שאלה
נתנו לילדות בבית ספר עבודה בנביא לספר את חלומו של נבוכדנצר על הפסל.
ולבסוף לעשות במחברת יצירה שמדמה את החלום.
כלומר לצייר פסל ולהוסיף לו אביזרי יצירה נוספים כדי להמחיש את דמות הפסל.
האם הדבר מותר או שמא יש בזה חשש של ע"ז?
תשובה
ילדות בבית ספר שהתבקשו לעשות מהן לצייר דמות פסל יעשו את הציור את הפיסול באופן שיציירו פנים בלא גוף, או שיעשו פגם קטן בדמות, ובכך יש להתיר.
מקורות
אפשר להתיר בתנאים מסוימים, ועל כך אקום ואשנה פרק זה:
דעת השו"ע והפוסקים – טבעת שחותמה שוקע
הנה בגמ' (ע"ז מג:) הובא: טבעת חותמה בולטת אסורה, חותמה שוקעת מותרת, ע"כ.
וברמב"ם (פ"ג מהל' ע"ז ה"י וי"א) כתב וז"ל, אסור לעשות צורות לנוי ואע"פ שאינה עבודת כוכבים שנאמר לא תעשון אתי כלומר צורות של כסף וזהב שאינם אלא לנוי כדי שלא יטעו בהן הטועים וידמו שהם לעבודת כוכבים ואין אסור לצור לנוי אלא צורת האדם בלבד לפיכך אין מציירים לא בעץ ולא בסיד ולא באבן צורת האדם והוא שתהיה הצורה בולטת כגון הציור והכיור שבטרקלין וכיוצא בהן ואם צר לוקה אבל אם היתה הצורה מושקעת או צורה של סמנין כגון הצורות שעל גבי הלוחות והטבליות או צורות שרוקמין באריג הרי אלו מותרות, עכ"ל.
ובכסף משנה (שם) פירש שהרמב"ם אסר לצור צורה בולטת בצורת אדם.
וכן הובא בשו"ע (יו"ד סי' קמא ס"ד) אסור לצייר צורות שבמדור שכינה כגון ד' פנים בהדי הדדי וכן צורות שרפים ואופני' ומלאכי השרת וכן צורת אדם לבדו כל אלו אסור לעשותם אפילו הם לנוי ואם עובד כוכבים עשאם לו אסור להשהותם במה דברים אמורים בבולטת אבל בשוקעת כאותם שאורגים בבגד ושמציירים בכותל בסמנין מותר לעשותם וצורת חמה ולבנה וכוכבים אסור בין בולטת בין שוקעת ואם הם להתלמד להבין ולהורות כולן מותרות אפי' בולטות, עכ"ל.
וכתב הרמ"א בהגה: ומיהו אם מוצא אותם מותרים מלבד בחמה ולבנה שדרך העובד כוכבים לעבדם או שיש הוכחה שעשאן לעבדם שאז אסור ככל הצלמים כמו שנתבאר בריש הסימן, ע"כ.
וכן כתב השו"ע (שם ס"ד) ז"ל, טבעת שיש עליה חותם שהוא צורת אדם אם היתה הצורה בולטת אסור להניחה ומותר לחתום בה ואם היתה הצורה שוקעת מותר להניחה ואסור לחתו' בה מפני שהנחתם תעשה בו הצורה בולטת ואפילו חתם לו העובד כוכבים אסור להשהותה וה"ה בשאר צורות האסורות, עכ"ל.
עולה מהדברים, כי צורה בולטת של אדם אסור להניח בטבעת וכן לצייר דמות אדם לנוי אסור, וכן הדין בטבעת שאסור לחקוק וטבעת שוקעת מותר.
ולכאורה יש לדון לפי דברי השו"ע שאסר לצייר דמות אדם בציור דמויות של רבנים או צדיקים האם הותר הדבר מפני שאינו נחשב לנוי שיש בזה תועלות אחרות וכפי שנבאר לקמן, או לא.
(צילום אינו כציור – ולענין צילום תמונה של רב או צדיק יש לסמוך להתיר בזה (אפי' דמות שלימה) דהוי גרמא כמו שכתב בזה בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ב יו"ד סי' רסג) שאינו בגדר 'לא תעשון' וכו' שנעשה בדרך של גרמא ולא כציור בידים (במצלמות הישנות שמסיר הכיסוי ואז נוצרת התמונה, ובודאי במצלמות של היום) ובפרט אם משהו אחר מצלם) וכתב שיש גדולים שנזהרו מלהצטלם ע"פ מש"כ הזוהר פקודי דף רסו ע"ב, אך מעיקר הדין כתב שהמחזיקים או המצלמים תמונות של רבנים יש להם על מה שיסמוכו, עכ"ד.)
ציור דמות אדם שאינה שלימה
והנה בש"ך בס"ד שם כתב שאף לדעת השו"ע יש להתיר אם צייר את צורת הפנים לבד בלא הגוף, כמו שכתב השו"ע (שם ס"ז) ז"ל, יש מי שאומר שלא אסרו בצורת אדם ודרקון אלא דוקא בצורה שלימה בכל איבריה אבל צורת ראש או גוף בלא ראש אין בה שום איסור לא במוצאו ולא בעושה, עכ"ל. וכתב הרמ"א וכן נוהגין, ע"כ. אולם בחכמ"א (שם סי' פה) וכן הט"ז (שם סקט"ז) כתבו לאסור אף בציור דמות אדם לבד.
ועיין בדבריו של השאילת יעב"ץ שיש איסור מוחלט לצייר פנים שלמות ובגדר פנים שלמות נתון למחלוקת הראשונים דהרא"ש ס"ל שהוא 'עד החזה' והרבה ראשונים וכ"מ מדברי תוס' הנז' חולקים וס"ל דאפי' ציור פנים לבד איכא בזה איסור, והשאילת יעב"ץ נטה לאסור כרוב הראשונים בציור דמות פנים בלא גוף.
אך נראה שלדעת השו"ע יש להתיר בציור דמות אדם לבד מעיקרא דדינא והכוונה לציור דמות שאינה שלימה.
דעות החולקים על השו"ע
אולם יש לציין כי יש חולקים על השו"ע. בראב"ד (הש' פ"ג מהל' ע"ז הי"א) ובריטב"א (בחי' לע"ז מג:) כתבו שכל האיסור הוא דווקא בדבר חקוק שאז אין חילוק בין צורת אדם בולטת לשוקעת ואף בדיו אסור בכה"ג, אולם אם אינו שוקע מותר. וכן נקיטת הט"ז (שם סקי"ב) ובשו"ת רמ"ז (סי' נח).
ועולה מדבריהם של החולקים על השו"ע שגם לדעתם כל האיסור הוא דווקא בדבר חקוק ולא בדבר שאינו חקוק שאז מותר, ממילא גם לדעתם אין סמך לאסור בהנחת טבעת שעשויה בכה"ג.
הנהגת גדולי הדורות – תמונות של רבנים
ויש להוסיף במאמר המוסגר את הפולמוס הנרחב בנושא ציור תמונות של רבנים, שדנו בו הפוסקים, כיצד יש להתיר שאולי יש בזה איסור 'לא תעשון'. עיין בזה בשו"ת שאילת יעב"ץ (ח"א סי' קע) ובדברי החת"ס בספר אגרות סופרים (עמ' כח) ובספר תורת חכם (ח"ב ערך כבוד ת"ח והקדמתו לכל דבר) במה שהביא בשם ספר חסד לאברהם להתיר, ע"ש. ובשו"ת לחם רב (סי' טו) ובשו"ת דברי מלכיאל (ח"ג סי' נח) ובשו"ת ישכיל עבדי (ח"ב, קונ' אחרון, חיו"ד סי' יא) ובשו"ת פאת השדה (סו"ס מד) בשם הגר"ה מקלאמיא, ובשו"ת שם משמואל העליר (סי' ג דכ"ו ע"א) ובשו"ת דברי יחזקאל (שרגא, סי' טו דס"ה ע"א).
ועיין בדבריו של מרן הגר"מ אליהו בספר דרכי טהרה (פכ"ב סעי' נט) הובא: תמונות של צדיקים אפשר לתלות בחדר שנה אך תמונות של שאר בני אדם אפילו קרובי משפחה לא יתלם בחדר השינה משום הרהור, ע"כ.
ומבואר מדעת מרן הגר"מ אליהו זצ"ל שלא חשש לתליית תמונות של צדיקים בבית, וכן כתב בספר תורת חכם (שם) בשם החסד לאברהם והחיד"א ועוד פוסקים שהסתכלות בצדיקים יכולה להביא להשגת מעלות עצומות ונפלאות ולהשלמת השכל.
עשיית צורות של פיסול וציור לצורך פרנסה
בשו"ת חתם סופר (יו"ד ח"ב סי' קכח) כתב, על השאלה אם אפשר ללמוד לצייר או לפסל צורות ע"מ למכור והעלה לאסור מחשש ע"ז ובפרט לפי מש"כ הרמב"ם (פ"ג מע"ז ה"ט) שאין לעסוק בציור ופיסול חשש שיטעו הטועים ויחשבו שהם דמויות של עכו"ם, וכתב שכל ההיתר הוא רק להתלמד ולא להתפרנס, וגם להתלמד התיר בתנאי שיעשה איזה פגם בצורה כגון שיסמא את עינה וכדו' וזאת כדי שח"ו לא ימשך אחר ע"ז, עיי"ש.
ונראה שה"ה בנידו"ד אם הענין הוא רק להתלמד שרי, ובתנאי שיעשו איזה פגם בצורה בתנאי שיסמא את עינה או בענין זה, או שיעשו פנים בלא גוף וכמשנ"ת לעיל, ואם לא מתאפשר הדבר, קשה להתיר (ואני הייתי מייעץ לעשות איזה פגם שאינה נראה לעין שלא יפגע באיכות הציור).
העולה לדינא,
ילדות בבית ספר שהתבקשו לעשות מהן לצייר דמות פסל יעשו את הציור את הפיסול באופן שיציירו פנים בלא גוף, או שיעשו פגם קטן בדמות, ובכך יש להתיר.