שאלה

האם מותר לאבל להחליף חולצה במהלך ימי השבעה?

תשובה

אדם שהינו אבל שיש לו חולצה אחת שאינה מכובסת או גופיה ורוצה להחליפה בחולצה מכובסת וכדו' אסור לו משום אבלותו.
אמנם אם הזיע הרבה או נתלכלך הרבה יש להקל וייתן לאדם אחר ללבושו לפני, ובגופיה ובלבנים ניתן לקמטם או להשליכם על הרצפה שיתלכלו מעט.
ואם אבל על אביו או אמו צריך לקרוע שוב אבל אם על שאר אחים ואחיות לא קורע אחר שהחליף.

מקורות

כתב הטור ביו"ד סי' שפ"ט "כת' הרמב"ן ראיתי על שם רש"י שהתיר ללבוש בז' אבלו' חלוק המכובס מקודם לכן ואינו נכון וגם הסדינין והמצעות של מטה אסור לכבסן ולהציע המכובסין וכן מטפחות הידים והשלחן אף על פי שמותר לכבסן במועד", כלומר דלדעת רש"י אין איסור בלבישת דבר מכובס אלא האיסור הוא בעשיית מלאכת הכיבוס ומדין מלאכה נגעו בה. אולם לדעת הרמב"ן מלבד האיסור של עשיית מלאכה יש איסור ללבוש מכובס מדין עונג וכמו דין שבוע שחל בו תשעה באב.
וכתב הב"י "ומ"ש וכשם שאסור לכבס כך אסור ללבוש המכובסים מקודם לכן. כן כתב הרמב"ן בתורת האדם (עמ' קפט) וכתב שמה שכתבו (תוספות שם כד: ד"ה ברכת) על שם רש"י אינו נכון שכשאמרו אסור בכביסה לא לכבס בלבד אמרו, שלא מפני איסור מלאכה נגעו בה אלא שאסור ללבוש וכן בגיהוץ לענין לבישה אסרו ולבישה הזכירו בין שכבסן עכשיו בין שכבסן מקודם לכן וכן שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה לענין כלי פשתן לבישתן אסרו (תענית כט:) ואפילו במכובסין מתחלה משמע".
וכתב השו"ע ביו"ד סי' שפ"ט סעי' א' "אבל אסור לכבס כסותו כל שבעת הימים, אפילו במים לבד; ולאחר שבעה, מותר. וכשם שאסור לכבס, כך אסור ללבוש המכובסים קודם לכן. וא"צ לומר שאסור ללבוש חדשים".
וכתב הרמ"א "ואחר ז' שרי, והעולם נהגו בו איסור (כדעת ריב"א וסייעתו). ונוהגין שאדם אחר לובשם תחלה, ואח"כ לובשם האבל, והמנהג עיקר (טור בשם סמ"ק וכ"כ המרדכי ה"א וכל בו). וכן נוהגין במדינות אלו לאחר שבעה; ואם לבשו אדם אחר רק שעה אחת די בכך (כל בו וסמ"ק)".
והנה מקור דין זה של הרמ"א הוא מדברי התוספות מועד קטן דף כד עמוד ב ד"ה ברכת "לעיל (ע"א) פירש בקונטרס דאם בא להחליף בגדים שכבסו קודם הרגל ללבוש בגדים שהן מכובסין כי חלוק הוא מלבוש ומכאן משמע שר' שמעון היה מתיר בגדים שכבסו קודם הרגל ובתוס' פי' אם בא להחליף ללבוש בגדים שאינם מכובסים כי חלוק הוא מלבוש ורגילים ללובשו ולהחליף בלא כיבוס ור' יצחק זקיני סובר כך ועל פירש"י הקשה דאי שרי בגדים שכבסו קודם אבלו ומסתמא הכי נמי שרי בגדים המגוהצים קודם אבילות וא"כ מנין לו למעלה דאביי כרבי מנא ב"ר אלעזר בן שמעון שהוא מקודם אבלו היו מגוהצין וי"ל דמדשרי הני דוקא ולא חדשים לבנים ש"מ דסבירא להו הכי ומיהו זהו המנהג עתה שמלבישין אותו לאדם אחר יום או חצי יום ואין זה קרוי בגד מכובס לדידיה", ועל זה סייג הרמ"א דדין זה דווקא לאחר שבעה אבל לא בתוך השבעה.
וכתב הפת"ש בס"ק א' "ונוהגין שאדם אחר עי' בתשו' אא"ז (פנים מאירות ח"ב סי' קל"ח /קל"ט/) שכתב במי שתכפוהו אבילות מותר ללבוש לשבת בגד מכובס באפר ומים אף תוך שבעה באופן שאדם אחר ילבוש תחלה שעה אחת ע"ש".
שכתב שם בפנים מאירות "וכיון שכבר הוכחנו היכי שאחר לובשו דשרי ללבוש תוך ל' משום דלא הוי גיהוץ כלל אלא כמו במים לבד ואף שבתוך ז' לא מהני ללבוש אפי' אם לובשו אחר משום דהתם אפילו במכובס בצונן נמי אסור אבל היכי שתכפו אבילות נראה היתר ברור אפילו בתוך ז' נמי שרי ללבוש היכי שאחר לובשה תחילה דהוי כמו מכובס במים לבד ולא הוי גיהוץ כלל וכן הסכימו עמי חכמי עירינו הלכה למעשה" וא"כ אף אם ילבש אחר בתוך ז' לא יועיל מדין כיבוס אלא רק מדין גיהוץ.
בגד זיעה
וכתב עוד השו"ע "וגם הסדינים והמצעות של מטה אסור לכבסן ולהציע המכובסין. וכן מטפחות הידים, אף על פי שמותר לכבסן במועד", ועיי"ש שבתכפו אבליו יש להקל, מכל מקום משמע שכל הבגדים אף של זיעה אסור ללבוש חדשים . וביאר בדרכי משה ס"ק ב' הטעם "וכן כתב במרדכי בהלכות אבל (ע"ב דף שצ"ד) (סי' תתקה) דכל מקום שאסרו ללבוש אסור נמי להציע תחתיו בלילה שלא אסרו משום הנאת לבישה אלא משום הנאת הגוף עכ"ל".
וכן יש להוכיח ממה שכתב הרמ"א סי' תקנ"א סעי' א' בדין שבוע שחל בו "נוהגין שהמוהל ובעל ברית ואבי הבן לובשין בגדי שבת (מנהגים); אבל בלאו הכי, אסור. אפילו בשבת של חזון אין מחליפין ללבוש בגדי שבת, כ"א הכתונת לבד" וכתב המשנ"ב ס"ק ו' "כ"א הכתונת לבד – שאינו לובש אלא מפני הזיעה ומטעם זה מותר להחליף גם הפוזמקאות וזה מותר אפילו בשבת שחל בו ט"ב". משמע שגם בגדי זיעה יש בעיה להחליפם אם לא לאבי הבן וכדו' וכן כתב באורחות רבינו ח"ב עמ' קל"ב שיש להכין גופיות לשבוע שחל בו, וא"כ ה"ה לאבל כדמוכח מדברי הב"י הנ"ל.
אולם כתב הפתחי תשובה יורה דעה סימן שפט ס"ק ב "לאחר ז' עי' בשו"ת לחמי תודה סי' ל' שהעלה דהא דלא התירו אלא לאחר ז', היינו דוקא במחליף לתענוג אבל אם מחליף לצורך כגון שהחלוק מלוכלך או משום עירבוביא שרי אפילו בחול תוך שבעה, ע"י כך כמו ברחיצה דלא אסור אלא של תענוג כמש"ל סי' שפ"א ע"ש ומה שלא בא הדבר הזה מפורש בפוסקים אין זה אלא לרוב פשיטותו שהוא דבר הלמד מדין רחיצה וסיכה ע"ש שהאריך בזה ועמש"ל סי' שפ"א סק"ב".
והנה מה שיש להעיר שכתב השו"ע בסי' תקנ"א סעי' ג' "שבוע שחל בו תשעה באב, אסורים לספר ולכבס, אפילו אינו רוצה ללובשו עתה אלא להניחו לאחר ט' באב, ואפילו אין לו אלא חלוק אחד, אסור; וכן המכובסים מקודם, בין ללבוש בין להציע בהם המטה; ואפי' מטפחות הידים והשלחן, אסור", משמע שאף שמזיע אסור לו לכבס את הבגד.
וכן כתב בשו"ת רב פעלים ח"ד או"ח סימן כט "ועל שאלה הה' בבני אדם שמוכרחים להחליף הכתונת אחר ג' ימים מחמת הזיעה הנה ודאי שגם אלו אין להתיר להם להחליף אך יש להם תקנה שילבשו קודם שבת זו כתונת המכובס ב' וג' שעות ויפשטו אח"כ וכו'". הנה למד שאף בהזיע הרבה אין להתיר להחליף אמנם אפשר שהיינו לכתחילה ולא בדיעבד.
וכתב בשו"ת אור לציון ח"ג פכ"ז שא' א' בהערות "וראה בשו"ת רב פעלים ח"ד חאו"ח סימן כ"ט, שאף מי שטבעו להיות לו זיעה הרבה, וגם מתלכלך הרבה מחמת העסק, אין לו להחליף הבגדים ללבוש מכובס אפילו אחר כמה ימים, ע"ש. ואדם העובד במקום ציבורי, וחושש לריח הזיעה שיצא ממנו, יכול לשים בושם המונע ריחות כאלו. ורק מי שיוצא ממנו ריח הרבה עד שנעשה מזוהם או שהבגד התלכלך הרבה, נראה שהוא כמו שהתלכלך בטיט ובצואה שמותר לרחוץ אף בתשעה באב, כמבואר בשו"ע בסימן תקנ"ד סעיף ט', וא"כ הוא הדין שמותר לו להחליף הבגד או לכבסו אם אין לו בגד אחר. וגדול כבוד הבריות. וכל שכן גרביים שאם הגיעו למדה שכבר אי אפשר ללובשם, שרשאי להחליף. וכן מי שאין לו אלא זוג אחד, ואי אפשר לו לילך ללא גרביים, וכבר לא יכול ללובשם, שרשאי לכבסם. והוא הדין לשאר בגדים, שהדבר תלוי אם יכול לילך בלעדיהם, וכגון גופיה שיכול להסירה ואינו ניכר שהסירה, או שאינו יכול בלעדיהם, שאז רשאי לכבסם. (וראה גם בפתחי תשובה ח"ב סימן שפ"ט ס"ק ב' ובסימן שפ"א ס"ק ג', ע"ש)".
וא"כ מה דהתיר הפת"ש היינו במלוכלך הרבה שיכול להחליף, ועכ"פ יועיל לו אם יקמט כך שימנע מגזירת גיהוץ עכ"פ, וכן דעת מרן הרב שיקמט ועיין בהלכות חגים שלא התיר ללובשם בלי קימוט וכדו' וכן מוכח מפשטות לשון הפת"ש.
אמנם יש לדעת שהיכא שמחליפים בגד, אדם האבל על הוריו חייב לקרוע גם את הבגד שנחליף עתה, אולם שאר האבלים – הורים אחים, אם מחליפים לא קורעים שוב, ראה שו"ע יו"ד סי' שמ סעי' י שכתב וז"ל "על כל המתים, רצה קורע ביד רצה קורע בכלי. על אביו ואמו, ביד. על כל המתים, אם בא להחליף תוך ז' ימים, מחליף ואינו קורע. על אביו ואמו, אם מחליף תוך ז', קורע כל הבגדים שהוא מחליף, ואינו מאחה לעולם, כמו בפעם הראשון"
העולה
אדם שהינו אבל שיש לו חולצה אחת שאינה מכובסת או גופיה ורוצה להחליפה בחולצה מכובסת וכדו' אסור לו משום אבלותו.
אמנם אם הזיע הרבה או נתלכלך הרבה יש להקל וייתן לאדם אחר ללבושו לפני, ובגופיה ובלבנים ניתן לקמטם או להשליכם על הרצפה שיתלכלו מעט.
ואם אבל על אביו או אמו צריך לקרוע שוב אבל אם על שאר אחים ואחיות לא קורע אחר שהחליף.