שאלה
קערת פורצלן (אני מניח, רגילה כזו). שהיה בה מרק בשרי חם. נשפך לתוכו יוגורט קר. האם הקערה נטרפה?
תשובה
הכשר קערת פורצלן שהיה בה מרק בשרי חם, ונשפך לתוכה יוגורט קר, אחר שידיח הקערה היטב ימתין עשרים וארבע שעות מעת לעת, שיהא נותן טעם לפגם, ואחר כן יגעיל הכלי ג' פעמים, ודי בזה.
מקורות
בגמ' שבת (מ"ב.), ובגמ' חולין (ק"ד:), נתבאר דכלי שני אינו מבשל.
אמנם הריטב"א (שבת מ"ב.), כתב לחלק בזה בין דין בישול בשבת, דכלי שני אינו נחשב כמבשל כלל, לדין איסור והיתר דכלי שני נחשב כמבשל פורתא, וז"ל:
"ולענין בליעת איסורים וכן לענין הגעלה האריכו הרבה מן המפרשים ז"ל, אבל הדבר המוכרע שהאמת מורה עליו הוא כי ענינים חלוקים הם ואינם ענין להא דגבי שבת, דאילו לענין שבת בבישול תליא מילתא וקים להו לרבנן דכלי שני אפי' רותח אינו מבשל, אבל לענין איסורים אפי' כלי שני מבליע ומפליט, וראיה גמורה לדבר מבית השחיטה דאמרינן בפ"ק דחולין (ח' ב') דלמאן דאמר בית השחיטה רותח צריך קליפה והא ודאי לאו רותח שהיד סולדת בו הוא והחוש יוכיח, ולא עוד אלא דאפי' למאן דסבר בית השחיטה צונן אמרינן התם דאגב דוחקיה דסכינא בלע, ועוד ראיה ברורה מחם לתוך (חם) [צונן] דצלי (פסחים ע"ו א' עי"ש) דבלע כדי קליפה או נטילת מקום וההוא גרע מכלי שני, מעתה הרי לך שני עדים כשרים דלגבי בליעת איסורים אפי' כלי שני אסור ואפי' אין היד סולדת בהם, ואף על גב שאמרו לענין שבת כי אין יד סולדת בהם אינו מבשל כדאיתא לעיל". עכ"ל.
וכ"כ הרשב"א בתורת הבית (הקצר בית ד שער א), וז"ל:
"באיזה חם אמרו יש מי שאומר שאין מפליט ומבליע אלא חם הראוי לבשל ולפיכך חם של כלי ראשון שהוא מבשל הוא שיש בו כח להפליט ולהבליע אבל כלי שני שאינו מבשל אינו מפליט ואינו מבליע וכן עירויו של כלי ראשון אינו מפליט ואינו מבליע, שאין עירוי של כלי ראשון ככלי הראשון. ואין דברים אלו נכונים שחום בית השחיטה וחום חלב הכסלים מועט הוא מחום כלי שני ומפליטין ומבליעין, כמו שיתבאר. שאין הבליעה והפליטה תלוין בבישול, ולפיכך חוששין לכל חום שע"י האש ואפילו אין היד סולדת בו כמו שבארנו". ע"כ.
הטור (יו"ד סי' ק"ה), כתב להשיג על ראיית הרשב"א והריטב"א, והסיק, דחום כלי שני כשיד סולדת בו אוסר בכולו, וז"ל:
"ונראה לי שאין הנדון דומה לראיה שאין חום בית השחיטה וחום חלב הכסלים מפליט אלא כדי קליפה אבל להבליע בכל ההיתר לא חשוב חום אא"כ היד סולדת בו ואפשר שרוצה לומר דחום לתוך חום אינו אוסר ג"כ אלא כדי קליפה וכן ראיתי לקצת מהמחברים ואינו כן אלא אוסר כולו אם היד סולדת בו". ע"כ.
וראה בב"י (שם), שמתחילה כתב לבאר בדעת הטור, דמיירי בכלי ראשון שהוסר מהאש, ואינו מעלה רתיחות, דבכהאי גוונא מבשל בכולו, ולבסוף כתב דדעת הטור נראה שכלי שני כל שהיד סולדת בו מבליע ומפליט אך אינו מבשל בכולו, ומיהו דעת הב"י גופא נראה שכלי שני אפי' רותח ומבעבע אינו מבשל כלל, וז"ל:
"ואיכא למידק במאי מיירי אי בכלי ראשון מאי אוסר כמו מבושל דקאמר [הא] זה הוא בישול עצמו ואי בכלי שני אפילו יד סולדת בו אינו מבשל וכמ"ש התוספות בפרק כירה (שבת מ: ד"ה וש"מ) אהא דמסיק ש"מ כלי שני אינו מבשל וכן נראה מדברי רבינו עצמו בטור אורח חיים סימן שי"ח (פג.) ודוחק לחלק בין בישול לענין שבת לבישול האיסורין. ונ"ל שכתב כן משום דסתם בישול הוא בכלי ראשון בעודו על האור ואתא למימר דל"ש כלי ראשון בעודו על האור ל"ש אחר שנסתלק מן האור ל"ש כלי שני כל שהיד סולדת בו אוסר כמבושל ואם אין היד סולדת בו אינו אוסר כמבושל
אלא דא"כ יש לתמוה עליו שהרי כתבו התוספות בפרק כירה אהא דמסיק כלי שני אינו מבשל דכלי ראשון מתוך שעמד על האור דפנותיו חמין ומחזיק חומו זמן מרובה ולכך נתנו בו שיעור דכל זמן שהיד נכוית בו אסור אבל כלי שני אף על גב דיד סולדת בו מותר שאין דפנותיו חמין אלא הולך ומתקרר ע"כ נראה בהדיא דס"ל דכלי שני אף על פי שהיד סולדת בו אינו מבשל וכ"נ מדברי רבינו עצמו בטור אורח חיים סימן שי"ח לפיכך נ"ל דבכלי ראשון איירי ולא בכלי שני ומשום דסתם בישול לא משמע להו לאינשי אלא בעוד הכלי על האור אי נמי אחר שנסתלק מן האור ועודו מעלה רתיחות ממש כעין שהיה מעלה בעודו על האור אבל אחר שפסקו רתיחותיו אין לו בישול אתי לאשמועינן דליתא אלא אף על פי שפסקו רתיחותיו ואינו על האור כל זמן שהיד סולדת בו הוא מבשל וכמ"ש התוספות בפרק כירה דכלי ראשון מתוך שעמד על האור דפנותיו חמין ומחזיק חומו זמן מרובה ולפיכך כל זמן שהיד סולדת בו אסור אבל כלי שני שאין דפנותיו חמין והולך ומתקרר אף על גב דיד סולדת בו אינו מבשל ע"כ
(וס"ל) [ונ"ל] דאפילו מעלה רתיחות בכ"ש כעין שהיה בכ"ר אינו מבשל דכלל גדול הוא דכלי שני אינו מבשל בשום פנים דאל"כ לא הו"ל לתלמודא לסתום ולומר כלי שני אינו מבשל אבל קשה על זה שכתב רבינו לקמן בסמוך על דברי הרשב"א בכלי שני אוסר כולו אם היד סולדת בו לכך נראה דרבינו הכא מיירי בין בכלי ראשון בין בכלי שני דכל שהיד סולדת בו אסור שאע"פ שאינו מבשל, מבליע ומפליט". ע"כ.
ב
אולם בש"ע (שם סעי' ב'), חשש לכתחילה לדעת הרשב"א והטור , דכלי שני מבליע ומפליט כדי קליפה, וז"ל: "חום של כלי ראשון שהיד סולדת בו, מבשל ואוסר כולו. אבל חום של כלי שני אינו מבשל. ויש אומרים שגם כן אינו מפליט ואינו מבליע. וי"א דמכל מקום הוא מפליט ומבליע, ואוסר כדי קליפה. וראוי לחוש ליזהר בדבר לכתחלה (ועי"ל סי' ס"ח סעיף י"ג), אבל בדיעבד מותר בלא קליפה, ובהדחה בעלמא סגי". וכ"כ הרמ"א (סי' ס"ח סעי' י"א, עי' סי' צ"ב סעי' ז', דר"מ שם ס"ק ט', סי' צ"ד ס"ק א', סי' צ"ה ס"ק ה', תורת חטאת כלל ל"ג דין א') – "דקיימא לן כלי שני אינו מבשל, ואפילו היד סולדת בו ובדיעבד שרי, אבל לכתחלה אסור".
וראה בט"ז (ס"ק ד'), דנקט לעניין מעשה כדעת המהרש"ל, להחמיר בדבר איסור שנתבשל בכלי שני דנאסר כולו. וכתב דיש להקל בדיעבד כדברי הש"ע, שכלי שני אינו מבליע ומפליט כלל, אפי' ביד סולדת בו, רק במקום הפסד גדול ובדבר חשוב.
אך ראה בש"ך (ס"ק ה'), ובנקודות הכסף (ס"ק ב'), שהאריך להוכיח דלא כדעת מהרש"ל בזה, ושאין כלי שני מבשל כולו. אך לעניין דינא, נקט שיש להחמיר ולאסור בישול בכלי חרס במקום שאין הפסד כל כך, בשגם שהרמב"ן והרשב"א בתה"א דף צ"ב סוברים דאפילו בכלי נחושת מבליע, וגם יש פוסקים דאע"ג דכלי שני אינו מבשל, מ"מ מבליע ומפליט.
וביד יהודה (הקצר ס"ק כ"ג), כתב, דכן ראוי לחוש (בכלי שני), אף לאסור כולו שלא במקום הפסד.
וידוע שיטת החיי אדם (שבת כלל כ' סעי' ד'), להחמיר בכלי שני שרותח כל כך עד שהיד נכווית בו, דחשיב ככלי ראשון, וז"ל: "ואם הוא רותח כל כך עד שהיד נכוית בו, נראה לי דלכולי עלמא מבשל (עי' בחבורי שערי צדק פ"ב)". וכ"כ החכ"א (כלל נ"ט סעי' ו'), להוכיח כן מהרמב"ם, וז"ל: "ואם הוא חם כל כך שהיד נכוית אפילו בכלי שני מבשל (כן כתב הרמב"ם בהדיא בהלכות מעשרות ועיין בחיבורי שערי צדק פרק ב' סימן ט' בפרט שהרשב"א אוסר אפילו בדיעבד ביד סולדת בו וכן הסכים הפרי חדש)". וכן הכריע המנחת יצחק (ח"ה סי' קכ"ז אות ד', ח"ט סי' כ"ז). ועוד, ואכמ"ל.
ג
ניהדר לאנפין בכלי פורצלן שיש בו מרק בשרי חם, ונשפך יוגורט לתוכו, אם צריך הכשר.
ולעניין דינא נראה שיש להקל בזה שאין הכלי צריך הכשר כלל, מכמה צירופים, וכדלהלן:
ראשית, דין כלי שני לעניין בשר וחלב, כתב הבית מאיר (סעי' ב' ד"ה בפלוגתא), להקל בזה, וז"ל: "דכלי שני … נלענ"ד דלענין בשר בחלב יש לסמוך על המקילין כיון דלכ"ע אינו מבשל ואין כאן אלא איסור דרבנן דדרך בישול דוקא אסרה תורה ובדרבנן הולכין אחר המיקל אבל בשאר איסורין שהוא דאורייתא יש להחמיר". והובא דבריו גם בדרכי תשובה (ס"ק ס"ב).
עוד י"ל, דכלי חרס כיוון שאין לו תקנה חשיב כדיעבד, ושרי אף בלא הכשר כלל, וכ"כ המנחת יעקב (כלל ל"ג ס"ק ג'), וז"ל: "אכן צ"ע דבא"ח בה' פסח ס' תנ"א סעי' ה' פסק בש"ע … ובאמת על הב"י לא קשה מידי אף דבסי' ס"ח פסק דבדיעבד יש להתיר בכלי שני מ"מ לענין כלים כיון דאפשר בהגעלה כלכתחלה הוי … ולכן פסק הב"י בא"ח בסי' תנ"א גבי כלי חרס דאינו יוצא מידי דפיו לעולם ואסור אם נשתמש בתוכו ע"י עירוי חמץ ומשמע דאם נשתמש בתוכו בכלי שני אינו אוסר והטעם כיון דלית ליה תקנה בהעגלה א"כ אם אתה אוסר הוי כדיעבד וצ"ע קצת דלענין פסח ג"כ הו' כמו לכתחלה דאפשר להשתמש בו אחר פסח … ואולי יש לדחוק ולומר דגם הרב אינו מתיר אלא בדיעבד אם בשל בכלים אלו שנבלע בהם איסור ע"י כלי שני דאינו אוסר אבל לכתחלה גם הוא מודה דהכלים דאפשר להם בהגעלה שצריכין הגעלה בכלי שני כפי תשמישן … וראיתי קצת נוהגין להתיר לגמרי כלי חולבת שתחבו לכלי שני של בשר שלא בהגעלה רק ע"י שטיפת צונן ואין זה נכון והוא להדיא נגד פסק הש"ע". והביא דבריו הגרע"א (סעי' ב'), ונראה שהסכים עימו לדינא להקל בכלי חרס דחשיב דיעבד. והובאו שיטתם בדרכי תשובה (ס"ק ס'). ע"ש.
עתה ראה בשו"ת שואל ומשיב (מהדו"ק ח"ב סי' צ"א), דכתב להקל לעניין הכשר בכלי פורצלן שנאסרו בבליעת כלי שני, דאינם צריכים הכשר כלל, מכיוון שאין להם תקנה בהגעלה חשיב כדיעבד כמבואר לעיל, ותו דהוו ככלי זכוכית דשיע ולא בליע, ועל כן העלה שישהו אותם מעת לעת שיהא בהם דין נותן טעם לפגם ואחר כן יהא מותר להשתמש בהם בלא הגעלה כלל. אולם אחר שכתב להוכיח דין זה באריכות כתב עוד: "והנה בכלי הפארצילאהן שצדדתי למעלה הנה נזכרתי שבשו"ת הרדב"ז ח"ג ס' והובא בפר"ח או"ח סי' תנ"א מביא דפרצילאהן שלנו אינו פרצילאהן טוב ודינו ככלי חרס ע"ש". ע"כ.
ד
והנה הדרכי תשובה (סי' קכ"א ס"ק ע"ד), הביא דברי הפוסקים אי מהני הכשר לכלי חרס בהגעלה ג' פעמים כשיש צירופים שונים וז"ל:
"ועיין בשו"ת כתב סופר חיו"ד סי' נ"ה שנשאל בכלי חרס שקנהו בעליו ובשל בו חלב ובטעות בשלו בו פעם א' בשר עוף והאריך שם והעלה דכיון דהתירא בלע וגם אינו אלא איסור דרבנן סמוך לבי לא אירא לומר דהמקיל להתיר ע"י הגעלה ג' פעמים לא הפסיד ועיי"ש עוד בדבריו להלן סי' פ' שהאריך והרחיב הדיבור בזה בעובד' שנבלע דם בכלים בשעת בישול והביא מדברי הירושלמי דהיכא דבלע רק איסור דרבנן מהני לכ"ח הגעלה ג"פ והעלה כן לדינא דבאיסור דרבנן אפי' בהפסד מיעוט המקיל להכשיר כ"ח ע"י הגעלה ג"פ לא הפסיד ומכ"ש בנ"ד דאיכא תרי דרבנן שהכלי אינה ב"י ודם שבשלו דרבנן והיה הפ"מ כלים הרבה עיין שם
וכה ראיתי בשו"ת בית יצחק (מהגאון מלבוב) בהמפתחות שבסוף הס' שהרחיב קצת הדיבור בזה ופסק לדינא דהיכא דהתירא בלע מהני לכ"ח הגעלה ג"פ ומה"ט פסק דאם נפל חלב על קדירה בשר כלי חרס כנגד הרוטב ויש ס' דאנו אוסרים הקדירה מ"מ מהני להקדירה הגעלה ג"פ די"ל דזה מקרי התירא בלע וכן אם נפלה הטפה שלא כנגד הרוטב ויש ס' יש לסמוך על שיטת בעל העיטור דאין איסור בלוע אוסר היתר בלוע וכו' וא"כ גם בכה"ג מקרי התירא בלע וכו' ומהני בהפ"מ הגעלה ג"פ עיין שם באורך
אולם יעוין בס' יד יהודה בסי' צ"ט בפיה"ק ס"ק כ"ח שכ' שם דאין מקום להתיר כלי חרס ע"י הגעלה ג"פ זולת בחלת חו"ל ובשולי עכו"ם לבד אבל לא בכל שאר איסור אף על פי שנאסרה באיסור דרבנן שאין לו עיקר מן התורה עיין שם איברא כי בשו"ת חתם סופר חיו"ד סי' צ"ה כתב לצרף דבר זה לסניף להקל כמה פעמים בכלי חרס ע"י הגעלה ג"פ בעת הצורך עיין שם והסכים עמו תלמידו הגאון המהר"ם שיק חיו"ד סי' קי"ג בכלי של פארצליי"ן מובחר שנשפך עליהם חלב רותח בעירוי שנפסק הקילוח להתירן בצירוף כמה סניפין ע"י הגעלה ג"פ לשפוך עליהם מים רותחין על כל הצדדים עיין שם
ועי' בשו"ת בית שלמה חלק א' מיו"ד סי' קפ"ו שמצדד להתיר כ"ח שבשל בהם גבינות של עכו"ם ע"י הגעלה ג"פ כיון דגבינו' של עכו"ם הוא ככל האיסורים דרבנן שאין להם עיקר מן התורה וכמש"ל בסי' קי"ג לענין כלים של בישולי עכו"ם ושוב כתב דלמעשה לבו מהסס בדבר לפי שהמחבר לא כתב דין זה דהגעלה ג"פ לכ"ח באיסור דרבנן שאין לו עיקר מה"ת אלא גבי בישולי עכו"ם וא"כ י"ל דדוקא בבישולי עכו"ם פסק כן משום שדעת הרא"ה דבישולי עכו"ם אין אוסר הכלים דלא גזרו על פליטת הכלים משום חתנות וכו' משא"כ בגבינות עכו"ם שצריך מדינא הגעלה אולי ס"ל דלא מהני לכ"ח הגעלה וסיים דמ"מ במקום הפ"מ והכלים הם אינם ב"י יש לסמוך להתירן ע"י הגעלה ג"פ עיין שם באורך
ועי' בשו"ת עדות ביהוסף (מהגאון מסלאנים) ז"ל סי' מ"ג שנשאל ג"כ בענין זה ומצדד ג"כ להקל דמהני הגעלה ג"פ לכ"ח באיסור שאין לו עיקר מה"ת היכא דהכלים הם אינם ב"י ובכ"ח שנאסרו ע"י כבוש יש לעיין אם אפשר להקל וכו' עיין שם ועי' בס' שדי חמד אות ה' במערכת הגעלת כלים סי' י"ט מה שהאריך בזה והביא מכמה מקומות ובמ"ש בזה לדינא אמנם יעוין בשו"ת שער אשר חלק א' חיו"ד סי' ב' שרצה השואל להקל ולהתיר כלי חרס שבישל בהם בשר משחיטת שו"ב שאבד חזקת כשרותו ע"י הגעלה ג"פ ע"י צירוף כמה סנופים והשיב דעתה בעוה"ר שהם רבים עמי הארץ שאם נתיר בזה הכלי חרס ע"י הגעלה ג"פ יש לחוש שבכל פעם שיאורע איסור בכלים כלי חרס יאמרו שדי להם בהגעלה ג"פ ולא ידעו שהרב לא אמר זאת אלא בהכלים של עובדא כזו שאין האיסור ברור ע"כ נכון יותר להתיר הכלים בהפ"מ בלא הגעלה עיין שם באריכות". ע"כ.
וראה לגאון עוזנו הבן איש חי (ש"ש קרח סעי' ט'), דלא חשש לעמי הארץ, וסמך על היתר ההגעלה ג' פעמים לכלי חרס עכ"פ בהפסד מרובה, וז"ל:
"ואם הקדירה של הבשר שבשל בה חלב או הכיסוי הזה של חלב שכיסה בו הקדירה הם כלי חרס, אין להם תקנה בהגעלה אלא ימכרם לגוי או יעשם עביט של מי רגלים, אבל אסור להשהותם בביתו כמו שהם גזירה שמא ישכח וישתמש בהם. מיהו אם הבשר הוא בשר עוף דאיסורו מדרבנן ואיכא הפסד מרובה אם ימכרנו לגוי, כגון שהוא כלי חשוב שקורין פרפור"י יש להקל בהפסד מרובה, ועיין חק"ל יו"ד ח"א סי' ע"ח ושאר אחרונים, מיהו צריך להורות שיגעילם שלשה פעמים כדין כלי חרס באיסור בשולי גוים, וכן אם הניח תבשיל בשר אפילו של בהמה בכלי שני של חלב שהוא כלי פרפור"י, ויש הפסד מרובה אם ימכרנו לגוי מותר להגעילו ג"פ ודיו, והיינו דוקא אם התבשיל חם שהיס"ב, אבל אם אינו חם כ"כ אין צריך הגעלה". ע"כ.
ה
אחר זאת חזיתי בשו"ת חדות יעקב (עדס יו"ד סי' ט'), שהעלה להקל בנידון שלפנינו, כשיעשה להם הגעלה שלוש פעמים, אפי' בהפסד מועט, וז"ל:
"נשאלתי לענין הכשר כלים בכלים הנקראים פורצלן (ובערבי ציני) אשר עיקר תשמישם הוא בכלי שני או בעירוי מכלי ראשון לתוכם ונשתמשו בהם באיסור כגון נותן טעם או בשר בחלב וכיוצא משאר איסורים אם יש להם היתר ע"י הגעלה או לאו, ואת"ל שאין מועיל להם הגעלה אפשר דבכלי שני יהיו מותרים גם בלא הגעלה, והנה השאלה הזאת יש בה משום תקנת השבים וראוי לדון בה בכובד ראש כי אם נבוא להחמיר ולחוש לדיעות המחמירים נפיק מינה חורבה וע"כ עלינו לתור ולחפש לפום דינא דוקא וכשעת הדחק ודיעבד דמי.
הנה אעיקרא דמילתא אם הכלים הללו דינם ככלי חרס או ככלי זכוכית הנה הרב שכנה"ג או"ח סימן תנ"א הגהות ב"י אות ל' כתב וז"ל מנהג העולם להשתמש בכלי פרפוריש (פירוש היינו כלי פורצולינ"י) כשהם שלימים אפילו נשתמש בהם כל השנה חמץ מפני שמחזיקין אותם ככלי זכוכית כל שהוא שלם ואין בו סדק וכן משתמשין בהם בבשר וחלב וכן אם נשתמשו בהם בדבר איסור משתמשין בו בדבר היתר אבל כשהן שבורין או יש בהם סדק לא וכו' מכל מקום מנהג שלא להשתמש בפרפוריש ישנים בפסח אעפ"י שהן שלמים אם לא בחדשין ממש וכו' וכתבתי בתשובה חא"ח סימן צ"ט שהמנהג הזה בא אלי מפני שראיתי בימי נערותי בהיותי בקושטא תשובה אחת להרדב"ז (ח"ג סימן ת"א) שאסר הפרפוריש הישנים להשתמש בהם בפסח מפני הנסיון שלקח פרפוריש אחד ושקלו ואח"כ השליכו לקדרה של מרק והוציאו וחזר ושקלו ומצאו שהיה שוקל יותר ממה שהיה שוקל קודם, ומאז חדלתי את עצמי שלא להשתמש בפרפוריש ישנים בפסח וכו' וכ"ז לעצמי אבל לאחרים איני מורה להם איסור שפשט המנהג להקל ואפילו יבא אליהו ויאסור אותם אין שומעין ומוטב שיהיו שוגגין עכ"ל בקיצור.
ועיי"ש עוד בשכנה"ג יור"ד סימן קכ"א בהגהות הטור אות כ"ו שכתב דכלי הפרפורי שנתבשל בהם גבינה או דבר אסור מותרין בלי הגעלה והובאו דבריו בשד"ח מערכת ה"א אות ל' וכתב שם השד"ח וז"ל הראה יראה שתים זו שמענו בברכ"י וז"ל כלי פארפור"י א"צ טבילה וכן מנהג העולם כנה"ג אות יו"ד וכ"ש שעתה בזמנינו נתפשט המנהג להחזיקן ככלי חרס ממש בין לענין לפסח ובין לענין שאר איסורים ולא כמ"ש בשכה"ג או"ח סימן תנ"א וכו', ובמחזיק ברכה שם אות יו"ד כתב וז"ל הרב שכנה"ג כתב על כלי הפרפורי שראה תשובת הרדב"ז שאסרן וכו' וכ"ז בפרפורי אמיתי וכ"ש דהיום מזייפים וכו' וכבר נתפשט המנהג לשווינהו כמאני דפחרא נחשבו לנבלי חרס עכ"ל, ובהמשך דבריו הביא דברי הכנה"ג ביו"ד סימן קכ"א מנהג העולם להשתמש בפרפורי וכו' ואעפ"י שכתבתי וכו' שאני משתמש בחדשים מפני שהרדב"ז וכו' לא נהגתי בחומרא זו אלא בפסח בלבד ולא בשאר איסורין ואעפ"י שאין טעם לחלק מתוך שהמנהג פשוט להשתמש בהם בפסח לא הנהגתי בחומרא זו אלא בפסח, ומרן חיד"א לא ס"ל לחלק בהכי וכו' וכלומר דגם בשאר איסורין יש להחמיר, והרב קהל יהודה דף ג"ן ע"ג העתיק תו"ד הרב כנה"ג לחלק בין פסח לשאר איסורין והנכון להחמיר כהחיד"א להחמיר אף בשאר איסורין עכ"ל השדי חמד, הנה נראה דאע"ג דראוי להחמיר כדברי הגאון החיד"א מ"מ לסניף מיהא נוכל לצרף סברת הכנה"ג ומנהג העולם שבזמנו לדונם ככלי זכוכית דשיעי ולא בלעי לדידן דקי"ל הכי בכלי זכוכית כידוע, ובכן יוצא לנו סניף א' להתיר והוא דאפשר שיש לדונם ככלי זכוכית כנז"ל וזה צד א'.
צד ב' הנה יש סוברים דעירוי חשיב ככלי שני ובכלי שני אינו אוסר אלא כדי קליפה ויש סוברים דאפילו כדי קליפה אינו אוסר ודעת מרן כנראה שמחמיר בעירוי, אמנם בכלי שני כתב הערך השולחן דדעתו להתיר בכלי חרס דכיון דאין לו תקנה חשוב כדיעבד ומותר, ולפי"ז באלו הכלים דנידון דידן הנה באותם שהם כלי שני נראה דיש להתיר אותם לפי דעת מרן ובצירוף דעת הכנה"ג הנז"ל ולדעתי עכ"פ יעשו להם הגעלה ג' פעמים כי יש סוברים דבאיסור דרבנן מועיל הגעלה לכלי חרס ובפרט אם אינו בן יומו והנה כלי שני למאן דס"ל דאוסר כדי קליפה הוא מדרבנן ולכן בצירוף כ"ז יש להתיר.
ואותם שנשתמש בהם בעירוי מכלי ראשון קשה קצת להתיר ובדוחק אפשר להתיר ע"י הגעלה ג' פעמים כאמור כאשר הם אינם בני יומן כי יש לצרף דעת הכנה"ג ודעת הסוברים דהגעלה מהני לכלי חרס שאינו בלוע אלא דרבנן כנז' וכיון שאינו בן יומו הרי דרבנן והגם שרבו החולקין ע"ז יש לצרף סברא זו עם ההיא דכנה"ג כנז"ל, והסברא דמהני הגעלה היא סברת בעל העיטור ביו"ד סימן קכ"א שכתב אי לא מסתפינא אמינא דאפילו כלי חרס בקדרה שאינה בת יומא כיון דאיסורה מדרבנן מגעילה ג' פעמים ודיו וכ"כ הרשב"א וסיים דבריו ואפשר דלא התירו אלא באיסור דרבנן שאין לו עיקר מן התורה וכו'.". עכ"ל.
עפ"ז נראה דבנדון דילן יש להקל שישהו הכלי מעת לעת שיהא בו דין נטל"פ, ואחר כן יגעילוהו ג' פעמים, ודי בזה.
העולה מן האמור
הכשר קערת פורצלן שהיה בה מרק בשרי חם, ונשפך לתוכה יוגורט קר, אחר שידיח הקערה היטב ימתין עשרים וארבע שעות מעת לעת, שיהא נותן טעם לפגם, ואחר כן יגעיל הכלי ג' פעמים, ודי בזה.