שאלה
כף סילקון חלבי שהשתמשו בו להפוך מאכל חם בסיר בשרי שעבר 24 שעות מהשימוש מה דינו?
תשובה
לספרדים – המאכל הכף והקדירה מותרים.
לאשכנזים – המאכל מותר ולכתחילה יש לאוכלו פרווה אלא א"כ זה תוספת למנה בשרית או חלבית ודרך לאוכלם יחד שניתן., הקדירה מותרת, הכף יש להגעילה ולא מספיק עירוי.
מקורות
כתב השו"ע בסי' צ"ג סעי' א' "קדירה שבשל בה בשר, לא יבשל בה חלב. ואם בישל בה בתוך מעת לעת, אסור בנותן טעם. ( וצריך לשער נגד כל הקדירה). אבל אם שהה מעת לעת קודם שבישל בה, הוה ליה נותן טעם לפגם, ומותר התבשיל אבל הקדירה אסור לבשל בה לא בשר ולא חלב. הגה: אבל שאר דברים, מותר".
וכתב הש"ך ס"ק ג "אבל הקדרה אסורה לבשל בה לא בשר ולא חלב. לפי שהיא בלוע משניהם הלכך אסור לבשל בה בשר לכתחלה אפילו אחר מעל"ע מבישול זה כמו שאסור לבשל חלב לכתחלה בקדרה של בשר אחר מעל"ע מיהו אם בישל בה בשר תוך מעל"ע לבישול בה חלב פשיטא דהתבשיל אסור אבל אם בישל בה חלב פשיטא דמותר בדיעבד אבל שאר דברים שאינן לא של בשר ולא של חלב כגון ירקות ודגים וכה"ג מותר לבשל בה אפילו לכתחלה ולקמן סי' צ"ד ס"ה כתב הרב דנוהגין לאסור הכלי שאינו בן יומו אפילו לשאר דברים אפי' בשנתחב בו רק כף בן יומו אם כן כ"ש כאן דנתבשל בו בשר ממש וצ"ל דכאן סתם הדברים לענין דינא ועמ"ש שם בסי' צ"ד". וכתב הכה"ח בס"ק ט"ז ור"ל דשם כתב מצד מנהג שנהגו האשכנזים להחמיר וכאן לענין דינא דקאי אדברי השו"ע וכו' ולכן לספרדים שלא נהגו חומרא זו מותר לבשל בה שאר דברים כפסק השו"ע וכדברי הרמ"א דלפום דינא מותר ונראה דהיינו דוקא בדרך עראי ולא בקבע וכו' דאתי לידי תקלה", כלומר לדעת מרן אם נתבשל בכלי בשרי שאינו בן יומו חלב המאכל מותר, והקדירה אסור לבשל בה חלב או בשר, אך אם בישל בה פרווה ועירב עם כף בן יומו הכלי מותר, ולדעת הרמ"א נהגו לאסור, גם הכלי וראה לקמן.
ב
כתב השו"ע בסי' צ"ד סעי' א' "התוחב כף חולבת בקדירה של בשר, או איפכא, משערים בכל מה שנתחב ממנו בקדירה (אם הכף בן יומו דהיינו ששמשו בו בכלי ראשון תוך מעת לעת). (ארוך כלל ז'). ויש מי שאומר שאם הכף של מתכת, משערים בכולו, משום דחם מקצתו חם כולו. ( וסברא ראשונה עיקר, וכן נוהגין)", ובסעי' ג' "אם יש ס' לבטל הכף, הקדירה והתבשיל מותרים אבל הכף אסור, בין עם בשר בין עם חלב, לפי שהיא בלועה מבשר בחלב. ואפילו בדיעבד אוסרת, אם חזר ותחבו, בין בבשר בין בחלב, כל זמן שהיא בת יומא. ואם אין ס', הכל אסור בהנאה, אפילו הקדירה, אך מותר לתת לתוכה פירות או צונן, כיון שאינו נהנה מגוף האיסור".
וכתב הרמ"א בסעי' ה' "קדירה שבשלו בה ירקות או מים ותחבו בה כף בן יומו, והקדירה אינה בת יומא, או להפך, או שיש במאכל ששים, הכל שרי. ונוהגין להחמיר לאכול המאכל כמין הכלי שהוא בן יומו, ולאסור הכלי שאינו בן יומו (ארוך כלל ל"ז), ואינו אלא חומרא בעלמא, כי מדינא הכל שרי".
וכתב הכה"ח בס"ק מ"ט "אבל לפי מה שפסק השו"ע הכל מותר אפילו אם שניהם בני יומם משום דהוה ליה נ"ט בר נ"ט", וכתב בס"ק נ' שאם יש שישים כנגד הכף גם הכף מותרת ובס"ק נ"ה שזה דווקא לדעת השו"ע אבל לדעת הרמ"א יש להגעיל את הכף, וראה בס"ק נ"ו.
ובס"ק מ"ח כתב "ואם בשלו מים בקדירת בשר אינו בן יומו ותחבו כף חולב בן יומו אף לפי המנהג הקדירה שרי" כלומר שלדעת הרמ"א הכלי והמאכל מותרים אך הכף יש להגעילה, ומכל מקום כתב הש"ך בס"ק י"ט שאם יש מים בסיר הם אסורים לפי המנהג.
ג
וכתב השו"ע סימן צה סעי' ג' "קערות של בשר שהודחו ביורה חולבת בחמין שהיד סולדת בהן, אפילו שניהם בני יומן, מותר, משום דהוה ליה נותן טעם בר נותן טעם דהתירא. והוא שיאמר ברי לי שלא היה שום שומן דבוק בהן. ואם היה שומן דבוק בהן, צריך שיהא במים ס' כנגד ממשות שומן שעל פי הקערה", כלומר שדעת מרן היכא שאין ממשות בנ"ט בר נ"ט שרי
אמנם דעת הרמ"א "ויש אוסרים אפילו אין שומן דבוק בהן, אלא א"כ אחד מן הכלים אינן בני יומן מבליעת כלי ראשון, ואז כל הכלים מותרים והמים נוהגין בהן איסור לכתחלה. אבל אם שניהם בני יומן, והדיח אותן ביחד בכלי ראשון, הכל אסור. והכי נוהגין, ואין לשנות".
וביאר הפר"ח בס"ק י"ד את דברי הרמ"א "אלא אם כן אחד מן הכלים אינן בני יומן כו'. שאז כל הכלים מותרים שהרי בכאן לכולי עלמא לא נאסרו המים לפי שאין כאן איסור בשר בחלב כיון ששני הטעמים אחד פגום ואחד מושבח, ואף הכלי שאינו בן יומו מותר שהרי קיבל טעם מן המים דהוו נותן טעם בר נותן טעם דהתירא".
וכתב הש"ך בס"ק יד "והמים נוהגין בהן איסור לכתחלה. דהואיל ואינו מאכל אלא מים גרידא הוי כלכתחלה ואסרינן הואיל ובלוע מאיסור פגום כ"כ בת"ח שם די"ד בשם או"ה אבל ודאי מדינא מותר לאכלו עם מין הכלי שהוא בן יומו כגון אם הוא של בשר מותר לאכלן עם בשר וע"ל סי' צ"ד ס"ה ובמ"ש שם".
וכתב הכה"ח בס"ק מ"ד "ויש ללמוד מזהאם תחבו כף של בשר בן יומו לקדירה של חלב שאינו בן יומו מלא מים או איפכא אע"ג דלא נאסרו הכלים המים מיהא אסורים, וכן אם הוא מאכל כגון קטניות או ירקות, וכדומה אע"ג דאין המאכל נאסר מכל מקום אין לאוכלו לא עם בשר ולא עם חלב, דהואיל ויכול לאוכלו בלא זה הוי כלכתחילה תורת חטאת שם, משמע הא אם אינו יכול לאכולו אלא עם בשר או עם חלב שרי, וכן כתב בחכמת אדם שם, וכן אם נתערב עם בשר או עם חלב שרי, כמ"ש בריש ההגה סעי' ב' וכל זה לדברי מור"ם אבל לדברי השו"ע אפילו לכתחילה מותר לאכלם עם בשר או עם חלב".
ד
[כתב השו"ע יו"ד סי' צ"ה סעי' א' "דגים שנתבשלו או שנצלו בקדירה של בשר רחוצה יפה, שאין שום שומן דבוק בה, מותר לאכלם בכותח, משום דהוי נותן טעם בר נותן טעם דהיתרא. ואם לא היתה רחוצה יפה, אם יש בממש שעל פי הקדירה יותר מאחד בששים בדגים, אסור לאכלם בכותח".
ובסעי' ב' כתב "ביצה שנתבשלה במים בקדירה חולבת, מותר לתת אותה בתוך התרנגולת אפילו לכתחלה. אבל אם נתבשלה בקדירה עם בשר, ואפילו בקליפה, אסור לאכלה בכותח" וכתב הרמ"א "ויש מחמירין בצלייה ובישול לאסור נותן טעם בר נותן טעם. (ריב"ן בשם רש"י ובארוך כלל ל"ד הביא המרדכי וא"ז). והמנהג לאסור לכתחלה, ובדיעבד מותר בכל ענין (סמ"ק וארוך)". וראה בכה"ח ס"ק כ"א.
וכתב הש"ך יורה דעה סימן צה ס"ק ג' (על דברי הרמ"א "והנהג לאסור לכתחילה") "לאכלו בכותח ובדיעבד מותר אם נתן בכותח אבל לבשלן לכתחלה בקדרה של בשר כדי לאכלן בכותח אסור אפי' להמחבר וסייעתו כ"כ סמ"ק סי' רי"ג והגה"מ ורי"ו ומביאם ב"י וכ"כ האו"ה ריש כלל ל"ד בשם המרדכי". וכ"כ הפר"ח בס"ק א' וכה"ח בס"ק א' וכתב שם שאע"פ שבב"י מתיר לכתחילה לבשלו על דעת לאכלו בכותח אבל בשו"ע כתבו בלשון דיעבד וא"כ חזר בו. וכ"כ בס"ק כ"א. וכתב בס"ק ג' שאם הכלי אינו בן יומו ואין בו ממשות מותר ואע"פ שיש מחמירין כיון שלא מחמירים בשני חומרות].
העולה
לספרדים – המאכל הכף והקדירה מותרים.
לאשכנזים – המאכל מותר ולכתחילה יש לאוכלו פרווה אלא א"כ זה תוספת למנה בשרית או חלבית ודרך לאוכלם יחד שניתן., הקדירה מותרת, הכף יש להגעילה ולא מספיק עירוי.