שאלה
אדם שבירך על נרות חנוכה מחוץ לבית ולא הצליח להדליק בגלל הרוח.
הכניס המנורה והדליק בבית על סמך הברכה שעשה בחוץ.
האם נהג נכון?
תשובה
כיון שהוא עסוק עדיין בהדלקה לכו"ע לא חוזר ומברך, אלא מוזיז את הנרות ומכניסם לתוך ביתו ומדליק שם בלי ברכה.
מקורות
איתא בגמ' שבת דף כב עמוד ב "דאיבעיא להו: הדלקה עושה מצוה או הנחה עושה מצוה – תא שמע. דאמר רבא: היה תפוש נר חנוכה ועומד – לא עשה ולא כלום. שמע מינה: הנחה עושה מצוה – התם: הרואה אומר לצורכו הוא דנקיט לה. תא שמע. דאמר רבא: הדליקה בפנים והוציאה – לא עשה כלום. אי אמרת בשלמא הדלקה עושה מצוה – הדלקה במקומו בעינן. משום הכי לא עשה כלום. אלא אי אמרת הנחה עושה מצוה אמאי לא עשה ולא כלום? – התם נמי; הרואה הוא אומר לצורכו הוא דאדלקה. תא שמע, דאמר רבי יהושע בן לוי עששית שהיתה דולקת והולכת כל היום כולו, למוצאי שבת מכבה ומדליקה. אי אמרת בשלמא הדלקה עושה מצוה – שפיר. אלא אי אמרת הנחה עושה מצוה, האי מכבה ומדליקה? מכבה ומגביהה ומניחה ומדליקה מיבעי ליה! ועוד, מדקא מברכינן אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של חנוכה שמע מינה: הדלקה עושה מצוה, שמע מינה".
וכתב השו"ע (תרעה, א), ז"ל: "הדלקה עושה מצוה, ולא הנחה, שאם היתה מונחת במקומה שלא לשם מצות חנוכה, מדליקה שם וא"צ להסירה ולהניחה לשם מצות חנוכה. לפיכך עששית שהיתה דולקת כל היום, שהדליקה מערב שבת למצות חנוכה, למוצאי שבת מכבה ומדליקה לשם מצוה, ומ"מ צריך שידליקנה במקום הנחתה, שאם הדליקה בפנים והוציאה לחוץ, לא יצא, שהרואה אומר לצורכו הוא מדליקה, וכן אם מדליקה ואוחזה בידו, במקומה, לא יצא, שהרואה אומר לצרכו הוא אוחזה". וכן כתב בבא"ח (וישב ו).
וכתב המשנה ברורה ס"ק ז' "ואוחזה בידו וכו' – דעת הט"ז דדוקא שאוחזה כל זמן מצותו אבל אם אוחזה בידו קצת זמן ואח"כ מניחה כשהיא דולקת יצא אבל כמה אחרונים מפקפקין בזה ודעתם דאין לדלוק עד שיהיו מונחין תחלה במקומן". וכתב הכה"ח בס"ק י"ב "מיהו עיין אליה רבה אות ד' ומאמר מרדכי אות ו' ומשבצות זהב אות ג' מה שכתבו לפקפק בדברי הט"ז הנז'. וכתב שם המשבצות זהב דאם הניחה קצת זמן דיעבד על כל פנים יצא, ולכתחלה ההדלקה צריכה להיות אחר הנחה יעו"ש", וראה בשער הציון שציין לאלו הפוסקים. כלומר דהיכא שחלק מהדלקה היה הנר מונח מספק לא צריך לברך שוב.
וכתב עוד הכה"ח בס"ק י"א " ועיין הלכות קטנות חלק א' סימן ב' שכתב העוקר נר חנוכה ממקומה בתוך זמן הדלקתה אפשר שלא יצא ידי חובתו שהרואה יאמר לצרכו הוא דאדלקה מתחלה יעו"ש, ועוד עיין שם סימן ר"פ שכתב נר חנוכה שהניחה בדלת רפוייה ומתנועעת אפשר דהרואה יאמר לצרכו הוא דאדלקה מאחר שאין הדלת קבועה יעו"ש, וצ"ע בזה, ונראה דאם חוזר ומדליק במקום קבוע לא יברך. שערי תשובה אות א'. ועיין לעיל סימן תרע"א אות נ"ד" כמבואר למעלה.
והנה דין זה הביא הרמ"א בסי' תרע"א סעי' ו' על דברי מרן וז"ל "אם מניחו למעלה מכ' אמה לא יצא. הגה: אפילו לקחה כך דלוק והניחה למטה מכ', לא יצא, דהדלקה עושה מצוה", ומשמע דגם יברך.
וכתב המשנ"ב בס"ק ל "הניחה למטה מכ"ף וכו' – אבל אם הדליקה למטה מכ' ונטלה משם והניחה במקום אחר תוך כ' יוצא דהא הוי הדלקה במקומה דשני המקומות כשרים", וכ"כ הכה"ח בס"ק ד"ן.
וראה בכה"ח (שם גן), ז"ל: "ואפילו לקחה כך דלוק והניחה למטה מעשרים לא יצא וכו'. וצריך לכבותה ולחזור ולהדליקה, ומיהו מסתברא שאפילו בירך שצריך לחזור ולברך. פרי חדש. ונראה דהיינו דוקא אם גמר ההדלקה והסיח דעתו ואחר כך נודע לו שהדליק בפיסול שצריך לכבותה ולהורידה ולחזור ולהדליקה בברכה, אבל אם תיכף נודע לו קודם שהסיח דעתו אין לחזור לברך. ועיין אשל אברהם אות ז' שכתב על דברי הפרי חדש הנז' דצ"ע אם יברך שנית כיון דאיכא למאן דאמר אם הדליק בפנים למעלה מעשרים יצא יעו"ש. אבל לפי מה שכתבתי אתיא שפיר דשאני הכא כיון דצריך לכבותה ולחזור ולהדליקה וגם כבר הסיח דעתו הוי מעשה חדש ודוק". כלומר דכיון שעושה הדלקה חדשה, ולא חשב על זה לא הוי סב"ל ויברך בזמן שמדליק שוב.
העולה
כיון שהוא עסוק עדיין בהדלקה לכו"ע לא חוזר ומברך, אלא מוזיז את הנרות ומכניסם לתוך ביתו ומדליק שם בלי ברכה.