שאלה
אדם שרוצה בשבת בבוקר לשתות כוס קפה רותח, האם מותר לכוון בערב שבת קומקום על שעון שבת עם מים בתוכו שיידלק בשבת בשעה שמונה בבוקר, ואחרי שהמים ירתחו והשעון ינתק את החשמל יכין לעצמו כוס קפה?
תשובה
אין לכוון שעון שבת מערב שבת, שידליק קומקום בשבת וירתיח מים להכנת קפה.
מקורות
*א*
בדיני גרמא בשבת רבו הדעות והפוסקים לכאן ולכאן, מערכה לקראת מערכה, הללו אוסרים והללו מתירים. במסגרת זו נבאר דעתו של מרן הרב אליהו בעניין זה בתמצית.
בגמ' שבת (ק"כ:), איתא, דמלאכת עשיה אסרה תורה בשבת, אך גרמא שרי. אמנם לעניין הלכה נחלקו הפוסקים אם זה לכתחילה או רק במקום הפסד.
דעת הש"ע (או"ח סי' של"ד סעי' כ"ב), להתיר לכאו' לגמרי גרמא בשבת. וכן מבואר בב"י (סי' תקי"ד סוף ס"ק ג'), וז"ל: "כתב המרדכי בפרק כל כתבי (שבת סי' שצט) שיש מתירים ביום טוב לתת סכין או כלי או דבר הניטל על נר של שעוה שלא במקום הדלקתה שאינו אלא גרם כיבוי אבל רבינו יואל פירש דאפילו ביום טוב לא שרינן גרם כיבוי לכתחלה אלא במקום היזק דוקא עכ"ל".
דעת רבינו יואל הנזכר, הו"ד במרדכי (סי' שצ"ט, "וה"ר קלונימוס בר' עובדיה משום ה"ר יו"ט התיר ביו"ט לתת סכין או כלי או דבר הניטל על נר של שעוה שלא במקום הדלקתה שאינו אלא גרם כיבוי אבל רבינו יואל פי' דאפילו ביו"ט לא שרינן גרם כיבוי לכתחלה אלא במקום היזק דוקא וה"ק בביצה אין מכבין הבקעת כדי לחוס עליה ואם בשביל שלא יתעשן הבית או הקדירה מותר וכן רב יהודה לא שרי הכא אלא במקום היזק"), וכ"כ הרמ"א (או"ח סי' של"ד סעי' כ"ב).
והוסיף הט"ז דלא מצינו חבר לר' יואל בזה (סי' תקי"ד סוף ס"ק ו', "מכל מקום נראה דבצורך קצת אף שאינו צורך גדול יש להקל אפי' במים כי לא מצינו חבר לר"י בזה כנ"ל"), הו"ד בשעה"צ (סי' תקי"ד ס"ק ל"א).
אמנם מצינו עוד כמה ראשונים דסברי כדעת ר' יואל – ראה בנתיבות שלום (סי' נ"ח אות ז'), ובשבות יצחק (ח"ו פרק י"ג עמ' קכ"ג).
וכ"כ בספר ארחות שבת (פרק כ"ט הע' מ"ד) וז"ל: "והנה הט"ז סי' תקי"ד ס"ק ז' כתב להקל בגרמא משום שלא מצינו חבר לרבנו יואל בסברא זו [ובשעה"צ שם ס"ק ל"א הזכיר את דברי הט"ז האלו], אמנם לכאורה מצינו כמה ראשונים שאסרו גרמא, עיין תוס' ביצה דף כב. ד"ה והמסתפק שכתבו לגבי המסתפק משמן שבנר דאין החיוב בזה משום שגורם למהר את כביית הנר וז"ל 'דגרמא ביו"ט שרי וגם בשבת אינו חייב' עכ"ל, ודייק מזה המג"א סי' תקי"ד ס"ק י"ט וכן רעק"א בשו"ע סי' של"ד סכ"ב דגרמא בשבת חמירא מגרמא ביום טוב, וכן נקט המאמר מרדכי, מובא בשעה"צ הנ"ל, דגרמא בשבת חמירא [ועיין חזו"א סי' ל"ח ס"ק ו' שלא פירש כן בדעת תוס']. וע"ע במרדכי פרק ט"ז דשבת שהביא את דברי הר"ר יום טוב שהתיר גרמא ביו"ט ומשמע דבשבת אסור, וכן מבואר באו"ז דיני ערב שבת סי' כ"ט בשם ריב"א דגרמא אסורה, והובאו הדברים בהג"א ביצה דף כב. וע"ע ברשב"א בעבודת הקודש בית מועד שער ג' פ"ג שאסר להוסיף פתילה נוספת בנר אם כוונתו למהר את כיבוי הנר מפני שגורם כיבוי, וכן כתבו המאירי והמנהיג, ומבואר דגרמא אסורה [אמנם שעה"צ סי' תקי"ד ס"ק כ"ט כתב דאיסור זה של הוספת פתילה הוא משום שנוטל מגוף הדבר הדולק וכשיטת הרא"ש בביצה פ"ב סי' י"ז, וקצ"ע שהרשב"א סתם בדבר ולא כתב סברא זו של נטילה מגוף הדבר הדולק], וע"ע בחידושי הרא"ה ביצה דף כב. בדין קינסא שרי שכתב דגרם כיבוי שרי ביו"ט לצורך, ומשמע דבשבת אסורה גרמא, וע"ע ב"י סי' רס"ה שהביא דברי רבנו ירוחם בשם הרמ"ה וז"ל מותר ליתן מים מבעו"י בנר כי כל מה שעושה מערב שבת אין בו משום גורם כיבוי עכ"ל, ומבואר דבשבת עצמה אסרינן גרמא [ואין לומר שזה משום הדין המבואר בסי' רס"ה דקירוב כיבוי אסור, דא"כ אף מבעו"י אסור]. ורק לשון הרא"ש ביצה פ"ב סי' י"ז הוא דקיימ"ל כרבנן דגרם כיבוי מותר, וכן הוא לשון הטור סי' תקי"ד, ומשמע דס"ל דגרמא מותר, אמנם רעק"א בשו"ע סי' של"ד סכ"ב והחזו"א סי' ל"ח ס"ק ו' כתבו שאין מלשון הרא"ש ראיה מוכחת. וע"ע בביאור הגר"א ריש סי' שי"ד שכתב דהא דהתירו להסיק ביום טוב בכלים אף שנמצא שסותר אותם על ידי הבערתם הוא משום דגרמא שרי כמבואר בגמ' שבת דף קכ: ומשמע דס"ל דגרמא שרי אף בשבת [אא"כ נדחוק שהכוונה דמתוך שבשבת אין איסור תורה בגרמא לכן ביו"ט הרי זה מותר אף לכתחילה כאשר הדבר נעשה לצורך]. ולענין הלכה כבר הובאו דברי הרמ"א שאין להתיר גרמא אלא במקום פסידא, ולפי המבואר לעיל אין זו דעה יחידאה אלא הרבה ראשונים אסרו גרמא מדרבנן".
*ב*
הפוסקים דנו בהכוונת שעון שבת להפעלת הפלטה החשמלית. למשל אדם שכיון את השעון שידליק את האור בשעה שבע בבוקר, ובין היתר ידליק גם את הפלטה החשמלית, ורבע שעה לפני ההדלקה מניח את האוכל בהיותו קר, כך שכשתדלק הפלטה יתחמם האוכל המונח עליה קודם.
החזו"א (או"ח הל' שבת סי' ל"ח אות ב') אסר זאת מדין חזרה בשבת ואפי' אוכל שבשל כל צרכו, אף שבזמן שהניח לא היה איסור כי הפלטה לא הייתה דלוקה, מפני שסובר שאין האיסור תלוי במעשה ההנחה דוקא, אלא בכך שקדירתו מונחת שלא כרצון חכמים, ולכן אף שרק אח"כ תדלק הפלטה, הרי הוא עובר על איסור חזרה, ולכן אוסר אף במניח מערב שבת על פלטה שתדלק בשבת ע"י השעון חשמל, מפני שהזמן הקובע לאיסור הוא בזמן שנדלק החשמל, וקדירתו מונחת שם, אף שאינו עושה מעשה בפועל, ולכן אוסר אפי' שהיא קדירה חייתא, מפני שבאופן שהכירה צוננת ומתחממת מחדש אין את ההיתר שאדם מסיח דעתו ממנה עד למחר.
וז"ל החזו"א: "כשיש לו תנור הניסק על ידי חשמל והכין מערב שבת שעון לפתוח החשמל בשעה ידועה – אסור להעמיד הקדירה על גבי תנור קודם שנפתח החשמל, משום דין שהיה ע"ג כירה ותנור בשבת, שהרי אסרו גם חזרה באינה גרופה, ובגרופה לא התירו אלא חזרה בשלא הניחו על גבי קרקע, אבל שהיה בתחילה – אסור, ואף אם העמיד – חייב להסירה וכו' ואין האיסור תלוי במעשה העמדה של הקדירה אלא במציאות הקדירה על גבי הכירה בשבת".
*ג*
אולם מלבד כך יש לדון עוד בענין איסור בישול ע"י כך, וכגון מה שישנם בתי כנסיות שקמים בבוקר להגיד תהילים ומכינים מיחם שבשתים בבוקר החשמל ידלק וידליק את המיחם והמים מתחילים לרתוח.
הנה הגמרא (ביצה ל"ד ע"א) אומרת: "תניא אחד מביא את האור, ואחד מביא את העצים, ואחד שופת את הקדרה, ואחד מביא את המים, ואחד נותן בתוכו תבלין, ואחד מגיס – כולן חייבין. והתניא: אחרון – חייב, וכולן – פטורין! לא קשיא – הא דאייתי אור מעיקרא, הא דאייתי אור לבסוף".
ופסק הרמב"ם (הלכות שבת פ"ט הלכה ד'): "אחד נתן את האור, ואחד נתן את העצים, ואחד נתן את הקדרה, ואחד נתן את המים, ואחד נתן את הבשר, ואחד נתן את התבלין, ובא אחר והגיס – כולם חייבים משום מבשל, שכל העושה דבר מצרכי הבישול הרי זה מבשל. אבל אם שפת אחד את הקדרה תחילה, ובא אחר ונתן את המים, ובא אחר ונתן את הבשר, ובא אחר ונתן את התבלין, ובא אחר ונתן את האור, ובא אחר ונתן עצים על האור, ובא אחר והגיס – שנים האחרונים בלבד חייבין משום מבשל" [ועיין ראב"ד שם, ובאורך בכסף משנה משם מהר"י בירב ולחם משנה שם המסבירים את דברי הרמב"ם].
מ"מ מבואר שאמנם האחרונים חייבים, אבל הראשונים דינם: "פטור אבל אסור", כלומר שאסור מדרבנן. א"כ אסור מדרבנן לשים את הסיר על ה"פלטה" למרות שאין בו אש כיון שעתיד לבוא בו אש.
ואכן ישנה הלכה מפורשת בעניין זה, אודות תנורי בית החורף, שהיו השפחות מדליקות אותם בשבת, והיו מניחים את הקדרות של החמין הקר על אותם התנורים עוד לפני שעת ההדלקה של התנורים על ידי השפחות, כך שכשידליקו את התנור האוכל כבר מונח עליו ומתחמם מאליו. דין זה הביאו הרמ"א (סי' רנ"ג סעי' ה'), וז"ל: "לכן נוהגין שהאינם יהודים מוציאין הקדירות מן התנורים שמטמינים בהן ומושיבין אותן אצל תנור בית החורף או עליו ומבערת השפחה אח"כ התנור ההוא וע"י זה הקדירות חוזרים ונרתחים. אבל ע"י ישראל – אסור בכה"ג". וכתב המג"א בטעם האיסור ע"י ישראל: "דהויא ליה כאחד נותן הקדרה ואחד נותן האור – דהראשון פטור אבל אסור".
וכתבו הפוסקים (מג"א שם ס"ק מ"א, משנ"ב שם ס"ק צ"ט) שגם מה שהתיר הרמ"א שהגוי יניח הקדירה על תנור בית החורף והשפחה מבערת התנור זה דוקא אם עיקר כוונתם לחמם את הבית, אבל אם כוונתם לחמם את התבשיל – אסור. ולכך כתב המשנ"ב (שם): "ודע דכ"ז באייבלי"ך (תנור החורף) שבתנור בית החורף שלנו שאין דרך לבשל בחול מלמעלה ע"ג התנור, לכך נוכל לומר דאין עיקר כוונת הא"י בההיסק רק לחמם הבית ולא לבשל הקדרות שעומדות מלמעלה ע"ג התנור, אבל התנורים שקורין ענגליש"ע קיכי"ן (תנור חימום אנגלי) שדרך הכל לבשל בחול על גביהן מלמעלה – איסור גמור יש בזה להעמיד המאכל לחמם ע"י הא"י אפילו קודם הסקה, דודאי כונת הא"י בההיסק אח"כ גם בשביל בשול הקדרות [ספר טוב טעם ודעת מהגאון מהרש"ק סימן קע"ה, וכ"כ בשו"ת בית שלמה ח"א סימן נ"ה וכ"כ בשו"ת שואל ומשיב מהדר"ג ח"ג סימן ג' שחלילה לעשות כן, ועיין בה"ל"], עכ"ל [עיין בט"ז (שם ס"ק י"ח) שחולק על היתרו של הרמ"א, ועיין לגר"א (שם) שמחמיר].
וע"כ ישנם פוסקים שלמדו מדברי המגן אברהם, שלפי זה אם יהודי ישים את הסיר על הפלטה והשעון יפעיל את הפלטה – יהיה פטור אבל אסור. אמנם י"א שדוקא בגוי אסור משום שנחשב כאילו אמר לגוי להדליק, אבל בהנחה על פלטה שנדלקת ע"י שעון שבת – אין לאסור.
*ד*
ועיין למשפטי עוזיאל (ח"א בהשמטות סימן א') שגם דעתו לאסור, וז"ל: "ולפי זה בנדון דידן שהגעת זרם החשמל בתנור מבעיר את התנור ואינו מתכבה, הרי זה כאלו נותן האור על העצים ומתחייב בהבערתו משום מבשל, כדין נותן האור על העצים בתנור הקדרה שפותה עליו ובנותן האור לא שנא אם נתנו בידים, או שע"י גרמא דידיה שמע"ש, שהרי כתבנו שאשו משום חציו וגם בגרמא דידיה מחייב, וכן לא שנא אם היא גחלת של מתכת לענין אסור בשול מה שבקדרה וחמום הברזל, ועדיפא מינה כתב הטו"ז דאנו שיש לנו תנור מיוחד להטמנת חמין ובשבת לוקחת (הלא יהודית) מאותו תנור ומעמידתו על התנור שבבית החורף, הכל רואין שהיא עושה בשביל החמום, ומה לי שהחמום קודם לו או מאוחר (או"ח סוף סי' רנ"ג).
הא למדת שכל שניכר הדבר שעושה בשביל חמום, אע"פ שהאור בא אחרי שפיתת הקדרה – אסור משום מבשל, דלא שנא אם קדם החום לשפיתת הקדרה או אחריו הואיל וידוע ונכר לכל שהיא שופתת הקדרה עם התבשילין שבה לשם כך. והוא הדין בנדון דידן יש לאסור מטעם זה גם שפיתת הקדרה וגם הבאת החשמל שבאה אחריה, אע"פ שהיא על ידי גרמא, הואיל והיא גרמא ודאית ומכוונת לשם הבערה וחמום, והואיל ונתינת הקדרה לשם חמום התבשיל נעשית בשבת. ומכאן אתה למד שדבר זה אסור לעשותו אפילו על ידי גוי, וכמ"ש הטו"ז (שם). ועוד טעמא רבה לאסורא, משום דאי שרית לתת הקדרה קודם שיתחמם התנור, אתי לשרוי לתת הקדרה גם אחרי שהוסק התנור או בשעה שהוא מתחמם, וזה דומה ממש לדין נותן מים בכלי שתחת הנר מערב שבת דאסור לדעת התוס' מגזירה שמא יתן המים בשעה שהנצוצות נופלים או שיגביה הכלי נגדם, ובזה לא יועיל שום סימן, דלאו כו"ע דינא גמירי לחלק בין נתינת הקדרה קודם ההסקה או לאחריה, ולאו כולם יהיו זהירים בכך לתת הקדרה אחרי החמום, ובלי משים יכשלו באסור מבשל, שגם כשהתבשיל נתבשל כל צרכו – אסור לכל הדעות כשמניחו אצל האש ממש. עיין טור וב"י או"ח (סי' שי"ח סעיף ד') וטו"ז (שם ס"ק ג').
נוסף לזה יש גם גזרה דשמא ירתיח, היינו שמא תרתיח הקדרה בשבת ויצטרך לגלותה עד שתנוח הרתיחה ויחזור ויכסה בשבת, ונמצא טומן בדבר המוסיף הבל בשבת שהוא אסור, וכמ"ש הרמב"ם והגאונים ז"ל, וגזירה זו היא חמורה מגזירה דאסור נתינת כלי עם מים שבתוכו תחת הנר, הואיל והפעולה זו של גלוי הקדרה וכסויה היא מוכרחת בטבע החמום, באור החשמל שהוא מרתיח מהר מאד. ולא ימלט ממכשול זה.
מכל הני טעמי נלמד שאין להתיר חמום התבשילים בתנור חשמלי שהוסק בשבת על ידי כיוון השעון מע"ש, והנלע"ד כתבתי". עכ"ל.
וראה דעת האגרות משה (או"ח ח"ד סי' ס'), לאסור גרמא בשבת מצד זילותא ואוושא מילתא, וז"ל: "פשוט שאסור להתיר זה דהרי ע"י מורה שעות כזה יכולים לעשות כל המלאכות בשבת ובכל בתי החרושת (פעקטעריס) ואין לך זלזול גדול לשבת מזה, וברור שאם היה זה בזמן התנאים והאמוראים היו אוסרין זה, כמו שאסרו אמירה לעכו"ם מטעם זה, וגם אולי הוא ממילא בכלל איסור זה דאסרו אמירה לעכו"ם, דאסרו כל מלאכה הנעשית בשביל ישראל מצד אמירת הישראל וכ"ש מצד מעשה הישראל … יש טעם גדול לאסור מטעם אחר דהא זילותא דשבת ואף זילותא דיו"ט הא אסרו בכמה דברים וכיון שברור שאיכא זילותא דשבת הוא בכלל איסור זה ממילא אף שלא אסרו זה ביחוד דכל ענין זילותא הוא האיסור. וגם פשוט לע"ד דעושה דבר שהוא זילותא לשבת הוא עובר בידים על חיוב הכבוד שמשמע שהוא ג"כ חיוב התורה … אבל עכ"פ מה שכבר נהגו להעמיד ע"י מורה שעות לכבות הנרות דעלעקטרי שהודלקו וגם שיחזרו להדלק אח"כ בסוף היום, אין לאסור מאחר דלכבוי הנרות של המנורות הגדולות שנקראו בלע"ז לאמפן שהיו דאש ממש נהגו בכל המקומות לכבותם ע"י עכו"ם והיו גם מקומות שהיו נוהגין לחזור ולהדליקם בביהמ"ד לתפלת נעילה ביו"כ ונמשך מזה באיזה מקומות שגם בשבת לעת ערב הדליקו ע"י נכרי לאמירת המזמורים אף שכבר צוחו הרבה עיין בנוב"ק חאו"ח סימן ל"ג אבל נתן טעם להמתירין, והרמ"א בסימן רע"ו סעי' ב' שנהגו רבים להקל לצוות לעכו"ם להדליק לצורך סעודה בפרט בסעודת חתונה או מילה ומשמע שבמקום צורך גדול מתיר שלכן אף שמן הראוי להחמיר ובגבולנו ביוראפ החמירו, מ"מ כיון שיש רבוותא שהתירו ונהגו כן בהרבה מקומות, אין לאסור מה שכבר נהגו להקל בהעמדת העלעקטרי בע"ש ע"י מורה שעות שיכבה וגם שידליק בשבת להזמן שהעמידו, וגם ממילא ליכא זילותא לשבת בזה וליכא טעם האחרון לאסור כיון שהיו מקומות שנהגו בזה אדרבה למצות כבוד סעודת שבת, ונשאר רק טעם הראשון שיש ג"כ לסמוך להתיר, אבל הבו דלא לוסיף עלה להתיר גם לבשול ומלאכות אחרות ויש לאסור".
וכ"כ עוד האג"מ באו"ח (ח"ד סי' מ' אות ב'), וז"ל: "עשיית מלאכה בשבת ע"י שעון ובדבר לעשות מלאכה בשבת ע"י שעון עלעקטרי אמת שאסרתי … ורק מה שכבר נהגו שהוא לכבות הנרות דעלעקטרי שהודלקו וגם שיוחזרו להדלק אח"כ באיזה זמן מהיום התרתי וגם נתתי טעם והבו דלא להוסיף עלה כמפורש שם".
והוסיף עוד בעניין זה באו"ח (ח"ה סי' כ"ד אות ה'), וז"ל: "ולעשות מלאכת בישול בשבת ע"י שעון חשמלי שיבעיר למחר בזמן הבישול קודם האכילה, שאסרתי בסימן ס' באגרות או"ח ח"ד, אין להקל אף כשהוזמנו לשבות שבת אצל אחד שמקל בזה, כי וודאי אצלי שאין להתיר זה. ורק בהדלקת וכיבוי הנרות דחשמל שנהגו העם להתיר אין למחות, ואולי גם מותר לכתחילה. ואין למילף מזה לשאר דברים, אף שלא ידוע טעם לחלק".
וכן דעת האור לציון (ח"ב פרק כ"ה הע' ג', פרק ל' הע' ב' ד"ה ולענין), לאסור גרמא מדרבנן: "ועכ"פ אסור מדרבנן, כמבואר בב"י סימן תקי"ד סוף ד"ה אפילו בשם המרדכי, וכן מוכח מדברי הרמ"א בסימן של"ד סעיף כ"ב, שגרם כיבוי אינו מותר אלא במקום פסידא, ע"ש".
*ה*
ונראה דאפילו במקום שיש צדדים להקל, אסור מצד פירצה גדולה ועקירת קדושת השבת.
כ"כ הגרמ"מ שך זצ"ל (מכתבים ומאמרים ח"ו אות תרנ"ה) – "אסור להשתמש בדודי החימום המיוסדים עפ"י היתרי גרמא, וכן … עפ"י ההמצאות הטכנולוגיות של גרמא וכח שני – כי הצד השוה בכולם שהם הירוס ועקירת קדושת השבת".
וכן דעת הגריש"א זצ"ל (שבות יצחק ח"ו עמ' קל"ט הע' א') – "דגם אם ימציאו דרך להפעיל קלנוע חשמלי בלי שיעשה בו שום איסור מדינא, מ"מ אין להתיר השימוש בו דהוא פירצה גדולה".
וראה עוד בחוט שני (ח"א עמ' ר"ו) – "לאסור כל שימוש בהיתרים אלו … בודאי שהדבר יגרום מכשולים רבים. ועוד שהדבר מהוה פירצה חמורה בחומת השבת וקלות ראש בקדושת והלכות שבת, והמתבונן בשורש סוגי קולות אלו יווכח כי מקורם באנשים שמחפשים פתרונות לבעיית הדת ר"ל, וחלילה להקל או להסתמך על היתרים אלו". וכ"כ בתשובות והנהגות (הסכמה לס' יבקש תורה שבת) – "ובעיקר הדין ראוי לאסור גרמא שעלול לקעקע שמירת שבת לגמרי".
*ו*
עפ"ז מבוארת שיטת מרן הרב אליהו במאמר מרדכי (שבת ח"ג פרק נ"א סעיף י"ז – י"ט), וז"ל:
יז – "אסור להניח בשבת תבשיל (אפילו יבש) ישירות על גבי פלטה המופעלת על ידי שעון שבת, אפילו אם האוכל יבש ומבושל כל צורכו. יש להדגיש, כי אסור להניח תבשיל על פלטה כנ"ל אפילו לפני שהופעלה [בעודה קרה]".
יח – "אסור להניח אוכל על גבי "פלטה" אפילו בערב שבת [בעוד ה"פלטה" קרה], אם היא עתידה להיכנס לפעולה על ידי שעון השבת, בשבת.
יט – אסור להניח אוכל על גבי "פלטה" שמופעלת על ידי שעון שבת, אפילו אם המאכל שמניח על הפלטה הוא בגדר "קדירא חייתא".
וראה עוד שם פרק נב סעיף לו – וז"ל: אסור להשתמש במים שהוחמו בשבת במיחם חשמלי, גם אם המיחם מופעל בשבת על-ידי שעון שבת. עכ"ל.
כאמור בפתיחה התמקדנו בעיקרי השיטה של מרן הרב אליהו לאסור פעולות בשבת הנעשות ע"י גרמא. אמנם יש שיטות המקילות וטעמם ונימוקם עימם, ואף מרן הרב זצ"ל הסביר להם פנים במקום צער וחולי, כמבואר במאמר מרדכי שם. ואכמ"ל.
*העולה מן האמור*
אין לכוון שעון שבת מערב שבת, שידליק קומקום בשבת וירתיח מים להכנת קפה.