטעם הוא לפגם אפילו בלא ששים אמרינן דנתבטל קודם פסח דבנותן טעם לפגם לא בעינן ששים, וכל זה הוא בדיעבד אבל לכתחלה אנו נזהרין אפילו בטעמו, ועיין בית דוד סימן קצ"ה שכתב דנהגו להגעיל כלי הלישה של האוכלין בלא בירור הנוהגין לברור לכתחלה אף על פי שאין שם אלא טעם לבד יעו"ש, וכן לענין חטה הנמצאת בתבשיל מנהגינו כמור"ם ז"ל (בסימן תס"ז סעיף ט') דאפילו לא נתבקעה אסור, וכן בכל דיני פסח מנהגינו בכל מה שכתב מור"ם ז"ל באופן דלענין פסח אנחנו אשכנזים, כך אמר לי הרב מ"ד עט"ר ה"ה מר רב"י ר'אובן ב'ן י'עקב) ז"ל. זכור לאברהם ריש הלכות פסח. וכן הוא המנהג עתה בין הספרדים בכמה מקומות להורות בדיני פסח ככל חומרות שכתב מור"ם ז"ל בהגה בשלחן ערוך וכדברי הזכור לאברהם הנז', חוץ מאיזה פרטים שיש שנוהגים להקל כמו באכילת אורז וכדומה וכמ"ש לקמן סימן תנ"ג יעו"ש. וגם בשאר הדינים אף על פי שאינם של פסח לפעמים הספרדים הולכים אחר חומרות שניהם שלחן ערוך והגה, אבל לא להקל נגד דברי השלחן ערוך וכנזכר בפוסקים, ואך האשכנזים לפעמים נוהגים להקל כדברי מור"ם ז"ל. ויתבאר עוד בענין המנהגים לקמן סימן תס"ח בס"ד".
וכתב בס"ק רכ"ח "ויש מחמירין. ואנחנו אין לנו אלא כפסק המחבר שמתיר נותן טעם לפגם בפסח. פרי חדש, בית דוד סימן קצ"ט, דבר משה שם, והביאו הברכי יוסף שם. אמנם כבר כתבנו לעיל אות ע"ו דגם בספרד יש נוהגים להחמיר בפסח ככל חומרות שכתב מור"ם ז"ל בהגה יעו"ש, ואם כן הוא הדין לכאן. ואם מותר למוכרו לעכו"ם עיין לקמן אות רל"א", כלומר שאע"פ שבדרך כלל קיי"ל כדברי השו"ע בפסח נהגו הספרדים להחמיר כדברי הרמ"א, וה"ה לענין נותן טעם לפגם בפסח. וכתב בס"ק צ"ח "וכן נוהגין וכו' – ובמקום שאין המנהג ידוע יש להורות דהמיקל לא הפסיד והמחמיר תבא עליו ברכה". ודעת מרן הרב. להחמיר בנותן טעם לפגם.
כלומר שלענין שישים בין לשו"ע ובין לרמ"א אין להגעיל בפסח, אבל לענין בן יומו נחלקו ולמעשה מנהג הספרדים להחמיר כחומרת הרמ"א וממילא לא יועיל הגעלה גם בלא בן יומו.
העולה
אדם ששכח להכשיר כלי, שצריך הגעלה, בחול המועד פסח יעשה לו ליבון קל, ראה שו"ע סי' תנ"א סעי' ד', דהיינו שקש יכול להישרף מהצד השני לערך 85 מעלות.
במקרה שאין לו איך לעשות ליבון אם הוא ספרדי בדיעבד יכול לעשות הגעלה אם הכלי אינו בן יומו ויקפיד שהמים יבעבעו וישים בהם מעט נותן טעם לפגם כדי שלא יאסר הכלי.
יש להדגיש שהדין אמור בחול המועד כי ביו"ט לא מגעילים.