שאלה

האם אפשר להטיס ספר תורה לבר מצווה במקום שיש כבר ספרי תורה?

תשובה

לאשכנזים מותר ובתנאי שיכינו ארון הקודש או מקום להניח בו את הס"ת קודם וטוב שיניחו אותו יומיים שם. ונראה שראוי להחמיר שלא לטלטל את הספר תורה לשם אם מתפלל בבית כנסת שיש שם ספרי תורה כשרים.
לספרדים אין לטלטל ספר תורה לשם.

מקורות

כתוב במשנה ירושלמי יומא פ"ז ה"א "בא לו כה"ג לקרות אם רוצה בבגדי בוץ קורא ואם לאו באיסטלית לבן משלו חזן הכנסת נוטל ס"ת ונותנו לראש הכנסת וראש הכנסת נותנו לסגן והסגן נותנו לכה"ג וכה"ג עומד ומקבל וקורא ועומד וקורא אחרי מות ואך בעשור וגולל את התורה ומניחה בחיקו ואומר יותר ממה שקריתי לפניכם כתוב כאן" ובירושלמי "בכל אתר את אמר הולכין אחר התורה, והכא את אמר מוליכין את התורה אצלן, אלא על ידי שהן בני אדם גדולים התורה מתעלה בהן [דף לז עמוד א] והא תמן מייבלין אוריתא גבי ריש גלותא, א"ר יוסה בי רבי בון תמן ע"י שזרעו של דוד משוקע שם אינון עבדין לו כמנהג אבהתהון". וכן הוא בירושלמי סוטה פ"ז ה", כלומר שלא מטלטלים ספר תורה, לצורך קריאה בה, אל"כ זה לצורך אדם גדול ככהן גדול, או כריש גלותא שהתורה מתכבדת בכך.
וביאר הפני משה "הרי בכל מקום מצינו שצריך לנהוג כבוד להתורה, ולילך למקום שהיא, והכא את אמר שמוליכין הס"ת מבית הכנסת אצלם, ולהיות כהן גדול קורא והיה לו לילך לבית הכנסת ולקרות שם, אלא וכו' התורה מתעלה בהן שחשיבות וכבוד הוא להתורה שהיא מתעלה ומתכבדת בהן שזה נותן לזה".
דין זה בהאי להלכה רבינו בב"י סי' קל"ה, וז"ל: "כתב המרדכי סוף פרק קמא דראש השנה (סי' תשי): מצאתי בתשובה דבני אדם החבושים בבית האסורים, אין מביאים אצלם ס"ת אפילו בראש השנה ויום הכיפורים, כדאמרינן בירושלמי פרק בא לו (יומא פ"ז ה"א) בכל אתר את אמר הולכים אחר התורה, והכא תימא מוליכים תורה אצלו, אלא על ידי בני אדם שהם גדולים התורה נתעלה בהם, והא תמן מוליכים אורייתא גבי ריש גלותא א"ר יוסי בר בון תמן על ידי שזרעו של דוד משוקע שם אינון עבדין ולא כמנהג אבותיהם". כלומר שהביא הירושלמי בסתם, בלי חולק משמע דס"ל הכי ואפילו במקום שלא יהיה ספר תורה אחר לקרוא בו, ואפילו בראש השנה או כיפור.
ובזוהר פרשת ויחי דף רכה ע"א כתוב דברים חמורים על המטלטל ספר תורה אפילו מבית כנסת זה לאחר, וז"ל: "ווי לדרא אי אצטריך ס"ת לאגלאה ליה מאתר לאתר אפי' מבי כנישתא לבי כנישתא, דהא לא אשתכח בינייהו על מה ישגחון עלייהו, ודא לא ידעין כלהו בני נשא דהא שכינתא כד אתגלייא גלותא בתראה עד לא תסתלק לעילא מה כתיב (ירמיה ט') מי יתנני במדבר מלון אורחים, לבתר בזמנא דדחקא אשתכח טפי בעלמא תמן אשתכחת ובגלותא דס"ת תמן היא וכלא מתערין עליה עלאי ותתאי". כלומר אוי לו לדור שבו מוציאים את הספר תורה מבית כנסת אחד לחבירו, שהמטלטל גורם לשכינה שתסתלק ותצא ממקומה לגלות, וכתוצאה מכך אין השגחה.
ופסק השו"ע סי' קל"ה סעי' י"ד "בני אדם החבושין בבית האסורין, אין מביאים אצלם ס"ת אפי' בר"ה ויוה"כ". וכתב כן גם בסי' תקפ"ד סעי' ג', וראה בשו"ע יו"ד סי' שד"מ סעי' י"ח, וסי' שצ"ג סעי' ג'.
כתב הרמ"א "והיינו דוקא בשעת הקריאה לבד, אבל אם מכינים לו ס"ת יום או יומים קודם, מותר (אור זרוע הגהות אשרי פ"ג דברכות); ואם הוא אדם חשוב, בכל ענין שרי". כתב בזרע אמת סי' נ"ז דאם יש בזה צורך לרבים עדיף מאדם חשוב.
וכתב המשנ"ב בס"ק מ"ט "והאחרונים הסכימו דה"ה אם הכין מקום לס"ת באותו יום שיהא מונח שם יום או יומים דשפיר דמי, ובלבד שיניחה שם במקום שהכין קודם זמן הקריאה ובשעת הקריאה יוציאנה ויקרא בה, ואח"כ יחזירנה לשם דאז אין מינכר שהבאתה היתה לצורך קריאה בלבד, אלא שקבע דירתה בכאן לאותו זמן". כלומר שמה שהתיר הרמ"א להביא את הספר יום או יומיים לפני יום שבו קוראים בו, בתנאי שיכין לה מקום מסודר שבה תהיה, ומשם יוציאה למקום אחר כדי לקרוא בה.
היתר כשיש עשרה
כתב הא"ר ס"ק י"ז "וראיתי נוהגין כמה פעמים שאם מת בשבת או יום טוב בבית הנוגע בבית הכנסת, והתפללו הכהנים בעשרה בבית, והכניסו להם ספר תורה מבית הכנסת. ולכאורה הוא נגד הדין. ונ"ל ללמד זכות דכהנים הוויין כמו אדם חשוב. גם אפשר דמרדכי [ר"ה סי' תשי] מיירי כשיחידים חבושים או אין להם יכולת לבוא לבית הכנסת אלא שרוצין לאסוף מנין, אבל כשרבים אינם יכולין אפשר דמודה". כתב הבה"ל ד"ה אין "אבל כשיש שם עשרה כיון דחל עליהם חובת קריאה והם אינם יכולים לצאת משם ולילך אחריה גם המרדכי מודה דצריך להביא להם ס"ת לקרות בה ומצאתי בא"ר שגם הוא כתב לחד תירוצא דהמרדכי לא מיירי בשיש שם עשרה כנלע"ד לדינא". וכתב הכה"ח בס"ק פ"א "ועל כן יש להחמיר גם בדין הראשון אם אפשר להם שילכו לבית הכנסת אחר ואם אי אפשר וכדי שלא יבטלו מן הקריאה לגמרי אפשר דיש להקל אם ילכו עמו עשרה". כלומר שנקל באדם חשוב כשיש שם מנין.
כתב הברכי יוסף יו"ד סימן רפב ס"ק ג' "המוליך ס"ת מבית הכנסת לבית הכנסת טוב שילכו עשרה אנשים לכבוד הס"ת, אבל אין איסור בדבר. כנה"ג הגה"ט אות ז' משם הר"ם ריקאנאטי סימן מ"ג. ולעיל בא"ח סוף סימן קל"ה הבאתי דברי האחרונים בענין הוצאת ס"ת ממקומו", וכן כתב הכה"ח בס"ק ע"ד "מיהו הר"ם ריקאנטי סימן מ"ג כתב דהמוליך ספר תורה מכנסת לכנסת צריך להיות עשרה בני אדם בהליכתו לכבוד הספר תורה אבל אין איסור בדבר אלא משום כבוד לבד יעו"ש, והביאו אמת ליעקב בדיני הוצאת ספר תורה אות י"ב, לדוד אמת סימן ג' אות י"ב. וכן יש נוהגים להקל מכנסת לכנסת על ידי שהולכין עמו עשרה, אבל כששולחין ספר תורה לעיר אחרת נוהגין לפוסלו על ידי שיתירו תפירות ושם חוזרים לתופרו, וכן כתב הפתח הדביר אות י"א, וכן החקרי לב בחלק יורה דעה חלק ב' בשיירי אורח חיים סימן ו' כתב דאין להתיר לפסול הספר תורה על ידי שעוה כדי להוליכו ממקום למקום כי אם להתיר התפירות בין חומש לחומש דוקא, והביא דבריו לב חיים חלק ב' סימן כ"ב יעוש"ב".
אולם רבינו החיד"א שם סימן קלה ס"ק י"ג כתב "אף אם הציבור בצרה לא יוציאו ספר תורה ממקומו להוליכו בבית הקברות, ואף להוציא ספר תורה מבית הכנסת לקראת ספר תורה אחר הבא מחדש לבית הכנסת מיחו חכמים בדבר, ומהר"י אירגאס כתב דעל דרך הסוד לא נכון לעשות כן. הרמ"ך בשבחי תודה דף פ"ח. אבל מהר"ר יעקב אבוהב בתשובה כ"י התיר להוציא ספר תורה לקראת אחר, וגם להביא ספר תורה בבית הכנסת אחר שיהיו שבעה ספרי תורה להקיף בשמחת תורה, ודוקא ביום צרה אסרו בזהר אבל לשמחת התורה ולכבודה, ובשמחת תורה כדי שיהיו ז' ספרי תורה, שרי". וכתב במחב"ר ס"ק ו' כתב "הנוהגים שמוליכים ס"ת לבית האבל ומעמידין אותו בביתו לקרות ביום הכניסה לאו שפיר עבדי ובזוהר ח"ג דף ע' החמיר מאד וע' בזהר ויחי מר וקציעה ועמ"ש בברכי יוסף בס"ד" וכ"כ הכה"ח בס"ק ע"ה .וכן הסיק הכה"ח בס"ק ע"ז "מיהו הרואה יראה בזוהר הקדוש פרשת אחרי דף ע"א ע"ב דבכל ענין אסור, ועל כן אין להקל להוציא לקראת ספר תורה אחר או לבית הכנסת אחר אם לא שילכו עמו עשרה וכמו שכתבנו לעיל אות ע"ד יעו"ש".
ובטוב עין סי' י"ח ס"ק מ"ה הביא את הגהות אשר"י ומהר"ם פדוואה וכתב (ציטוט תשובת הרד"ק) "במקומי אני עומד ואיני מוחה ביד העושים כן אבל להורות להם היתר לכתחילה לא, משום דמשמע לי מפשט דברי הירושלמי דאפילו לגבי ריש גלותא לא יאות עבדין אלא שהחזיקו בזה מכח גדולתם, ואם נפשך לומר דגירסת המהר"ם פדוואה עיקר אין דעתי להקל ולנכריע נגד כבוד התורה ומה גם דאחסור דרא וכל מאן דאלים בונה במה לעצמו זה תורף דברי רד"ק והוא האריך בזה". כלומר שאסר להוציא אפילו לצורך אדם חשוב.
אולם בלדוד אמת סי' ד' ס"ק י' כתב "אסור להביא ס"ת אצל בני אדם אף שהם בבית האסורים אפילו בר"ה ויוה"כ, ואם הם חולים ויכולים לכוין לקריאת ס"ת מביאים להם ס"ת, ולאדם חשוב אף שאינו חולה אפשר להקל, וכל זה להביא בשעת קריאת התורה, אבל להכין ס"ת וארון ותיבה יום או יומיים קודם בביתו שרי חולה שיש לו ישיבה בחצרו ורוצה להעלותו מהישיבה לביתו שרי בכל אופן עיין במחזיק ברכה סי' קל"ה". לכאורה פסק כמו מור"ם. וא"כ צ"ע מה דעתו להלכה .
היתר כשיצאו לקריאת התורה
כתב הכה"ח בס"ק ע"ח "הרשומים שבעיר שיש להם ספר תורה בביתם ובימי חג הסוכות מתפללים בתוך הסוכה ובעת קריאת התורה מביאים ספר תורה מביתם לסוכה לקרות בו יש גנאי בזה לספר תורה שלוקחים אותו ממקומו מההוא דירושלמי דסוטה דאמר בכל אתר את אמרת הולכים אחר ספר תורה וכו' אך אפשר לקיים מנהגם אם כל אנשי הסוכה היושבים להתפלל שם יבואו ויעלו הספר תורה וילכו אחרי התורה עד הסוכה דאז אין התורה הולכת אחריהם וכדעת הרב עדות ביהוסף חלק א' דף פ"ז מתשובותיו. אשדת הפסגה סימן ז', עיקרי הד"ט סימן ל"ד אות י"ג, משנת אברהם סימן מ' אות ז'. והנך אינשי דסגן באורחא ומוליכין עמהם ספר תורה בתיק שלו וכשמתפללים בדרך בעשרה קורין בו אם מעיקרא נכתב הספר תורה על תנאי זה ליכא איסור. פתח הדביר אות יו"ד".
היתר לקחת לקביעות אחרת (עכ"פ לבנתים)
כתב הכה"ח בס"ק פ' "להביא ספר תורה מקביעות לקביעות אחר שאינו דרך עראי שרי, ולשמחת התורה שרי דלכבוד התורה הוא ויש סמך למנהג מימות בית המקדש. מהריק"ש, אמת ליעקב בדין הקמת ספר תורה אות י"ז, לדוד אמת סימן ד' אות י"ז, משנת אברהם שם אות ו'. ומיהו גם בזה נוהגים לילך עמו עשרה וכמו שכתבנו לעיל אות ע"ד".
העולה
לאשכנזים מותר ובתנאי שיכינו ארון הקודש או מקום להניח בו את הס"ת קודם וטוב שיניחו אותו יומיים שם. ונראה שראוי להחמיר שלא לטלטל את הספר תורה לשם אם מתפלל בבית כנסת שיש שם ספרי תורה כשרים.
לספרדים אין לטלטל ספר תורה לשם.