שאלה
קשר של תפילין של ראש שהתהפכה הרצועה מה דינה?
תשובה
הקשר עשוי כאות ד' כך שזה טוב.
יש שם רצועה הפוכה, ולמרות שהיא צבועה בשחור יש להופכה ולתקן את הקשר.
למרות זאת יצא ידי חובת התפילין, ולא צריך להתענות כיון שהרצועה צבועה בשחור.
מקורות
צורת הקשר
איתא בגמ' ברכות (ז' ע"א): "'והסרתי את כפי וראית את אחרי' – אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: מלמד שהראה הקדוש ברוך הוא למשה קשר של תפילין". ובגמ' מנחות (ל"ה ע"ב): "אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: קשר של תפילין – הלכה למשה מסיני". וכתב רש"י: "קשר של תפילין – שישים הרצועות על ראשו בענין שיהא דל"ת כדי שיהא שדי נראה עליהן, דשי"ן נראה בקמט בית חיצונה שכפל הקלף כעין שי"ן ודל"ת נראה בקשר, ויו"ד נראה באותו של יד כמין רצועה קטנה וראשה כפוף מעט כמין יו"ד".
וכ"כ הרמב"ם (הלכות תפילין פ"ג הל' א') שיהא הקשר בתפילין של ראש בצורת ד'.
וכתב הטור (ס"ס ל"ב): "ויעשה קשר של תפילין שימדוד הרצועות סביב ראשו ויעשנו שם בענין שישב על מקומו כאשר פירשתי למעלה. ויעשנו כמין דלי"ת. וכן יעשה בשל יד יכפול העור לעשות התיתורא ומעברתא ויעשנה מרובעת בתפירה ובאלכסונא. ומנין התפירות שלש לכל צד כמו בשל ראש. ויעביר הרצועה במעברתא ויעשה קשר שתהא הרצועה עוברת בו להדקה בזרועו. ובסוף הרצועה אצל הקשר יעשה קשר קטן כצורת יו"ד להשלים אותיות של שדי עם השי"ן שבבתים של ראש והדלי"ת שבקשר. ויש שחותכין בסוף הרצועה אצל הקשר כצורת יו"ד".
וכתב הב"י: "ואף על פי שהתוספות (ד"ה אלו) והרא"ש (הל' תפילין סי' יב) והמרדכי (הל' תפילין יא:) וסמ"ג (שם קה:) כתבו דנראה דדלי"ת ויו"ד של תפילין לאו אותיות גמורות הן ולא חשיבי מאותיות השם, סתם רבינו (הטור) דבריו כדברי רש"י".
וכתב השו"ע (או"ח סי' ל"ב סעי' נ"ב): "ויעשה קשר כמין דלי"ת בשל ראש וכמין יו"ד בשל יד, להשלים אותיות שד"י עם השי"ן שבשל ראש".
וז"ל תרומת הדשן (פסקים וכתבים סי' קע"ט): "וצורת הדלת הוא בקשר לכ"ע וליכא דטעי בהא… וגם כתב אשירי בשם שמושא רבה בהדיא דצורת הדל"ת בקשר עצמו, ע"ש, וכן משמע מפרש"י. ונראה לע"ד דצריך שיהא ניכר כמין ד' לאותו העומד מאחוריו, שיראה דל"ת בכתיבתו כזה: ד'".
וכתב קסת הסופר (סי' כ"ג סעיף ה'): "קשר של תפילין הלכה למשה מסיני, דהיינו בשל ראש יהיה הקשר כמין דלת. ויש שעושין אותו מרובע, ואינו נכון. אלא יעשוהו כמין דל"ת ממש. ואי אפשר ללמדו בכתב אלא בראיית העין".
כתב המלבושי יום טוב (סי' כ"ז סק"ה): לפי ששתי הרצועות היוצאים מתוך הקשר למטה, אותה היוצאת לצד שמאל המניח נמשכת לרוחב וכמו גג הדל"ת, והיוצאת לצד ימין המניח נמשכת באורך למטה וכמו רגל הדל"ת, ע"כ. והביאו האליה רבה (סימן כ"ז ס"ק י"ב) והמשנ"ב (סימן כ"ז ס"ק ל"ז), כלומר שצורת הד' נעשית ע"י הרצועות היוצאות מהקשר.
וכתב הבית דוד (הלכות תפילין סי' י"ד): "צריך שיהא המקום שבקשר שנראה כעין דלת לצד חוץ וכו' זה שכתב: כעין דלת, לא ראיתי נוהגין כן כאן, כי אין עושין בו צורת דלת כלל רק נוהגין לעשות הקשר מרובע. ונר' הטעם כי על מ"ש רש"י ז"ל וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך אלו תפילין שבראש משום שרוב השם כתוב בהם שין ודלת, כתב בס' התרומה (הלכות תפילין סי' רי"ב): 'לא נכון דלא מצינו קדושה על אות ד', וגם התלמוד אינו מזכיר לשון דלת אלא לשון קשר'. הרי מכאן דאין צריך להקפיד לא בצורת דלת ולא בצורת ריבוע אלא שיהיה קשר".
ועיין בשו"ת ר' ידידיה טיאה ווייל (או"ח סי' י"ב), וז"ל: "אבל הקשר שלנו הוא ג"כ קשר שנזכר כי הקשר שלנו הוא כזה: נמצא אב"ג הוא חדא דל"ת ובג"ד הוא דל"ת השני, וכל זה נראה רק מבחוץ ולא מבפנים".
וכן כתב הדעת קדושים (סי' ל"ב סעי' נ"ב): "גם מה דלכאורה יש לפקפק אמנהגינו שאין היכר כ"כ לצורת ד' רק הוא כד' חתיכות מרובעות בריבוע גדול, אין זה כלום. כי ג' חתיכות המרובעות שהם צורת ד' כהוייתה הם כסדר כתיבה דישראל אחת היא מימין לשמאל ואחת היא מלמעלה למטה. ואחת מימין לשמאל שכן הוא ג"כ כתיבה שלנו.
וכתב מרן הרב במאמר מרדכי סת"ם פי"ד "קשר של תפילין – הלכה למשה מסיני. וצריך לעשות קשר כעין האות ד' בתפילין של ראש, וקשר כעין האות י' בתפילין של יד. יזהר לעשות הקשר של תפילין של ראש כצורת אות ד' דווקא. ויש שנהגו לעשות צורת קשר מרובע".
לצבוע שחור משני הצדדים
בב"י (או"ח סי' ל"ג) כתב: "וכתב הרמב"ם: ונוי הוא לתפילין שיהיו כולם שחורות הקציצה והרצועה כולה. כלומר שגם אחורי הרצועה יעשה שחור, ולא נהגו כן". וז"ל הדרכי משה (שם אות ב'): "וכתב באור זרוע (סי' תקסד) דעכשיו שנהגו לעשות הבתים שחורות צריך להשחיר הרצועות בין מבפנים בין מבחוץ, עכ"ל, ולא נהגו כן". ופסק השו"ע (שם סעי' ג'): "הלכה למשה מסיני שיהיו הרצועות שחורות מבחוץ, אבל מצד פנים יעשה מאיזה צבע שירצה, חוץ מאדום, שמא יאמרו שמדם חטטיו נצבעו והאדימו".
וכתב הבא"ח (ש"ר פרשת חיי שרה סעי' ד'): "ואף על גב דע"פ הסוד משחירין הרצועות פנים ואחור שחורות כעורב כנזכר בשער הכונות (דרושי תפילין סוף דרוש ד') לרבינו האר"י ז"ל, לא נהגנו בכך. ושאלתי על מנהג החסידים בעה"ק תוב"ב ואמרו לי שיש נזהרין להשחיר פנים ואחור, ויש שאין מדקדקין בזה". ועיין בקול יעקב (סי' ל"ג ס"ק י"ג) שהביא את דברי שער הכוונות, וכתב: "והגם שלא נהגו כן כנזכר לעיל, כתבתי למדקדקים". מעלה נוספת יש בצביעת הרצועות משני הצדדים בשחור כדי שלא יצטרכו להתענות אם יתהפכו הרצועות. [ראה ביאור הלכה סימן ל"ג סעיף ג' ד"ה מבחוץ].
התהפכה הרצועה
כתב השו"ע סי' כ"ז סעי' י'"א "צריך שיהיה השחור שברצועות לצד חוץ ולא יתהפכו, בין של יד בין של ראש".
וכתב המשנ"ב ס"ק לח "ולא יתהפכו – ואם נתהפכו מדת חסידות הוא להתענות או לפדות בצדקה ואין להקפיד שלא יתהפכו אלא מה שמקיף את הראש ואת הקיבורת פ"א אבל מה שכורך אח"כ וכן מה שמשתלשל לפניו מהרצועה של תש"ר אין צריך להקפיד כלל שלא יתהפך לפי שאינו מעיקר המצוה ומ"מ משום נוי המצוה ראוי להפוך שיהיה השחור לצד חוץ אפילו בהמותר".
וביאר הכה"ח בס"ק מ"ט "הנה עיקר דין זה הוא בפרק אין מגלחין דף כ"ה ע"א דאמרו על רב הונא יומא חד אתהפיכא ליה רצועה דתפילין ויתיב עלה ארבעין תעניתא, וכתב הרא"ש בהלכות קטנות הלכות תפילין סימן י"ב בשם תשובת גאון והביאו בית יוסף וז"ל רצועה דרב הונא דאתהפיכא ויתיב ארבעין יומין בתעניתא בשל יד או בשל ראש, הכין גמירנא מרבוותא דשל ראש היתה ורב הונא דיתיב בתעניתא לאו משום דחובה הוא, תשובה אחרת מאן דאפיך רצועה של יד או של ראש מחייב למיתב בתעניתא דפושע הוא וצריך תענית אבל לחייבו ארבעין תעניות כרב הונא לא דמרוב חסידות הוא דעביד עכ"ל. והנפקא מינה בין תשובות אלו דלתשובה א' אפילו תענית אחת אין צריך דרב הונא לא משום חובה עבד אלא ממידת חסידות, ולתשובה ב' צריך למיתב תענית אחת משום דפושע הוא. והברכי יוסף אות ד' כתב שמצא בתשובות הגאונים סימן רפ"ב בכ"י כתשובה שניה שכתב וז"ל מאן דהפך רצועה של יד או של ראש מחייב למיתב בתענית משום דהוי ליה כפושע שהיה לו לתקנה בשעת הנחתן שהמצוה צריך אדם לכוין דעתו לעשותה וכל שכן תפילין שדברי קדושה הן וכיון שעשאן שלא כמצותן צריך תענית עכ"ל, וכתב שם הברכי יוסף דמהא משמע אפילו בשוגג ודלא כהרב מעדני מלך עכ"ל, וכן השיירי כנסת הגדולה בהגהות בית יוסף אות ה' דחה דברי המעדני מלך יעו"ש, וכן כתב עולת תמיד אות יו"ד, אליה רבה אות י"ג, וכן כתב קיצור של"ה דף מ' ע"ב כתשובה ב' דצריך למיתב בתענית משום דפושע הוא, אבל לחלק יצא דוקא בשל ראש משום דרוב השם בשל ראש יעו"ש. מיהו המגן אברהם ס"ק י"ז כתב דאם נתהפכו מדת חסידות הוא להתענות, וזה משמע כתשובה א' שהביא הרא"ש, וכן כתב רבינו זלמן אות י"ט, שלמי צבור דף ל"ז ע"ג (והמגיה שם הביא דברי הברכי יוסף), נוה שלום אות ד', שתילי זיתים אות כ"ח, והחיי אדם כלל י"ד אות י"ב כתב דאם נתהפך נכון להתענות או יתן לצדקה, וכן כתב קיצור השלחן ערוך סימן יו"ד אות י"ד, בן איש חי פרשת חיי שרה אות ג'. אמנם השלחן גבוה אות כ"ב כתב בפירוש דמרן לא חייב בתענית בין רב למעט כדברי התשובה ראשונה של הגאון דקאמר דרב הונא דיתיב בתעניתא לא משום חובה הוא אלא מרוב חסידותו וזהו דעת הרמב"ם והטור דלא כתבו אלא יזהר ולא כתבו דאם נתהפך יתענה וכן נהגו שלא להתענות עכ"ד, והביאו יפה ללב אות ז' וכתב וז"ל ומכל מקום הירא את דבר ה' יסגף עצמו במקצת שלא יאכל באותו היום אלא פעם אחד אכילה מועטת או שלא יאכל כי אם פת חריבה או בצדקה פרוק עכ"ל. ועיין חסד לאלפים אות יו"ד. ודע דאפילו לדברי המצריכים תענית היינו אם נשארה כך מהופכת, אבל אם נתהפכה בשעת הנחה ותיקנה תיכף אין עליו כלום. אליה רבה שם, ברכי יוסף שם, מאמר מרדכי אות ט', יפה ללב שם. וכתב האליה רבה שם והוא כשלא דיבר בין הברכה לתקנה דאם לא כן הוי ברכה לבטלה יעו"ש".
וכתב הכה"ח בס"ק נ"א "אפילו הנוהגים להשחיר הרצועות מבפנים ומחוץ צריך ליזהר שהצד החיצון המבהיק יהיה לעולם לצד חוץ. סידור בית עובד בדיני הנחת תפילין אות ט"ז. ועיין בס' קול יעקב סימן ל"ג אות י"ג".
כתב מרן הרב בלימות החול בסי' ל"ד סעי' ח' "צריך להיזהר שהקשרים של התפילין, הקשר של ראש הנראה כאות 'דלת', והקשר של יד הנראה כאות 'יוד' – יהיו מונחים כלפי חוץ, ולא יתהפכו. אם התהפכו הקשרים – צריך להתענות, ואם קשה לו להתענות – יכול לפדות את התענית על ידי נתינת צדקה (יבואר בסעיף מ"ב (צריך בדיקה) בעניין הצדקה)".
וראה לבה"ל ד"ה מבחוץ שכתב "וראיתי בפמ"ג שכתב אם השחיר עכו"ם הרצועה ואין לו רצועה אחרת יוכל להשחיר מצד השני דנהי דגמירי שחורות אבל לא דוקא מצד השער וכונתו אם יהפך הרצועה וילבש השחור לצד חוץ וכן ביאר הדה"ח את דבריו ולפ"ז מה שמשני שם הגמרא בע"א כאן מבחוץ תלוי רק בהמקום שלובש מצד חוץ ומה שאמרו שם בגמרא ונוייהן לבר שחור וחלק הוא למצוה מן המובחר בלבד והביא ראיה לזה מרש"י זו ד"ה ונוייהן ובאמת לכאורה משמע להיפך ואף אם תדחה דברינו עכ"פ אין ראיה מרש"י לדבריו אך מהרמב"ם בה"ת הי"ד משמע קצת כדבריו ומ"מ לכתחילה בודאי גם הוא מודה כמו שכתב בעצמו. ודע דלדברי הפמ"ג יצמח לפעמים חומרא גדולה אם יהי' מונח הרצועה במקום הקף הקשר בצד השחור למטה לא יצא בזה ידי המצוה והוי ברכה לבטלה ולפי הנראה שדבר זה במחלוקת שנוי עיין לעיל בסימן כ"ז בא"ר שכן כתב בשם גליון המרדכי ולענ"ד דהב"י פליג ע"ז וס"ל דלא עבר רק על ונוייהן לבר ולכך אפילו איתהפך אח"כ נמי אסור עי"ש בא"ר ודוק", אמנם מה שיש לדון הכא שהיא מסובבת לשנהי הצדדים וי"ל דכיון שלמעשה השחור כלפי חוץ יצא ידי חובה, ומשנ"ב איירי היכן שמצד אחד אינו כשר, ודו"ק.
העולה למעשה
הקשר עשוי כאות ד' כך שזה טוב.
יש שם רצועה הפוכה, ולמרות שהיא צבועה בשחור יש להופכה ולתקן את הקשר.
למרות זאת יצא ידי חובת התפילין, ולא צריך להתענות כיון שהרצועה צבועה בשחור.