שאלה
מה הדין לגבי הדלקת נרות חנוכה לפני השקיעה לאדם שטס?
תשובה
הטס בזמן הדלקת נרות או לאחריה, אם טס עם בני משפחתו מדליק בארץ שאליה הוא מגיע ובתנאי שיהיה עמו עוד אחד נעור או שיש עוברים ושבים.
מקורות
מקום ההדלקה
כתב השו"ע תרע"ז סעי' א' "אכסנאי שאין מדליקין עליו בביתו, צריך לתת פרוטה לבעל הבית להשתתף עמו בשמן של נר חנוכה; ואם יש לו פתח פתוח לעצמו, צריך להדליק בפתחו, אף על פי שאותו בית אינו מיוחד אלא לשינה והוא אוכל על שלחן בעל הבית, והוא הדין לבן האוכל אצל אביו", כלומר שהקובע למקום ההדלקה הוא המקום שהוא יושן בו.
אולם הרמ"א כתב שם " וי"א דבזמן הזה שמדליקים בפנים ממש, ידליק במקום שאוכל, וכן נהגו", כלומר שהקובע למקום הדלקה הוא מקום שאוכל שם.
וכתב הט"ז ס"ק ב' "בתשו' רשב"א סי' תקמ"א כ' מי שאוכל על שלחן בעל הבית, ואפילו שוכב בבית שני בפני עצמו אין צריך להדליק אבל צריך להשתתף עם בעל הבית כאכסנאי שאין לו בית במקום אחר, עכ"ל. מזה יליף רמ"א דלא אזלינן בתר מקום השינה, דא"כ ה"ל לזה חיוב להדליק במקום ששוכב, ונראה דגם רמ"א לא מיירי אלא במי שיש לו תמיד חדר מיוחד לאכילה, וחדר אחר לשכיבה, אך העיקר הוא חדר האכילה, וכנדון דהרשב"א שזכרתי משא"כ במי שיש לו דירה בעיר והולך פעם א' חוץ לביתו וסועד אצל חבירו פשיטא שלא יניח ביתו וידליק בבית שהוא אוכל שם פעם אחת אצל חבירו, אלא צריך לילך לביתו ולהדליק שם ואם אחזו תאות האכילה ואינו רוצה לזוז משם עכשיו יצוה לבני ביתו שידלקו עליו בביתו, דאותו בית שהוא סועד שם אין דינו אלא כאכסנאי שמדליקין עליו בבית והוא אינו מדליק במקום שהוא, ואפי' למ"ש בסמוך דאכסנאי רשאי להדליק גם במקום שהוא שם, היינו שעכשיו תהיה גם שכיבתו שם משא"כ בזה שיאכל כאן שעה או שתים וישוב למקומו, אין שום סברא לומר שידליק שם ולא בביתו דזה הוה כאלו עומד בשעת הדלקה על רחוב העיר דאין שייך לו שם הדלקה, הגם שראיתי קצת בני אדם בשעה שאוכלים בסעודה אצל אדם אחר שולחים אחר נרותיהם ודולקים שם, וסומכים על הג"ה זו וטעות הוא בידם, ואינם מבינים דבר זה!
וז"ל רש"ל חתן האוכל בבית חמיו אם יש יכולת בידו אפי' ישן בבית חמיו לא ישתתף אלא לעצמו משום המהדרין שהרי הוא איש וביתו ואם ישן בבית אחר פשיטא שחייב להדליק במקום שישן עכ"ל והוא נגד דעת הרשב"א שזכרתי ולע"ד דברי הרשב"א עיקר בזה וראיה מעירוב חצירות סי' ש"ע ס"ה מי שאוכל במקום א' וישן במקום אחר מקום האכילה עיקר כו' ואף שכתב הטור בשם הרא"ש דחייב להדליק במקום השינה אין סותר זה דשם מיירי לדין התלמוד והפוסקי' הראשונים שצריך להזהר מחשד וכמ"ש הטור כאן מפני השכנים כו' מה שאין כן לדידן שמדליקין בפנים ואין היכר אלא לבני הבית כמ"ש לעיל ססי' תרע"א והוא מבואר ברשב"א סימן תקמ"א לא איכפת לן במקום השינה שהרי בני הבית הם יודעים שקבוע דירתו לאכילה במקום אחר ושם הוא מדליק כנלע"ד ברור בזה", כלומר שלדעתו הקובע הוא מקום האכילה ובתנאי שאוכל שם בקביעות ואינו אוכל כלל בביתו שאם אוכל שם עראי מקום החיוב שלו זה בבית שיושן בו.
כתב הפר"ח "ומה שכתב [ויש אומרים דבזמן הזה שמדליקים בפנים] ידליק במקום שאוכל. כן עיקר, וכדלעיל בסוף סימן תרע"א גבי חצר שיש לו שני פתחים שאין צריך להדליק אלא בפתח אחד. ומיהו ודאי בעי לאשתתופי בפריטי עם אביו. וכל זה הוא הדין בחתן האוכל אצל חמיו".
פר"ח "נשאלתי על בן שיש לו בית מיוחדת, והלך הוא וכל בני ביתו לסעוד אצל אביו כל שמונת ימי חנוכה, היכן ידליק. והשבתי, שדבר ברור הוא שכיון שסועד וישן אצל אביו כל ח' ימי חנוכה, אף שביום אוכל אכילת עראי בביתו, שאינו מדליק אלא בבית שאוכל וישן שם בלילה, דכיון שאין שום אדם בבית, למי ידליק. וכל שכן האידנא שההיכר לבני הבית, שכיון שישנים בני הבית שם, [שם] ידליקו. ולא דמי לחצר שיש לו שני פתחים, שצריך להדליק בשני הפתחים משום חשדא. דשאני התם שיש בני אדם בחצר, ולפיכך איכא חשדא אם אינם מדליקין משתי רוחות. אבל אם הלכו כולם מן החצר ואינם ישנים שם בלילות, ליכא חשדא כלל שהרי אין בני אדם בחצר, וזה פשוט". שמדליק בבית אביו וצ"ל דישתתף בפרוטה כיון שהוא סמוך.
כתב המשנ"ב ס"ק י"ב "במקום שאוכל – דמקום אכילתו עיקר. ודוקא לענין אכסנאי הנ"ל שאין ביתו אצלו או לענין בן הסמוך על שולחן אביו אבל מי שסועד אצל חבירו באקראי ויש לו שם בית באותו העיר צריך לילך לביתו להדליק שם נר חנוכה ואם אינו רוצה לזוז ממקום שסועד יצוה לאשתו שתדליק עליו בביתו ומ"מ מצוה בו יותר מבשלוחו", כלומר שפוסק כדברי הט"ז.
כתב הכה"ח בס"ק טו"ב " והבן שיש לו בית מיוחדת והולך הוא וכל בני ביתו לסעוד אצל אביו כל שמונת ימי חנוכה הדבר ברור שכיון שסועד וישן אצל אביו כל שמונת ימי חנוכה אף שביום אוכל אכילת עראי בביתו אינו מדליק אלא בבית שאוכל וישן שם בלילה דכיון שאין שום אדם בבית למי ידליק. פרי חדש. ומשמע הא אם אין ישן אצל אביו צריך להדליק בביתו". (וכן כתב בבה"ל (ד"ה במקום שאוכל).וראה בסי' תרע"א ס"ק ט"ו כלומר שהקובע הוא מקום השינה.
וכתב מרן הרב במאמר מרדכי למועדים וימים פנ"ח סעי' ק"ב "בן האוכל בבית אביו אך גר בדירה נפרדת אפי' היא באותו בנין מברך לעצמו בהדלקה".
וא"כ הכא שעולה על טיסה בזמן הדלקה, מקום קביעותו שוב אינו בביתו שהרי אוכל ויושן במקום אחר, באותו לילה וממילא לא יעזור לו להדליק מוקדם כיון שאינו חייב שם, והיינו דוקא אם טס עם כל משפחתו.
טיסה
כתב רש"י בשבת כ"ג ע"א על ברכת הרואה וז"ל "הרואה – העובר בשוק ורואה באחד החצרות דולק, ומצאתי בשם רבינו יצחק בן יהודה, שאמר משם רבינו יעקב: דלא הוזקקה ברכה זו אלא למי שלא הדליק בביתו עדיין, או ליושב בספינה", משמע שיושב בספינה אע"פ שדר בה לאותו זמן לא חשיבא כדירת קבע ופטור מהדלקה.
אמנם האורחות חיים חלק א הלכות חנוכה סעי' יח חלק וכתב "מי שבא בספינה או שהוא בבית גוים מדליק בברכות ומניחה על שלחנו ולא דמי לאכסנאי דאמרינן דאי מדלקי עליה בגו ביתיה לא צריך להשתתף דשאני התם שיש פרסום הנס בהדלקת אושפיזו", משמע שבספינה כיון שיכבה ידליק בתוך הבית אבל אה"נ שחייב בהדלקה, ושמא י"ל בדעת רש"י שכוונתו היכא שרק עובר בזמן ההדלקה בספינה אבל אה"נ אם יושן שם יכול להדליק ודחוק.
ובשו"ת מהרש"ם חלק ד סימן קמו כתב לעניין הנוסע ברכבת שיש בה חדרי שינה "לתשו' מכתבו מיום ב' דחנוכה אם מותר להדליק נ"ח על הבאהן הרכבת לא מצאתי הדבר מבואר אבל הלא מי ששילם בעד כל הלילה הוי כשכר לו בית דירה לאכול ולישן שם וחייב בנ"ח ומ"ש רש"י ביושב בספינה י"ל שהיו אז ספינות פתוחות בלא קירוי והרוח מנשב ולא הי' בגדר בית כלל. ואף דהבאהן אינו עומד במקום א' ורכוב כמהלך לא נמצא בשום מקום שיהי' צריך בית קבוע למה שמצותו בשביל פרסומי ניסא כנלענ"ד מסברא".
וכעין זה כתב בערוך השולחן סעי' ה' "וכתבו רבותינו בעלי הש"ע בסעיף ג' י"א שאע"פ שמדליקין עליו בתוך ביתו אם הוא במקום שאין ישראל מדליק בברכות עכ"ל והטעם דהא מחוייב בראייתן משום פרסומי ניסא ובכאן הלא לא יראה הנרות דולקים עוד כתבו דאפילו אם הוא אצל יהודים ורואה הנרות אם רוצה להחמיר על עצמו ולהדליק בפ"ע מדליק ומברך עליהן וכן נוהגין עכ"ל כלומר אף על פי שיש לו אשה ובית והיא בוודאי תדליק עליו מ"מ יכול לומר אין רצוני לצאת בזה ואדליק בפ"ע וכן הוא באמת המנהג שלנו דכל מי שהוא בדרך מדליק במקום שהוא אף שבביתו מדליקין עליו וזהו בכלל ההידור [שם סק"ט בשם תה"ד] ומהרי"ל כתב שמנהג פשוט הוא שאורחים ובחורים מדליקין [שם] ונראה לענ"ד דעתה שרוב הנסיעות במסילות הברזל וקשה להדליק שם כידוע יכול לסמוך בפשיטות על ביתו שמדליקין שם אמנם הלא לא יראה נרות חנוכה ולכן טוב שידליק נר אחד בהעגלה שיושב שם ולברך עליו דבנר אחד יכול לעשות שלא יקפידו הנוסעים ומוטב שלא להיות מהמהדרין ולקיים עיקר המצוה משלא יראה נר חנוכה כלל וכ"ש מי שאין לו בית שמחוייב מדינא להדליק שם אם לא יבא באותה לילה באיזה מקום". כלומר שהוא הרחיב הדבר גם לעגלה וכתב שיכוון לא לצאת בהדלקת בני ביתו, אבל ביסוד הדין שניתן להדליק שם מסכים עם המהרש"ם.
וכתב בשו"ת ציץ אליעזר חלק טו סימן כט נשאל לגבי מטייל שיושן תחת כיפת השמים וז"ל "וראיתי בב"ח על הטור או"ח סי' תרע"ו שכותב להסביר בזה"ל: ונ"ל דוקא דבר המוטל על גוף האדם ולא על דבר הנתחייב ברכה וראיה מחלה ותרומה שהשליח מברך בלא המשלח עכ"ל, ומובא בקצרה גם במג"א סק"ד, וכו' ולדעתי נראה להסביר דכוונת הב"ח היא בכזאת, כי חיוב הדלקת נר חנוכה הוא חיוב מוטל אקרקפתא דגברא מבלי שיהא קשור בהחפצא, וכו'", והביא דברי ערוך השולחן הנ"ל וכתב "הרי לנו דפשוט ליה להגאון בעל ערוך השולחן ז"ל דהנוסע ברכבת חייב להדליק נר חנוכה שם, אף על פי שאין רכבת בגדר בית, דנודד ממקום למקום וחסר קביעות מקומית, וגם הוא רכוב כמהלך דמי, והיינו מפני דס"ל כדברינו האמורים שחיובא דנ"ח הוא אקרקפתא דגברא ולא תלי בבית, וכל מה שנתקשה בזה הערוה"ש הוא רק מפני שברכבת יקפידו עליו ולא יתנו לו להדליק ואפ"ה העדיף למעשה שידליק עכ"פ רק נר אחד ברכבת ולברך, כי עד כדי כך לא יקפידו עליו, ממה שלא להדליק כלל ולסמוך על ביתו שידליקו שם, הגם שבשם עשו כהמהדרין להדליק יותר נרות, ובנימוק כי בכה"ג יקיים עכ"פ עיקר המצוה כי יראה נר חנוכה דלוק, ולכן עדיף זה ממה שיהיה מהמהדרין ויסמוך על ביתו ויחסר לו מאידך מעיקר קיום מצוה שהוא שיראה נר דלוק.
ומינה לנידוננו שעדיפא שידליקו ויקיימו המצוה במלואה ממה שיסמכו בהדלקת הנרות שבביתם ויחסר להם מעיקר המצוה שהיא ראיה בפועל נרות חנוכה דולקים", ועיי"ש שהביא דברי המרהש"ם ואורחות חיים הנ"ל, ומה שכתב על דבריהם. והעלה "ולזאת בהכרעת ההלכה בזה נלענ"ד שחייבים להדליק נ"ח כשישנים בחוץ על פני השדה, ועל אחת כמה כשישנים באהל, בלא קירוי שחייבים להדליק אפילו בהיקף מחיצות בלא קירוי [או בחפירות] ולהשים הנרות בעשישית שלא ינשב הרוח ויכבה [ובענין ההדלקה במקום שמנשב הרוח יעוין מ"ש בזה בשו"ת האלף לך שלמה להגר"ש קלוגר ז"ל חאו"ח סי' שע"ח, ושו"ת הר צבי חאו"ח ח"ב סי' קיד עיין שם ואכמ"ל] וממילא גם לברך, וזה עדיף גם מלהסתמך על מה שמדליקים בבית (למי שיש לו), כי זהו גדר עיקר המצוה ופרסומה, לראות נר חנוכה דולקת, וכדברי הערוך השלחן שמצאנו סמוכים לו בדברי הארחות חיים להר"א מלוניל ז"ל והנלענ"ד כתבתי".
אמנם דעת מרן הרב אינה כן שכתב שם סעי' מא "מהדין חיוב ההדלקה רק בבית קבע אולם אפשר להדליק נרות ברכב נוסע או בספינה, מטוס וכדומה כדי לפרסם הנס בכל מקום אך אין יוצאים ידי חובה בהדלקה במקומות אלו וכן לא מברכים כי לכל אלה יש דין ארעי. עין במקראי קדש י"ח ורש"י שבת כג ע"א ד"ה הרואה". כלומר שלמד דברי רש"י כפשוטם ועוד יש לומר כאן סב"ל. אמנם זה לא יסתדר אם מה שכתב בסעי' ט' וז"ל "מי שבלילה הראשון היה במקום בו נפטר לגמרי מההדלקה כגון במטוס, יכול לברך שהחיינו בלילה השני, אף על פי שאשתו הדליקה וברכה בלילה הראשון", אמנם יש לחלק שברכת שהחיינו רשות היא. ולכן אם נמצא בזמן ההדלקה בטיסה ואשתו מדליקה אז לא יוצא ידי חובה כיון שאינו במקום חיוב וכאן גם מהרש"ם יודה כיון שאינו דירה כלל ואין לו מקום מיוחד ועכ"פ טוב יותר שיכוון לא לצאת.
וראה באג"מ (יו"ד ח"ג יד) שגם כן מדייק מדברי רש"י שכל חיוב הדלקה נרות חנוכה הוא רק בבית, ולכך בספינה אינו מדליק שאין זה נחשב כביתו, ואל"כ היה לרש"י לכתוב כגון שאין לו נרות (ולכן חובה לבחורי ישיבה להדליק בחד השינה שיש להם קצת בעלות ולא בחדר האוכל שהוא לכולם ואין להם מקום מיוחד שם)
לסיכום: אם נמצא בזמן ההדלקה בטיסה לא יוצא ידי ההדלקה שלה כיון שהוא במקום פטור וכשיבוא ידליק ויברך [בתנאי שיהיו עמו עוד אחד נעור].
העולה
הטס בזמן הדלקת נרות או לאחריה, אם טס עם בני משפחתו מדליק בארץ שאליה הוא מגיע ובתנאי שיהיה עמו עוד אחד נעור או שיש עוברים ושבים.