שאלה

מה הדין לצייר צורות שמש או ירח, בני בעלי חיים וצמחים?

תשובה

א – אין להשהות מדינא בביתו, צורת אדם בולטת כשהיא שלימה לכו"ע, ולהרבה פוסקים אף שהיא חצי צורה וכדו' אסור להשהותה, וכן דעת מרן הרב אליהו זצ"ל.
ב – במקום רבים, מצד הדין מותר, אך מכוער הדבר להשהותו שם.
ג – צורת אדם שאינה בולטת, כגון: בציור, תמונה וכדו', מותר. ויש מחמירים גם בזה.
ד – צורות שמש ירח וכוכבים, לדעת הש"ע אסור בין בולטות ובין שוקעות, ואפילו בציור. ויש שהקלו בשוקעות ובציור.
ה – ציור שמש וירח לילדים, כל שאין ניכר שהוא שמש וירח ממש, מותר. וכדאי להימנע.
ו – לצלם תמונות שמש וירח, יש אוסרים ויש מתירים, ומנהג העולם להקל בזה.
ז – כל ציור או צורה אפי' בולטת העשויה להתלמד מותר, ובלבד שיהא ניכר שנעשה לשם לימוד.
ח – כל הצורות אפי' בולטות, העשויות פרקים, היינו שאפשר לפרקם ולחברם מחדש, מותר לקיימם.
ט – צורות חיות שאינם נעבדות מותר לקיימן אפי' בולטות, וכ"ש לציירן. מ"מ אין לצייר על פרוכת או בקירות ביהכנ"ס, דמות אריות וכיו"ב.
י – לצייר י"ב המזלות יחד, אם אינו להתלמד להבין ולהורות, אסור.

מקורות

במשנה ראש השנה (כד.), איתא:
"דמות צורות לבנה היו לו לרבן גמליאל בטבלא ובכותל בעלייתו, שבהן מראה את ההדיוטות, ואומר: הכזה ראית או כזה".
ובגמ' (שם), ובמס' עבודה זרה (מג.), נתבאר על זה:
"תנן התם: דמות צורות לבנות היה לו לר"ג בעלייתו בטבלא בכותל, שבהן מראה את ההדיוטות ואומר להן: כזה ראיתם או כזה ראיתם. ומי שרי והכתיב: לא תעשון אתי, לא תעשון כדמות שמשי המשמשים לפני אמר אביי: לא אסרה תורה אלא שמשין שאפשר לעשות כמותן, כדתניא: לא יעשה אדם בית תבנית היכל, אכסדרה תבנית אולם, חצר תבנית עזרה, שולחן תבנית שולחן, מנורה תבנית מנורה, אבל הוא עושה של ה' ושל ו' ושל ח', ושל ז' לא יעשה אפילו של שאר מיני מתכות, רבי יוסי בר יהודה אומר: אף של עץ לא יעשה, כדרך שעשו בית חשמונאי אמרו לו: משם ראיה שפודין של ברזל היו וחופין בבעץ, העשירו עשאום של כסף, חזרו והעשירו עשאום של זהב.
ושמשין שאי אפשר לעשות כמותן מי שרי והתניא: לא תעשון אתי – לא תעשון כדמות שמשי המשמשים לפני במרום אמר אביי: (ב:), לא אסרה תורה אלא בדמות ד' פנים בהדי הדדי.
אלא מעתה, פרצוף אדם לחודיה תשתרי, אלמה תניא: כל הפרצופות מותרין, חוץ מפרצוף אדם אמר רב יהודה בריה דרב יהושע, מפרקיה דרבי יהושע שמיע לי: לא תעשון אתי – לא תעשון אותי, אבל שאר שמשין שרי.
ושאר שמשין מי שרי והתניא: לא תעשון אתי – לא תעשון כדמות שמשי המשמשין לפני במרום, כגון אופנים ושרפים וחיות הקדש ומלאכי השרת אמר אביי: לא אסרה תורה אלא שמשין שבמדור העליון.
ושבמדור התחתון מי שרי והתניא: אשר בשמים – לרבות חמה ולבנה כוכבים ומזלות, ממעל – לרבות מלאכי השרת כי תניא ההיא לעובדם. אי לעובדם, אפילו שילשול קטן נמי אין הכי נמי, ומסיפיה דקרא נפקא, דתניא: אשר בארץ – לרבות ימים ונהרות הרים וגבעות, מתחת – לרבות שילשול קטן. ועשייה גרידתא מי שרי והתניא: לא תעשון אתי – לא תעשון כדמות שמשי המשמשין לפני במרום, כגון חמה ולבנה, כוכבים ומזלות שאני ר"ג, דאחרים עשו לו.
והא רב יהודה דאחרים עשו לו, וא"ל שמואל לרב יהודה: שיננא, סמי עיניה דדין התם בחותמו בולט, ומשום חשדא דתניא: טבעת שחותמה בולט – אסור להניחה ומותר לחתום בה, חותמה שוקע – מותר להניחה ואסור לחתום בה.
ומי חיישינן לחשדא והא בי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא דאוקמי ביה אנדרטא, והוו עיילי ביה אבוה דשמואל ולוי ומצלו בגויה, ולא חיישי לחשדא רבים שאני. והא רבן גמליאל דיחיד הוה כיון דנשיא הוא, שכיחי רבים גביה. ואיבעית אימא: דפרקים הואי. ואיבעית אימא: להתלמד שאני, דתניא: לא תלמד לעשות, אבל אתה למד להבין ולהורות". ע"כ דברי הגמ'.
למדנו שאין לעשות כדמות שמשי המקום ב"ה, כגון שמש, ירח, כוכבים ומזלות, אדם, וכיו"ב, אלא א"כ נעשה על ידי אחרים, וגם בזה אין להניחם אצלו, אם הם בולטים, אא"כ יעשה בהם היכר שאינם עשויים לכבוד. אך בזה יש חילוק בין יחיד, שלו אסור להחזיקם אצלו מפני החשד, לבין רבים דשרי דלא חשדינן להו. וכן אם הדמות הנעשית עשויה להתפרק, שעשויה חלקים חלקים, שרי. או שמקיים הדמות אצלו בכדי להתלמד, שבכל זה מותר לקיימם, אפי' הם בולטים.
וכ"כ התוספות (שם ד"ה לא אסרה תורה), שכל התירוצים של אביי אמת הן.
ודייקו התוספות (שם ד"ה והא ר"ג יחיד הוה), דצורת שמש לבנה וכדו', אפילו אינן בולטות אסור להשהותן אצלו, דלא כשאר דמויות שאם הם שוקעות מותר לקיימן, וז"ל: "וא"ת אמאי לא משני דצורת לבנה לא היתה בולטת ולכך עשאה ר"ג ואור"י ור"ת וריב"א כי בחמה ולבנה ומזלות אין חילוק בין בולטין לשוקעין וכן ברקיע שוקעין הם ולא מפליג בהכי אלא גבי פרצופין וכיוצא בהן". ע"כ.
אמנם הטור (יו"ד סי' קמ"א), אחר שהביא דברי התוס' הביא דעת הרמב"ן, שאף בצורת אדם אין לחלק בין שוקעת לבולטת, וטעמו ונימוקו עימו, וז"ל:
"והרמב"ן הוסיף עוד צורת אדם וכל שמשין שבמרום שאסורין בין בבולטת בין בשוקעת ולא מפלגינן בין שוקעת לבולטת אלא בשאר צורות דטעמא משום חשדא הלכך לא אסירי אלא בבולטת דאיכא חשדא אבל בשוקעת דליכא חשדא שרי אבל הנך דאיסורא דידהו משום לא תעשון אתי אין חילוק". ע"כ.
וראה בבית יוסף (שם), דכתב, דכדברי התוס', כן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהלכות ע"ז. והביא בשם הר"ן דס"ל כדעת הרמב"ן בזה, שאין חילוק בצורת אדם בין בולטת לשוקעת, עיי"ש. ואחר זה הביא דברי הר"ן, לבאר הסברא לחילוק לפי הרמב"ם והתוס', בין צורת אדם שאסורה בבולטת, לבין שמש וירח וכדו', שאסור אפי' בשוקעות, וז"ל:
"וכתב עוד (יט: דיבור ראשון) והרמב"ם ז"ל יש לו דעת אחרת בפ"ג מהלכות ע"ז (שם) שהוא כתב שם דדמות שמשי מרום אסורים בין בולטים בין שוקעים ושאר כל הצורות חוץ מצורת אדם מותרים בין בולטות בין שוקעות וזה שחילקו בין טבעת בולט לשוקע העמידה הרב בצורת אדם בלבד ולא ירדתי לסוף דעתו מנין לו לחלק בין צורת אדם לשמשי מרום וכולהו מלא תעשון אתי נפקי ואולי סובר הרב דמלאכי השרת מפני שאינן בעלי גוף וכן חמה ולבנה וכוכבים ומזלות מפני שאינם נראין בולטים ואף בגלגלן אינם בולטים אלא משוקעים בתוכו ליכא לאיפלוגי בהו בין בולט לשוקע אבל דמות אדם מפני שאינו נראה אלא בולט לא מיתסר אלא בכי האי גוונא דאף על גב דמאתי מפקינן אפילו הכי כיון דצורת אדם הנמצאת בולטת היא לא מיתסר אלא בבולט".
וכ"כ בש"ע (שם סעי' ד'), כדברי הרמב"ם והתוס', וז"ל:
"אסור לצייר צורות שבמדור שכינה, כגון ד' פנים בהדי הדדי, וכן צורות שרפים ואופנים ומלאכי השרת. וכן צורת אדם לבדו, כל אלו אסור לעשות אפילו הם לנוי. ואם עובד כוכבים עשאם לו, אסור להשהותם. הגה: ומיהו אם מוצא אותם, מותרים, מלבד בחמה ולבנה שדרך העובד כוכבים לעבדם, או שיש הוכחה שעשאו לעבדם, שאז אסור ככל הצלמים, כמו שנתבאר בריש הסימן (טור). במה דברים אמורים, בבולטת. אבל בשוקעת, כאותם שאורגים בבגד ושמציירים בכותל בסמנין, מותר לעשותם. וצורת חמה ולבנה וכוכבים, אסור בין בולטות בין שוקעות. ואם הם להתלמד, להבין ולהורות, כולן מותרות אפילו בולטות. (ויש מתירין בשל רבים, דליכא חשדא) (טור בשם הרא"ש)".
ועוד פסק שם (סעי' ו' – ז'), וז"ל:
"צורות בהמות, חיות ועופות ודגים, וצורות אילנות ודשאים וכיוצא בהם, מותר לצור אותם, ואפילו היתה הצורה בולטת".
"יש מי שאומר שלא אסרו בצורת אדם ודרקון אלא דוקא בצורה שלימה בכל איבריה, אבל צורת ראש או גוף בלא ראש, אין בה שום איסור לא במוצאו ולא בעושה, (וכן נוהגין)."
וכתב הש"ך (שם ס"ק כ"ה), ע"פ דברי הר"ן הנזכר לעיל, וז"ל:
"ומה"ט מה שמציירים על הכותל ולוח אף על פי שהוא שוה מיקרי שוקעת כיון דלא הוי בולטת כמו שהן עצמם והלכך צורת חמה ולבנה וכיוצא בהן דהן נמי שוקעים ברקיע אסור אפילו בשוקעת".
וכתב לבאר עוד: "ונראה דכל צורות דאסרינן אינם אסורים אלא בצורה שלימה ממש כגון צורת אדם בשתי עינים וחוטם שלם וכל הגוף וכיוצא בו אבל לא חצי הציור כדרך קצת המציירים צד אחד של הצורה וזה אינו אסור נ"ל". ע"כ.
ברם הט"ז (שם ס"ק י"ב), כתב, דהעיקר בזה כדברי הרמב"ן, דאין חילוק בין צורת אדם לשמש וירח וכדו', וז"ל:
"ודעה זו הביא הר"ן בשם הראשונים וכתב עליה שכן עיקר והוכיח כן מן התלמוד ואם כן תימא על הש"ע שלא הביא דעת הרמב"ן ולענין הלכה ודאי שאין להקל כלל נגד דברי הרמב"ן והטור מסיק כן וכן הר"ן ומו"ח ז"ל כתב לדעת הרמב"ן שבמידי דאיסורם מן התורה בעשייתן ושהייתן מדרבנן אסורים בשהייתן אפילו בשוקעת".
וראה עוד בט"ז (ס"ק י"ג), שהוסיף להחמיר לעשות דמויות חיות שישנם במזלות, כגון טלה דגים וכיו"ב, דהוו בכלל דמות שמשי, אך בציור בעלמא היקל, אם לא שמכוון לצייר המזלות בהדיא, וז"ל:
"ואם כן גם בצורת המזלות כגון ארי ושור אסור אפילו כפשוטן ומו"ח ז"ל כתב באמת דצורת ארי ושור ה"נ דאסור לעשותן כיון שהם מזלות וקשה ממה שזכרנו דרב צייר כוורא ונראה דציור הוא עדיף אפילו ממשוקעים דאין בציור שום ממשות ומכל מקום נראה דאותן שמציירים במחזורים בתפלת גשם צורות המזלות לא יפה הם עושים כיון שהם מכוונים לעשות צורת המזלות".
אך ראה בש"ך לקמן (ס"ק ל'), דכתב להתיר ציור החיות הקיימים במזלות, ושהאיסור לצייר המזלות היינו שעשאום י"ב מזלות כאחד, וז"ל:
"צורות הבהמות וחיות. משמע דאפילו אריה מותר וכן פסק הרשב"א בתשובה סימן קס"ז ע"ש ובעל שלטי הגבורי' העתיק דבריו וכן משמע קצת בתוס' דעבודת כוכבי' דמ"ג ע"א ד"ה לא תעשון ע"ש, והב"ח בקונ' אחרון אסר וטענתו דהלא הכוכבים ומזלות במדור התחתון הם ואסורים ומזל ארי עומד לבדו בחודש אב ושור בחודש אייר ואסור לעשותן עכ"ד ולפי דבריו כל הי"ב מזלות אסור אפילו כל א' בפני עצמו ומעולם לא שמענו מי שנזהר בזה וגם במרדכי ואגודה פרק כל הצלמים במחלוקת ר' אפרים ור' אליקים משמע דמה"ט דעומד בחודש אב לבדו אין לאסור אריות ע"ש הלכך נראה דהא דאמרינן דמזלות אסורים היינו כל י"ב מזלות ביחד דומיא דארבעה פנים להדדי כן נ"ל ועיין בתשובת הרשב"א סי' תקכ"ה ובספר בדק הבית ובתשובת מבי"ט ח"ב סי' ל' דף י"ב ע"ד".
וכ"כ בנקודות הכסף להשיג על דברי הט"ז בזה, וז"ל:
"צייר כוורא כו'. לא קשה מידי מזה, דהתם לא קעביד הכי אלא לסימנא, ולאו כוורא ממש. וגם מה שכתב לחלק בין ציור דעדיף ממשוקעת, אינו נכון כלל כדמשמע מכל הפוסקים, אלא הנכון כמו שכתבתי בש"ך [ס"ק ל], ע"ש. גם מה שחלק על המציירים הי"ב מזלות במחזורים אינו כלום, דהדבר פשוט דהוי להבין ולהורות. ועוד, דאינו צורה גמורה".
ובעניין זה כתב הפתחי תשובה (שם ס"ק ג'), וז"ל:
"לשם חמה עיין באר היטב. ועי' (בתשובות חתם סופר סימן קכ"ט) בענין בהכ"נ שעשוי בחלון זכוכית עגול כצורת חמה וניצוצות בולטות סביבות העיגול כניצוצי חמה בזריחה ובתוכו כתוב שם הוי"ה ובצדו ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה' וכ' כי שתים רעות עשו בשגגה דמבואר בש"ך סימן קמ"א סק"ח דעגול השמש נהי דהמוצא מותר בהנאה אבל עכ"פ העושה עובר על איסור דאורייתא והמשהה עובר על איסור דרבנן משום חשדא וברבים נמי עכ"פ מכוער הדבר והכא מגרע גרע שהרי כתוב להדיא בצדו ממזרח שמש כו' הרי אומר שמתכוין לצורת השמש ממש וגרוע ממ"ש הט"ז (בבה"ט ס"ק כ"ג) מצורת המזלות שבמחזורים ואף הנה"כ שם יודה בכאן וזאת שנית אפילו לא כתוב בצדו ממזרח שמש מ"מ מעשה הגשמה היא זו כו' ובפרט במקום קדושה ובמזרח שהכל משתחוים למולו בכניסה לפתח בהכ"נ בודאי מכוער הדבר ע"כ נ"ל מי שיכול לבטל זה יזכה לשמש מרפא בכנפיו ע"ש". ע"כ.
ובעניין קיום הצורות הנ"ל במקום רבים, כגון בית הכנסת, הסיק הפתחי תשובה (שם ס"ק ח'), דמעיקר דינא שרי, ורק שמכוער הדבר לקיימו שם, וז"ל:
"וכוכבים עיין בשו"ת דברי יוסף סימן ח' שנשאל אם ציירו בדלתות ההיכל של בית הכנסת מבפנים צורת כוכבים בסממנים ועפרות זהב אם יש צד היתר לקיימם ואף דזה אינו לא בולט ולא שוקע וכמ"ש מהר"ם מ"מ מדברי הרמב"ם נראה דהציור בצבע דין אחד לו כמו שוקעת ויש להחמיר כדבריו (ודלא כמש"ל סק"ה בשם כנ"י) ואף לדעת הפוסקים דבשל רבים ליכא חשדא היינו דווקא במקום שאין בו קדושה כההיא דר"ג שהיה לו בעלייתו אבל בבהכ"נ שהוא מקום קדושה ומיוחד להתפלל פשיטא דיודו דחיישינן לחשדא טפי מביחיד בביתו ולפיכך צריך למחוק אותם ולהסיר המכשול ואל תשיבני מההוא אנדרטא דהוי בבי כנישתא כו' דשאני התם שהונח באונס כו' עיין שם שהאריך בזה
ולע"ד לא נראה כן מדברי הגמרא שם בר"ה דף כ"ד דפריך ומי חיישינן לחשדא והא ההוא בי כנישתא כו' ופריק רבים שאני ע"ש מבואר להדיא דעיקר ההיתר מפני דרבים שאני א"כ משמע להדיא דלא כדבריו. [ואפשר ליישב ולכן יש להחמיר ובלא"ה הא כתב הש"ך בשם רבינו ירוחם דאע"ג דברבים ליכא חשדא מכוער הדבר ועי' בפמ"ג א"ח סימן צ' סק"ו מזה". ע"כ.
וראה בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ה סי' ט' אות ו', מקור הברכה סי' כ' אות ג'), דכתב לעניין לימוד הילדים, דשרי לצייר להם השמש והירח, רק כשאינן עשויים ממש כצורת שמש וירח, וז"ל:
"בדבר התינוקות שמציירין בדיו ובצבע צורת לבנה וחמה. אם יש ממש דמיון להלבנה ולחמה, שאנשים גדולים יאמרו שהוא צורת חמה ולבנה, יש לאוסרם לאלו שבאו לחינוך. דהא בין הש"ך ביורה דעה סימן קמ"א סק"ח, ובין הט"ז ס"ק י"ג, כתבו דגם צורת חמה ולבנה כפשוטן אסור לעשות. ולא רק מש"כ הרמ"א בסעיף ג' דהם צורות המתיחסות לחמה וללבנה, שפי' הרמב"ם במתני' דע"ז דף מ"ב ע"ב על מתני' דמוצא כלים ועליהם צורת חמה צורת לבנה, אלא גם כפשוטן. אבל וודאי דהוא רק כשיש דמיון ממש, שרוב תינוקות לא שייך שיעשו כן, ואם לא כן אינו כלום. והוא כמו שהביא כתר"ה מספר יד הקטנה, דרק אם בעיני הבריות דומה לחמה אסור. אבל בשביל זה לא טוב ללמד לתינוקות לעשות ציורי חמה ולבנה, דרוצים שילמדו ברוב זמן לעשות ציורים הדומות ממש, שזה הא הוא דבר אסור. ולמה לנו ללמדם, כיוון שכשיוכלו לצייר היטב נאסור להם". ע"כ.
ולעניין הגדר של להתלמד דשרי, כתב האג"מ (יו"ד ח"ג סי' ל"ג ד"ה והנה), וז"ל:
"והנה כשעושה להתלמד אפשר ג"כ שמותרין דמשמע דלהמסקנא דלהתלמד מותר אף בעשיית צורות לבנה שעשה ר"ג, מותר נמי כל הנלמדין מפסוק זה דלא תעשון אתי. ומש"כ שם בשלמת חיים דנראה לו דלהתלמד הוא דוקא במקום דצריכים למעשה, הנה מה יעשה עם שמן המשחה שרק שמן המשחה אחד היה שעשה משה רבינו במדבר ויותר לא יעשו לעולם כמפורש בכריתות דף ה' ע"א וברמב"ם פ"א מכלי המקדש ה"ה, ומ"מ העושה להתלמד פטור אף שאין שום צורך בזה לעולם, אלמא דזה גופיה לידע למעשה עצם המצוה איך עשה זה משה רבינו במדבר נמי הוא ענין למוד תורה ששייך ע"ז היתר דלהתלמד, אף שהתם הוא איסור חמור דכרת, וכ"ש שאין לאסור בעשיית דברים ששמשו במקדש שאין בהו כרת, ואולי גם לאו ליכא, שאם אך מותר להתלמד מותר אף בזה"ז אף שאין בזה צורך למעשה לא עתה ואף לא לעתיד כמו המשכן ובית ראשון ושני שהיו, דלעתיד יהיה בנוי באופן אחר האמור ביחזקאל, עיין ברמב"ם ריש פ"א מהלכות בה"ב, שמ"מ שייך ענין להתלמד". ע"כ.

*העולה מן האמור*

א – אין להשהות מדינא בביתו, צורת אדם בולטת כשהיא שלימה לכו"ע, ולהרבה פוסקים אף שהיא חצי צורה וכדו' אסור להשהותה, וכן דעת מרן הרב אליהו זצ"ל.
ב – במקום רבים, מצד הדין מותר, אך מכוער הדבר להשהותו שם.
ג – צורת אדם שאינה בולטת, כגון: בציור, תמונה וכדו', מותר. ויש מחמירים גם בזה.
ד – צורות שמש ירח וכוכבים, לדעת הש"ע אסור בין בולטות ובין שוקעות, ואפילו בציור. ויש שהקלו בשוקעות ובציור.
ה – ציור שמש וירח לילדים, כל שאין ניכר שהוא שמש וירח ממש, מותר. וכדאי להימנע.
ו – לצלם תמונות שמש וירח, יש אוסרים ויש מתירים, ומנהג העולם להקל בזה.
ז – כל ציור או צורה אפי' בולטת העשויה להתלמד מותר, ובלבד שיהא ניכר שנעשה לשם לימוד.
ח – כל הצורות אפי' בולטות, העשויות פרקים, היינו שאפשר לפרקם ולחברם מחדש, מותר לקיימם.
ט – צורות חיות שאינם נעבדות מותר לקיימן אפי' בולטות, וכ"ש לציירן. מ"מ אין לצייר על פרוכת או בקירות ביהכנ"ס, דמות אריות וכיו"ב.
י – לצייר י"ב המזלות יחד, אם אינו להתלמד להבין ולהורות, אסור.