שאלה
נדרתי נדר על דבר מסוים ונפלתי בנדר מה ההלכה לגבי זה? ומה התיקון?
תשובה
נדר דרבנן – יעשה תשובה אך אין תיקון מיוחד לכך
בנדר דאורייתא – יעשה תשובה ועליו לנהוג כנדרו כל הימים שנהג בו היתר, ואז יעשו לו התרה, אך אם יש חשש שמא יכשל שוב יש לעשות לו התרה מיד.
מקורות
איתא במשנה נדרים דף כ עמוד א "מתני'. נדר בחרם ואמר לא נדרתי אלא בחרמו של ים, בקרבן ואמר לא נדרתי אלא בקרבנות של מלכים, הרי עצמי קרבן ואמר לא נדרתי אלא בעצם שהנחתי לי להיות נודר בו, קונם אשתי נהנית לי ואמר לא נדרתי אלא באשתי הראשונה שגירשתי, על כולן אין נשאלין להם, ואם נשאלו – עונשין אותן ומחמירין עליהן, דברי ר' מאיר; וחכ"א: פותחין להן פתח ממקום אחר, ומלמדין אותן כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים.
גמ'. הא גופא קשיא, אמרת: אין נשאלין להן, והדר תני: אם נשאלו – עונשין אותן ומחמירין עליהן! אמר רב יהודה, הכי קתני: וכולן אין צריכין שאלה, בד"א – בתלמיד חכם, אבל בעם הארץ שבא לישאל – עונשין אותו ומחמירין עליו. בשלמא מחמירין, דלא פתחינן ליה בחרטה, אלא עונשין היכי דמי? כדתניא: מי שנזר ועבר על נזירותו, אין נזקקין לו עד שינהוג בו איסור כימים שנהג בהן היתר, דברי רבי יהודה; אמר רבי יוסי: בד"א – בנזירות מועטת, אבל בנזירות מרובה דיו ל' יום. אמר רב יוסף: הואיל ואמרי רבנן אין נזקקים לו, בי דינא דמזדקקי לא עביד שפיר; רב אחא בר יעקב אומר: משמתינן ליה". כלומר שהיכא שפירשו דבריהם כך שאין ממש בנדר לדעת ר"מ אין ממש בנדר אך אם באים להתרה, תלמיד חכם מתירים אבל עם הארץ מקשים עליו כדי שלא ירגיל עצמו בנדרים, אבל לדעת חכמים פותחין לו פתח ומלמדים אותו חומר בנדרים, והוא שאינו בנדר מהתורה כמבואר בנזירות שאז יש להמתין כימים שנהג בהם היתר.
וכתב הטור בסי' ר"ח "נדר בחרם ואמר לא נדרתי אלא בחרמו של ים בקרבן וכו', אם הוא ת"ח נאמן וא"צ התרה, ואם הוא עם הארץ צריך שאלה שלא ינהגו קלות ראש בנדרים, ומי שמורה לו שאינו צריך שאלה משמתינן ליה, ומיהו בחרטה סגי וא"צ לפתוח לו פתח ואם עבר על הנדר אין קונסין אותו לנהוג איסור כימים שעבר על הנדר ונהג בו היתר ודוקא בנדרים אלו שאינן אלא דרבנן", כלומר שפוסק הלכה כדברי ר"מ.
וכתב הב"י על דברי ההגמ' הנ"ל "וכל זה לרבי מאיר אבל חכמים דפליגי עליה סברי דאין עונשין אותו ואין מחמירין עליו אלא פותחין לו פתח ממקום אחר בין בפתח בין בחרטה ומלמדין אותן שלא ינהגו קלות ראש בנדרים דכי ענשינן בשל תורה בנדרים אלו אין עונשין, וכן כתב הרא"ש (סי' יא). ומשמע ודאי דהלכה כחכמים, וכן נראה מדברי הרמב"ם בפרק ב' (הי"ב) וכתב ובין שהיה תלמיד חכם או עם הארץ גוערין בהם ומלמדין אותם שלא ינהגו מנהג זה בנדרים ולא יהיו נודרים דרך שחוק והיתול [עכ"ל], נראה דהוא ז"ל סובר שמה שאמרו חכמים ומלמדין אותם שלא ינהגו קלות ראש בנדרים אתלמיד חכם נמי קאי, כתב הרשב"א בתשובה (ח"א סי' תרצט) דטעמא דמחמרינן טפי בהני מהנך דרישא דהרי הוא עלי כבשר מליח וכיין נסך דבהנך סמכינן על פירושו, ובהני מחמירינן לרבי מאיר כדאית ליה ולחכמים כדאית להו, היינו משום דבהני דסיפא גילה לנו שנתכוון להערים ולהוציא דבריו בלשון שיטעו השומעים, ולפיכך החמירו עליו ובהכי ניחא נמי אומרו לא נתכוונתי אלא לקרבנות מלכים שהלשון כולל אותו והלא אפילו נתכוון בהיפך ממה שאומר נאמן וכדאמרינן נתכוון להוציא בשפתיו פת חטים והוציא פת שעורים מותר ולא חילקו בין תלמיד חכם לעם הארץ אלא היינו טעמא משום דנתכוון להערים החמירו עליו. ורבינו ירוחם (ני"ד ח"ג דף קט ע"ג) כתב שהטעם מפני שאלו הם לשון משונה שאין דרך לקרוא חרם של ים חרם סתם ולא קרבנות מלכים קרבן סתם וכן כתב הריב"ש (בח"א סימן מ"ח) (סי' תז) דטעמא משום דהנך דסיפא משמע להחמיר טפי מלהקל", כלומר שמעיקר הדין הלכה כחמים מכל מקום החמירו בלשונות אלו או כיון שנתכוין להערים, או משום שבדרך כלל אין אדם מכווין לאלו הדברים.
והוסיף הטור "אבל הנודר נדר דאורייתא ועובר עליו קונסין אותו ואין מתירין לו אא"כ ינהג איסור כימים שעבר עליו ונהג בו היתר, ואם יש מכשול בדבר כגון שנדר מדבר שאינו יכול ליזהר בו כגון שאסר עליו כל פירות שבעולם חוץ מדגן, ועבר עליו מתירין לו מיד ואין קונסין אותו לנהוג בו איסור כימים שעבר עליו כדי שלא יבא לידי מכשול". כלומר שבנדר מהתורה קונסים אותו להמשיך בנדר כימים שעבר עליו ונהג בו היתר והוא שאין בהמשך הנדר משום מכשול אבל אם יש חשש למכשול מתירים מיד.
וכתב הב"י "כן כתב שם הרא"ש (סי' יא) וכן כתב שם הר"ן (כ. סד"ה ולענין) בשם התוספות וסיים בה הר"ן ועוד שאם לא יהנה מפירות שבעולם יסור כחו מעליו ולא יוכל להתעסק במלאכת שמים לכך נזקק לו מיד אך החמיר עליו כיון שעבר על נדרו שלא להתירו בחרטה אלא בפתח [עכ"ל]". וכ"כ הרשב"א.
וכתב עוד "כתב הרשב"א (ח"ה סי' רנח) שאלת מה שאמרו עונשין אותו כדתניא (כ.) מי שנזר ועבר על נזירותו אין נזקקין לו עד שינהוג איסור כימים שנהג בהם היתר דברי רבי יהודה, רבי יוסי אומר במה דברים אמורים בנזירות מועטת אבל בנזירות מרובה דיו שלשים יום, ופסק הרמב"ם (הל' נזירות פ"ד הט"ו) בנזירות כרבי יוסי ובנדרים לא גילה דעתו נראה לי דהיינו נזירות היינו נדרים. וכן כתב בתשובות להרמב"ן סימן רנ"ה שאם נהג היתר בנדרו ימים רבים ינהוג איסור שלשים יום ודיו. ובקונדריס משפטי החרם והנידוי והנזיפה כתוב וז"ל כתבו בשם הראב"ד דהא דאמרינן דבנזירות מרובה דיו שלשים יום דוקא בנזירות שסתמו כשיעור הזה אבל נדרים אפילו נכשל כמה צריך שינהוג איסור כימים שנהג בהם היתר ויש חולקים עליו שאין מחמירים יותר בנדרים שאין בהם קרבן מנזירות שיש בו קרבן וכן נראה לי דודאי כיון שהביאו בגמרא גבי נדרים שמע מינה חד דינא אית להו וכן נהגנו עכ"ל".
וכך פסק השו"ע סימן רח סעי' ב "נדר בחרם ואמר: לא נדרתי אלא בחרמו של ים (פי' רשת שצדין בה דגים בים); בקרבן, ואמר: לא נדרתי אלא בקרבנות מלכים; הרי עצמי קרבן, ואמר: לא נדרתי אלא בעצם שהנחתי להיות נודר בו, קונם אשתי נהנית לי, ואמר: לא נדרתי אלא מאשתי הראשונה שגרשתי, אם הוא תלמיד חכם נאמן ואינו צריך התרה; ואם הוא עם הארץ, צריך שאלה, שלא ינהגו קלות ראש בנדרים. ומיהו בחרטה סגי, וא"צ לפתוח לו פתח. ואם עבר על הנדר, אין קונסין אותו לנהוג איסור כימים שעבר על הנדר ונהג בהם היתר;
אבל הנודר נדר גמור דאורייתא ועבר עליו (במזיד), קונסין אותו ואין מתירין לו אלא א"כ ינהוג איסור כימים שעבר עליו ונהג בו היתר. ואם יש מכשול בדבר, כגון שנדר בדבר שאינו יכול ליזהר בו, כגון שאסר עליו כל הפירות שבעולם חוץ מדגן, ועבר עליו, מתירין לו מיד ואין קונסין אותו לנהוג איסור כימים שעבר עליו, כדי שלא יבא לידי מכשול. ויש מי שאומר שמ"מ יש להחמיר עליו שלא להתירו בחרטה אלא בפתח; ומזה נלמוד למי שאסר על עצמו בשר ויין אם יעבור עבירה פלונית, ועבר עליה ולא נזהר מבשר ויין ובא להתיר נדרו, שמתירין לו מיד ואינו צריך לנהוג איסור כימים שנהג בהם היתר, כיון שיש חשש מכשול בדבר. הגה: מיהו אם נראה לחכם שיוכל לעמוד על עצמו ולא יעבור עוד, אין מתירים לו עד שינהוג איסור כימים שנהג בהן היתר (מרדכי ריש שבועות שתים ובתשובת הרמב"ן סימן רנ"ה)".
העולה
נדר דרבנן – יעשה תשובה אך אין תיקון מיוחד לכך
בנדר דאורייתא – יעשה תשובה ועליו לנהוג כנדרו כל הימים שנהג בו היתר, ואז יעשו לו התרה, אך אם יש חשש שמא יכשל שוב יש לעשות לו התרה מיד.