שאלה

האם מותר לאשה ללמד בנים כבר בגיל 9-10 בבה"ס?
יכול להיות מצבים של יחוד לפעמים…
והאם יש בעיה אחרת חוץ מזה?

תשובה

מותר כיום לאשה ללמד בבית הספר של בנים, והיכן שיש חשש יחוד כגון שצריכה למסור שיעור פרטי והיא לבד בחדר שלא תנעל את הדלת ושרי, ובתנאי שבעלה נמצא בעיר.

מקורות

איתא במשנה קידושין דף פב עמוד א "לא ילמד אדם רווק סופרים, ולא תלמד אשה סופרים. רבי אלעזר אומר: אף מי שאין לו אשה לא ילמד סופרים". ובגמ' "מאי טעמא? אילימא משום ינוקי, והתניא, אמרו לו לר' יהודה: לא נחשדו ישראל על משכב זכור ולא על הבהמה! אלא רווק – משום אמהתא דינוקי, אשה – משום אבהתא דינוקי, ר' אלעזר אומר: אף מי שאין כו'. איבעיא להו: מי שאין לו אשה כלל, או דלמא בשאינה שרויה אצלו? תא שמע: אף מי שיש לו ואינה שרויה אצלו – לא ילמד סופרים".
וכתב הרמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כב הלכה יג " מי שאין לו אשה לא ילמד תינוקות, מפני שאמות הבנים באות לבית הספר לבניהם ונמצא מתגרה בנשים, וכן אשה לא תלמד קטנים מפני אבותיהן שהן באין בגלל בניהם ונמצאו מתייחדים עמה, ואין המלמד צריך שתהיה אשתו שרויה עמו בבית הספר אלא היא בביתה והוא מלמד במקומו", דין זה כתבו גם הלכות תלמוד תורה פרק ב הלכה ד, והנה מכך שהרמב"ם מביא תקנה משמע שפוסק כשיטתו של ר"א, וכתב הב"י ביו"ד סי' רמ"ה "וכתב הרב המגיד שהטעם שפסק כרבי אליעזר משום דאיבעיא לן אליביה, והוא ז"ל כתב שיש לדחות דמשום דנפקא מינה לתנא קמא הוא דאיבעיא לן וקיימא לן כסתם מתניתין דכל שיש לו עכשיו יכול ללמד וכן נראה מן ההלכות ועיקר ע"כ. ודברי רבינו באבן העזר סימן (כ"א) [כ"ב] (סוף הסי') כדברי הרמב"ם ז"ל".
את דינו של הרמב"ם הנ"ל , הביא בטור אבה"ע סי' כ"ב, וכתב השו"ע באבן העזר סימן כב סעיף כ "מי שאין לו אשה לא ילמד תינוקות, מפני שאמות הבנים באות לבית הספר לבניהם ונמצא מתגרה בנשים. וכן אשה לא תלמד קטנים, מפני אבותיהם שהם באים בגלל בניהם ונמצאו מתייחדים עמה. ואין המלמד צריך שתהיה אשתו שרויה עמו בבית הספר, אלא היא בביתה והוא מלמד במקומו", דין זה הביא דגם ביו"ד סי' רמ"ה סעי' כ כ"א.
והנה תקנה זו שאם הגבר נשוי אשתו משמרתו לא נאמר לגבי האשה, ועמד על זה הכס"מ בהל' ת"ת, וכתב הטעם "דבשלמא גבי איש כיון שאשתו עמו היא משמרתו לפי שדרכה להיות תמיד בבית, אבל אין דרך האיש להיות תמיד בביתו", כלומר שכיון שאין דרך הבעל להיות בעיר שוב אינו יכול לשמורה אבל אה"נ אם מלמדת בביתה והבעל בעיר ושם עבודתו שמועיל לשמרה.
וכדבריו כתב הב"ש באבה"ע ס"ק כ"ב "וכן אשה כו'. אפילו נשואה משום גבי איש כיון דאשתו עמו היא משמרתו לפי שדרכה להיות תמיד בביתה אבל אין דרך איש להיות תמיד בביתו, כ"כ בכ"מ פ"ב הת"ת והיינו הואיל ודרכו ליסע למקום אחר, משום הכי אסור אבל אם הוא בעיר מותר כמ"ש בסמוך ולא כהג"ת דרישה לפ"ז י"ל אפילו אם בעלה באותו בית אסור כיון שדרכו ליסע למקום אחר דלא כט"ז בי"ד סי' רמ"ה, ונ"מ למ"ש הכ"מ דיחוד מותר כשאשתו עמו בעיר ולפי הטעם שכתבתי בסעיף לפני זה מהני כשאשתו עמו בעיר ולא חיישינן משום גירוי ולטעם זה אין חשש משום יחוד, מיהו קשה הא מבואר כאן אפילו אין אשתו עמו מותר א"כ לא שייך הטעם היא משמרתו ואפשר דס"ל אפילו אין אשתו שרויה עמו בבית הספר, מ"מ בכל עת תבא אליו ושייך לומר היא משמרתו ואם הוא בעיר אחרת אסור", כלומר דהיכא דמצוי בעלה בעיר, אע"פ שאינו בבית הספר מועיל.
אולם הט"ז ביו"ד ס"ק ז כתב "ונ"ל שהחילוק הוא מטעם זה דבאיש מהני אם יש לו אשה בעיר ויש לו פת בסלו, ועל כן אם ילבישנו ההרהור יכול לבוא אצל אשתו, כדאשכחן בפ' (מציאות האשה) [אף על פי דף ס"ה] גבי רבא שישב בבית המדרש ובאה חומה אלמנת אביי ונתגלה זרועה, והלך רבא לביתו ותבע את אשתו, מה שאין כן באשה לא שייך לומר כן דתלך לבית שאישה שם כי אין דרך נשים בכך לתבוע בעליהן לתשמיש, ועל כן יש לחוש שמא יזדמן אצלה רווק שיביא בנו ללמוד אצלה נמצא ששניהם אין להם פת בסלם ויבואו לידי יחוד על ידי זה. כן נראה לי טעם נכון". כלומר דגם היכא שבעלה עבודתו בעיר יש איסור ללמד ילדים משום אבותיהם. וראה בט"ז באה"ע בס"ק י"א הביא המגיה דברי הב"ש שחלק על הט"ז ועיי"ש מה שכתב להקשות על דבריו.
שיטת הב"ח אבן העזר סימן כב "מי שאין לו אשה לא ילמד תינוקות וכו' עד סוף הסימן. הוא לשון הרמב"ם (פכ"ב מאיסו"ב הי"ג) ויש להקשות מפני מה כתב כאן משום גירוי ולא משום יחוד ותו אמאי לא אסרינן ליה אפילו יש לו אשה כשאין אשתו עמו ומשום יחוד ותו דמ"ש איש דשרינן טפי כשיש לו אשה אלא שאינה עמו ובאשה אסור כשאין בעלה עמה ונראה דאיש המלמד תינוקות מסתמא אינו מלמד בבית שהוא דר שם אלא בבית הספר שיושבים שם שורות שורות כת לומדי מקרא כת לומדי משנה כת לומדי תלמוד א"כ אין שם יחוד כלל אלא חששא דגירוי בנשים ולפיכך אין איסור אלא באין לו אשה כלל אבל ביש לו אשה אף על פי שאינה עמו אין לחוש אף לגירוי אבל משום יחוד ליכא אבל אשה שאינה מלמדת לקטנים בבית הספר אלא בבית שהיא דרה לשם איכא חששא דיחוד כשאין בעלה עמה ומשום הכי נקט הרמב"ם בבית הספר גבי איש המלמד תינוקות וק"ל וראיתי לגדול אחד שכתב כאן דברים שאינם נכונים על כן לא כתבתים ומה שכתבנו הם דברים ברורים", וכדברים אלו כתב ביו"ד.
וכתב הפתחי תשובה אבן העזר סימן כב ס"ק יג "שאין לו אשה. (עבה"ט מ"ש ובה"י תמה על מנהג שנהגו היתר כו' ובגליון ש"ע דהגאון רע"ק איגר זצ"ל כ' דבתשו' לחם רב סי' ד' כ' לסמוך להקל אף אם אין אשתו בעיר עמו עכ"ל)".
וכתב הבית הילל יורה דעה סימן רמה ס"ק ב "מי שאין לו אשה לא ילמד תינוקות וכו'. וכן כתב באהע"ז סוף סימן כ"ב, אבל עכשיו לא נזהרין בזה ושכיחי בכמה קהילות קדושות שאורחים מלמדים, לומדים עם תינוקות זכרים ונקבות ואין שום אדם שמוחה להם. ואין לומר שהלכה הוא כתנא קמא [קידושין פב, א] דאמר דוקא רווק כשהוא פנוי אבל אם היה לו אשה ומתה אין הדין כן, זה אינו, שהרי הרמב"ם [איסורי ביאה כב, יג] פסק כרבי אליעזר [שם] דאית ליה אפילו יש לו אשה ואינה שרויה אצלו בביתו נמי אסור, אלא היא בביתה והוא מלמד במקומו דהיינו באותו העיר, אבל אם היא בעיר אחרת נמי אסור וכו', וכן פסק בשו"ע כאן ובאהע"ז סוף סימן כ"ב, ומור"ם לא הגיה על זה כלום. ונראה דאפשר דכבר נהגו משנים קדמוניות קודם שנדפס השו"ע, וכדעת הרב המגיד [שם] שהביא ב"י בסימן זה [עמוד ז דיבור ראשון] שכתב דעת ההלכות אם יש לו עכשיו אשה מותר כתנא קמא דמתניתין דוקא רווק וכן עיקר, עיין ב"י, כן נראה לי ליישב דעת ומנהג העולם שאין נזהרים בזה ולא חזינן לרבנן קדישאי שהיו מוחים בזה לשום אדם".
אולם דעת ערוך השולחן יורה דעה סימן רמה סעי' כ "מלמד שאינו דר עם אשתו בעיר זו לא יהיה מלמד תינוקות מפני שאמותיהם מביאין התינוקות להחדר ויבואו להתייחד מפני גודל ההרגל שביניהם אבל כשיש לו אשה בעיר אף שאינה בבית הספר אלא היא בביתה והוא מלמד במקומו מותר והטעם דבאמת רחוק הוא מחשש יחוד שהרי הרבה תינוקות בבית זה אלא דהחשש הוא מפני גודל ההרגל עמהן וכן מבואר מרש"י שלהי קדושין [פ"ב א ד"ה וחשוד] ע"ש ולכן אם רק אשתו בעיר לא חששו לכך דנראה דעיקר החשש הוא שמא מתוך ההרגל ילך עמה לחדר שהוא לן שם אבל כשאשתו בעיר אין חשש בזה כמובן וכמדומני שאין נזהרין בזה עתה ואולי מפני שאצלינו אין מדרך האמהות להביא התינוקות לבית הספר אלא באים מעצמם או איש נוהג בם וכן אשה לא תלמד תינוקות זכרים מפני אביהם שמביאים בניהם לפרקים ובזה יש יותר חשש כמובן לכן לא מהני גם אם יש לה בעל בעיר וראיה שהרי בה לא נזכר היתר זה בגמ' ובפוסקיאיתא במשנה קידושין דף פב עמוד א "לא ילמד אדם רווק סופרים, ולא תלמד אשה סופרים. רבי אלעזר אומר: אף מי שאין לו אשה לא ילמד סופרים". ובגמ' "מאי טעמא? אילימא משום ינוקי, והתניא, אמרו לו לר' יהודה: לא נחשדו ישראל על משכב זכור ולא על הבהמה! אלא רווק – משום אמהתא דינוקי, אשה – משום אבהתא דינוקי, ר' אלעזר אומר: אף מי שאין כו'. איבעיא להו: מי שאין לו אשה כלל, או דלמא בשאינה שרויה אצלו? תא שמע: אף מי שיש לו ואינה שרויה אצלו – לא ילמד סופרים".
וכתב הרמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כב הלכה יג " מי שאין לו אשה לא ילמד תינוקות, מפני שאמות הבנים באות לבית הספר לבניהם ונמצא מתגרה בנשים, וכן אשה לא תלמד קטנים מפני אבותיהן שהן באין בגלל בניהם ונמצאו מתייחדים עמה, ואין המלמד צריך שתהיה אשתו שרויה עמו בבית הספר אלא היא בביתה והוא מלמד במקומו", דין זה כתבו גם הלכות תלמוד תורה פרק ב הלכה ד, והנה מכך שהרמב"ם מביא תקנה משמע שפוסק כשיטתו של ר"א, וכתב הב"י ביו"ד סי' רמ"ה "וכתב הרב המגיד שהטעם שפסק כרבי אליעזר משום דאיבעיא לן אליביה, והוא ז"ל כתב שיש לדחות דמשום דנפקא מינה לתנא קמא הוא דאיבעיא לן וקיימא לן כסתם מתניתין דכל שיש לו עכשיו יכול ללמד וכן נראה מן ההלכות ועיקר ע"כ. ודברי רבינו באבן העזר סימן (כ"א) [כ"ב] (סוף הסי') כדברי הרמב"ם ז"ל".
את דינו של הרמב"ם הנ"ל , הביא בטור אבה"ע סי' כ"ב, וכתב השו"ע באבן העזר סימן כב סעיף כ "מי שאין לו אשה לא ילמד תינוקות, מפני שאמות הבנים באות לבית הספר לבניהם ונמצא מתגרה בנשים. וכן אשה לא תלמד קטנים, מפני אבותיהם שהם באים בגלל בניהם ונמצאו מתייחדים עמה. ואין המלמד צריך שתהיה אשתו שרויה עמו בבית הספר, אלא היא בביתה והוא מלמד במקומו", דין זה הביא דגם ביו"ד סי' רמ"ה סעי' כ כ"א.
והנה תקנה זו שאם הגבר נשוי אשתו משמרתו לא נאמר לגבי האשה, ועמד על זה הכס"מ בהל' ת"ת, וכתב הטעם "דבשלמא גבי איש כיון שאשתו עמו היא משמרתו לפי שדרכה להיות תמיד בבית, אבל אין דרך האיש להיות תמיד בביתו", כלומר שכיון שאין דרך הבעל להיות בעיר שוב אינו יכול לשמורה אבל אה"נ אם מלמדת בביתה והבעל בעיר ושם עבודתו שמועיל לשמרה.
וכדבריו כתב הב"ש באבה"ע ס"ק כ"ב "וכן אשה כו'. אפילו נשואה משום גבי איש כיון דאשתו עמו היא משמרתו לפי שדרכה להיות תמיד בביתה אבל אין דרך איש להיות תמיד בביתו, כ"כ בכ"מ פ"ב הת"ת והיינו הואיל ודרכו ליסע למקום אחר, משום הכי אסור אבל אם הוא בעיר מותר כמ"ש בסמוך ולא כהג"ת דרישה לפ"ז י"ל אפילו אם בעלה באותו בית אסור כיון שדרכו ליסע למקום אחר דלא כט"ז בי"ד סי' רמ"ה, ונ"מ למ"ש הכ"מ דיחוד מותר כשאשתו עמו בעיר ולפי הטעם שכתבתי בסעיף לפני זה מהני כשאשתו עמו בעיר ולא חיישינן משום גירוי ולטעם זה אין חשש משום יחוד, מיהו קשה הא מבואר כאן אפילו אין אשתו עמו מותר א"כ לא שייך הטעם היא משמרתו ואפשר דס"ל אפילו אין אשתו שרויה עמו בבית הספר, מ"מ בכל עת תבא אליו ושייך לומר היא משמרתו ואם הוא בעיר אחרת אסור", כלומר דהיכא דמצוי בעלה בעיר, אע"פ שאינו בבית הספר מועיל.
אולם הט"ז ביו"ד ס"ק ז כתב "ונ"ל שהחילוק הוא מטעם זה דבאיש מהני אם יש לו אשה בעיר ויש לו פת בסלו, ועל כן אם ילבישנו ההרהור יכול לבוא אצל אשתו, כדאשכחן בפ' (מציאות האשה) [אף על פי דף ס"ה] גבי רבא שישב בבית המדרש ובאה חומה אלמנת אביי ונתגלה זרועה, והלך רבא לביתו ותבע את אשתו, מה שאין כן באשה לא שייך לומר כן דתלך לבית שאישה שם כי אין דרך נשים בכך לתבוע בעליהן לתשמיש, ועל כן יש לחוש שמא יזדמן אצלה רווק שיביא בנו ללמוד אצלה נמצא ששניהם אין להם פת בסלם ויבואו לידי יחוד על ידי זה. כן נראה לי טעם נכון". כלומר דגם היכא שבעלה עבודתו בעיר יש איסור ללמד ילדים משום אבותיהם. וראה בט"ז באה"ע בס"ק י"א הביא המגיה דברי הב"ש שחלק על הט"ז ועיי"ש מה שכתב להקשות על דבריו.
שיטת הב"ח אבן העזר סימן כב "מי שאין לו אשה לא ילמד תינוקות וכו' עד סוף הסימן. הוא לשון הרמב"ם (פכ"ב מאיסו"ב הי"ג) ויש להקשות מפני מה כתב כאן משום גירוי ולא משום יחוד ותו אמאי לא אסרינן ליה אפילו יש לו אשה כשאין אשתו עמו ומשום יחוד ותו דמ"ש איש דשרינן טפי כשיש לו אשה אלא שאינה עמו ובאשה אסור כשאין בעלה עמה ונראה דאיש המלמד תינוקות מסתמא אינו מלמד בבית שהוא דר שם אלא בבית הספר שיושבים שם שורות שורות כת לומדי מקרא כת לומדי משנה כת לומדי תלמוד א"כ אין שם יחוד כלל אלא חששא דגירוי בנשים ולפיכך אין איסור אלא באין לו אשה כלל אבל ביש לו אשה אף על פי שאינה עמו אין לחוש אף לגירוי אבל משום יחוד ליכא אבל אשה שאינה מלמדת לקטנים בבית הספר אלא בבית שהיא דרה לשם איכא חששא דיחוד כשאין בעלה עמה ומשום הכי נקט הרמב"ם בבית הספר גבי איש המלמד תינוקות וק"ל וראיתי לגדול אחד שכתב כאן דברים שאינם נכונים על כן לא כתבתים ומה שכתבנו הם דברים ברורים", וכדברים אלו כתב ביו"ד.
וכתב הפתחי תשובה אבן העזר סימן כב ס"ק יג "שאין לו אשה. (עבה"ט מ"ש ובה"י תמה על מנהג שנהגו היתר כו' ובגליון ש"ע דהגאון רע"ק איגר זצ"ל כ' דבתשו' לחם רב סי' ד' כ' לסמוך להקל אף אם אין אשתו בעיר עמו עכ"ל)".
וכתב הבית הילל יורה דעה סימן רמה ס"ק ב "מי שאין לו אשה לא ילמד תינוקות וכו'. וכן כתב באהע"ז סוף סימן כ"ב, אבל עכשיו לא נזהרין בזה ושכיחי בכמה קהילות קדושות שאורחים מלמדים, לומדים עם תינוקות זכרים ונקבות ואין שום אדם שמוחה להם. ואין לומר שהלכה הוא כתנא קמא [קידושין פב, א] דאמר דוקא רווק כשהוא פנוי אבל אם היה לו אשה ומתה אין הדין כן, זה אינו, שהרי הרמב"ם [איסורי ביאה כב, יג] פסק כרבי אליעזר [שם] דאית ליה אפילו יש לו אשה ואינה שרויה אצלו בביתו נמי אסור, אלא היא בביתה והוא מלמד במקומו דהיינו באותו העיר, אבל אם היא בעיר אחרת נמי אסור וכו', וכן פסק בשו"ע כאן ובאהע"ז סוף סימן כ"ב, ומור"ם לא הגיה על זה כלום. ונראה דאפשר דכבר נהגו משנים קדמוניות קודם שנדפס השו"ע, וכדעת הרב המגיד [שם] שהביא ב"י בסימן זה [עמוד ז דיבור ראשון] שכתב דעת ההלכות אם יש לו עכשיו אשה מותר כתנא קמא דמתניתין דוקא רווק וכן עיקר, עיין ב"י, כן נראה לי ליישב דעת ומנהג העולם שאין נזהרים בזה ולא חזינן לרבנן קדישאי שהיו מוחים בזה לשום אדם".
אולם דעת ערוך השולחן יורה דעה סימן רמה סעי' כ "מלמד שאינו דר עם אשתו בעיר זו לא יהיה מלמד תינוקות מפני שאמותיהם מביאין התינוקות להחדר ויבואו להתייחד מפני גודל ההרגל שביניהם אבל כשיש לו אשה בעיר אף שאינה בבית הספר אלא היא בביתה והוא מלמד במקומו מותר והטעם דבאמת רחוק הוא מחשש יחוד שהרי הרבה תינוקות בבית זה אלא דהחשש הוא מפני גודל ההרגל עמהן וכן מבואר מרש"י שלהי קדושין [פ"ב א ד"ה וחשוד] ע"ש ולכן אם רק אשתו בעיר לא חששו לכך דנראה דעיקר החשש הוא שמא מתוך ההרגל ילך עמה לחדר שהוא לן שם אבל כשאשתו בעיר אין חשש בזה כמובן וכמדומני שאין נזהרין בזה עתה ואולי מפני שאצלינו אין מדרך האמהות להביא התינוקות לבית הספר אלא באים מעצמם או איש נוהג בם וכן אשה לא תלמד תינוקות זכרים מפני אביהם שמביאים בניהם לפרקים ובזה יש יותר חשש כמובן לכן לא מהני גם אם יש לה בעל בעיר וראיה שהרי בה לא נזכר היתר זה בגמ' ובפוסקים ש"מ דגם בכה"ג אסור", וכתב ביו"ד סעי' ט"ו "ואפילו יש לה בעל אסור שאין דרכו של האיש להיות תמיד בביתו, אבל מלמד שיש לו אשה אין חשש בזה לא מיבעיא כשהיא עמו בבית שלומד עמהם דמותר שהרי אין דרכה לצאת מביתה אלא אפילו לומד בבית אחר מותר כיון שאשתו בעיר תבא אליו בכל עת והיא משמרתו אמנם אם היא בעיר אחרת פשיטא שאסור [עי' ב"ש סקכ"ב]", והנה יש לעיין בדבריו דמשמע שאם אין הבעל בבית אסור וכשיטת הב"ח, ונראה שלכן ציין הב"ש בסוף דהיינו שחולק עליו.
יוצא שלדעת הכס"מ היכא שבעלה בעיר מותר לה ללמד גם בביתה, וכן פסק הב"ש, ולדעת הב"ח אסור אל"כ בעלה עמה בבית, ואפשר שהט"ז יסכים לזה. ודעת הפת"ש, והבית הילל להקל יותר בגבר שאפי' אין אשתו בעיר, וכן נראה מערוך השולחן.
וכך כתב מרן הרב בדרכי טהרה פכ"ו סעי' ז' נוהגים כיום להקל בעניין זה, כי רבים מלמדים בבית ספר ולא באים לידי כלל ייחוד". ולכן כיום שהנשים מלמדות בבית ספר, ושם מצוי הרבה תינוקות ואין שם יחוד, יש להקל, ונראה דגם היכא שיש יחוד נכנסים ויוצאים מהחדר לפעמים אז היכא שלא נועלת יש להקל היכא שבעלה בעיר ולסמוך על דברי הכס"מ.
העולה
מותר כיום לאשה ללמד בבית הספר של בנים, והיכן שיש חשש יחוד כגון שצריכה למסור שיעור פרטי והיא לבד בחדר שלא תנעל את הדלת ושרי, ובתנאי שבעלה נמצא בעיר.