שאלה
כלי שמקבל אליו את השמן של נרות שבת אליו האם מותר להניח אותו תחת הנר?
תשובה
בערב שבת יכול להניח את הכלי הנ"ל בין לפני הדלקה ובין לאחריה, אבל בשבת אין להניח. וראה בגוף התשובה.
וכיון שאין אנו מחשיבים כמעשה בגוף החפץ ממילא שרי בערב שבת להניח את זה. אמנם מה שכתב השו"ע בסי' רס"ה להניח במים חשיב ככיבוי ממש משא"כ בזה שנחשב כמניעה.
ביו"ט שיניח את הכלי הזה לפני ההדלקה ואז שרי בין לדעת השו"ע ובין לרמ"א. וכן נראה דעת מרן הרב במאמר מרדכי שבת פרק ק"י עיי"ש.
מקורות
נר של שמן
בגמ' ביצה (כ"ב ע"א): "עולא איקלע לבי רב יהודה, קם שמעיה זקף לה לשרגא. איתיביה רב יהודה לעולא: הנותן שמן בנר – חייב משום מבעיר, והמסתפק ממנו – חייב משום מכבה! – אמר ליה: לאו אדעתאי".
וכתבו התוספות (ביצה כ"ב ע"א, ד"ה "והמסתפק ממנו"): "אינו ר"ל מפני שממהר כבוי, דלא הוי אלא גרם כבוי וגרם כבוי ביום טוב – שרי אף על פי שממהר כבויה, ובשבת נמי אינו חייב, אלא היינו טעמא הואיל דבאותה שעה שהוא מסתפק ממנה מכבה קצת ומכסה אורו דלא יכול לאנהורי כולי האי כי איכא שמן מועט בנר, ולכך נראה ככבוי".
הרא"ש (ביצה פרק ב' סימן י"ז), הביא דברי התוס', והקשה: "ומיהו ההיא דשפופרת על פי הנר דאסור (שבת כ"ט ע"ב) דלמא אתי לאיסתפוקי מניה היינו על כרחך מפני שממהר כיבוי שאינו מכחיש מאור הנר כלל, שהרי הנר לעולם מלא שמן כי מן השפופרת מטפטף תמיד לאור הנר אף אם יסתפק מעט משמן שבתוך השפופרת אינו מכחיש מאור הנר. הלכך נראה לי טעמא דמסתפק מן הנר משום שממהר כיבויו. ואף רבנן דרבי יוסי מודו בהאי גרם כיבוי דחייב. דעד כאן לא פליגי התם אלא משום דאינו נוגע בדבר הדולק אלא עושה דבר חוצה לו הגורם את הכיבוי כשתגיע שמה הדליקה, אבל הכא השמן והפתילה שתיהן גורמים את הדליקה והממעט מאחד מהן וממהר את הכיבוי – חייב והיינו טעמא דנותן שמן בנר משום דמאריך בהבערתו. דאילו לא נתן שמן בנר היה כבה כשיכלה השמן שבנר. ומה שהוא דולק מכאן ואילך הוי כאילו הוא הדליקו. וכן לענין כיבוי נמי ממהר הכיבוי על ידי שנסתפק מן הנר הוי כאילו כבה הוא ".
נר של שעוה
וכתב השו"ע (סי' תקי"ד סעי' ג'): "נר של שעוה שרוצה להדליקו בי"ט וחס עליו שלא ישרף כולו – יכול ליתן סביבו קודם שידליקנו דבר המונע מלישרף, בענין שיכבה כשיגיע שם".
וביאר כה"ח (ס"ק מ"ד) את דעת השו"ע: "משמע דכשרוצה להדליקו ועדיין לא הדליק מיירי, אבל אם היתה דלוקה כבר אינו יכול לעשות שום תיקון. בית יוסף לדעת הרא"ש והטור. והב"ח כתב דליתן סביביו דבר המונע – מותר אפילו לדעת הרא"ש והטור אפילו כבר הודלקה כיון שאינו עושה מעשה בגוף הנר, ולכך כתב להתיר לתת סכין או שאר כלי הניטל על נר של שעוה שלא במקום הדלקתה או להטמין הנר בחול כדי שלא ישרוף אלא כשיעור שירצה יעו"ש. וכן הוא דעת הט"ז ס"ק ו', מגן אברהם ס"ק ז', אליה רבה אות י"א, ביאורי הגר"א. וכן כתב ה"ר זלמן אות ט', חיי אדם כלל צ"ה אות ה'. אבל הים של שלמה פרק ב' דביצה סימן כ"ח כתב דהיתר זה הוא דוקא לדעת התוספות אבל לדעת הרא"ש – חייב משום מכבה, וכתב דלכתחלה אין להקל כנגד הרא"ש יעו"ש. וכן כתב הנהר שלום אות ה' דהיתר זה לדברי הרא"ש – אסור וכמו שכתב בית יוסף יעו"ש. וכן כתב החמד משה אות ז'. וכן הוא דעת העולת שבת אות ד' כדברי בית יוסף. וכן הוא דעת השל"ה דף מ"ג ע"ב. וכן הוא דעת בית מאיר".
ובמשנ"ב שם (ס"ק כ"א) כתב "דבר המונע מלישרף – כגון שיתן סביבו חול וכה"ג וה"ה דמותר לתחוב אותו לתוך חול תיחוח בענין שאין בו משום עשיית גומא, כמו שכתבנו בסימן תצ"ח סט"ז במ"ב, כדי שכשיגיע לחול יכבה ולפי מה שביארנו בשם כמה אחרונים דדבר המונע מותר ליתן אפילו אחר הדלקה יהיה מותר לתחוב אותו בחול אפי' אחר הדלקה, אבל לא יניח הנר בצוויינגי"ל אחר הדלקה או להדביק הנר בכותל בענין שיכבה כשיגיע לשם דהוי כאלו חותך מן הנר וזה אסור לכו"ע לדעה ראשונה מאחר שעושה מעשה בגוף דבר הנדלק כדי למהר כיבויו הוי בכלל מכבה". כלומר שנחלקו בעושה מעשה בדבר חיצוני שימנע מגוף הנר להמשיך לדלוק האם דמי לעושה מעשה בגוף הנר או לא.
וביאר המשנ"ב שם (ס"ק כ'): "דאע"ג דקיי"ל בסימן של"ד סכ"ב דגרם כיבוי – שרי, היינו שם שאינו נוגע בדבר הדולק עיין שם, אבל כאן נוגע בשעוה שמוכנת כולה להדלקה ולכן בין שחותך אותה ומקצרה ובין שעושה איזה דבר סביבה שיכבה הפתילה כשתגיע לשם – אסור, זהו סברת המחבר. אבל כמה אחרונים חולקים ע"ז וס"ל דאפילו לאחר שהדליקה – ג"כ מותר ליתן דבר המונע מלישרף מאחר שאינו עושה מעשה בגוף דבר הנדלק", וכן כתב כה"ח (סי' תקי"ד ס"ק מ"ט), כלומר כיון שהוקצה להדלקה וגם מחובר יחד אסור.
ב
וברמ"א (שם) כתב: "ויש מתירין לחתוך נר של שעוה באור, דהיינו שמדליקים גם למטה כדי לקצרה, וכן נוהגין".
וביאר המשנ"ב (שם ס"ק כ"ב) את דברי הרמ"א: "היינו אפילו אחר הדלקה, וטעמם דעד כאן לא אסרו משום מכבה אלא במסתפק מן השמן שבנר בשעה שהוא דולק ומשום שבשעה שמסתפק מכהה אורו קצת, משא"כ בנר של שעוה דבשעה שחותך למטה אינו נוגע זה להאור כלל ורק שאח"כ ימהר ליכבות, וזהו רק בכלל גרם כיבוי ושרי". כלומר דס"ל כמו התוס' .
וכתב המשנ"ב (סי' תקי"ד ס"ק כ"ג): "וכמה אחרונים כתבו דנכון להחמיר כדעה ראשונה (השו"ע) שאוסר בזה", וביאר בשער הציון (ס"ק כ"ט): "עולת שבת ואליה רבה והוא כדעת מהרש"ל בים של שלמה דלכתחלה יש לחוש לדעת הרא"ש. ומלבד זה מצינו חברים לדעת הרא"ש דסבירא להו גם כן דגרם כיבוי – אסור, דהיינו הרשב"א והמנהיג והמאירי דאוסרין אף ברבוי פתילות שבסעיף ב' אם כונתו בשביל למהר כיבוי אף שמרבה אור, וכל שכן בזה". וכ"כ כה"ח שם (ס"ק נ"ד) לנוהגים כדעת הרמ"א, ויש לציין שבשער הציון הביא את העולת שבת וכן במהרש"ל שס"ל שאסור ליתן גם חול סביביו לדעת הרא"ש אמנם הביא את א"ר שס"ל כדעת הב"ח דלא הוי כיבוי בגוף הדבר הדולק וממשנ"ב ס"ק כ"א נראה שנקט כא"ר.
ומה שיש להקשות לדעת הרמ"א שבסי' של"ד כתב להתיר גרם כיבוי רק במקום במקום פסידא.
ויש ליישב ע"פ מה שכתב הבה"ל (סי' תקי"ד ד"ה "דבר"): "ולענין לתוחבו לתוך המים, דעת הט"ז דבמקום צורך קצת יש להקל. ועיין בחמד משה שחולק עליו דבמים אינו נכנס בכלל מונע מלישרף אלא בכלל מקרב כיבויו, כמבואר בסימן רס"ה באחרונים עי"ש. וכן בחיי אדם בכלל צ"ה גם כן לא התיר זה רק לצורך דבר אחר וביו"ט שני של גליות ע"ש, וכן הגר"ז בסימן רס"ה בקונטרס אחרון מסיק שם לאיסור משום דדבריו הם נגד כמה פוסקים ע"ש. ורק אם הוא לצורך גדול מתיר שם ע"ש טעמו, ואף לדעת היש מתירין (הרמ"א) יש להחמיר". והביאו בכה"ח (ס"ק נ"א), כלומר דלכתחילה עכ"פ יש להחמיר כשיטת הרא"ש אמנם אם מניח סביביו חול לדעת המשנ"ב מותר ולא דמי לעושה מעשה בגוף הנר, וכן צידד במאמר מרדכי (שבת פק"י סעי' מ"ו).
עששית של נר שמתחת השמן שם מים
כתב הטור סי' רס"ה "מותר להדליק בעששית אף על פי שנותנין מים למטה", וכתב הב"י "ומ"ש ומכל מקום מותר להדליק בעששית וכו'. כן כתבו שם התוספות (סוד"ה מפני) וטעמא משום דכיון שאינו מתכוין לכיבוי אלא להגביה השמן לא שייך למיגזר מידי שמא יעשה בשבת: כתב רבינו ירוחם בח"ב (סז ע"ג) בשם הרמ"ה מותר לתת מים מבעוד יום בנר כי כל מה שעשה מערב שבת אין בו משום גורם כיבוי עכ"ל ואף על פי שכתב כי כל מה שיעשה מערב שבת וכו' נראה לי דאנותן מים בעששית או בנר קאי דוקא וזהו שכתב אין בו משום גורם כיבוי דלא הוי מקרב כיבוי אלא גורם כיבוי ומשום הכי שרי בערב שבת אף על פי שהוא גורם כיבוי כיון שלא עשאו בשבת אלא מערב שבת אין בו איסור אבל מקרב כיבוי כגון נותן כלי של מים תחת הנר אסור אפילו ליתנו מערב שבת כדתניא בהדיא ובתשובת הגאונים (שערי תשובה סי' רלט) כתוב בשם רב נטרונאי דטעמא דשרי להדליק בעששית אף על פי שנותן מים למטה משום דשמן כולו דולק ומים אין גורמין לו כיבוי שאינו כבה עד שיכלה השמן ואין נעשה כיבוי אלא כאותה ששנינו אין נותנין מים תחת הנר דהתם ודאי כי שדי המים אדעתא לכבות שדי להו". כלומר שישנם ג' טעמים להתיר א. כיון שאינו מתכווין לכיבוי, ב. בערב שבת מותר לגרום כיבוי, ג. כיון שהמים לא גורמים לו כיבוי אלא נכבה כיון שנגמר לו השמן.
וכתב השו"ע סעי' ד' "ומ"מ מותר ליתן מים בעששית שמדליקים בה בערב שבת כיון שאינו מתכוין לכבוי אלא להגביה השמן. הגה: וי"א אפילו מתכוין לכבוי, שרי מאחר שאין המים בעין אלא תחת השמן לא הוי אלא גרם כיבוי, וכן נוהגין". משמע שאם התכוון אסור, ולכאורה זה גרם כיבוי ונראה ליישב דכאן זה קירוב כיבוי וכמו מחיצות של מים שהתבאר לעיל, אמנם במאמר מרדכי ס"ק ד' כתב דדעת השו"ע כדעת רבינו ירוחם [והבין שא. וב. זה אותו דיעה] ואין להקשות דבגורם כיבוי קיי"ל דשרי אפי' בשבת וכ"ש מערב שבת די"ל דלא שרי כי אם במקום דליקה.
וכתב בביאור הגר"א "ומ"מ כו' וי"א כו'. פלוגתתם תליא בשני תירוצים של תוס' שם ד"ה מפני. ונראה דלפי כו' ועוד כו'. דלפי תי' הראשון דגם במחיצה של מים מותר אלא כל שנופל להדיא לתוך המים אסור וכל שאין נופל להדיא כמו טלית שאחז בו האור מותר ואפי' מתכוין ה"ה כאן וז"ש וי"א כו'. ולפי תי' השני דבמחיצה של מים כיון דאין מחיצה מפסקת אסור והא דטלית משום שאין מתכוין ה"ה כאן כיון שאין מחיצה מפסקת אסור אא"כ שאין מתכוין".
וכתב הבה"ל ד"ה וי"א – "עיין במג"א שהשיג על רמ"א שלא נמצא כן בסמ"ג ומ"מ מפני זה לא נדחו דבריו לפי מה שכתב הגר"א דדין זה תליא לפי שני התירוצים של התוספות ולפי תירוץ הראשון דתלוי הענין בנופל האש להדיא לתוך המים הדין דמותר ועיין במ"א סק"ח בשם המ"מ שזה התירוץ נראה בעיניו לעיקר אמנם בחדושי הרשב"א משמע דעששית מקרי נופל להדיא לתוך המים ורק משום שאין מתכוין שרי וצ"ע".
וכתב הכה"ח בס"ק כ"ד "ובהרא"ש כתב דבשמן אין כיבוי כלל דאפילו לא יתן לתוכו מים כשיכלה השמן תכבה הפתילה ואין נתינת מים ממהרין הכיבוי עכ"ל, ואם כן אפילו בשבת שרי כשעכו"ם מדליקו לצורך חולה. מגן אברהם ס"ק יו"ד. מיהו האליה רבה אות ט' כתב דאין לסמוך על זה, חדא דלשאר פוסקים ודאי אסור, ועוד אפשר דגם הרא"ש מודה בשבת גופיה דחיישינן שישפוך המים אחר שהודלק השמן ויבא לכיבוי ממש עכ"ל. והביאו מחזיק ברכה אות ב' וכתב דבמקומות שהמנהג להדליק בעששיות ונותנים מים תחלה ואחר כך שמן אין לפקפק כלל אפילו בשבת על ידי גוי לחולה דהוא מעצמו עושה כמנהג העיר וכולי עלמא מודו וכן ראיתי מעשה בארץ הצבי יעו"ש. והביאו שערי תשובה". וכן כתב הבה"ל ד"ה כיוון.
כתב המשנ"ב (סי' רס"ה ס"ק י"ח): "ולכולי עלמא מותר לתחוב הנר בע"ש לתוך החול וכיוצא בענין שכשיגיע האור לשם ימנעהו מלשרוף יותר ויכבה מאליו, שגרם כיבוי הוא [אחרונים]". וכ"כ הכה"ח בס"ק כ"ה
לסיכום
א. המסתפק מהשמן בזמן שהנר דולק נחלקו הראשונים דעת תוס' שאסור מפני שנראה ככיבוי שמתכהה אורו בזמן שמסתפק מהשמן ודעת הרא"ש שאסור כיון שעושה מעשה בגוף הדבר הדולק. דעת השו"ע כהרא"ש ודעת הרמ"א כתוס' , וכתב המשנ"ב שיש לחוש לדעת השו"ע.
ב. נר של שעוה לדעת הרא"ש אסור לחתוכו אחרי הדלקה משום גרם כיבוי בגוף הדבר הדולק ולדעת התוס' מותר.
ג. ליתן חול תיחוח סביב הנר לאחר הדלקה והחול יכבה את הנר בזמן שיגיע לשם דעת הב"ח שמותר גם לרא"ש למעשה נפסק לכה"ח אסור למשנ"ב מותר, ומכל מקום אין להתיר כי אם במקום הצורך.
ד. להניח סכין עם קפיץ לאחר שהדליק את הנר כך שתגיע שתכבה לדעת השו"ע אסור ולדעת הרמ"א שרי, ולמעשה גם לאשכנזים אין להקל בזה אלא במקום הצורך.
ה. ליתן את הנר במים יש אומרים שמותר ויש אומרים שאסור כיון שהמים מכבים את הנר כשיגיע לשם וכן נפסק גם לדעת הרמ"א .
ו. לתקוע את הנר בכותל אסור לדעת הרא"ש וגם למשנ"ב יש לחוש לכך.
העולה
בערב שבת יכול להניח את הכלי הנ"ל בין לפני הדלקה ובין לאחריה, אבל בשבת אין להניח. וראה בגוף התשובה.
וכיון שאין אנו מחשיבים כמעשה בגוף החפץ ממילא שרי בערב שבת להניח את זה. אמנם מה שכתב השו"ע בסי' רס"ה להניח במים חשיב ככיבוי ממש משא"כ בזה שנחשב כמניעה.
ביו"ט שיניח את הכלי הזה לפני ההדלקה ואז שרי בין לדעת השו"ע ובין לרמ"א. וכן נראה דעת מרן הרב במאמר מרדכי שבת פרק ק"י עיי"ש.