שאלה
משפחה שאוכלים בליל שבת אצל הורים, ורוצים לנהוג ביום שישי לפני שבת ולחזור ברגל. האם אפשר שאשה תדליק נרות שבת שם איפה שאוכלים?
תשובה
לבני אשכנז, וספרד – אם במקום אכילה מדליק שם בעל הבית, לא ניתן להדליק שם כיון ששם נחשב כסמוך על שולחנו.
אבל היות ויש לו בית שחוזר לשם לשינה ידליק שם עם ברכה רק צריך להנות מאור הנרות וע"כ או שתתעכב האשה שם עד שמתחיל להחשיך או שידליקו נרות מספיק ארוכים כך שכשיחזרו יהיה או דלוק.
מקורות
כתב השו"ע (סי' רס"ג סעי' ו'), ז"ל: "בחורים ההולכים ללמוד חוץ לביתם – צריכים להדליק נר שבת בחדרם ולברך עליו, אבל מי שהוא אצל אשתו – א"צ להדליק בחדרו ולברך עליו, לפי שאשתו מברכת בשבילו".
וכתב המשנ"ב בס"ק כט "אפילו החדר מיוחד רק ללון שם ואוכלים בבית אחר", ובס"ק ל' כתב "ולברך עליו – דהדלקת נר חובה משום שלום בית שלא יכשל בעץ או באבן וצריך להיות הנרות ארוכים שידלקו עד שיבואו לביתם בלילה ובלא"ה הוי ברכה לבטלה". כלומר שהבין המשנ"ב שמדובר על אחד שאוכל במקום מסוים ויושן במקום אחר וצריך להדליק במקום השינה.
ב
כתב השו"ע בסעי' ז' "אורח שאין לו חדר מיוחד וגם אין מדליקין עליו בביתו, צריך להשתתף בפרוטה". וכתב המשנ"ב בס"ק ל"ג "הביא המג"א בשם תשובת רש"ל דגם הבחורים צריכין להשתתף ומסיק שם דאפשר דהיינו דוקא כשאוכל בפ"ע אבל אם סמוך על שלחן בעה"ב הרי הוא בכלל ב"ב ע"ש".
וכן כתב שולחן ערוך הרב סעי' ט"ו "בד"א כשאוכלת משלה אבל אם היא סמוכה על שלחן בעל הבית אינה יכולה לברך שם אלא אם כן החדר מיוחד לה או לבעלה שאם לא כן אינה חייבת כלל להדליק שם שאין חיוב נר שבת חל עליה כלל לפי שהיא בכלל בני ביתו של בעל הבית ונפטרת בנרו", וכן כתב בכה"ח ס"ק נ' "צריך להשתתף בפריטי. והיינו דוקא כשאוכל בפני עצמו, אבל אם סמוך על שלחן בעל הבית הרי הוא בכלל בני ביתו ואין צריך להשתתף בפריטי כמו שכתב המגן אברהם ריש סימן תרע"ז בשם תשובת רש"ל יעו"ש. תוספת שבת אות י"ט. וכן כתב ה"ר זלמן אות ט', קיצור שלחן ערוך שם". וראה בתהלה לדוד סעי' ז' "בסמוך על שולחנו נראה דאין לברך אבל גם בזה המנהג לברך וצ"ע".
וכתב המגן אברהם סימן רסג ס"ק כא "עמ"ש ס"ו בשם מהרי"ל דמ"מ מברכין עליהם ואפי' מדליק בחדרים שאין משתמשין בהם לצורך אכילה דלא גרע מיום כיפור ועמ"ש ס"ט ומיהו דוקא כשיש לו חדר מיוחד ולא בירך על נר אחר וכמ"ש ס"ו אבל אותן המדליקין בבית האכסדרה אין מברכין אפי' לא בירך על נר אחר שאין זה מצו' המוטלת עליו וגם אין משתמשין שם לצורך אכילה אבל במקום שמשתמשי' לצורך אכילה אפי' אחר רשאי לברך כמ"ש ס"ט וטוב ליזהר לכתחלה להדליק במקום אכילה ומיהו נ"ל דדי כשעומד נר א' שם" משמע שניתן להדליק גם באכסדרה אם היו אוכלים שם. ראה" פמ"ג א"א שם.
וכתב מרן הרב במאמר מרדכי שבת פי"ב סעי' כ"ג " הסועדים בליל שבת מחוץ לביתם וחוזרים ללון בביתם – ידליקו בביתם נרות שדולקים זמן רב כדי שידלקו עד אחרי שיחזרו הביתה ויוכלו ליהנות מאור הנרות, שהרי אם לא ייהנו מאור הנרות תהיה ברכתם לבטלה", ובסעי' כ"ד כתב "הסועדים מחוץ לביתם בליל שבת, ואין להם נרות שמחזיקים זמן רב – ידליקו (נרות רגילים בברכה) רק אם ייהנו מאור הנרות. ויכולים ליהנות מאור הנרות אחרי השקיעה כאשר מתחיל להחשיך או אחרי התפילה לפני הסעודה. אמנם, יש חולקים ואומרים שההנאה מאור הנרות צריכה להיות דווקא לצרכי סעודה ולא די בהנאה בעלמ, אך אין נוהגים כדעה זו, ומספיקה הנאה בעלמא ע"מ שיוכלו להדליק נרות שבת בברכה".
ג
וכתב השו"ע בסי' רס"ג סעי' ח' "ב' או ג' בעלי בתים אוכלים במקום א', י"א שכל אחד מברך על מנורה שלו, ויש מגמגם בדבר. ונכון ליזהר בספק ברכות ולא יברך אלא אחד. הגה: אבל אנו אין נוהגין כן". וכתב המשנ"ב בס"ק לז על הרמ"א "אלא כדעה הראשונה וכתב המ"א בשם השל"ה דמ"מ לא יברכו שנים במנורה אחת שיש לה קנים הרבה ויש מקילין גם בזה. וכתב הפמ"ג דיש לסמוך ע"ז בנשים עניות שאין להם כ"א מנורה אחת".
העולה
לבני אשכנז, וספרד – אם במקום אכילה מדליק שם בעל הבית, לא ניתן להדליק שם כיון ששם נחשב כסמוך על שולחנו.
אבל היות ויש לו בית שחוזר לשם לשינה ידליק שם עם ברכה רק צריך להינות מאור הנרות וע"כ או שתתעכב האשה שם עד שמתחיל להחשיך או שידליקו נרות מספיק ארוכים כך שכשיחזרו יהיה או דלוק.