שאלה
חתן (ספרדי) שגר כל השנה בבית חמיו , לחנוכה חמיו הגיע מחו"ל וגר איתו יחד בבית , את כל האוכל החתן קונה אבל הדירה שייכת לחמיו,
חמיו החליט שהוא מדליק את הנרות (עם שמן שקנה החתן) חמיו מדליק בחלון הבית במקום שלא רואים מרה"ר למעלה מ20 אמה (קומה 15) ואין שכנים מול הצד הזה .
האם החתן יכול להדליק?
ואם הוא מדליק בצד השני שיש שכנים ?
תשובה
כיון שהדירה שייכת לחמיו זה שהוא קונה את האוכל אינו עושה את הדירה כדירתו אף לדעת הרמ"א, וא"כ חמיו בדין מדליק, ועליו להשתתף עם חמיו אמנם במקרה זה שהוא קונה מכספו את השמן אז לא צריך להשתתף ויעמוד ליד חמיו בשעת ההדלקה.
מקורות
איתא בגמ' שבת דף כ"ג ע"א: "אמר רב ששת: אכסנאי חייב בנר חנוכה. אמר רבי זירא: מריש כי הוינא בי רב משתתפנא בפריטי בהדי אושפיזא. בתר דנסיבי איתתא אמינא: השתא ודאי לא צריכנא, דקא מדליקי עלי בגו ביתאי".
פירש ר"ח "ואכסנאי חייב בנר חנוכה ואי משתתף בהדי אושפיזי או אם היה נסיב תו לא צריך", כלומר שיש על אכסנאי חובת הדלקה רק שיכול להשתתף עם בעל אכסניה (מכך שלא כתב ואי בעל אושפזאי מדליק צריך להשתתף עמו). אבל אה"נ שאם לא ישתתף יכול להדליק.
דעת הרי"ף והרמב"ם
כתב הרי"ף שבת דף י עמוד א "אמר רב ששת אכסנאי חייב בנר חנוכה: א"ר זירא מריש כי הוינא בי רב הוה משתתפינא בפריטי בהדי אושפיזאי לבתר דנסיבנא אמינא השתא ודאי לא צריכנא דקא מדליקי עלאי בגו ביתאי: וה"מ דאשתתופי בפריטי היכא דלא פתח בבא לנפשיה אבל אי פתח בבא לנפשיה מיחייב לאדלוקי משום חשדא". וכ"כ הרא"ש מסכת שבת פרק ב סי' ח' ולא ברור האם גם אם יש לו פתח לאותו כיוון שפתוח בית של בעל הבית יש חשדא מצד שהוא אדם אחר או דווקא אם הבית פונה למקום אחר אמנם מ"מ משמע מדברי הרי"ף והרא"ש שאם מדליקה עליו אשתו לא צריך להדליק אע"פ שיש לו פתח בפני עצמו.
כתב הרמב"ם הלכות חנוכה פ"ד הלכה י"א "אורח שמדליקין עליו בתוך ביתו אינו צריך להדליק עליו במקום שנתארח בו, אין לו בית להדליק עליו בו צריך להדליק במקום שנתארח בו, ומשתתף עמהן בשמן, ואם היה לו בית בפני עצמו אף על פי שמדליקין עליו בתוך ביתו צריך להדליק בבית שהוא בו מפני העוברין". כלומר שחשדא הולך גם אם מדליקים עליו בביתו כיון שיש לו פתח בפני עצמו
וביאר הרב המגיד "בהלכות אי פתח בבא לנפשיה מיחייב לאדלוקי משום חשדא ופי' רבינו אפילו מדליקין עליו בתוך ביתו וכן עיקר דודאי בכה"ג כיון דפתח בבא לנפשיה אי לא מדליק איכא חשדא וגדולה מזו אמרו למעלה בחצר שיש לה שני פתחים בשתי רוחות שצריכה להדליק מפני החשד ופירש בגמרא חשדא דבני מתא דזמנין דחלפי בהא ולא חלפי בהא ואמרי כי היכי דבהאי פתחא לא אדליק בהאי פתחא נמי לא אדליק ע"כ בגמרא שם". וכתב בלחם משנה שכתב לבאר כן כיון שיש לפרש בדברי הרי"ף שדווקא באכסנאי לא נשוי קאי.
דעת המאירי
וכתב המאירי "אכסנאי חייב בנר חנוכה ומ"מ אינו צריך להדליק לעצמו אלא שישתף עצמו עם בני הבית ויסייע להם בפרוטה לשמן במה דברים אמורים כשאינו פותח דלת לעצמו אבל אם פותח דלת לעצמו אף על פי שאוכל ושותה עמהם חייב להדליק ומ"מ אם היה נשוי שנמצא קובע בית לעצמו בעיר אחרת אף על פי שאין לו בית בזאת העיר אינו צריך אף לשתוף שהרי מדליקין עליו בביתו ואפי' פתח דלת לעצמו שאינו דומה לחצר שיש בה שתי רוחות שצריך להדליק בשתיהן שזה אינו אלא מפני שאין העובר בזו יודע בשל זו והוא שאמרו שברוח אחת אינו צריך שאין חשד בדבר שמרגישים הם שעל האחרת הוא סומך וחוקרים עליו ואף בזה חוקרים הם עליו ויודעים שעל ביתו הוא סומך ויש חולקין לומר שאין ביתו מפקיעו אלא כשאינו פותח פתח לעצמו ולענין שיתוף הא כל שפותח לעצמו מדליק מפני החשד והדברים קרובים", כלומר שהביא מחלוקת האם אדם שמדליקים עליו בביתו כאשר יש לו פתח בפני עצמו יש חשד או שכיון שאם יבדקו אחריו יראו שאין דירתצו אינו צריך מידי דהוי על אחד שיש לו שני פתחים מאותו רוח וצידד שאף במדליקים עליו בביתו אם יש לו פתח בפני עצמו צריך להדליק משום חשדא אע"פ שאם יבדקו אחריו ידעו שעיקר דירתו אינה כאן.
דעת הרשב"א
אמנם בשו"ת הרשב"א ח"א סי' תקמ"ב כתב "גם מי שאוכל על שלחן בעל הבית אפילו שוכב בבית בפני עצמו אינו צריך להדליק. אבל מכל מקום צריך להשתתף או שיקנה לו בעל הבית חלק בשמן ופתילות. ולא דמי לאכסנאי שמדליק בתוך ביתו דהתם כבר הדליקו עליו. אבל זה צריך הוא להדליק כאכסנאי שאין לו בית במקום אחר דצריך לאשתתופי בפריטי". כלומר דס"ל דלא חישיינן לחשדא כיון דסמוך או שמדליקים עליו בביתו. והביאו הב"י סי' תרע"ז.
פסקי הרי"ד
פסקי רי"ד "אמר רב ששת אכסנאי חייב בנר חנוכה. אמר ר' זירא מרישא כי הואי בי רב הוה משתתיפנא בפריטי בהדי אושפיזי, בתר דנסיבנא אמינא לא צריכנא, דקא מדלקי עלי בגו בייתי. והני מילי דסמיך מיסמך, אבל אגר ביתא ופתח לנפשיה אף על גב דנסיב מיחייב". כלומר שכל מה שסומך על אשתו היינו שלא שכר בית ויש לו פתח בפני עצמו אבל א"כ חייב. ולא ביאר האם זה מפני חשדא ואז בלי ברכה או שחייב כיון שיש כאן ביתו וממילא צריך לברך.
שבלי הלקט בשוכר בית ומדליקים עליו בביתו
שבלי הלקט סימן קפה "אמר רב ששת אכסניי חייב בנר חנוכה אמר ר' זירא מריש כי הואי בי רב הוינא משתתיפנא בפריטי בהדי אושפיזיי בתר דאינסיבנא אמינא השתא ודאי לא צריכא דקא מדלקי עליי בגו ביתי והני מילי דסמיך מיסמך אבל אגר ביתא ופתח בבא לנפשיה אף על גב דנסיב חייב. ובעל הדברות כתב שמעינן מינה אנשים הדרים בחצר אחת משתתפין בשמן ויוצאין כולן בנר אחד דהכי שדרא ממתיבתא אבל להידור מצוה נר לכל אחד ואחד על כל פתח ביתו. ונראה בעיני שאינה ראיה דבשלמא ר' זירא היה משתתף עם בעל ביתו לפי שהיה דר עמו בביתו אבל הכא בחצר אם ישתתפו איכא למיחש לחשדא דאפילו בחצר אחת אמרי' אם יש לה שני פתחים צריכה שתי נרות כל שכן הכא. ומדברי הרב רבי' ישעיה זצ"ל יש להוכיח כן שכתב אגר ביתו ופתח בבא לנפשיה חייב" ולכאורה למד שהדין שכתב ר"י שצריך להדליק זה לא מפני החשד אלא חיוב הדלקה בפני עצמו.
שבלי הלקט בשני בעלי בתים הגרים באותו בית ושניהם מאותו צד
שבלי הלקט סימן קפה "אמר רב הונא חצר שיש לה שני פתחים צריכה שתי נרות אמר רבא לא אמרן אלא משתי רוחות אבל מרוח אחת לא צריך. וכתב בעל התרומה ז"ל דלדידן לא צריך משתי רוחות דאנן מדליקינן בפנים ומי שיכנס בפנים יראה שהדליק. מצאתי בשם רבינו שלמה זצ"ל שני בעלי בתים היו בבית אחד והצריכם רבינו ר' דוד הלוי זצ"ל להדליק שתי נרות זה בפתח זה וזה בפתח זה אבל שאר רבותינו אומרים אין צריכין בבית אחד אלא להשתתף יחד". כלומר שישנה מחלוקת בראשונים האם דוקא אם יש לו בית בפני עצמו אז מדליק מפני החשד או גם אם גרים באותו בית ומעיקר הדין לא צריך להדליק משום החשד כיון שמדליקים בפנים כיון שהם שני בעלי בתים מדליקים בשני הפתחים ולפ"ז ה"ה אם שני הפתחים הם לצד אחד שאע"פ שמעיקר הדין אין חשד כיון שהם שני בעלי בתים יש חשד.
בן אצל אביו דעת המאירי
וכתב עוד המאירי "חכמי התוספות כתבו ששני בעלי בתים הדרים בבית אחד וסמוכים על שולחן א' אפי' בן גדול ונשוי בבית אביו צריך להדליק או להשתתף וזו השניה מיהא אינה נראית כלל שלא נאמרו הדברים אלא בזרים שאינם מכלל בני הבית אבל כל שהוא מכלל בני הבית אינו צריך כלום" כלומר שבשונה מאכסנאי בן טפל לאביו ואינו חייב בהדלקה.
סמוך
ר' יחזקיהו ממגדיבורג (בשיטת הקדמונים) כתב "ואכסנאי צריך לאשתתופי בפריטי, ואי מדלקו עליה בגו ביתיה לא צריך. והוא הדין הסמוך על שולחן אביו שאינו צריך" כלומר דסמוך על שולחן אביו בטל ואינו צריך להשתתף כמו שאם מדליקה אשתו עליו שאינו צריך להשתתף.
וכ"כ הב"י סי' תרע"ז "וכתב מהר"י אבוהב ז"ל בשם ארחות חיים (הל' חנוכה אות יד) בן גדול בבית אביו ואינו סמוך על שולחן אביו הרי הוא כאכסנאי וצריך להשתתף והוא הדין בחתניו היכא דאין להם בית שידליקו בעבורם עכ"ל". והביאו הלחם רב ס"ק ב'
רא"ש בן אצל אביו
כתב הטור סימן תרעז "כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל בתשובות בן האוכל אצל אביו או האוכל אצל חבירו ויש לו בית מיוחד לשינה צריך להדליק שכיון שיש לו בית מיוחד לשינה והעולם רואין אותו נכנס ויוצא בו איכא חשדא אם אינו מדליק שאין העולם יודעין שאוכל במקום אחר ואפילו לדידן שאנו מדליקין בפנים ומסתמא בני חצר יודעין שאוכל במקום אחר אפ"ה שייך חשד כי השכנים עוברים ושבים לפני פתח הבית ורואים שאינו מדליק ע"כ". והיינו הוא טפל לאביו כיון שאוכל שם (ולא שסמוך ביום יום) ואכילה עיקר וע"כ מה שמדליק במקום בו יושן הוא מפני החשד ולא יברך.
טור דין אכסנאי ויש לו פתח
כתב הטור סימן תרעז "אכסנאי חייב להדליק בפני עצמו ואינו יוצא בשל בעל הבית ומיהו בפרוטה שיתן לו וישתתף עמו סגי ואם מדליקין עליו בביתו א"צ יותר ואם יש לו פתח פתוח לעצמו אינו יוצא במה שמדליקין בביתו ולא במה שישתתף עם בעל הבית אלא צריך להדליק בפתחו". כלומר שיש לו חובת ההדלקה אך נפטר בפריטי או אם אשתו מדליקה עליו אמנם אם יש לו פתח פתוח אע"פ שמשתתף בפריטי או שאשתו מדליקה עליו צריך להדליק ולכאורה משמע שעם ברכה שהרי כתב שאינו יוצא במה שהדליקו בביתו ולא כתב הטעם מפני החשד ולא דמי למה שהבאנו בשם הטור לעייל כיון שכאן רק ישן ולא אוכל משא"כ לעייל גם אוכל שם ולכן מברך..
אמנם הב"י והב"ח כתבו שכוונת הטור היינו מפני החשד ואה"נ לא יברך ונצטרך לומר שסמך על דין בן האוכל אצל אביו שכתב שם שא יש לו פתח מדליק מפני החשד.
דעת השו"ע כהרי"ף רמב"ם
כתב השו"ע תרע"ז סעי' א' "אכסנאי שאין מדליקין עליו בביתו, צריך לתת פרוטה לבעל הבית להשתתף עמו בשמן של נר חנוכה; ואם יש לו פתח פתוח לעצמו, צריך להדליק בפתחו, אף על פי שאותו בית אינו מיוחד אלא לשינה והוא אוכל על שלחן בעל הבית, והוא הדין לבן האוכל אצל אביו" כלומר שלמד השו"ע שאכסנאי שמדליק מחמת חשדא זה דווקא שלא מדליקים עליו בביתו ובן הסמוך אצל אביו אינו טפל וצריך להשתתף בפרוטה וגדר של סמוך זה שאוכל בבית אביו אע"פ שיש לו דירה בפני עצמו (אמנם מדליק שם) מפני החשד וכן ביאר המג"א בס"ק ה'.
ביאר הפמ"ג א"א ס"ק ג' למה אכסנאי צריך להשתתף " ודע דאכסנאי צריך להדליק, דלא תימא כיון שאוכל על שלחן בעל הבית כבני ביתו דמי, ומדינא די בנר אחד, קא משמע לן דלא, כיון דאורח הוא ולמחר ילך לביתו, צריך לשתף בפרוטה".
שו"ת מהרי"ל סימן קמה "נר חנוכה נהוג בכל דוכתיה שכל אורחים ובחורים מדליקין אף על גב דמדליקין על כל אחד ואחד בביתו ושמא בימי ר' זירא דלא היו מדליקין אלא על פתחי חצירות והבתים אין לחוש, אבל השתא דהיכירא לבני הבית מי מפיס להכיר אם הוא נשאוי או לא, ולהאי דנהוג האידנא להדליק נר כל אחד ואחד, ודלא כמו שפסק ר"י דיותר הידור בנר איש וביתו ולהוסיף א"כ אתו למחשדי' ומשום ברכה לבטלה אין כאן כיון דאין רוצה לצאת בשל אשתו ממילא חל חיובא עלי' ומר' זירא אין ראיה דהא קמן הוא משתתף מעיקרא והאידנא רובא דעלמא אין משתתפין. וטעמא נראה דשייך חשדא אפי' לדידן דלא נתן דבריהם לשיעורים".
דרכי משה ס"ק ב' "כתב במנהגים שלנו (ר"א טירנא חנוכה עמ' קמג) דאף בזמן הזה אכסנאי יכול להשתתף בפרוטה עם בעל הבית דלא כמהר"י ווייל (דינין והלכות סי' לא) שכתב דבזמן הזה אין משתתפין הואיל ונהגו שמדליק כל אחד לעצמו אם אינו מדליק איכא חשדא".
וכתב במג"א ס"ק ג' "לעצמו. והאידנא שמדליקין בפנים אפי' אורחים מדליקין (דיני מהרי"ו סי' ל"א ומהרי"ל סי' קנ"ו) ודוקא כשאוכל בחדר בפני עצמו". וזה מדין מהדרין דאחרת מספיק להשתתף בפרוטה
אליה רבה ס"ק א' הביא דברי המרי"ל והרמ"א וכתב "והנה במג"א [סק"ג] כתב, מהר"י וייל ומהרי"ל מיירי כשאוכל בחדר בפני עצמו. ואינו נכון, דהא כתב מהרי"ל למאי דנהוג האידנא להדליק כל אחד ואחד א"כ אתא למיחשדיה, וכל אורחים מדליקים, דמי מפיס להכיר אם הוא נשוי שאשתו מדליק עליו או בחור" וראה פמ"ג א"א ס"ק ג' שנשאר בצ"ע על המג"א (וכעין זה העיר בלבושי שרד).
מהרש"ל בחורים צריכים להשתתף וישן ואוכל אם אינו סמוך מדליק
כתב בשו"ת מהרש"ל סימן פה "ומה שהאידנא הבחורים מחמירים על עצמם שלא להשתתף בפריטי ועדיפי לדעתייהו מרבי זירא (שם כ"ג) זהו מנהג אשכנז שמגביהין הטפל ומניחין העיקר והלואי שלא יקילו במצות החמורות. חתן האוכל בבית חמיו אם יש יכולת בידו אפילו ישן בבית חמיו לא ישתתף אלא ידליק לעצמו משום המהדרין שהרי הוא איש וביתו ואם ישן בבית אחר פשיטא שמחוייב להדליק במקום שישן". כלומר שבחורים צריכים להשתתף בפרוטה, וחתן האוכל וישן אצל חמיו אם אינו סמוך על חמיו, צריך להדליק וכ"ש אם ישן בבית אחר.
דעת המג"א על בחורים
כתב המג"א סי' תרע"ז פתיחה "כתוב בתשובת רש"ל שגם הבחורים צריכים להשתתף ואפשר דדוקא כשאוכל בפני עצמו אבל אם סמוך על שלחן בעל הבית הוא בכלל בני ביתו ומדינא אין צריך להדליק אלא אם רוצה להיות ממהדרין וכ"מ בב"י בשם מהרי"א ע"ש". כלומר אם יושן ואוכל אצל בעל הבית בטל לגמרי לגביו ומ"מ יכול להדליק מדין מהדרין .
כתב הפמ"ג בא"א ס"ק ה' "לבן. עיין מ"א. היינו בזמן התלמוד, אבל בזמן הזה הכל הולך אחר מקום אכילה, אם אוכל בקביעות אצל אביו ידליק שם במקום שאוכל, כמו שכתבתי באות ו'. והיינו מן המהדרין, הא מדינא אינו צריך כלל, כיון שסמוך על שלחן אביו הוה בכלל בני ביתו, וצ"ע". כלומר שהולכים בדווקא אחר מקום האכילה
ב"ח חשד שייך רק אם לא מדליק במקום בני ביתו
כתב הב"ח על דברי הרא"ש "אבל לדידן שמדליקין בבית החורף בפנים ליכא חשדא אלא מבני הבית והם יודעים שמדליק במקום שאוכל מיהו דוקא כשאוכל בקביעות במקום אחד אבל מי שסועד בסעודה אצל חבירו בהא ודאי איכא חשדא מבני ביתו כשלא הדליק בביתו במקום שרגיל להדליק ולכן צריך לילך תחלה לביתו ולהדליק ולחזור לסעודתו ומיהו אם אשתו מדלקת עליו אין צריך לילך לביתו כמו שכתבתי בסוף סימן תרע"ה (עמ' תקעה ס"ב ד"ה אבל)". וסיים דמ"מ מצוה מן המובחר שידליק בעצמו דמצווה בו יותר משלוחו (וכ"כ הא"ר ס"ק ג')
כתב המג"א בס"ק ו' "במקום שאוכל. היינו בקביעות אבל מי שאוכל בבית חבירו באקראי צריך להדליק בביתו (ש"י סי' ע"ג) או אשתו מדלקת עליו (סי' תרע"ה ס"ג) מ"מ מצוה בו יותר מבשלוחו עכ"ל ב"ח ועיין סי' ת"ט ס"ח". שאם אוכל בארעי וישן בביתו מדליק בביתו אך אם אוכל בקביעות משמע שאע"פ שיושן בביתו לא צריך להדליק שם ואין בזה לכאורה חשד, וכ"כ המשנ"ב ס"ק י"ב.
וכתב הבה"ל בד"ה "במקום שאוכל – עיין מ"ב מש"כ דמי שסועד אצל חבירו באקראי ויש לו שם בית באותו העיר וכו'. ודוקא באופן זה אבל אם הולך הוא וכל אנשי ביתו לבית אביו או חמיו בקביעות על ח' ימי חנוכה דבר ברור הוא שכיון שסועד וישן שם כל ימי חנוכה אף שביום אוכל אכילת עראי בביתו שאינו מדליק אלא בבית שאוכל וישן שם בלילה דכיון שאין שום אדם בבית למי ידליק וכ"ש האידנא שההיכר לבני הבית וכיון שישנים בני הבית שם ידליקו [פר"ח עי"ש]".
עטרת זקנים מקום אכילה רק אם מקום השינה שם
עטרת זקנים ס"ק ב' "שאוכל. (עיין בב"ח ובמג"א), ומסיק כיון שידוע לכל שמדליקין בבית החורף במקום שאנו אוכלין, וידוע דכל אחד יש לו בקרוב תכף אצל מקום אכילה מקום לינה, מיקרי שפיר הדלקה במקום לינה. אבל מי שאוכל במקרה פעם אחת, או אפילו אוכל בקביעות ומקום לינה הוא רחוק ממקום אכילה, אז מדליק במקום לינה, עיין עוד בשארית יוסף סימן ע"ג. ועל פי חילוק הנ"ל שכתבתי יש לקיים דברי שניהם, דהיינו דברי רמ"א בהגה"ה וגם דברי חמי זקיני מהרר"י הנ"ל, כן נראה לי" כלומר שלמד שכל מה שהולכים אחר מקום אכילה זה דווקא אם הוא באותו מקום גם יושן.
וכ"כ הכה"ח בס"ק טו"ב "והבן שיש לו בית מיוחדת והולך הוא וכל בני ביתו לסעוד אצל אביו כל שמונת ימי חנוכה הדבר ברור שכיון שסועד וישן אצל אביו כל שמונת ימי חנוכה אף שביום אוכל אכילת עראי בביתו אינו מדליק אלא בבית שאוכל וישן שם בלילה דכיון שאין שום אדם בבית למי ידליק. פרי חדש. ומשמע הא אם אין ישן אצל אביו צריך להדליק בביתו. ועיין לעיל סימן תרע"א אות ט"ו".
וכתב שם "ואם נשא הבן והוא סומך על שלחן אביו ידליק בחדר שלו שהוא ישן שם אך לא יברך, אלא יעמוד אצל אביו כשהוא מברך ויכוין לברכות של אביו ואחר כך הולך ומדליק בחדרו. בן איש חי פרשת וישב אות ט"ז. ומשמע דהיינו דוקא בדר בחצר שדר בו אביו דיוכל להדליק תיכף אחר הכוונה, אבל אם דר בחצר אחרת ואחר האכילה הולך לישן שם בחדרו שצריך להדליק שם מפני שיש לו חדר מיוחד שיש הפסק בין הכוונה להדלקה, אפשר שיכול להדליק בביתו ולברך ואחר כך הולך אצל אביו לאכול".
פר"ח ברכה במקום חשד
פרי חדש "ומה שכתב ואם יש לו פתח פתוח לעצמו צריך להדליק בפתחו אף על פי שאותו בית אינו מיוחד אלא לשינה וכו'. פירוש, ואף על פי שמדליקין עליו בתוך ביתו, ידליק משום חשדא. ולפי מה שכתב הר"ן ז"ל [שבת י, א ד"ה אמר רב הונא] גבי חצר שיש לו שני פתחים משתי רוחות דלא מברך אלא אחד פיתחא, הוא הדין הכא שידליק בלא ברכה, אלא שאין דינו מוכרח" כלומר דאפשר שיוכל לברך בחשד כזה.
ברכי יוסף סעי' א' "כתבו הכנה"ג והפר"ח דלדעת הר"ן לא יברך כיון שהוא משום חשדא. ויש לדחות דאם אמרה הר"ן היינו התם שכבר מברך על פתח אחד, משא"כ הכא. וכמש"ל סימן תרע"ה אות ג'. ועיין מ"ש בספר כרתי ופלתי י"ד סי' י"ג. ועיין בהגהה י"ד סימן שכ"ח דין א'". וכ"כ בלבושי שרד והוסיף "ואף שבעל הבית בירך, הא בסעיף ג' בהג"ה כתב שיכול לומר איני יוצא בברכת בעל הבית, כל שכן כאן שלא שיתף בפרוטה".
שני בעלי בתים באותו בית ולא סמוכים.
פר"ח "ומה שכתב והוא הדין לבן האוכל אצל אביו. ומיהו, כל שאינו סמוך על שולחן אביו והם חלוקים בעיסתם, אף על פי שנכנסים בפתח אחד לא מהני שיתוף, וכל אחד ואחד צריך להדליק, וכמו שכתבתי בשם המגיד משנה [חנוכה ד, ד] בסימן תרע"א סעיף ה' [דיבור ראשון]". שני בעלי בתים באותו בית ואין אחד סמוך על חבירו כל אחד מדליק
פמ"ג א"א ס"ק ג' "וב' בעלי בתים בחדר אחד ואין סומכין, כי אם כל אחד אוכל משלו, צ"ע אם די בשיתוף, וצריך כל אחד מדינא להדליק בשלו, ואורח אפשר הקילו".
סמוך
פר"ח "ומה שכתב [ויש אומרים דבזמן הזה שמדליקים בפנים] ידליק במקום שאוכל. כן עיקר, וכדלעיל בסוף סימן תרע"א גבי חצר שיש לו שני פתחים שאין צריך להדליק אלא בפתח אחד. ומיהו ודאי בעי לאשתתופי בפריטי עם אביו. וכל זה הוא הדין בחתן האוכל אצל חמיו".
פר"ח "נשאלתי על בן שיש לו בית מיוחדת, והלך הוא וכל בני ביתו לסעוד אצל אביו כל שמונת ימי חנוכה, היכן ידליק. והשבתי, שדבר ברור הוא שכיון שסועד וישן אצל אביו כל ח' ימי חנוכה, אף שביום אוכל אכילת עראי בביתו, שאינו מדליק אלא בבית שאוכל וישן שם בלילה, דכיון שאין שום אדם בבית, למי ידליק. וכל שכן האידנא שההיכר לבני הבית, שכיון שישנים בני הבית שם, [שם] ידליקו. ולא דמי לחצר שיש לו שני פתחים, שצריך להדליק בשני הפתחים משום חשדא. דשאני התם שיש בני אדם בחצר, ולפיכך איכא חשדא אם אינם מדליקין משתי רוחות. אבל אם הלכו כולם מן החצר ואינם ישנים שם בלילות, ליכא חשדא כלל שהרי אין בני אדם בחצר, וזה פשוט". שמדליק בבית אביו וצ"ל דישתתף בפרוטה כיון שהוא סמוך
מג"א ברכה מפני החשד
כתב המג"א ס"ק ד' "להדליק בפתחו. וכיון שהטעם מפני החשד א"צ לברך כמ"ש ססי' תרע"ה (כ"ה) ויש לחלק עס"ג בהג"ה". וכתב הפמ"ג א"א ס"ק ד' "ויש לומר היינו בחצר ב' פתחים, כיון דמדליק באחד ומברך, אינו צריך לברך בשני, מה שאין כן כאן. וגם מתכוין שאין יוצא בברכת בעל הבית, ליכא ברכה לבטלה, כל שכן כיון שאין משתף עמו בפרוטה אם כן ליכא ברכה לבטלה ומדליק בחדר שלו ומברך".
וכתב בערוך השולחן סעי' ב' "וכתבו הרי"ף והרמב"ם בספ"ד דאורח שהיה לו פתח בפני עצמו אף על פי שבביתו מדליקין עליו או משתתף בפריטי מ"מ צריך להדליק לבדו מפני החשד ע"ש ונראה שאין זה רק לפי דין הגמ' שהיו מדליקין בפתחי חצרות או בתים אבל לדידן שמדליקין בבית ליכא חשדא ויש מי שכתב דהאידנא שמדליקין בפנים אם יש להאורח חדר בפני עצמו מדליק [מג"א סק"ג] ולא ידעתי למה והרי בבית לא שייך חשדא שהרי בני הבית יודעים שהשתתף בפריטי או שיש לו אשה ובית במקום אחר ונ"ל דוודאי כשמשתתף בפריטי אין צריך להדליק בפני עצמו אלא כשאינו משתתף ובני הבית סוברים שאין לו אשה ובית בזה אפשר יש חשדא וצ"ע ויש מוסיף עוד לומר דאפילו אין לו חדר בפ"ע כיון שנהגו שכל אורח מדליק גם הוא חייב להדליק משום חשדא דמי יודע אם הוא בחור או נשוי [א"ר סק"א] והנה אם המנהג כן וודאי דהולכין אחר המנהג אבל זה שכתב דמי יודע וכו' אינו מובן דזה לא שייך רק על בחור רך בשנים אבל מי שהוא גדול בשנים פשיטא שיש לו אשה ולכן צ"ע בכל זה ודע שיש מי שכתב דכשמדליק מפני החשד א"צ לברך [כנה"ג] ואינו כן דכיון שמדליק בפ"ע א"כ אינו רוצה לצאת בשל בני ביתו ולמה לא יברך [וכ"מ ממג"א סק"ד] ודע דזה דבזמן הגמ' צריך להדליק מפני החשד כשיש לו פתח פתוח לעצמו כמ"ש זהו אפילו שני הפתחים הם ברוח אחד צריך לברך ולא דמי לסי' תרע"ה דהתם החשד על הבעה"ב ובני עירו יודעים ששניהם של אדם אחד אבל בחשדא דאורח וודאי דיש חשד גם ברוח אחד שהרי אינו שייך לבעה"ב זה [שם סק"ב]:
ובסעי' ג' "וכתבו הטור והש"ע דהא דאם יש לו פתח פתוח לעצמו צריך להדליק בפתחו זהו אף על פי שאותו בית אינו מיוחד אלא לשינה והוא אוכל על שלחן בעה"ב וה"ה הבן האוכל אצל אביו עכ"ל ואפילו אוכל בקביעות אצל אביו כיון דלשינה יש לו חדר בפ"ע צריך להדליק מפני החשד ואף על גב דעיקר הוא המקום שאוכל שם כמ"ש רבינו הרמ"א די"א דבזמן הזה שמדליקין בפנים ממש ידליק במקום שאוכל וכן נהגו עכ"ל מ"מ לפי דינא דגמ' בפתח פתוח לעצמו דהחשד הוא מפני העוברין דרך שם ואינהו לא ידעי שאינו אוכל שם לפיכך צריך להדליק אבל בזמן הזה דההדלקה בפנים תלוי רק במקום שאוכל ולכן האורח כשאוכל עם הבעה"ב וכ"ש בן האוכל אצל אביו א"צ להדליק בפ"ע בחדרו שהרי בני הבית יודעים שהוא אוכל ביחד והוי בכלל בני הבית ומצות נר חנוכה איש וביתו כלומר לכל בני הבית [כן נלע"ד ונ"ל דזהו גם כוונת המג"א בסק"ו ע"ש ודו"ק] ופשוט הוא דמי שאוכל בבית חבירו באקראי צריך להדליק בפ"ע או אשתו מדלקת עליו בביתו במקום שהוא דר שם [שם סק"ז ומ"ש דמ"מ מצוה בו יותר מבשלוחו ע"ש לא ידעתי כוונתו דא"כ ר"ז בגמ' למה לא עשה כן וצ"ע]".
ג
מקום ההדלקה
כתב השו"ע תרע"ז סעי' א' "אכסנאי שאין מדליקין עליו בביתו, צריך לתת פרוטה לבעל הבית להשתתף עמו בשמן של נר חנוכה; ואם יש לו פתח פתוח לעצמו, צריך להדליק בפתחו, אף על פי שאותו בית אינו מיוחד אלא לשינה והוא אוכל על שלחן בעל הבית, והוא הדין לבן האוכל אצל אביו", כלומר שהקובע למקום ההדלקה הוא המקום שהוא יושן בו.
אולם הרמ"א כתב שם " וי"א דבזמן הזה שמדליקים בפנים ממש, ידליק במקום שאוכל, וכן נהגו", כלומר שהקובע למקום הדלקה הוא מקום שאוכל שם.
וכתב הט"ז ס"ק ב' "בתשו' רשב"א סי' תקמ"א כ' מי שאוכל על שלחן בעל הבית, ואפילו שוכב בבית שני בפני עצמו אין צריך להדליק אבל צריך להשתתף עם בעל הבית כאכסנאי שאין לו בית במקום אחר, עכ"ל. מזה יליף רמ"א דלא אזלינן בתר מקום השינה, דא"כ ה"ל לזה חיוב להדליק במקום ששוכב, ונראה דגם רמ"א לא מיירי אלא במי שיש לו תמיד חדר מיוחד לאכילה, וחדר אחר לשכיבה, אך העיקר הוא חדר האכילה, וכנדון דהרשב"א שזכרתי משא"כ במי שיש לו דירה בעיר והולך פעם א' חוץ לביתו וסועד אצל חבירו פשיטא שלא יניח ביתו וידליק בבית שהוא אוכל שם פעם אחת אצל חבירו, אלא צריך לילך לביתו ולהדליק שם ואם אחזו תאות האכילה ואינו רוצה לזוז משם עכשיו יצוה לבני ביתו שידלקו עליו בביתו, דאותו בית שהוא סועד שם אין דינו אלא כאכסנאי שמדליקין עליו בבית והוא אינו מדליק במקום שהוא, ואפי' למ"ש בסמוך דאכסנאי רשאי להדליק גם במקום שהוא שם, היינו שעכשיו תהיה גם שכיבתו שם משא"כ בזה שיאכל כאן שעה או שתים וישוב למקומו, אין שום סברא לומר שידליק שם ולא בביתו דזה הוה כאלו עומד בשעת הדלקה על רחוב העיר דאין שייך לו שם הדלקה, הגם שראיתי קצת בני אדם בשעה שאוכלים בסעודה אצל אדם אחר שולחים אחר נרותיהם ודולקים שם, וסומכים על הג"ה זו וטעות הוא בידם, ואינם מבינים דבר זה!
וז"ל רש"ל חתן האוכל בבית חמיו אם יש יכולת בידו אפי' ישן בבית חמיו לא ישתתף אלא לעצמו משום המהדרין שהרי הוא איש וביתו ואם ישן בבית אחר פשיטא שחייב להדליק במקום שישן עכ"ל והוא נגד דעת הרשב"א שזכרתי ולע"ד דברי הרשב"א עיקר בזה וראיה מעירוב חצירות סי' ש"ע ס"ה מי שאוכל במקום א' וישן במקום אחר מקום האכילה עיקר כו' ואף שכתב הטור בשם הרא"ש דחייב להדליק במקום השינה אין סותר זה דשם מיירי לדין התלמוד והפוסקי' הראשונים שצריך להזהר מחשד וכמ"ש הטור כאן מפני השכנים כו' מה שאין כן לדידן שמדליקין בפנים ואין היכר אלא לבני הבית כמ"ש לעיל ססי' תרע"א והוא מבואר ברשב"א סימן תקמ"א לא איכפת לן במקום השינה שהרי בני הבית הם יודעים שקבוע דירתו לאכילה במקום אחר ושם הוא מדליק כנלע"ד ברור בזה", כלומר שלדעתו הקובע הוא מקום האכילה ובתנאי שאוכל שם בקביעות ואינו אוכל כלל בביתו שאם אוכל שם עראי מקום החיוב שלו זה בבית שיושן בו.
כתב המשנ"ב ס"ק י"ב "במקום שאוכל – דמקום אכילתו עיקר. ודוקא לענין אכסנאי הנ"ל שאין ביתו אצלו או לענין בן הסמוך על שולחן אביו אבל מי שסועד אצל חבירו באקראי ויש לו שם בית באותו העיר צריך לילך לביתו להדליק שם נר חנוכה ואם אינו רוצה לזוז ממקום שסועד יצוה לאשתו שתדליק עליו בביתו ומ"מ מצוה בו יותר מבשלוחו", כלומר שפוסק כדברי הט"ז.
כתב הכה"ח בס"ק טו"ב " והבן שיש לו בית מיוחדת והולך הוא וכל בני ביתו לסעוד אצל אביו כל שמונת ימי חנוכה הדבר ברור שכיון שסועד וישן אצל אביו כל שמונת ימי חנוכה אף שביום אוכל אכילת עראי בביתו אינו מדליק אלא בבית שאוכל וישן שם בלילה דכיון שאין שום אדם בבית למי ידליק. פרי חדש. ומשמע הא אם אין ישן אצל אביו צריך להדליק בביתו". (וכן כתב בבה"ל (ד"ה במקום שאוכל).וראה בסי' תרע"א ס"ק ט"ו כלומר שהקובע הוא מקום השינה.
וכתב מרן הרב במאמר מרדכי למועדים וימים פנ"ח סעי' ק"ב "בן האוכל בבית אביו אך גר בדירה נפרדת אפי' היא באותו בנין מברך לעצמו בהדלקה".
השתתפות בפרוטה
וכתב בשיירי כנסת הגדולה הגהות טור סעי' ב' "שמעתי מי ששיתף עם חבירו בנר חנוכה, צריך להוסיף מה שיתן לו חבירו. ספר אגודה [שבת סימן ל"ב]. וכתב הב"ח, דאפילו לא הוסיף כל מה שנתן לו אלא מקצת סגי".
והפרי חדש כתב "[אכסנאי שאין מדליקין עליו בביתו] צריך לתת פרוטה [לבעל הבית] וכו'. או יקנה לו בעל הבית חלק בשמן ופתילות, וכן כתב הרשב"א בתשובת סימן תקמ"ב. ומכאן נראה, שהמשתתף עם חבירו אין צריך להוסיף בנר מה שנתן לו או מקצת כמו שכתב בספר ב"ח [בתחילת הסימן] בשם האגודה [שבת סימן לב], ולא נראה".
וכתב האליה רבה ס"ק א' "ומבואר בב"ח [ס"ג] ובשיירי כנסת הגדולה [הגהות טור אות ג] דהמשתתף צריך לשמוע הברכות מהמברך, דאל"כ צריך לברך על הראיה"
כתב הא"ר ס"ק ב' " וישתתף וכו'. שמעתי שצריך להוסיף מה שיתן חבירו (אגודה שבת פ"ב סי' לב). פירוש דאם לא ניכר שהוסיף בשביל חבירו איכא חשדא. ולפ"ז אפילו לא הוסיף כל מה שנתן לו אלא מקצת סגי, דניכר דנשתתף במה שהוסיף על מה שהיה רגיל (ב"ח ס"א). וטעם זה דחוק, גם מאי היכר יש לפעמים אחד מוסיף על השיעור מעט. גם קשה מתשובת מהרי"ל בריש סימן זה, גם לשון אגודה משמע דמוסיף כולו. לכן נראה לי טעמא שהמדליק מחוייב ליתן כשיעור חצי שעה מממונו עיין סי' (תרע"ו) [תרע"ה ס"ב], לכך צריך להוסיף (כאלו) [כולו] דאם לא כן לא נתן הוא כדי חיובו. כתב הרשב"א [ח"א] סי' תקמ"ב שהוא הדין אם בעל הבית מקנה לו חלק במתנה בשמן שרי:
וכתב בפמ"ג א"א ס"ק א' "בשמן. עיין מ"א. ועיין אליה רבה [ס"ק] א' וב', משמע צריך שיתן האכסנאי שמן כשיעור חצי שעה, יע"ש. ועיין פרי חדש [ריש הסימן] דכתב דמשמע דאין צריך להוסיף כלל, ומיהו פריטי משמע כל שהוא סגי. וצריך האכסנאי לשמוע הברכות מבעל הבית, דאם לא כן צריך לברך על הראיה, [אליה רבה ס"ק א] בשם שיירי כנסת הגדולה [הגה"ט אות ג]. ועיין ב"ח [עמוד תרלב ד"ה ומ"ש הרא"ש] לענין מברך על הראיה, ועיין סימן תרע"ו במ"א [ס"ק] א'. עיין סימן תרע"ח במ"א [אשל אברהם אות] ג'".
וכתב באשל אברהם (בוטשאטש) "להשתתף. בנרות חנוכה שבבית הכנסת הקדוש מהני ג"כ שיתוף בפרוטי דאורחים, ונוהגים שאורח מדליק נרות דבית הכנסת כדי שיצא ידי חובה, ואינו מגביה הנרות, ואולי שייך לב בית דין מתנה שיהיה להאורח זכות ע"י הגבהה של המסדר, אך יותר נכון שיתן האורח פרוטה. ומה שכתבו האחרונים [מ"א ס"ק א] שע"י האורח יוסיפו מעט שמן הוא רק אם לא זיכה להאורח חלק בהנרות. ובנרות של בית הכנסת יש סגנון הקנאה ע"י לב בית דין מתנה, ושייך ג"כ מעין הוספה שמן במה שמניח הנר דולק אחר התפילה היטב", וכתב עוד "מה שמהני לזכות לאורח חלק לנר חנוכה ועל ידי זה אין צריך ליטול פרוטה, פשוט שאין זה מועיל רק קודם הדלקה כיון דקיימא לן שההדלקה היא מצוה [סימן תרעה סעיף א]".
סיכום בדין אכסנאי
לספרדים [ולאשכנזים מעיקר הדין לא מהדרין]
בחור הסמוך על שולחן אביו ונמצא אצל אביו – לא צריך להשתתף או להדליק.
בחור הסמוך על שולחן אביו וישן במקום אחראו שיש לו חדר עם פתח נפרד – צריך להשתתף, ואם הוא לבד ידליק בלי ברכה.
נשוי שסמוך על שולחן אביו ויושן שם – בטל אל אביו. אל"כ יש לו פתח נפרד שאז מדליק בלי ברכה שם.
חתן המתארח אצל חמיו ויושן שם או נשוי שאינו סמוך – צריך להשתתף.
האוכל בבית אביו או חבר עראי ויושן בבית – מדליק בביתו בזמן או שימנה שליח. וכן אם מתארח אצל אביו ויש לו דירה באותו בניין.
האוכל ויושן במהלך כל החנוכה אצל אדם – משתתף
האוכל ויושן לילה אחד בצימר וכדו' – מדליק שם בברכה.
החוזר במוצאי שבת – ידליק בביתו בברכה ולא במקום האירוח שהולכים אחר מקום שיושן ששם דירתו. ולכן טוב שיחזור בתוך חצי שעה למוצאי שבת ואם לא הספיק ידליק כל זמן שיש עוד אדם שיראה את הנרות.
העולה
כיון שהדירה שייכת לחמיו זה שהוא קונה את האוכל אינו עושה את הדירה כדירתו אף לדעת הרמ"א, וא"כ חמיו בדין מדליק, ועליו להשתתף עם חמיו אמנם במקרה זה שהוא קונה מכספו את השמן אז לא צריך להשתתף ויעמוד ליד חמיו בשעת ההדלקה.