שאלה
האם מותר להשתמש במעשר כספים בשביל לעזור לעני גוי?
תשובה
מעשר כספים הינו כסף צדקה, ומותר (וחובה) לתת לגוי עני משום דרכי שלום, אמנם זהו דוקא כשיש חשש איבה כגון שהגוי בא מעצמו לבקש, וי"א שגם אינו יכול להישמט ממנו, אך אם חסר את אחד התנאים הנ"ל דעת הדרישה שרשות לתת לו ודעת המור וקציעה שאסור לתת לו ולהלכה יש להחמיר.
מקורות
מעשר כספים, פירושו מצוות האדם לתת מעשר מכספו לצורך העניים, ומקורו מסיפרי וז"ל "עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה, אין לי אלא תבואת זרעך שחייב במעשר, רבית ופרקמטיא וכל שאר רווחים מנין ת"ל את כל", והובא בתוס' (בתענית דף ט. ד"ה עשר תעשר, והאריכו שם בזה).
וא"כ נבוא לדון האם מותר לתת צדקה לעניי עכו"ם, בגמ' בגיטין סא. ת"ר מפרנסים עניי נכרים עם עניי ישראל וכו', מפני דרכי שלום", הא לנו שמותר לתת צדקה לעני גוי והטעם הוא מפני דרכי שלום, ובטור יו"ד סי' ת"א (סעיף א') "כל הפושט יד ליטול נותנים לו, אפי' עכו"ם, שמפרנסים עניי עכו"ם עם עניי ישראל מפני דרכי שלום", ובדרכי משה סק"א שם הביא מח' האם זה דוקא כשבאים ביחד עם עניי ישראל או גם כשבאים לבד, שדעת הר"ן (כח. דפי הרי"ף ד"ה "קוברין") שגם אם באים בנפרד, אך דעת המרדכי משמע שדוקא כשבאים יחד, למעשה הכריע הש"ך (רנ"א סק"ב) שגם כשבאים בנפרד יש לפרנס עני עכו"ם מכספי צדקה, וכן פסק בערוה"ש (סעיף י"ג), וכ"כ הב"ח יו"ד קנ"א סוף אות י"א שכן נוהגים.
אמנם כל זה כשיש חשש של איבה, אך במקום שאין חשש איבה (כגון שהגוי אינו יודע שיש לו כספי מעשר, ורק בא מעצמו לתת לגוי), באנו לשאלה של איסור "לא תחנם", ודרשו חז"ל לא תתן להם מתנת חינם", שנפסק ביו"ד סי' קנ"א סעיף י"א, ובאמת דבר זה הוא מח' גדולה באחרונים, דעת הדרישה (חו"מ סי' רס"ו ס"ק ב'), בסוף דבריו שבאמת כיון שהתירו לפרנס גויים, ממילא לא פלוג רבנן והתירו אפילו בעיר שלא גרים בה יהודים כלל, אך נראה שאין כן דעת הפוסקים, ראשית במח' הראשונים הנ"ל אם דוקא כשמגיעים יחד או גם כשבאים בנפרד, ומוכח עוד מלשון הירושלמי שהוזכר ברשב"א גיטין ס"א ששם כתוב שעיר שיש בו נוכרים וישראל וכו' משמע דוקא בעיר שיש את שתיהם. דעת המור וקציעה (כת"י הובא בשו"ע הוצאת מכון ירושלים) שיש בזה משום לא תחנם.
אך נראה שיש כמה חילוקים בדבר, ראשית שמבואר בכל הפוסקים שדוקא אם בא לבקש צדקה נותנים לו, אך לתת מעצמו לא שמענו להיתר, וזהו לשון "כל הפושט יד ליטול" של הטור, ועיין גם שו"ת לב חיים ח"ג רנ"א שכתב דוקא כשבא לבקש עי"ש, וחילוק זה מצאתי גם בתשובה של ר' שמואל רבינוביץ (רב הכותל הובא בקובץ בית הילל עמוד ס"ד) ועוד יש לחלק שכל זה דוקא כשלא יכול להישמט, אך אם יכול לישמט ממנו באיזה ענין, ממילא פטור מלתת, וישתמט מהגוי, וחילוק זה הובא במהרי קורקוס הלכות מתנות עניים פ"ז הלכה ז', ובספר דרך אמונה שם סקמ"ד (לגר"ח קנייבסקי זצ"ל) כתב את שיטות הפוסקים האם יכול ליתן לגוי הבא בפני עצמו, וסיים שם עם דברי המהר"י קורקוס הנ"ל וסיים על דבריו "והכי מסתברא", וכן ראיתי בספר היכל הוראה ח"ב סימן קכ"ח שפסק שם שאם יכול הגבאי להשתמט יש לו להשתמט (ע"ש בפרטי המקרה שלו).
ובר מן כל הנ"ל נראה פשוט שגם אם היה צד לומר שאם הגוי אינו מבקש מותר לתת לו צדקה, אך ודאי חובת קדימה שייכת כאן, וכמו שמצינו שמקדימים ת"ח לעם הארץ, וקרוב קודם וכו', ופשוט שגם ישראל הקרוי בן להקב"ה, ונקרא קרוב לישראל הנותן פשוט מאוד שחובה גמורה להקדימו ולתת לו את מעות הצדקה, ואם יתן לגוי נראה שזהו זלזול בכבוד ישראל.
עוד יש לצרף שלדעת הט"ז סימן קנ"א החיוב הוא רק כשהגוי מגיע ביחד עם הישראל, אך כשמגיע לבד זה רק רשות לתת לו, וא"כ במקום כזה שאינו בא עם ישראל יהיה עדיף לתת לישראל, ולפחות בצירוף התנאים לעיל ודאי יש להחמיר לתת את המעשר לישראל דוקא.
למעשה: מעשר כספים הינו כסף צדקה, ומותר (וחובה) לתת לגוי עני משום דרכי שלום, אמנם זהו דוקא כשיש חשש איבה כגון שהגוי בא מעצמו לבקש, וי"א שגם אינו יכול להישמט ממנו, אך אם חסר את אחד התנאים הנ"ל דעת הדרישה שרשות לתת לו ודעת המור וקציעה שאסור לתת לו ולהלכה יש להחמיר.