שאלה
משפחה שיקיר שלהם נפטר ל"ע ומאז הם עושים לו כל שנה יום הולדת על הקבר…
כולל מוזיקה בלונים וכו'.
האם יש בזה איסור או צער לנפטר שצריך להסביר להם את העניין או להניח לדבר?
כמובן שכל כוונתם היא טובה שחושבים שבכך הם משמחים את הנשמה שלו.
תשובה
אלו שעושים מסיבת יום הולדת לנפטר על קברו, יש למנעם מלעשות כן בביה"ק, אך שלא בביה"ק אין למנעם, ומ"מ אם אפשר ללמדם שיתנו צדקה ויאמרו תהילים וכדו' ביום ההולדת עדיף טפי.
מקורות
ראשית נדון אם מותר לעשות כן בבית הקברות עצמו, והנה הגמ' במסכת מגילה דף כט. מביאה ברייתא ת"ר בית הקברות אין נוהגין בהן קלות ראש, אין מרעין בהן בהמה ואין מוליכין בהן אמת המים, ואין מלקטין בהם עשבים ואם לקט שורפן במקומן, מפני כבוד מתים, ופירשה הגמ' שמפני כבוד מתים מתיחס לרישא, ופירש רש"י שהכוונה לאין נוהגין בהן קלות ראש, שזהו מפני כבוד המתים.
דין זה נפסק בטור יו"ד בסי' שס"ח סעיף א' אלא ששם הוסיף דין אחר שהוא "ולא יטייל לקפנדריא", ובב"י שם ציין ע"ז שאע"פ שדין זה לא הוזכר בברייתא במס' מגילה, מ"מ הוא ברייתא באבל רבתי תחילת פרק י"ד.
ובב"י שם הוסיף עוד "וכתב ר' ירוחם בית הקברות אין נוהגין בו קלות ראש רוצה לומר אין מחשבין בו אפי' חשבונות (של) רבים, וכתב הסמ"ג בתי קברות אסורין בהנאה כיצד אין אוכלין בהם ואין שותין בהן ואין קוראים בהן ואין שונין בהן," עכ"ל.
וכן פסקו בשו"ע ורמ"א שם "בית הקברות אין נוהגין בהם קלות ראש, והוסיף הרמ"א כגון ליפנות שם או לאכול ולשתות שם ואין קורין ואין שונין שם ואין מחשבים שם חשבונות, וסיים השו"ע, ואין מרעין בהם בהמות ואין מוליכין בו אמת המים ולא יטייל בהם לקפנדריא (פי' למעבר מצד זה לצד זה) ולא ילקט בהם עשבים וכו', "מצינו שקדושת ביה"ק חמורה מאוד, ועי"ש בערוך השולחן סעיף א' שגם כל הדינים האסורים בבית הכנסת משום קלות ראש אסורים גם בבית הקברות, ושם בפת"ש סק"א הביא מחת"ס (שו"ת יו"ד סי' שלה שגם במקום שרק הוקצה לבית קברות ג"כ אסור בכל הנ"ל, אך דעת הפת"ש שם שדוקא אם כבר קברו שם לפחות מת אחד אז נאסר, אך אם עוד לא קברו שם מת אין המקום נאסר בכל הנ"ל. וכן ראיתי שפסק במאמר מרדכי צרור החיים (פ"ה שאלה יא') וז"ל "וראוי מאוד לכל המלווים להתנהג בכובד ראש בבית הקברות".
ולפי הנ"ל נראה שודאי יש איסור גדול במה שנוהגים קלות ראש כזה של מוזיקה ובלונים וכו' בביה"ק וראוי להשתדל למונעם מזה בדרכי נועם וכאן חוץ מן החיוב להוכיחם מדין הוכח תוכיח, שכתב הרמב"ם בספר המצוות (מצוה רה') "היא שציונו להוכיח החוטא או מי שירצה לחטוא ולמנוע אותו ממנו במאמר התוכחה, ואין ראוי שיאמר אחר שאני לא אחטא אם יחטא אחר זולתי מה לי עם אלוקיו, זה היפך התורה, אבל אנחנו מצווים שלא נחטא ושלא נעזוב זולתינו מאומתינו שימרה ואם השתדל להמרות חייבין אנו להוכיח ולהשיבו וכו'" ע"פ זה לכ' היה צריך להוכיחם, אמנם הגמ' בשבת דף קמ"ח שואלת כיצד זה אין אנו מוחים בנשים שאוכלות עד החשיכה ואינן מקפידות על תוספת יום הכיפורים, ומתרצת הגמ' הנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידים, ופירש הרא"ש שם דהיינו דוקא בדברים שאינם מפורשים בתורה, אך המפורש בתורה חשיבי מזידים, וא"כ גם כאן לכאורה היה אפשר לומר שאם יודע שלא יקשיבו שאין לו חובה להוכיחם אפילו הכי בנידון דידן יש עוד טעם להוכיחם שהרי כתב הרמ"א (יו"ד שם שס"ח סעיף ב') "שהמושל מרעה בהמותיו על הקברים וא"א למחות בידו כי אם בהוצאה מרובה ואין יד הציבור משגת וכו'", וע"פ זה נראה שחובה עלינו לדאוג ג"כ שלא יגרם בזיון למתים, ולכן כאן חובה גמורה להשתדל למונעם מעשיית היום הולדת על קבר הנפטר.
ולענין האם הדבר גורם צער לנפטר, אם אין באירוע הנ"ל דברי איסור כגון פריצות וכו', לא מצאנו שיש בזה צער לנפטר, אך ודאי שאין בזה תועלת, ויותר טוב היה אם יתנו כסף לצדקה או שיאמרו תהילים וכדו' ביום ההולדת שזה ודאי יגרום נחת רוח ועליית נשמה לנפטר.
מסקנא: אלו שעושים מסיבת יום הולדת לנפטר על קברו, יש למנעם מלעשות כן בביה"ק, אך שלא בביה"ק אין למנעם, ומ"מ אם אפשר ללמדם שיתנו צדקה ויאמרו תהילים וכדו' ביום ההולדת עדיף טפי.