שאלה
מצוות מעקה
בקיצור שולחן ערוך של הרב שלמה גנצפריד עם הערות של הרב מרדכי אליהו זצ"ל, יש הערה של הרב – שאדם ישתדל לבנות את סיום המעקה בידיו ואז יברך.
כל הברכות אנחנו מברכים עובר לעשייתן, למה כאן הברכה היא בסיום המעקה ולא בתחילת בניית המעקה?
אמנם עד שהמעקה לא בנוי, לא קיים את המצווה, אבל כל בניית המעקה היא מצווה ולכאורה אינו עובר דעובר.
בנוסף,
מה דעת הרב האם מברך על מעקה במרפסת?
אם מברכים במרפסת, האם מברכים כשהמרפסת אינה ד' על ד' אבל כשמרבעים יש ד' על ד'?
תשובה
א – מברכים על מצוות מעקה, כשעושה בעצמו "לעשות מעקה", וכשעל ידי אחר "על מצות מעקה".
ב – במקום שאפשר, מברכים את הברכה קודם המכוש האחרון שמחזק את המעקה ומקבעו. ובמקום שא"א, כגון שהמעקה מותקן כיחידה אחת מברך לפני ההתקנה.
ג – מרפסת שיש בה שיעור ד' על ד' אמות, חייבת במעקה ובברכה, כל שיוצאת מבית דירה כמצוי היום ששימושם תדיר ומרובה. כמו כן מרפסת שאין בה ד' על ד' אלא כדי לרבע בשטחו ד' על ד', חייבת במעקה ובברכה.
ד – מרפסת שאין בה ד' על ד' כלל חייבת במעקה אך ללא ברכה.
מקורות
ברכה על מצוות מעקה:
הרמב"ם בהלכות ברכות (פרק י"א הל' ח'), כתב דהעושה מעקה לעצמו מברך בשעת העשייה "לעשות מעקה", וכשעושה לאחרים מברך "על עשיית מעקה".
מאידך דעת הרוקח (סי' שס"ו), שאין לברך כלל על מצוות מעקה. אולם הראב"ד בשו"ת תמים דעים (סי' קע"ט), אחר שהביא דעת בעל העיטור שאין לברך על עשיית מעקה, הסיק הוא דיש לברך על עשייתה.
ברם המעיין בספר העיטור (הלכות ציצית דף ע"ו), יחזה דדעתו לברך על מצות מעקה, וז"ל: "כל מצוה שעשייתה גמר מצוה שאין אחריה מצוה הצריכה לה, כגון מילה שאין אחריה שום דבר הצריך, וכגון תרומה, ומעקה, ומזוזה, ותרומה לכהן, אף על גב דכשרה בא"י בישראל צריך לברך כל מצוה שעשייתה לאו גמר מצוה בישראל אין צריך לברך". ואחר זה כתב עוד: "ובהלכות פסוקות מי שעושה מעקה מברך לעשות מעקה אעפ"י שכתוב בו אזהרה וצריכין אנו מפתח. ותשובה זה הכלל כל מצוה שאינה בינו לבין עצמו ותלויה באחרים כגון צדקה והשבת אבדה והעבוט ובקור חולים. ודומה להם א"צ לברך אף על גב דבעשייתה גמר מצוה וכל מצוה שהיא בינו לבין עצמו כגון סוכה ולולב שופר וציצת וכל הדומה להן צריך לברך והלכתא צריך לברך במעקה". ע"כ.
וכן פסק רע"א (חו"מ סי' תכ"ז ס"ק א'), כדעת הרמב"ם שיש לברך על עשייתה. וכן נראה דעת החת"ס בשו"ת (ח"א או"ח סי' נ"ב). וכ"כ במעשה רב להגר"א (סי' ק').
וראה בשדי חמד (אסיפת דינים מערכת ברכות סי' א' אות ט"ו), אחר שהזכיר להקת פוסקים ראשונים ואחרונים דס"ל שצריך לברך, החזיק אחריהם למעשה. ודחה הוכחת כמה מהאחרונים דאין לברך, מהא דהשמיטו הטוש"ע ברכה זו, דאחר שרוב ככל הפוסקים ס"ל דצריך לברך, ובראשם הרמב"ם, הכי נקטינן. עיי"ש.
וכן נוהגים האידנא, כמבואר בשו"ת שבט הלוי (ח"ד סי' רכ"ח). וכן משמע מספר תשובות והנהגות (כרך ב סי' תשכ"ה). וכ"כ מרן הרב אליהו בקיצור ש"ע (סי' ק"צ בהערה), דמברך על עשייתה. וכן העלה בשו"ת דברי בניהו (חלק כ"ד סי' פ"ח אות ו').
ב
זמן ברכתה:
הנה בעל העיטור הנזכר כתב דמברך בתחילת ההתקנה של המעקה, וליכא חששא של הפסק בדיבור כל שלא סיים את ההתקנה, וז"ל:
"ומה ששאלת במעקה אם מברך בתחלתו או בסופו דומיא דביעור חמץ הוא שיברך בתחלה מפסיק ואין משתקין אותו. ול"ד לסח בין תפלה לתפלה דאמרינן עבירה היא דהתם הפסק ברכה היא דברכה ש"י להניח תפלין היא. ועולה לברכה של ראש. דהא היכא דשח חוזר ומברך להניח אבל היכא דליכא הפסק ברכה ומתחיל במצוה פוסק אפילו באמצע". ע"כ.
ובשו"ת שדה הארץ (ח"ג חו"מ ס"ס כ'), העלה, שאם שכח ולא בירך על המעקה בשעת עשייתו, אם נשאר עדיין קצת לחזקו יברך קודם מכוש האחרון, דאכתי חשיב עובר לעשייתן, אבל אם סיים לגמרי עשיית המעקה לא יברך יותר.
אולם בשו"ת חת"ס הנזכר כתב, דלכתחילה יברך קודם מכוש האחרון ולא קודם, וז"ל:
"ובמעקה באמת אינו מברך אלא במכוש אחרון בשעה שסותם הפרצה האחרונה שלא יפול הנופל ממנו דקודם לזה איננו מעקה וזה פשוט בעיני". ע"כ.
וכוונתו נראה פשוט דכל שעשאה אך לא בשלימות, שאינו חזק דיו, או שיכול ילד ליפול הימנו וכיו"ב, אכתי אינו בגדר מעקה כלל, ולכן מחכה לעניין ברכתו עד לפני המכוש האחרון, שהוא היוצר שם מעקה עליו, שע"י כך מחזקו ועושהו ראוי למנוע נזק ונפילה, ושמו בגמר מלאכתו, ולכך מברך קודם המכוש האחרון שהוא בגדר עובר לעשייתן, ולא קודם לכן.
וכן בשדי חמד הנזכר, אע"פ שהסביר פנים לדעות שיברך קודם תחילת העשייה, צידד דמ"מ לכתחילה יש לו לברך קודם המכוש האחרון, ע"פ המבואר בספר מחנה אפרים, הביאו הפתחי תשובה (חו"מ סי' תכ"ז ס"ק א'), וז"ל:
"ועיין בספר מחנה אפרים הלכות שלוחין סי' י"א במי שרוצה לעשות מעקה ע"י אומן גוי אי יברך עליו, ומצדד שם דשפיר יכול לברך כיון דיד פועל כיד בעה"ב [עיין מה שכתבתי לעיל סימן קצ"ב סעיף א' סק"ב], ומשמעות דבריו שם דיש חילוק אם עשהו ע"י אומן דקבלנות, אפילו ע"י אומן ישראל לא יברך הבעה"ב, ולדעת הכנסת הגדולה [או"ח סימן תקפ"ה בהגהות ב"י ד"ה באותה שיטה] בשם רבותיו, יברך האומן המתקן אותו, אבל אם עשהו ע"י אומן פועל יום, אפילו האומן נכרי שפיר מצי הבעל הבית לברך עליו, דחשיב כאילו הוא עצמו עשהו, עש"ה". ע"כ.
וכתב עוד, דחששא איתא במברך קודם לעשיית המעקה, שמא יחזור בו הפועל מלעשותה אחר שבירך, ונמצאת ברכתו לבטלה, לכך יש לו לברך קודם המכוש האחרון כדברי החת"ס, ושפיר הוי עובר לעשייתן. עיי"ש.
עפ"ז ברור מיללו דברי מרן הרב אליהו בקצוש"ע (סי' ק"צ בהערה), וז"ל:
"וטוב שבעל הבית יבקש מהבנאי או מעושה המעקה שישאיר לו את הקטע האחרון שהוא יברך ויעשה" (עיין ש"ע חו"מ תכ"ז ופת"ש ס"ק א'). ע"כ.
ג
מעקה במרפסת:
בספרי (כי תצא פיסקא רכ"ט), איתא:
"כי תבנה בית חדש, אין לי אלא בונה לקח ירש ונתן לו במתנה מנין תלמוד לומר בית מכל מקום. לא תשים דמים בביתך, אין לי אלא בית מנין לבונה בית התבן בית הבקר בית העצים בית האוצרות תלמוד לומר ולא תשים דמים בביתך, יכול אף הבונה בית שער אכסדרה ומרפסת תלמוד לומר בית, מה בית מיוחד שהוא בית דירה יצאו אלו שאינם בית דירה. וכו' בית מיכן אמרו בית שאין בו ארבע על ארבע פטור מן המעקה ומן המזוזה וכו'." וכן איתא בגמ' (סוכה ג.:), "בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות, פטור מן המזוזה ומן המעקה וכו' מאי טעמא דבית כתיב בהו בכולהו".
ופסק הרמב"ם בהלכות רוצח ושמירת הנפש (פרק יא הל' א'), וז"ל:
"מצות עשה לעשות אדם מעקה לגגו שנ' ועשית מעקה לגגך, והוא שיהיה בית דירה אבל בית האוצרות ובית הבקר וכיוצא בהן אינו זקוק לו, וכל בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות פטור מן המעקה". וכ"כ הש"ע (חו"מ סי' תכ"ז סעי' א' – ב').
הנה מבואר לכאורה דמרפסת פטורה מן המעקה.
אולם נראה מסברא דיש לחלק בדבר, דהספרי והש"ע מיירי במרפסת שאינה עשויה לבית דירה כלל, וכיוון שאין בה תשמישי דיור פטורה ממצוות מעקה, ומדוקדק כן מלשון הספרי דמרפסת פטור שאינו בית דירה. אך מרפסות היוצאות משטח הדירה וצמודות להם, ומשמשות את הדיירים שם, נראה דשפיר חשיבא עשויה לבית דיור, וחייב לעשות שם מעקה. וכן בדין, שהרי אמרה תורה "ולא תשים דמים בביתך כי יפול הנופל ממנו", והנמנע מלהתקין מעקה במרפסת של ביתו, בוודאי שעלול לגרום לנזק ולשפיכות דמים חלילה. על כן מרפסת היוצאת מבית דירה ויש חשש של נפילה מגובה וכו' צריך להתקין שם מעקה ובברכה.
אחר כותבי זאת הביטה עיני בשו"ת רב פעלים (ח"ב יו"ד סי' ל"ו), דהעלה כן בתוספת ביאור והרחבה, לחייב עשיית מעקה במרפסת המיועדת לתשמיש בברכה, וז"ל:
"ובענין הספק השני של המעקה, הנה מה שדימה השואל נידון דידיה למ"ש מרן ז"ל /חו"מ/ בסי' קכ"ז /תכ"ז/ סעיף א' לפטור, הנה נראה שהוא טעות גמור לפטור האכסדרה העליונה הנז' בשאלה, אשר כמה חדרים פתוחים לה ויושבים בה, וגם הולכים ובאים בה כל היום כולו כמה בני אדם, יען כי באמת אכסדרה זו אין אנחנו מחייבים אותה בשביל שהיא גג דירה התחתונה בלבד, אלא היא חייבת ג"כ במעקה מצד עצמה, שהם מהלכים ובאים בה כל היום, וגם יושבים בה לפעמים, והיא גבוהה ג' וד' אמות, וזה נכלל במ"ש בש"ע סעיף ז' אחד גג ואחד כל דבר שיש בו סכנה, וראוי שיכשל בו אדם, כגון שהיתה לו באר או בור בחצרו, בין שיש בו מים, בין שאין בו מים, חייב לעשות לה כסוי כדי שלא יפול אדם שם וימות, וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות, מצות עשה להסירו ולהשמר ממנו ע"ש, על כן זו האכסדרה חשיב החצר לגבה כמו בור עמוק, שצריך לעשות מעקה שלא יפול מן האכסדרה לחצר.
ומעשים בכל יום בחצרות של פה עירנו יע"א, שיש בהם אכסדרות עליונות שאינם ראויים לישן, כי אם להלוך עבידי, כי קצרים הם ואינם רחבים, וקורין אותם בערבי ממש'א, הנה ג"כ המנהג פשוט לעשות להם מעקה בברכה, וכ"ש אכסדרה דנידון השאלה אשר ראויה היא לישיבה לישב בה ולישן בה, ולעשות כמה צרכים, דחייב לעשות לה מעקה כדינו בברכה:
ומה שכתב מרן ז"ל בסעיף א', אבל בית האוצר ובית הבקר וכיוצא בהן אינו זקוק לו, וכן מ"ש בסעיף ג' גבי בתי כנסיות ובתי מדרשות דפטורין, כל זה איירי על הגגות שלהם, וכן פשט הלשון יורה דבגגות איירי, דהכונה הוא כיון דבתים אלו אינם בתי דירה, לכן גגותיהם פטורים, והטעם הוא מפני שהגגות עצמן ברוב המקומות מחמת שאוירם קר אין דרים ואין ישנים עליו, אך משתמשין בו תשמיש באקראי לשטוח בגדים ולטייל עליו קצת לרוח היום, וא"כ בשלמא אם הבית שתחתיו הוא בית דירה, הגם שתשמיש הגג הוא אקראי, הנה זה התשמיש דאקראי הוא מצוי ושכיח בזה הגג אשר תחתיו הוא מקום דירה, יען כי במקום שדר האדם מסתמא יצטרך לתשמישים אלו דאקראי, כגון שטיחת בגדים או טיול מעט, וכיון דזה התשמיש דאקראי הוא חשיב מצוי ושכיח באותו הגג, לכך צריך לעשות שמירה שלא יפול האדם מאותו הגג למטה בעת שהוא משתמש תשמישים אלו, אך אם המקום שתחת הגג אינו מקום דירה, כמו בית האוצר ובית התבן וכיוצא, אז תשמישים אלו דאקראי שהם שטיחת בגדים וכיוצא אינם מצויים על אותו הגג של בית האוצר ובית התבן, יען כי בתוך בית האוצר ובית התבן אין האדם נכנס שם אלא באקראי להכניס ולהוציא, ועל הגג של אלו הוא אקראי דאקראי, ולא חיישינן ליה למעבד שם שמירה. וסברה זו דאמינא מצאתיה מפורשת להרב מהר"א חזן ז"ל, בנו של הגאון חק"ל ז"ל בספר חק"ל ח"מ ח"ב דף קס"ד ע"ב בד"ה ולדידי וכו' שכתב וז"ל, והחילוק הוא ברור בין בית דירה לבית האוצרות, כי בית דירה עכ"פ תשמיש בבית הוי קבוע, וכה"ג אסרה תורה אף תשמיש דאקראי שעל גבי הגג, משא"כ בית האוצרות וכיוצא, דעיקר תשמישו בהם ג"כ אינו אלא באקראי לעת הצורך, וא"כ תשמיש הגג שלו הוי אקראי דאקראי, ומש"ה לא חייבתו תורה עכ"ל, ע"ש.
וחזי הוית להרב הכנה"ג בח"מ הגהב"י אות י"א שכתב, פה תיר"א יע"א נהגו שלא לעשות מעקה על הגגים, אף על פי שהם משתמשים בהם לשטיחה וכבוס וטיול ולישן עליהם בלילות בימות החמה, ולפי הנראה אין להם על מה שיסמוכו, ואפשר סמכו עמ"ש הרמב"ם ז"ל, מ"ע לעשות האדם מעקה לגגו שנאמר ועשית מעקה לגגך, והוא שיהיה בית דירה, ולפי שהבינו דברים כפשוטו דדוקא במקום דירה חייב במעקה, לכן נהגו שלא לעשות מעקה לגגין אלו, וכן נראה מתשובת מהר"ם מטראני ז"ל סי' הנז', והא ליתא, דאם הגג מפני שאינו ראוי לדירה פטור מלעשות מעקה, איך אמר הכתוב ועשית מעקה לגגיך, אבל כונת הרמב"ם דאינו חייב במעקה כי אם היכא שלמטה הוא בית דירה, אבל בגג אשר למטה אינו בית דירה, כגון בית האוצרות ובית הבקר פטור מן המעקה וכו' ע"ש, הרי מפורש דכונת הרמב"ם ומרן שכתבו בית האוצר ובית התבן וכן כיוצא בהן אינו זקוק לו, היינו קאי על הגג שלהם, ולא איירי על בית האוצר עצמו.
גם ראיתי למהר"א פלאגי נר"ו בחק"ל הנז"ל דף קס"ג ע"א, שכתב בשם הרה"ג מהרר"ף /מהרח"ף/ ז"ל, תמיהא בעיני כי רוב גגי הבתים שקורין ש'ת'וך אין להם מעקה, וראיתי למהר"ן שהליץ עליהם שסומכין על הרמב"ם דכל שאינו בית דירה פטור, ואיני רואה בזה מקום פטור, שהרי לא הצריך הרמב"ם אלא שהבית תהיה בית דירה, וכיון שהבית היא בית דירה הרי הגג חייב, אם הוא ראוי לשמוש, ועינינו הרואות דראויים לשמש, וכל שעה סלקי להתם, אם לשטוח בגדים המכובסות, אם לטייל לרוח היום בקיץ, ולכמה תשמישים אחרים וכו' עכ"ל, ודבריו אלו הם כדברי הכנה"ג שהבאתי לעיל.
והנה בספרי פטר בית שער ואכסדרה ומרפסת, וגם זה קאי על הגג שלהם, והרמב"ם לא זכר בית שער ואכסדרה ומרפסת, וכן בש"ע נמי לא נזכרו, וכבר הרב אהלי יאודה על הספרי תמה על זה ע"ש, ונ"ל /דס"ל/ דס"ד דבית שער ואכסדרה ומרפסת אף על גב דלאו בתי דירה נינהו, מ"מ מהלכים בהם הרבה בני אדם, ושכיח נכנסים ויוצאים בהם, גם עומדים ויושבים בהם לפי שעה, ואף על גב דלענין מזוזה פטורין משום דמזוזה תלוי בדירה דוקא, ואלו לאו בתי דירה נינהו, אבל אלו אף על גב דלאו בתי דירה הם, כיון דנמצאים בהם הרבה הן להלוך מהם לבתי דירה, הן לעמוד ולישב בהם שעה מועטת, עכ"פ נמצאים בהם בני אדם השוכנים בבתי דירה, אשר סמוכים להם, ודרכם לצאת ולבא באלו, וכיון דנמצאים בני אדם בהולכה והובאה בלבד, צריך לעשות שמירה כמו בית דירה, ולכן השמיט הרמב"ם והש"ע הא דבית שער ואכסדרה ומרפסת, כן נ"ל דרך אפשר". עכ"ל.
ד
מרפסת שאין בה ד' על ד' אך יש בה כדי לרבע:
מהספרי והגמ' דאייתינן לעיל, שמעינן דדין מזוזה ודין מעקה חדא נינהו, לעניין שפטורים במקום שאין בו ד' על ד'. וכן פסקו הרמב"ם (שם), והש"ע (סעי' ב'). וביאר הסמ"ע (ס"ק ג'), הטעם, מפני שאז אינו בית תשמיש ואינו ראוי לדירה.
אולם בחדר שאינו מרובע, אלא בנוי בצורה מלבנית או בעיגול וכיו"ב, אך יש בו כדי לרבע ד' על ד', באנו למחלוקת הרמב"ם והרא"ש אי חייב במזוזה. ראה בטור (יו"ד סי' רפ"ו), דכתב, וז"ל: "בית שאינו מקורה, או שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות פטורה, וכתב הרמב"ם יש בו לרבע ארבע על ארבע אף על פי שהוא עגול או בעל ה' זויות חייב, וא"צ לומר שאם ארכו יותר על רחבו שהוא חייב, כיון שיש לו לרבע ד' על ד', וא"א הרא"ש ז"ל כתב שאינו חייב אא"כ הוא מרובע ד' על ד".
וראה בב"י (שם), דהביא מקור דבריהם, והכריע כדעת הרמב"ם, וז"ל: "וכתב הרא"ש בהלכות מזוזה (סי' טז) אף על פי שבכל הספרים אין כתוב אלא בית שאין בו ארבע אמות רב אלפס (הלכות מזוזה ו:) גריס שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות דמסתבר דלא חזי לדירה בענין אחר ודלא כמו שכתב הרמב"ם ז"ל (שם ה"ב) שאם היה ארכו יתר על רחבו הואיל ויש בו ארבע אמות על ארבע אמות חייב במזוזה דארבע אמות על ארבע אמות בעינן לכל הנהו דקא חשיב בברייתא פרק קמא דסוכה עכ"ל. וזה לשון הרמב"ם אם יש בו כדי לרבע ארבע אמות על ארבע אמות בשוה אף על פי שהוא עגול או בעל חמש זויות ואין צריך לומר שאם היה ארכו יתר על רחבו הואיל ויש בו לרבע ארבע אמות על ארבע אמות חייב במזוזה ולענין הלכה נקיטינן כהרמב"ם דהא לא פליג עליה אלא הרא"ש ולישנא דארבע אמות על ארבע אמות שלמד ממנו הרא"ש אינו מוכרח דכל שיש בו לרבע ארבע אמות על ארבע אמות בכלל ארבע אמות על ארבע אמות הוא וכל שיש בו לרבע כן ראוי לדירה הוא".
וכן פסק בש"ע (שם סעי' י"ג), וז"ל: "בית שאין בה ד' אמות על ד' אמות, פטור. ואם יש בו כדי לרבע ד' אמות על ד' אמות בשוה, אף על פי שארכו יתר על רחבו או שהוא עגול או בעל ה' זויות, חייב".
אולם הש"ך (שם ס"ק כ"ג), כתב דיקבע מזוזה בלא ברכה מטעם סב"ל, וז"ל: "ודעת הרא"ש שאינו חייב במזוזה אא"כ הוא מרובע ד' על ד' אמות ולפי שכתב בב"י דנקטינן כהרמב"ם דהא לא פליג עליה אלא הרא"ש לא הביא כאן אלא דברי הרמב"ם אבל באמת גם דעת רבינו ירוחם בסוף ספר אדם כהרא"ש וכתב שכן תפסו עיקר ע"כ נראה דיש לקבעה בלא ברכה או שיברך מתחלה גם על אחרת ויהא דעתו גם על זו", וכדבריו העלה ג"כ ערוך השולחן (שם סעיף כ"א) עיי"ש. אולם הט"ז (או"ח סי' תרל"ד ס"ק ב'), כתב לחזק את שיטת הרמב"ם עיי"ש. ואכמ"ל.
כמו כן מצינו חבר להרא"ש ורבינו ירוחם, את הרשב"א בתשובה (ח"ה סי' ק"י), עיי"ש. על כן נראה דיש לקבוע מזוזה בלא ברכה, דקיי"ל ספק ברכות להקל.
וראה בספר קיצור שו"ע למרן הרב אליהו (הלכות מזוזה סי' י"א ס"ק י"ב), דנראה מדבריו כדעת מרן השו"ע דחדר שיש בו כדי לרבע חייב במזוזה, אולם בספרו סדר חנוכת הבית (כתב יד), מבואר דיקבענה בלא ברכה. וכן העלה בשו"ת דברי בניהו (חלק ח"י סי' כ"א).
ובהשקפה ראשונה היה נראה לדמות דין מזוזה למעקה, כמבואר בגמ' ובספרי הנ"ל, ועל כן מרפסת שאין בה ד' על ד', אך יש בה כדי לרבע, חייבת במעקה אך ללא ברכה.
ה
ברם הסמ"ע (חו"מ סי' תכ"ז ס"ק ב'), כתב לדקדק בדעת הש"ע, דחילוק יש בין דין מעקה לדין מזוזה, מהא דכתב הש"ע דרפת בקר וכדו', חייבת במעקה ופטורה ממזוזה, וכתב סברא לחלק ביניהם, וז"ל: "וא"כ תימה על המחבר שבהלכות מזוזה ביו"ד ריש סימן רפ"ו סתם וכתב דרפת בקר ולולין ובית אוצרות שמן ויין חייבים במזוזה, וכדעת הרי"ף [הלכות מזוזה ו' ע"ב מדפי הרי"ף] והרא"ש [הלכות מזוזה סי' ט"ו] ודלא כהרמב"ם וכמ"ש שם, וכאן במעקה סתם המחבר וכתב דאין חייב במעקה, ודין מעקה נלמד מדין מזוזה וכמ"ש.
ונראה (דהרמב"ם) [דהמחבר] הכריע וס"ל דלענין מעקה, כיון דאין דרך בני אדם להיות להן בית תשמיש ע"ג דבית הבקר ובית האוצר ובית העצים, משו"ה אף אם לפעמים יקרה דידור שם אדם, מ"מ אין יוצאים ונכנסים כ"כ שם למיחש שיפול משם להצטרך מעקה, משא"כ במזוזה דחייבה התורה בשביל הדר להיות מצות ה' נגד עיניו בביאתו וביציאתו, בזה פסק דהדר שם צריך לקבוע מזוזה באותו פתח, וק"ל". ע"כ.
ומדבריו יש ללמוד לכאו' לעניין מרפסת שיש בה כדי לרבע ד' על ד', שחייבת במעקה ובברכה, כיוון שדרך בני אדם לדור שם, ולצאת ולהיכנס במקום כזה ויש חשש ממשי לנפילה. ומה שפטרה התורה מרפסות וכדו' ממעקה, היינו מרפסות שאין תשמישם תדיר, ואין בהם סכנה גדולה, אך מרפסת כזו שחייבת במעקה, מצד היותה צמודה לבית דירה, ושימושה תדיר, א"כ לא אכפת לן בשיעורה, ואף לדעות שחדר כזה חייב במזוזה ללא ברכה, כאן יודו שחייב בברכה.
ודבר חידוש ראיתי בשו"ת בצל החכמה (ח"ד סי' קט"ז), שכתב לחייב במעקה גג שאין בו ד' על ד', אם יש בבית שמתחתיו כשיעור הנ"ל, והוכיח דבריו מהיד רמה, ומדבריו נראה דבנדון שלפנינו שפיר יש לברך על מרפסת שיש בה כדי לרבע, וז"ל:
"איתא בשו"ע חו"מ (סי' תכ"ז סעי' ב'), כל בית שאין בו ד' אמות על ד' אמות פטור ממעקה ע"כ. ולענ"ד בס"ד דכל שיש בבית ד"א על ד"א, גם אם אין בגגו ד"א על ד"א, וכגון שהבית משתפע ומתקצר למעלה, הוא חייב במעקה, כדמוכח לשון השו"ע שהעתקתי, בית שאין בו ד"א על ד"א פטור ממעקה, ולא קאמר, גג שאין בו ד"א על ד"א פטור ממעקה. והכי איתא גם בברייתא (סוכה ג' א), בית שאין בו ד"א על ד"א פטור מן המזוזה ומן המעקה ע"כ. מבואר כי על הבית שמתחת לגג איכא קפידא שיהא בו ד"א על ד"א ולא על הגג.
וטעמא דמילתא נלענ"ד בס"ד כי מבואר בשו"ע (שם סעי' א') דדוקא גג בית דירה חייב במעקה, אבל גג בית אוצרות ובית התבן וכיוצא בהן לא ע"ש, והיינו טעמא דדוקא בית דירה שתשמישתו מרובה לכל צורכי בני הבית ומתוך כך רגילין בני הבית להשתמש גם על גבי הגג לעשות מלאכתם גם שם, וכיון דשכיח שמשתמשין בו חששה תורה פן יפול הנופל ממנו ועל כן חייבתו תורה לעשות מעקה.
משא"כ אוצרות ובית התבן שאין תשמישתם מרובה לא שכיח שיעשו מלאכה גם על גבי גגם, לכן אין גגיהם חייבי' במעקה. ולכן גם בית דירה שאין בו ד"א על ד"א שכמו כן אינו ראוי לתשמישים מרובים עיי' סמ"ע שם (סק"ג), לא שכיח שיעשו מלאכה על גגו לכן אינו חייב במעקה. אבל הגג עצמו כל שהוא משמש גג לבית דירה שיש בו ד"א על ד"א אף שאין בו בגג עצמו ד"א על ד"א כיון שהבית יש בו ד"א על ד"א עם תשמישים מרובים ממילא יעשה גם על הגג התשמישים שרגילים לעשות שם ומשום הכי הוא חייב במעקה.
אחר כתבי זאת מסברא דנפשאי חפשתי ולא מצאתי בשום מקום שלא יהי' הגג חייב במעקה עד שיהי' בו בגג ד"א על ד"א. אדרבה מצאתי ראי' לחייבו במעקה שכן נלענ"ד מוכח ממש"כ בס' יד הרמה, דכל שיש בבית ד"א על ד"א חייב הגג במעקה גם כשאין בו בגג עצמו ד"א על ד"א כיון שראוי הוא עכ"פ לשום תשמיש.
איתא במתני' (רפ"ד דמס' ב"ב) המוכר את הבית לא מכר את היציע וכו' ולא את הגג בזמן שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים. ועיי' ביד רמה שם (סי' ב' וביותר ביאור שם סי' י"ג ד"ה והוא) שכ' דבגג כי לית לי' מעקה גבוה עשרה לא חזי מילתי' משום לא תשים דמים בביתך אבל יש לו מעקה גבוה י"ט אף על גב דלא הוי ד' אמות אינו מכור, דכי בעינן ד"א במידי דלא עביד אלא לדירה כגון בית אבל גג דרוב תשמישתי' לאו לדירה הוא אף על גב דל"ה ד"א חזי למילתי' ע"כ ע"ש.
ואם גג שאין בו ד"א על ד"א אינו חייב במעקה א"כ אמאי באינו גבוה עשרה אינו נמכר עם הבית לפי שאינו חשוב דלא חזי לתשמישתי' משום לא תשים דמים בביתך, הא בפחות מדע"ד לא שייך בי' לא תשים דמים, א"ו דכיון שיש בבית ד"א על ד"א שפיר חייב הגג במעקה אף שאין בו בגג דע"ד דהגג חזי לתשמישתי' גם כשאין בו דע"ד וכמש"כ. – ודוחק לומר דמש"כ ביד רמה הנ"ל, דבלית לי' מעקה גבוה י' לא חזי למילתי' משום לא תשים דמים בביתך כי יפול הנופל, אין כוונתו משום דאיכא לאו דלא תשים דמים, אלא ר"ל שהוא מתירא מלהשתמש על הגג שמא יפול אבל באמת אין כאן לאו דלא תשים, דא"כ לא הוי לי' למימר רק, דלא חזי שמא יפול ומאי משום לא תשים דמים דקאמר, א"ו משום לאו דלא תשים קאמר ואעפ"י שאין בו דע"ד, מ"מ חזי למילתי' ומוכח כמש"כ". ע"כ.
וראה עוד בדבריו שם (אות ג'), שהביא דיון בפוסקים לחייב מרפסת שאין בה ד' על ד' במעקה, כל שחזו למלתייהו, וצידד למעשה דאף שחייבת במעקה מ"מ לא יברך, וז"ל:
"אגב אעיר במש"כ בשו"ע יו"ד (סי' רפ"ו סעי' י"ג), בית שאין בו ד' אמות על ד"א פטור, וכ' עלה בס' פתחי תשובה (סקי"א) בשם ס' חמודי דניאל, דדוקא בית דירה צריך שיהא ד"א על ד"א, אבל בית שער ומרפסת וגינה אפי' לית בהן ד"א על ד"א חייבין ע"ש. וכ"כ בהגהו' הרש"ש (סוכה ג' ב ד"ה מ"ט בורגנין) דכיון שאינם מיוחדים לדירה חזו למילתייהו גם בפחות מד"א על ד"א, וכעין דקאמר בגמ' (סוכה ג' ב) שם ע"ש. – והנה הך דבורגנין מילתא דרבנן היא וי"ל דהקילו בהו בחזו למילתייהו, משא"כ מזוזה דהוי דאורייתא אפשר דלא חייבתה תורה רק בחזי לדירה כדכתיב "על מזוזזות ביתך". ובאמת רבים חולקים בזה וס"ל לפטור גם בית שער ואינך ממזוזה כל שאין בו ד"א על ד"א. ועיי' ס' מקדש מעט (סי' רפ"ו סקל"ט) דכל פחות מד"א חור הוא לגבי מזוזה. ועיי' שו"ת מהרש"ם (ח"ב סי' רס"ה) מש"כ בזה מכ"מ. – אמנם מדין מעקה שחיובה ג"כ דאורייתא ומחייבינן בה גם גג שאין בו בעצמו ד' אמות על ד' אמות מוכח להנ"ל, דגם בדאורייתא איכא חיובא בחזי למילתי' גם בפחות משיעורי' דד"א על ד"א. ועכ"פ יש לקבוע מזוזה בבית שער ואינך גם בפחות מד"א על ד"א בלי ברכה. וכן ראיתי בס' מזזות מלכים (על הקצשו"ע, סי' י"א סקצ"ה אות א' – ג') שמביא מחלוקת האחרונים בזה וע"ש (אות ז') שמכריע לקבוע מזוזה בלא ברכה או שיברך על אחרת ויכוון לפטור גם את זה ע"ש". ע"כ.
ועתה דוק מינה ואוקי באתרין, לחייב במרפסת שיש בה כדי לרבע ד' על ד', עשיית מעקה ובברכה. והנלעו"ד כתבתי.
העולה מן האמור
א – מברכים על מצוות מעקה, כשעושה בעצמו "לעשות מעקה", וכשעל ידי אחר "על מצות מעקה".
ב – במקום שאפשר, מברכים את הברכה קודם המכוש האחרון שמחזק את המעקה ומקבעו. ובמקום שא"א, כגון שהמעקה מותקן כיחידה אחת מברך לפני ההתקנה.
ג – מרפסת שיש בה שיעור ד' על ד' אמות, חייבת במעקה ובברכה, כל שיוצאת מבית דירה כמצוי היום ששימושם תדיר ומרובה. כמו כן מרפסת שאין בה ד' על ד' אלא כדי לרבע בשטחו ד' על ד', חייבת במעקה ובברכה.
ד – מרפסת שאין בה ד' על ד' כלל חייבת במעקה אך ללא ברכה.