שאלה
האם לפי מנהג הספרדים לבבות שעברו שלשה ימים מזמן השחיטה
ורק לאחמ"כ עברו צלייה.
האם מותר לעשות אותם בטיגון עם בצל ועוף ?
תשובה
בשר שהוקפא אפי' ששהה שלושה ימים יכול לצלותו והטעם כיון שאינו שרוי בקרח מכל צדדיו ומותר גם לכתחילה ויש לאוכלו מיד לאחר הצליה כדי שלא יבא לידי מכשול ויכול לשמורו לשבת.
אם לא שהה שלושה ימים מעת לעת ניתן למלוחו ולבשלו כרגיל.
בשהה שלושה ימים צלהו וזה גם לאשכנזים כמבואר בכה"ח שהבאנו לעייל.
בישול אחר צליה – אסור לבשלו לכתחילה אחרי הצליה. אמנם לצורך סעודת מצווה או שבת ואין לו כבד אחר מותר לדעת השו"ע ולאכשנזים אסור.
לב קודם המליחה יש לחותכו באמצע כך שישפך הדם שבפנים, ויצלהו.
וכשמבשל את הלב צריך לחתוך את הגידים בפנים ואת החלק התחתון של הלב. וכן מי שצולה את הלב ואח"כ מבשלו טוב שיחתוך את הגידים בפנים ואת החלק התחתון של הלב.
מקורות
בשר ששהה שלושה ימים
כתב השו"ע יו"ד סימן ס"ט סעי' י"ב "בשר ששהה ג' ימים מעת לעת בלא מליחה, נתייבש דמו בתוכו ולא יצא עוד ע"י מליחה ואין לאוכלו מבושל, אלא צלי. ואחר שצלאו לא יבשלנו, ואם בישלו מותר. (ואין להשהות בשר ג' ימים בלא מליחה, דחיישינן שמא יבשלו)", וכתב הש"ך ס"ק נ' שלצלי לא צריך מליחה אלא מעט כמו שכתב הרמ"א סי' ע"ו סעי' ב' וכן כתב הכה"ח בס"ק קע"ה [וראה בס"ק קע"ח קע"ט קפ"א קפ"ב שלצורך שבת או סעודת מצוה מותר לבשלו אחר הצליה]. ולאחר הצליה צריך לאוכלו מיד ומיהו אם הוא צריך את הבשר לשבת יכול להשהותו (ראה רמ"א כה"ח קצ"ח).
כתב הבא"ח ש"ש פרשת קדושים סעי' י' "בשר זה אחר שצלאו נמי לא יבשלנו, ואף על פי שמלחו קודם צליה מליחה גמורה שהוא שיעור דאינו נאכל מחמת מלחו, וכל זה לכתחילה, אבל בדיעבד אם בשלו אחר צליה מותר, ואם הוא ערב שבת ויש שעת הדחק שאין מוצא בשר אחר לקנות, אז גם לכתחילה מותר לבשלו אחר צליה, וה"ה לצורך סעודת מצוה נמי שרי לבשלו לכתחילה אחר צלייה, ועיין כנה"ג ומש"ז ושיו"ב, וכן ה"ה בהפסד מרובה יש להתיר בישול אחר צליה, ועיין זרע אמת יו"ד סי' כ"ב". כלומר שההיתר לגבי סעודת מצווה ושבת הוא שאין לו בשר אחר.
וכתב הכה"ח בסי' ס"ט ס"ק קצ"ז "ואף דכבד מותר לבשלו אחר צליה מכל מקום אם שהה שלשה ימים בלי הדחה אז גם כן נתקשה דמו בתוכו ואסור לבשלו לכתחילה אחר צליה ובדיעבד מותר מנחת יעקב על התורת חטאת כלל ד' אות ג' זבחי צדק אות קמה" ובסי' ע"ג ס"ק כ"ז הביא שדעת הפר"ח שאין לבשלו אחר צליה אבל השער אפרים מתיר גם לכתחילה וכן כתב המחזיק ברכה ס"ק י', וראה בכה"ח סי' ס"ט ס"ק קע"ח קע"ט שהעלה דלכבוד שבת או לצורך סעודת מצווה יש לסמוך על המתירים לבשל אחר צליה. גם אם אפשר לאוכלה כך וה"ה בהפסד מרובה עיי"ש.
ב
כתב השו"ע שם סעי' ט"ו "בשר המלוכלך בדמים שנשרה במים מעת לעת, יש אוסרים לאכלו כי אם צלי, אלא אם כן יש במים ס' כנגדו. (ויש אוסרים אפילו לצלי, והכי נהוג) (או"ה)". כלומר שדעת הרמ"א שכבוש הרי הוא כמבושל לכל הדינים ולא מועיל לו צליה ש"ך ס"ק ס"ב גר"א ס"ק נ"ט אבל לדעת הספרדים מותר כדעת השו"ע ראה כה"ח רל"ז.
וכתב במחזיק ברכה יורה דעה סימן סט סעי' ל"ה "בשר שהדיחו במים ונקרש והיה מונח ג' ימים מסיק בשו"ת שבסוף מנחת יעקב ותורת השלמים סי' י"ד דכבוש לא הוי אלא בצלול וא"כ דינו כשהה ג' ימים בלי מליחה והוא מותר בצלי והרב בית לחם יהודה אות י"ב השיגו דנעלם ממנו מ"ש אליא זוטא סימן ש"ך דנקרש דינו ככבוש ועיין בקונטריס תשובותיו שבסוף ספרו והרב שפתי דעת ס"ק ס' עמד על זה והביא דברי הרב אליה רבה דמשמע דלא ברירא ליה ומסיק להתירו לצלי עש"ב".
וכתב הכה"ח בס"ק רי"ג רי"ד שבבשר ששרה בקרח ג' ימים מותר לאוכלו צלי ומתברר שם שזה גם לאשכנזים (כן כתב שפתי דעת אות ס' מנחת יעקב שבסוף תורת חטאת סי' י"ד) ובפרט שאינו מוקף קרח מכל צדדיו שאינו בכלל כבוש וראה בפת"ש ס"ק ו' שנראה מדבריו שזה קולא ולא לכתחילה אמנם כאן אינו מוקף קרח וכדלעייל.
מליחת לב
כתב השו"ע בסי' ע"ב סעי' א' "הלב, מתקבץ הדם בתוכו בשעת שחיטה. לפיכך צריך לקרעו קודם מליחה ולהוציא דמו, ולמלחו אחר כך. ואז מותר אפילו לבשלו (ארוך כלל ט"ו). (ויש מחמירים לבשלו רק צולין אותו) ואחר כך מבשלו". וכן כתב מרן הרב ראה קיצו"ש סי' ל"ו סעי' י"ח.
וכתב הש"ך בס"ק ב' "פי' אפילו ע"י קריעה ומליחה מחמירין לבשלו גזרה שמא יבשלוהו בלא קריעה אבל צולין אותו ע"י קריעה ומליחה קצת כשאר בשר לקמן סי' ע"ו ואח"כ מבשלין וכתוב בת"ח ריש כלל כ"ז ואין לשנות במקום שנהגו להחמיר מיהו בדיעבד אם בשלוהו אחר קריעה ומליחה פשיטא דשרי אף להיש מחמירין וכתוב בתשב"ץ סי' תקס"א ואיני אוכל לב עוף אף על פי שהספר אינו מזכיר רק לב בהמה שקשה לשכחה מ"מ כמו כן מונע אני מלב עוף עכ"ל וכן ראיתי נזהרין בזה". ולמעשה ברוב המקומות נתפשט המנהג לבשלו בלי צליה חוות דעת ב' פמ"ג מש"ז א' כה"ח בס"ק ד'
ב
וכתב הרמ"א בסעי' ב' "ונוהגין לכתחלה לחתוך ערלת הלב ולחתוך גידין שבפנים (ארוך), ואינו אלא חומרא וזהירות בעלמא" וביאר הש"ך בס"ק י"ד "וברקנ"ט פרשת לך לך כתוב וז"ל ובעבור כי הברית היא דוגמת הלב לכך חותכים גם חידוד הלב בראשיתו להעביר משם כחות הטומאה וזהו ומלתם את ערלת לבבכם ע"ש". וכתב הכה"ח בס"ק ה' שלנוהגים לבשלו לאחר הקריעה ובלי צליה יש לחותכו כדי שיצא הדם דרך החתך וכ"כ בס"ק ל"ג.
העולה
בשר שהוקפא אפי' ששהה שלושה ימים יכול לצלותו והטעם כיון שאינו שרוי בקרח מכל צדדיו ומותר גם לכתחילה ויש לאוכלו מיד לאחר הצליה כדי שלא יבא לידי מכשול ויכול לשמורו לשבת.
אם לא שהה שלושה ימים מעת לעת ניתן למלוחו ולבשלו כרגיל.
בשהה שלושה ימים צלהו וזה גם לאשכנזים כמבואר בכה"ח שהבאנו לעייל.
בישול אחר צליה – אסור לבשלו לכתחילה אחרי הצליה. אמנם לצורך סעודת מצווה או שבת ואין לו כבד אחר מותר לדעת השו"ע ולאכשנזים אסור.
לב קודם המליחה יש לחותכו באמצע כך שישפך הדם שבפנים, ויצלהו.
וכשמבשל את הלב צריך לחתוך את הגידים בפנים ואת החלק התחתון של הלב. וכן מי שצולה את הלב ואח"כ מבשלו טוב שיחתוך את הגידים בפנים ואת החלק התחתון של הלב.