שאלה

ברכות התורה
הלך לישון אחר צאת הכוכבים לשעה שנת קבע והתעורר בשעה 8 בערב.
האם יעדיף להגיד ברכות התורה ב8 בערב או לתפלל ערבית ויפטור עצמו מברכות התורה?

האם יש עוד בעיה הלכתית?

תשובה

נטילת ידים – לאשכנזים יטול ידיו כשקם אך לא יברך ימתין עד אחרי עלות השחר ילך לבית הכסא יטול ויברך אשר יצר ועל נטילת ידים וטוב שילך לבית הכסא סמוך לתפילה
לספרדים יטול ידיו כשקם ויברך וטוב שיטול בלי ברכה אחרי עמוד השחר אך אין חיוב.
ברכות השחר והתורה
הקם שעה או יותר לפני חצות – לספרדים מברך ברכות התורה ונוטל ידים ובחצות מברך כל ברכות השחר. לאשכנזים מברך את כל הברכות – מלבד "ברכת לשכוי בינה" שמברך או כשישמע תרנגול או כשיאיר היום.
הקם סמוך לחצות – לספרדים יחכה עד חצות ויברך כל הברכות (תורה והשחר) יחד לאשכנזים כנ"ל.
הקם לפני העמוד השחר – לספרדים מברך כל הברכות – לאשכנזים יכול לברך כל הברכות, מלבד "ברכת לשכוי בינה" שמברך או כשישמע תרנגול או כשיאיר היום.
הקם לאחר עמוד השחר לכו"ע מברך כל הברכות.

מקורות

כתב הב"י "בפרק הרואה (ברכות ס:) כי משי ידיה לימא על נטילת ידים וכתב הרא"ש (סי' כג) על זה לפי שידים של אדם עסקניות הם ואי אפשר שלא ליגע בבשר המטונף בלילה תקנו ברכה קודם שיקרא קריאת שמע ויתפלל" וכתב שם בשם הרשב"א "יש לומר לפי שבשחר אנו נעשים כבריה חדשה דכתיב (איכה ג כג) חדשים לבקרים רבה אמונתך צריכים אנו להודות לו יתברך על שבראנו לכבודו לשרתו ולברך בשמו ועל דבר זה תקנו בשחר כל אותם הברכות שאנו מברכים בכל בוקר ובוקר ולפיכך אנו צריכים להתקדש בקדושתו וליטול ידינו מן הכלי ככהן שמקדש ידיו מן הכיור קודם עבודתו".
כלומר שנחלקו האם משום נקיות ידים נוטלים או משום שהוא בריאה חדשה. ישנו טעם נוסף משום רוח רעה (ויבוא בהמשך)
ב א
כתב הב"י "ואם השכים ללמוד ונטל ידיו ואחר כך השכיב עצמו לישן קודם היום נראה דאפילו כדי להעביר רוח רעה אינו צריך לחזור וליטול ידיו דכיון שעברה פעם אחת על ידי נטילה שלש פעמים שוב אינה שורה באותה הלילה. ואפשר שאף על פי שעברה על ידי נטילה שלש פעמים חוזרת ושורה וכן נראה מספר הזוהר וכו' אחר כך מצאתי כתוב בארחות חיים (הל' נט"י סי' יא) השכים קודם עמוד השחר ונטל ידיו יש אומרים שצריך ליטול ידיו פעם אחרת כשיאור היום משום בת מלך השורה על הידים כל הלילה עד היום וכן צריך לשפוך עליהם מים שלש פעמים ע"כ. נראה מדבריו שאפילו היה נעור עד הבוקר קאמר צריך ליטול ידיו פעם אחרת משום בת מלך: כתב הכלבו בסימן ב' בשם הר"ם (תשב"ץ קטן סי' ריז) שאינו מברך בבוקר כשנוטל ידיו על נטילת ידים ואשר יצר עד בואו לבית הכנסת ואם בירך קודם לכן אינו מברך פעם אחרת בבואו לבית הכנסת ותופס במקום שהניח עכ"ל. ובספרד לא נהגו כן אלא כל אחד מברך בביתו על נטילת ידים ואשר יצר ובבית הכנסת מתחילין מאלהי נשמה".
כתב השו"ע סי' ד' סעי' י"ד "השכים קודם עמוד השחר, ונטל ידיו, יש להסתפק אם צריך ליטול ידיו פעם אחרת, כשיאור היום, להעביר רוח רעה השורה על הידים". וכתב הרמ"א "ויטלם בלא ברכה".
כתב המשנ"ב ס"ק ל"ג "הנה נראה דאפילו אם בפעם הראשון כשנטל ידיו לא בירך ענט"י מ"מ לא יברך עתה דאיך יאמר וציונו ענט"י הלא כבר יצא ידי חובת הנטילה לתפלה לדעת הרא"ש כמבואר בב"י וכה"ג כתב לעיל בשערי תשובה סק"ד ומ"מ הנכון שיביא עצמו לידי חיוב ברכה דהיינו שיעשה צרכיו קודם התפלה ויתחייב לברך ענט"י וכנ"ל בסק"ד בשם הח"א".
ביאור הלכה ד"ה ויטלם בלא ברכה (השני) "עיין מ"ב סקל"ג במה שכ' דהנכון שיביא את עצמו לידי חיוב ולא יקשה להמעיין דהלא לכאורה יסתור מה שכתבנו בסקל"ב והוא מדברי המ"א דצריך לחוש לשיטת הרשב"א בישן שינת קבע וממילא ה"ה בעשה צרכיו דחד דינא להו וכדמוכח בא"ר סק"ט ואינו דומה להסכמת אחרונים שבסק"ל דשם הלא מיירי שלא נטל ידיו עדיין כלל משא"כ בזה אולם באמת ניחא דהלא בענינינו איירינן שלא בירך בפעם ראשונה ובזה י"ל דגם לדעת הרשב"א נוכל לברך עתה וכמו שכתב הב"י בסימן ו' וקאי הברכה על הנטילה הראשונה וכבר הארכנו בזה בבה"ל לעיל בריש הסימן עי"ש".
ב ב
וכתב הביאור הלכה תחילת הסי' דה ואפלו "וזה לשון החיי אדם בכלל ז' ס"ו נכון להמתין לברך ענט"י עד לאחר שמנקה עצמו ורוצה להתפלל דאז יצא לכ"ע אבל כשבירך מקודם ואח"כ יפנה להרא"ש צריך לחזור ולברך ואף דלא קי"ל הכי מ"מ נכון ליזהר בזה. שם במ"א סק"א. עכ"ל. (משמע שהיה לו גירסא אחרת במ"א ובאמת לפי מה שכתוב לפנינו אין לו שום ביאור ועיין באחרונים) וכ"כ הגאון ר' חיים צאנזאר בהגהותיו. ומשמע מן הח"א דמי שהוא קם זמן הרבה קודם התפלה אפילו אם הטיל מי רגלים דזה כבר נקרא בשם עשיית צרכים מ"מ כיון דמסתמא כשיגיע בבוקר זמן תפלה ילך בבית הכסא לנקות עצמו ימתין עתה מברכת ענט"י עד הבוקר כשינקה עצמו קודם התפלה כדי לצאת דעת הרא"ש דס"ל דעיקרה ניתקן בשביל התפלה
ולכאורה קשה על עצתו איך יצא עתה בברכתו אליבא דהרשב"א הלא במה שנטל ידיו תיכף כשקם יצא ידי חובת נטילה ואיך יאמר עתה על הנטילה השנייה וצונו על נט"י ולומר דהברכה זו קאי על נטילה ראשונה הלא יש הפסק גדול ולכתחילה יש ליזהר בזה מאוד כמבואר בהרבה אחרונים בסימן ו' עי"ש אמנם באמת אפשר ליישב דהרי כתב הב"י בסימן ו' דלטעם הרשב"א דמשום בריה חדשה נוכל לאחרה ולסדרה עם שאר הברכות אף דהוא הפסק גדול אך א"כ יהיה צריך לברך אח"ז תיכף גם שאר ברכות השחר
וכו' אח"כ מצאתי בספר מעשה רב כהח"א שכתב שיש לסמוך ברכת ענט"י לתפלה ולא יאמר אותו תיכף כשקם כשאין דעתו להתפלל מיד ובלבד שלא ישכח וכו' מ"מ יותר טוב לעשות כהח"א דזה אליבא דהרא"ש בוודאי יוצא ואפשר גם להרשב"א לפי מה שכתב הב"י וכנ"ל משא"כ אם לא יעשה כוותיה להרא"ש בוודאי אינו יוצא וכדמוכח בתשובת הרא"ש שהובא בב"י. וגם מהרמב"ם משמע שסובר כהרא"ש דהעיקר ניתקן נט"י בשביל התפלה ולא בשביל בריה חדשה מדסובר דצריך לברך לכל תפלה בפרק ד' מהלכות תפלה הלכה ג' והובא בב"י לקמן בסימן צ"ב".
ג
כתב הברכ"י ס"ק ה' "והרב מהר"ח הכהן תלמיד מהרח"ו זצ"ל פשיטא ליה דאין רוח רעה שורה עליהם. וכן אם השכים קודם ע"ה ונטל ידיו ויהי ער עד הבקר אין רוח רעה שורה על ידיו. וכ"כ בספר דרך חיים למהר"ח מאוסטרא בשם האר"י והרמ"ז, ע"ש דף נ"ו ע"ד".
והביאו הכה"ח בס"ק מ"ז וכתב " כן כתב מקדש מלך פרשת וישלח דף קס"ט ע"ב משם מהרח"ו זצ"ל. וכן כתב סולת בלולה ס"ק יו"ד עי"ש. וכן כתב דברי שלום שאלה מ"ח.
אבל הרב יד אהרן בהגהות בית יוסף כתב בשם האר"י ז"ל דאפילו בניעור כל הלילה צריך עירוי ג' פעמים, וכן הברכי יוסף בשיורי ברכה אות א' הביא בשם ספר תרומה חדשה כ"י לחד מרבוותא קמאי שכתב דהמשכים קודם אור היום ונטל ידיו יש לו ליטול ידיו קודם שיתפלל או שישב ללמוד דלינה (כלומר זה שעבר הלילה) פוסלת בנטילת ידים כדרך שפוסלת בקידוש ידים ורגלים, והביאו זכור לאברהם חלק א' אות נו"ן, שלמי צבור דף י"ז ע"ג, שערי תשובה אות י"ג. וכתב שם השערי תשובה לכן נראה לנהוג כמו שכתב הרמ"א דיטלם בלא ברכה עי"ש. מיהו בשעת הדחק יש להקל כסברת המתירים".
וכתב בס"ק נ"א "ויטלם בלא ברכה. וכ"כ בסעיף י"ד וט"ו בספיקות אחרים דיטלם בלא ברכה עי"ש, משמע מזה דבכל ספק ברכה אינו יכול לברך דאם לא כן היה לו לומר ואין צריך לברך, וכן משמע מדברי השלחן ערוך בסימן ס"ז וז"ל אבל אם יודע שקראה אלא שהוא מסופק אם ברך לפניה ולאחריה אינו חוזר ומברך עכ"ל דמשמע דאינו יכול לחזור ולברך, וכן העלה הרב זרע אמת חלק א' סימן א', וכן כתב הפרי חדש סימן תל"ב אות א' הא דאמרינן בכל מקום ספק ברכות להקל ר"ל דלא מברכינן עי"ש, וכן כתב מחזיק ברכה אות ד', וכן כתב זכור לאברהם הלכות ברכות אות ס' בשם תרומת הדשן סימן ל"ד דבפלוגתא דרבוותא בברכות לא מברכינן מספק כלל אלא אם כן ידענא דנהוג עלמא לברך עי"ש".
וכתב מרן הרב במאמר מרדכי לימות החול פ"ב סעי' י"ט "אם היה ניעור כל הלילה – ייטול ידיו בבוקר לאחר עמוד השחר ולא יברך. ויש מחמירים וסוברים שאפילו אם ישן וקם קודם עמוד השחר ונטל ידיו וברך "על נטילת ידיים" – חייב ליטול ידיו שנית כשיעלה עמוד השחר ולא יברך על נטילה זו, וטוב להיזהר בזה. ואם הוא בימי הסליחות – אינו צריך ליטול שנית כיון שזכות אמירתם מגינה עליו".
ברכות התורה והשחר
כתב השו"ע סי' מ"ז סעי' י"ג "המשכים קודם אור היום ללמוד, מברך ברכת התורה ואינו צריך לחזור ולברך כשילך לבית הכנסת. המשכים קודם אור היום, מברך כל סדר הברכות חוץ מברכת הנותן לשכוי בינה ופרשת התמיד (ע"ל סי' א' סעיף ו') שימתין מלאומרה עד שיאור היום. הגה: ולכתחילה יטול ידיו קודם שיברך ללמוד. ואם לא היה לו מים, יכול ללמוד ולברך בלא נטילה, כמו בשאר ברכות שמברך קודם נטילה, כדלעיל סי' מ"ו (אגור)".
כתב הבן איש חי שנה ראשונה פרשת וישב סעי' י"ג "מי שישן בלילה על מטתו שינת קבע וניעור קודם חצות, לא יברך ברכות השחר. כן נראה מסתימות דברי המקובלים, וכן נראה מדברי זוה"ק בראשית דף יו"ד ע"ב, ועיין מקדש מלך שם. אך ברכת התורה יוכל לברך קודם חצות, מאחר שכבר ישן שינת קבע, וכנראה מזוה"ק שם ועיין אחרונים ז"ל. מיהו אם הוא ניעור קרוב לחצות, נכון להמתין עד אחר חצות כדי לברך ברכות השחר עם ברכות התורה כסדר התקון בכל יום ויהיו קשר אחד, ואם ירצה בזמן מועט זה דביני וביני יאמר פסוקים של שירות ותשבחות. ושאלתי לידידינו הרה"ג החסיד מהר"א מני נר"ו על מנהג החסידים בעה"ק תוב"ב, והשיב וז"ל, בין הפשטנים בין המקובלים כ"ע מודו שאם ישן שינת קבע חייב לברך ויכול לברך, וכנראה מלשון זוה"ק ח"א דף יו"ד ע"ב ועיין מק"מ, אמנם יש ב' כונות בברכת התורה, אחת פרטית והיא הנז' בנהר שלום דף צ"ב ע"א וזו שייכה גם קודם חצות, ואחת כללית בכלל הי"ח ברכות והוא הנז' בשער הכונות דפוס ירושלים דף א' ע"ג, ועיין נהר שלום דף ט"ל ע"ב ודף פ"ז ע"ב ביאורם ובודאי המברך קודם חצות לא יתקן זה התיקון, כיון שהעליונים לא נתקנו היאך יתוקנו התחתונים, ומ"מ המנהג בבית אל יכב"ץ בזמן שהוא קרוב לחצות ממתינים עד חצות, אבל אם יש זמן הרבה לחצות, יש מברכין ברכת התורה ולומדים, ובחצות יברכו שאר הברכות, ויש חסידים שאעפ"כ ממתינים עד חצות בעבור תיקון סדר הי"ח ברכות עכ"ל נר"ו".
כתב הכה"ח בס"ק כ"ט "זמן ברכת השחר הוא מחצות הלילה ואילך אבל לא קודם חצות כמו שכתבנו לעיל סימן מ"ו אות מ"ט בשם המקובלים יעו"ש, וכן כתב בן איש חי פרשת וישב אות י"ג וכתב שכן נראה מדברי זוהר הקדוש בראשית דף יו"ד ע"ב ועיין מקדש מלך שם, ואם כן מכל זה משמע כיון דברכת השחר זמנה הוא מחצות הלילה ואילך אם טעה ובירך ברכות השחר קודם חצות הלילה צריך לומר ברוך שם כבוד וכו' כמו שכתבנו באות הקודם ואחר כך אחר שיגיע חצות צריך לחזור ולברכם, מיהו על צד היותר טוב אם אפשר יחפש אחר אדם שלא בירך עדיין ויאמר לו שיתכוין להוציאו. אמנם ברכת התורה נראה דיכול לברך קודם חצות אם רוצה ללמוד בעת ההיא כיון דישן שינת קבע על מטתו ושינת הלילה בקבע על מטתו חשיבא הפסק לסברת מרן ז"ל ודעימיה, דלא קיימא לן כרבינו תם והר"ם ורבינו יונה שכתבו דברכת התורה של אתמול פוטרת עד שחרית אחר כמ"ש בבית יוסף ובאחרונים, אך אם ניעור סמוך לחצות נכון להמתין מלברך ברכת התורה עד שיהיה חצות כדי שיהיו סמוכים לברכות השחר ויהיה התיקון על נכון כמו שכתבנו לעיל סימן מ"ו אות ח"י יעו"ש, וכן כתב בן איש חי שם. וכתב עוד בן איש חי שם בשם הרב החסיד מהר"א מני ז"ל וז"ל בין הפשטנים בין המקובלים כולי עלמא מודו שאם ישן שינת קבע חייב לברך ויכול לברך וכנראה מלשון זוהר הקדוש חלק א' דף יו"ד ע"ב ועיין מקדש מלך, אמנם יש ב' כוונות בברכת התורה אחת פרטית והיא הנזכרת בנהר שלום דף צ"ב ע"א וזו שייכא גם קודם חצות, ואחת כללית בכלל הי"ח ברכות והיא הנזכרת בשער הכוונות דפוס ירושלים דף א' ע"ג ועיין נהר שלום דף ט"ל ע"ב ודף פ"ז ע"ב ביאורם, ובודאי המברך קודם חצות לא יתוקן זה התיקון כיון שהעליונים לא נתקנו האיך יתוקנו התחתונים, ומכל מקום המנהג בבית אל יכב"ץ בזמן שהוא קרוב לחצות ממתינים עד חצות, אבל אם יש זמן הרבה לחצות יש מברכין ברכת התורה ולומדים ובחצות יברכו שאר הברכות ויש חסידים שאף על פי כן ממתינים עד חצות בעבור תיקון סדר הי"ח ברכות עכ"ל. וכבר כתבנו לעיל סימן מ"ו אות מ"ט דהקם בחצות ומברך ברכת השחר וברכת התורה אפילו היה דעתו לחזור ולישן וישן אחר כך שוב לא יברך שנית אחר שניעור שום ברכה דהוי ליה כישן ביום, ודלא כמו שכתב הפרי חדש בסימן מ"ו אות ח' ובזה הסימן אות י"ג והביאו מטה יהודה אות ט"ז יעו"ש".
וכתב מרן הרב במאמר מרדכי פ"ו סעי' ס"ט "מי שישן בלילה שינת קבע וקם לפני חצות ייטול ידיו ויברך מיד בקומו "על נטילת ידיים" ו"ברכות התורה", ושאר ברכות השחר יברך רק לאחר חצות" ובסעי' ע' "אם קם סמוך לחצות – טוב שימתין עד אחר חצות כדי שיברך את ברכות התורה יחד עם ברכות השחר, שאז התיקון הנעשה על ידן הוא יותר מושלם. ובזמן שממתין לחצות יאמר שירות ותשבחות".
ב
כתב המשנ"ב ס"ק ל"א "בינה – והאחרונים הסכימו שגם ברכה זו יכול לברך אפילו קודם שיאיר היום אך י"א שלכתחלה יש ליזהר שלא לברך אותה קודם שיאיר היום אם לא ששמע קול תרנגול ובדיעבד יצא אפילו לא שמע קול תרנגול ודוקא שיברך אותה מחצות לילה ואילך אבל קודם חצות אפילו בדיעבד יחזור ויברך ואפילו אם שמע קול תרנגול ועיין בביאור הלכה".
כתב הבה"ל בד"ה "מברך כל סדר הברכות חוץ כו' – עיין במ"ב במה שכתב והאחרונים וכו' היינו המ"א בשם הזוהר והגר"א והפר"ח והח"א ומה שכתבתי אך י"א וכו' הוא מדברי הח"א ובשע"ת אית' דיש מקילין בזה ג"כ ולפי הבאר היטב והדה"ח יש להחמיר לכתחילה אפילו בשמע קול תרנגול ולא רציתי לסתום כמותם משום דהפר"ח והגר"א עבדו עובדא להתיר כמו שכתב בפר"ח ובספר מעשה רב. וביותר שמדברי הפמ"ג משמע דקודם שיאיר היום מותר לברך אפילו לא שמע קול תרנגול דדוקא בלאחר חצות צריכין לשמיעת קול תרנגול אך דברי הח"א לכאורה סתורים מדברי המ"א ממה שסיים לסוף סקי"ג ומ"מ טוב ליזהר לכתחלה ומזה נובע דברי הדה"ח אמנם כד נעיין היטיב נראה שהוא מפרש דברי המ"א כפשטיה דמה שכתב המ"א עיין סימן מ"ו ס"ח ר"ל דשם היקל רמ"א אפילו בלא שמע קול תרנגול דכונת הגמרא על מנהגו של עולם וא"כ אפשר לומר דכונת הזוהר ג"כ מה שאמר כד קרא גברא הוא כעין זה וע"ז סיים המ"א ומ"מ טוב ליזהר לכתחלה ר"ל להחמיר בדלא שמע אבל בדשמע יש להקל אפילו לכתחלה".
וכתב הכה"ח בס"ק ל' "חוץ מברכת הנותן לשכוי וכו' שימתין מלאומרה עד שיאור היום. והפרי חדש אות י"ג כתב דמגמרא וזוהר משמע דזמנה מחצות הלילה אם שמע קול תרנגול, וגם הרא"ש יודה לזה, אלא מילתא פסיקתא נקט הרא"ש שבבקר ודאי יברך ברכה זו, ואין הכי נמי שכל ששמע קול התרנגול מחצות לילה ואילך ולא היו ידיו נקיות שיכול לברך ברכה זו כל שעה שירצה אפילו קודם אור היום יעו"ש. וכן כתב המחזיק ברכה אות ו' וז"ל בזוהר מפורש דאחר חצות היו מברכין אותה, ובספר הפרדס לרש"י כ"י כתב דכך היה מנהגו של רש"י זצ"ל לברך כל הברכות וגם ברכת הנותן לשכוי בקומו באשמורת, וכן כתב האר"י ז"ל וכן נהגו שלמים וכן רבים עכ"ל, והביא דבריו שלמי צבור דף מ"ז וסידור בית עובד אות ג' ושערי תשובה אות י"ג. וכן כתב בספרו קשר גודל סימן ה' אות י"א וז"ל הנותן לשכוי יש לברכה אחר חצות כשקם באשמורת אף שלא שמע קול התרנגול עם שאר הברכות אף שלא נתחייב בהן, מחזיק ברכה סימן מ"ז, וכן מצאתי בספר הפרדס כ"י שהשיבו מן השמים לרבינו יעקב ממרוי"ש שאפילו לא שמע תרנגול וכיוצא יברך עכ"ל. וכן כתבנו אנן לעיל בס"ד סימן מ"ו אות יו"ד ואות י"א יעו"ש. ומה שכתב המטה יהודה אות י"ז דעדיף טפי להניחה עד אור היום ואינו מפסיד יעו"ש, אינו כן לדעת המקובלים אלא הוא מפסיד אם מאחרה כמו שכתבנו לעיל סימן מ"ו אות מ"ט יעו"ש. ועיין עוד בדברינו לשם אות ח"י ואות ן'".
ג
כתב השו"ע בסי' מ"ז סעי' י' "אם הפסיק מללמוד ונתעסק בעסקיו, כיון שדעתו לחזור ללמוד, לא הוי הפסק. וה"ה לשינה ומרחץ ובית הכסא, דלא הוי הפסק" וכתב המשנ"ב בס"' כ"ג "ר"ל שינת עראי דהיינו שהתנמנם במיושב על אצילי ידיו ואפילו בלילה". וכ"כ הכה"ח בס"ק כ"ג.
ד
כתב השו"ע בסעי' י"ב "אף אם למד בלילה, הלילה הולך אחר היום שעבר ואינו צריך לחזור ולברך כל זמן שלא ישן". וכתב המשנ"ב בס"ק כ"ח "ר"ל שינת קבע אבל אם ישן שינת קבע על מטתו אפילו בתחלת הלילה חשיב הפסק ואפילו הי"א שבסעיף י"א מודו בזה".
ה
וכתב השו"ע בסעי' י"ג "המשכים קודם אור היום ללמוד, מברך ברכת התורה ואינו צריך לחזור ולברך כשילך לבית הכנסת".
וכתב הפמ"ג בא"א ס"ק י"ב "והקם בחצות לילה ודעתו לישן שנית מברך ברכת התורה וכשקם (ו)יחזור ויברך בבוקר, דשינת לילה לכולי עלמא הוה הפסק, מה שכתב לכולי עלמא היינו בסעיף י"א, אבל ר"ת חולק אשינת לילה ג"כ, ולא אמרינן דנעשה בריה חדשה, י"ל פעם א' נעשה בריה חדשה לא ב' פעמים, כמו שכתב [המ"א] בסימן ד' אות י"ג בנטילת ידים, יע"ש. ועוד בדעתינו תליא מלתא דהברכה קאי על מעת לעת או אחר שיקום משינתו, וכל שמברך אחר שקם משינה פעם א' דעתו על מעת לעת שאחריו, וצ"ע".
שערי תשובה ס"ק ד' "וכתב בבר"י בשם מהר"י דיין בתשובותיו שערי ישועה כת"י הקם באשמורת ולומד וחוזר לישן על מטתו שינת קבע כשיקום יברך שנית כל הברכות וגם ברכת התורה אבל שינת עראי לא הוי הפסק ע"ש וכ"כ פר"ח אך כתב שאם קם אדעתא שלא לישן ותקפתו שינה באמצע לימודו אין צריך לחזור ולברך ע"ש וע' בש"צ שבמטה יהודה כתב ע"ז דר"ל אפי' ישן שנית בקבע על מטתו כיון שלא היה דעתו כן מתחלה לא חשיב אלא כשינת עראי ע"ש וכתב עוד שמדברי המקובלים מהר"ש מזרחי שכתב לענין הברכות דאפי' רוצה לחזור ולישן אין בכך כלום וה"ל כישן ביום נראה מדבריו דכשחוזר לישן א"צ לברך בקומו ברכת התורה פעם ב' ע"ש ונראה טעמו דמסתמא בדעתו לפטור עצמו על כל היום אף על פי שבדעתו לישן שנית וראיתי שבפמ"ג הניח ג"כ דברי הפר"ח בזה בצ"ע ולדינא נראה דבדעתו תליא מילתא שאם היה בדעתו רק לפטור לימוד זה עד שעת שינה שנית פשיטא שצריך לחזור ולברך כשקם שנית משא"כ בסתמא אף על פי שדעתו לחזור ולישן מ"מ כדי שלא להרבות בברכות דעתו לפטור כל היום לכן א"צ לחזור ולברך".
וכתב המשנ"ב בס"ק כ"ט "ואף אם חזר וישן אח"כ שינת קבע קודם אור היום או ביום א"צ לחזור ולברך כי מסתמא דעתו של אדם לפטור בברכה זו עד שינת הלילה שאחריו וכ"ז לפי הי"א שבסעיף י"א אבל לפי מה שכתבנו שם דאף בשינת קבע ביום המברך לא הפסיד כ"ש בזה שהיה ישן שינת קבע קודם אור היום דהמברך לא הפסיד". וכתב הבה"ל ד"ה המשכים "עיין במ"ב בסק"ל ובדיעבד אם בירך גם ברכת אלהי נשמה והמעביר שינה כראוי בפעם הראשון דעת הפר"ח דחוזר ומברך אלו השתי ברכות כשקם בפעם שנית ממטתו והסכים עמו הח"א לענין ברכת המעביר שינה ומש"ת בסימן ו' משמע דלא יחזור ויברך וכן משמע מדה"ה וספק ברכות להקל. ואם תקפה עליו שינה לכו"ע אין לו לחזור ולברך אותם [פר"ח בסי' מ"ו]". וכתב המהרש"ם ח"ג סי' של"ז שיכוון שברכות התורה הם עד השינה הבאה.
וע"ע בזה בשו"ת מחזה אברהם ח"א סי' ל"ד, שו"ת קרן לדוד שם, שו"ת מנח"י ח"י סי' ז' דיברך אחר שינה ראשונה בלא שם ומלכות, ובשו"ת אבן ישראל (להגרי"י פישר) ח"ט סי' ס"א כתב או שיברך אחר שינה ראשונה ויכוין לפטור גם לאחר שינה שניה או שיכוין שלא לפטור אלא עד שינה שניה ויברך שוב, ואם בירך בקימתו הראשונה ולא כיון כלום המברך שוב אחר שינה שניה לא הפסיד. ובאורחות רבנו ח"ג עמ' ר"ג ועיי"ש שמ"מ המליץ לומר ברכה"ת בנוסח בריך רחמנא וכו' ולכוין לפטור עד השינה השניה.
וכתב הכה"ח בסי' מ"ו ס"ק מ"ט "וכמו שכתב הרב ז"ל על הקם בחצות אחר שיסדר ברכותיו ויאמר תיקון חצות ויעסוק בתורה כמו שעה אחת שאם אינו יכול לעמוד על עצמו שיכול לחזור לישן רק שיקום קודם עמוד השחר כמו חצי שעה ויחזור ללימודו, ולא מיבעיא מי שישן וקם בחצות שצריך לעשות כן כנזכר אלא אפילו מי שלא ישן כלל והוא לומד מתחלת הלילה הנה בהגיע חצות צריך לאומרם חוץ מברכת התורה שאם לא ישן שאין צריך לאומרם עד שיעלה עמוד השחר אבל שאר הברכות צריך לאומרם וכו' ומה שכתב הפרי חדש אות א' דמי שקם בחצות לילה לקרות תיקון חצות או ללמוד ודעתו לחזור ולישן ברכת המחזיר נשמות יניחנה לבקר, וכן כתב הרמב"ם ז"ל פרק ז' מהלכות תפלה דין ג' וז"ל בשעה שיקיץ בסוף שנתו מברך וכו' וכתב הכסף משנה דדוקא בסוף שנתו ולא כל זמן שייקץ באיזה שעה שתהיה יעו"ש, וכן כתב העטרת זקנים, וכן כתב המגן אברהם סימן ו' ס"ק ח' בשם סדר היום יעו"ש, כבר כתב על זה השלמי צבור דף מ"ו ע"ב דהרמב"ם ז"ל לשיטתיה אזיל דסבירא ליה דכל ברכות השחר על הנאת עצמו הוא מברך ואם לא נתחייב באחת מהן אינו מברך וכן פסק השלחן ערוך ולפי זה שייך שפיר לומר ברכת אלהי נשמה צריך להמתין עד שיגמור סוף שנתו אבל לדעת החולקין דפסק מור"ם ז"ל כדידהו דבין נתחייב בין לא נתחייב שעל סידורו של עולם והנהגתו הוא חייב לברך ואנן בדידן כבר פשטה הוראה לפסוק כדעת מור"ם ז"ל וכו' וכן כתבו המקובלים ז"ל אם כן מי שקם בחצות לילה יוכל לומר כל סדר הברכות אפילו דעתו לחזור ולישן וכו' יעו"ש. ועיין ברכי יוסף אות י"ב ובקשר גודל סימן א' אות ט', פתח הדביר סימן ו' אות ב', וחסד לאלפים סימן מ"ז אות ו', וכף החיים לה"ר חיים פאלאג'י ז"ל סימן ט' אות א'. ומנהגינו כהאר"י והרש"ש ז"ל דהקם בחצות מברך כל הברכות כולם מן על נטילת ידים עד סוף ברכת התורה בשם ומלכות ואפילו אם דעתו לחזור ולישן עוד, ואחר כך אינו חוזר ומברך כלום דהוי כאילו ישן ביום, ודלא כהפרי חדש אות ח' והביאו מטה יהודה סימן מ"ז אות ט"ז. וכן מי שלא ישן כלל והוא לומד מתחלת הלילה והגיע חצות מברך כל הברכות כלם חוץ מברכות התורה שאינו מברך עד אחר עלות עמוד השחר וחוץ מברכת על נטילת ידים שאינו מברך כלל מפני שלא נתחייב בה כמו שכתבנו לעיל סימן ד' אות מ"ח, מיהו ברכת אשר יצר נהגו לחייב עצמם כדי לסמוך ברכת אשר יצר לברכת אלהי נשמה כמו שכתבנו לעיל אות ג'. ועיין מה שכתבנו לעיל סימן כ"ה אות ע"ה דכנגד דברי האר"י ז"ל לא אמרינן ספק ברכות להקל יעו"ש".
העולה
נטילת ידים – לאשכנזים יטול ידיו כשקם אך לא יברך ימתין עד אחרי עלות השחר ילך לבית הכסא יטול ויברך אשר יצר ועל נטילת ידים וטוב שילך לבית הכסא סמוך לתפילה
לספרדים יטול ידיו כשקם ויברך וטוב שיטול בלי ברכה אחרי עמוד השחר אך אין חיוב.
ברכות השחר והתורה
הקם שעה או יותר לפני חצות – לספרדים מברך ברכות התורה ונוטל ידים ובחצות מברך כל ברכות השחר. לאשכנזים מברך את כל הברכות – מלבד "ברכת לשכוי בינה" שמברך או כשישמע תרנגול או כשיאיר היום.
הקם סמוך לחצות – לספרדים יחכה עד חצות ויברך כל הברכות (תורה והשחר) יחד לאשכנזים כנ"ל.
הקם לפני העמוד השחר – לספרדים מברך כל הברכות – לאשכנזים יכול לברך כל הברכות, מלבד "ברכת לשכוי בינה" שמברך או כשישמע תרנגול או כשיאיר היום.
הקם לאחר עמוד השחר לכו"ע מברך כל הברכות.