שאלה
האם אתרוג שקדוש בקדושת שביעית מותר לשתול ואם כן מה דין הפרות?
תשובה
גריעיני אתרוג אין בו משום קדושת שביעית, וממילא אין איסור לשותלו לאחר השמיטה.
מקורות
כתב מרן הרב במאמר מרדכי שביעית סי' י"ב "כתב הרמב"ם, (פ"ה מהל' שמיטה ויובל הכ"א), וז"ל: "הקליפין והגרעינין שמותרין בתרומה לזרים – אין קדושת שביעית חלה עליהם, והרי הן כעצים אא"כ ראויין לצביעה. והקור (הוא מעץ דקל שבהיותו רך ראוי לאכילה וכשמתקשה נעשה עץ גמור) – קדושת שביעית חלה עליו", עכ"ל. למדנו, שאם הקליפות אינן ראויות לשום שמוש, עד כדי כך שאם הן של תרומה מותרות לזרים, והוא הדין שלא חלה עליהם קדושת שביעית, אלא אם כן ראויות לשום השתמשות ואפילו לצביעה וכד', שאז חלה עליהם קדושת שביעית (מקור לרמב"ם מירושלמי פ"ד משביעית).
ובהלכות תרומה מפרט הרמב"ם (פרק י"א מהל' תרומות, הל' י' – י"א) מעט סוגי קליפות של תרומה הראויות להשתמשות ושבגלל זה אסורים לזרים, ומדינים אלו יש ללמוד לגבי שביעית שחלים בהם דיני שביעית. וז"ל: "עוקצי תאנים וגרוגרות והכליסין והחרובים ומעי אבטיח וקליפי אבטיח, וקליפי אתרוג וקליפי מלפפון, אף על פי שאין בהם אוכל, וקניבת ירק שמשליכים בעלי בתים – הרי אלו אסורים לזרים… גרעיני אתרוג – מותרים, גרעיני זיתים ותמרים וחרובים, אף על פי שלא כנסן הכהן – הרי אלו אסורים לזרים. ושאר הגרעינים, בזמן שכנסן ויש בהם לחלוחית למצות אותם – אסורים לזר, ואם השליכם – מותרות". [וע"ע שו"ת מנחת יצחק (ח"ח סי' קד), שנשאר בצ"ע על ההשוואה בין שביעית לתרומה ].
גרעיני פירות
והנה, מה שכתב הרמב"ם בענין גרעיני האתרוג שמותרים לזרים, הוא משום שאף אחד לא נוהג לאכול אותם, [ובאר הרדב"ז:"גרעיני אתרוג. מרים הם ואינם ראויים למאכל אדם ואינם אלא לזריעה או לתרופה"]. וממילא הוא הדין שלא חלים בהם דיני שביעית.
ולפי זה, גם בגרעינים של תפוחי עץ שאין מי שאוכל אותם – לא חלים בהם דיני שביעית. מה שאין כן בגרעינים שיש בהם לחלוחית וניתן להרגיש בו טעם אם מוצצים אותו, כגון: גרעינים של תפוחי זהב (תפוזים), בתרומה הדין יהיה – שהם אסורים לזרים, ובשביעית – יש לשמור אותם בקדושת שביעית. ומ"מ כיום שהדרך לזורקם – מותר וראוי לזורקם עם שתי עטיפות.
ומה שהזכיר הרמב"ם גרעיני תמר, זית וחרובים שבתרומה – אסורים לזרים ובשביעית – יש לשמור בהם קדושת שביעית, הנה יש מי שהסביר (רדב"ז) את הרמב"ם שמדובר באופן שאוכלים את הזית או את התמר בשלמותו, ועל הגלעין נשאר מעט מבשר הזית או התמר, אז אותה שארית ראויה עוד לאכילה והיא חשובה, ולכן אסורה לזרים בשביעית וחלים בה דיני שביעית. ומ"מ אם נשאר מעט זית בגרעין והדרך לזרוק את הגרעין – מותר לזורקן, ואם הזית שבור והגלעין מנותק מהזית לגמרי, וכן גלעיני תמרים שהוצאו מהתמר והם יבשים, באופן זה אינם ראויים אפילו למאכל בהמה – ומותרים לזרים בתרומה, ולא חלים בהם דיני שביעית בשמיטה (וככל הנראה, בזמן שהיו משתמשים באותם גלעינים לעשות מהם גפת להסקה או לבישול וכך היתה דרך השתמשותם אצל רוב בני האדם באותו מקום, היה חל בהם דיני שביעית אפילו אם לא אכלו אותם, דלא גרע מצביעה שהזכיר הרמב"ם, אבל בימינו אין זה שייך כלל).
[והנה הכס"מ שם ביאר דתליא אם עומדים להיסק אסורים ואם לאו אין בהם משום קדושת שביעית והחזו"א (שביעית סי' יג אות יא) תמה על הכס"מ: "פ"ז מ"ג קליפי רמון והנץ שלו קליפי אגוזים והגלעינין, בר"ש מבואר דאין הקליפין והגלעינין קדשי אלא א"כ עומדין למוץ או שעומדין למאכל בהמה או לצביעה, וכ"ה בהדיא בר"מ פ"ה הכ"א דקליפין וגרעינין שמותרין בתרומה לזרים אין קדושת שביעית חלה עליהן אלא א"כ ראוין לצביעה, ונראה דה"ה בראוין למאכל בהמה, אלא שאותן הקשין שאינן ראוין למוצצן אפשר שאינן עומדין לבהמה, וגרעיני זיתים תמרים וחרובין כ' הר"מ פי"א מה"ת הי"א דאסורין אף בלא כנסן וא"כ נראה דיש בהן דין מאכל אדם, ושאר גרעינין דבעו כינוס למיסרן לזר צ"ע לענין שביעית, והר"מ פ"ז הט"ו העתיק משנתנו וסמך על מש"כ פ"ה הכ"א, והכ"מ ז"ל כתב דגם קליפין וגרעינין שאינן ראוין רק להסקה נמי קדשי בקדושת שביעית משום שהן טפל לפירי ותמוה מאד", וראה עוד בהרחבה בשבת הארץ (על הרמב"ם בפ"ז)].
ובענין גרעיני האבטיח – יש היום מגדלי אבטיחים שלא מגדלים אבטיחים אלא לגרעינים שלהם כדי לייבשם ולמכור אותם כפיצוחים, עד כדי כך שאת האבטיחים עצמם זורקים ומפסידים. דינם של אותם גרעינים הוא – שחלים בהם דיני שביעית כיון דאחשבי לאכילה, אבל מכל מקום המגדלים צריכים להזהר שלא להפסיד את האבטיחים עצמם שראויים למאכל אדם ובהמה, ועליהם לשמור אותם בקדושת שביעית.
והנה, יש הלומדים בדעת הרמב"ם (שם) שלא התכוין לאבטיחים שלנו אלא למלונים שהקליפה שלהם דקה וראויה לאכילה, ועל כן כתב עליה שאסורה לזרים בתרומה, וממילא חלים בה דיני שביעית. ומכל מקום, כבר כתבנו שהכל הולך אחרי הרגילות….
שאריות קליפות וגרעינים שראויים למאכל בהמה – יש בהם קדושת שביעית, אלא שאם הדרך השימוש הרגיל הוא לזורקם – מותר לזורקם לאשפה, אלא שראוי שיעטוף אותם בשתי שקיות אשר אחד מהם אטומה ויחורר אותן. והמחמיר ליתנן בפח שמיטה – תבוא עליו ברכה, ובלבד שלא יניח שאריות מאכל טובים עם שאריות מאכל מקולקלים שבכך ממהר הפסדם. אבל קליפות גרעינים ושאריות מזון של שביעית שאינם ראויים למאכל בהמה – אין בהם קדושת שביעית כלל ויזרקם כהרגלו".
וכתב עוד מרן הרב בפי"ד "גרעיני זיתים שיש בהם מבשר הפרי – יש בהם קדושת שביעית [וה"ה לגרעיני פירות שיש להם גם מבשר הפרי, כגון: גרעיני שזיפים]. מיהו אם נשאר בגרעין מעט מהזית ודרכו להזרק – אין בהם קדושת שביעית, וראוי שיזרקנו עם שתי עטיפות, ומ"מ אם הם יבשים – אין בהם קדושת שביעית".
העולה
גריעיני אתרוג אין בו משום קדושת שביעית, וממילא אין איסור לשותלו לאחר השמיטה.