שאלה

כשאב התינוק הנימול הוא גוי מי מברך להכניסו?(האם כמובן יהודיה)

תשובה

לספרדים אין אחר מברך ברכה זו. וכן דעת הגר"א.
לאשכנזים יברך הסנדק ואם הסב מצד האמא שם ניתתן לכבדו ויש אומרים שעדיף שהוא יברך, ויכוון להוציא את הסנדק.

מקורות

איתא בגמ' שבת דף קלז ע"ב "תנו רבנן: המל אומר: אשר קדשנו במצותיו וצונו על המילה. אבי הבן אומר: אשר קדשנו במצותיו וצונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו. העומדים אומרים: כשם שנכנס לברית כך יכנס לתורה לחופה ולמעשים טובים. והמברך אומר: אשר קידש ידיד מבטן, חוק בשארו שם, וצאצאיו חתם באות ברית קדש. על כן בשכר זאת, אל חי חלקנו, צוה להציל ידידות שארינו משחת, למען בריתו אשר שם בבשרנו ברוך אתה ה' כורת הברית".
וכתב הטור ביו"ד סי' רס"ה "ורשב"ם הנהיגוה שיברך האב קודם המילה דלהכניס משמע להבא וגם צריך לברך קודם לעשייתן ור"ת כתב שאין צריך ורב שר שלום כתב שאין לו לברך אלא עד לאחר המילה כיון שנעשית ע"י אחר וכ"כ בעל העיטור וא"א הרא"ש ז"ל כתב טוב לברך מיד אחר ברכת המילה קודם שיעשה פריעה וחשיב שפיר עובר לעשייתן ולהבא דמל ולא פרע כאילו לא מל".
וכתב הב"י "ואבי הבן מברך להכניסו בבריתו של אברהם. פרק רבי אליעזר דמילה בברייתא (קלז:). כתב ה"ר מנוח יש אומרים כשהאב עצמו מל את בנו אינו מברך להכניסו שלא מצינו שתי ברכות על מצוה אחת ומנהג לברך להכניסו אפילו כשהאב עצמו מלו עכ"ל וכ"כ ה"ר דוד אבודרהם (מילה וברכותיה עמוד שנ) בשם הראב"ד. והגהות מימון (מילה פ"ג אות ג) כתבו בשם רבינו שמחה לא ידעתי מה טיב ברכת להכניסו וכי לא סגי בהאי ששלוחו מברך על המילה ושמא כיון שהמוהל בלא האב שייך במצות המילה כדאמרינן פרק קמא דקידושין (כט.) הילכך תקינו ליה רבנן ברכה אחרת לאב ואם מלו האב ובירך להכניסו סגי ליה בהכי מיהו כיון דכבר תקינו למוהל לברך על המילה לא ישנה המטבע ומברך שתים עד כאן לשונו: כתב ה"ר דוד אבודרהם (שם) ברכה זו נתקנה מפני שהאב מצווה על בנו למולו ולפדותו וללמדו תורה ולהשיאו אשה לרמוז שמהיום ואילך מוטלות עליו מצות אלו".
אם אין אבי הבן
כתב הטור שם "כתב הרמב"ם שאם אין אבי הבן שם אין אחרים מברכין אותה ברכה ויש מי שהורה שיברכו אותה ב"ד או אחד מהעם ואין ראוי לעשות כן עכ"ל ונוהגין בכל המקומות שיברך אותה מי שתופס הנער וכן כתב הראב"ד".
כתב הב"י "כתב הרמב"ם שאם אין אבי הבן בעיר אין אחרים מברכין אותה ברכה. בפרק שלישי מהלכות מילה (ה"א) ונתן טעם לדבריו מפני שמצוה על האב למול את בנו יתר על כל מצות שמצווין ישראל שימולו כל ערל שביניהם כלומר שברכת על המילה היא כוללת לכל הפושט יד למול בין אב בין אחר אבל ברכת להכניסו לא נתקנה אלא לאב לפי שמצות המילה מוטלת עליו יותר מעל כל אדם כמו שנתבאר בסימן רס"א. וכתבו הגהות מימון (פ"ג אות ג) שכן דעת רש"י ורבינו אליעזר ממיץ (סי' תב) ורבינו שמחה שלא נתקנה ברכה זו כי אם לאבי הבן משום מצוה המוטלת עליו יותר מעל כל ישראל. וכתב עוד הרמב"ם ויש מי שהורה שיברכו אותה בית דין או אחד מן העם ואין ראוי לעשות כן עד כאן. וז"ל הרא"ש בפרק קמא דקידושין (סי' מ) היכא דלא מהליה אבוה מיחייבי בי דינא לממהליה דכתיב (בראשית יז י) המול לכם כל זכר ואין לברך להכניסו בבריתו וכ"כ הרב הברצלוני בשם רב האיי גאון בית דין שמלין במקום שאין האב הכל מברכין להכניסו והרב כתב שאין מברכין עד כאן לשונו:
ומ"ש ונוהגים בכל המקומות שיברך אותה מי שתופס הנער. כ"כ הגהות מימון (דפוס קושטא פ"ג אות ב) בשם סה"ק (הגהות סמ"ק סי' קנז אות א) וכתבו ושמא היינו משום שהוא כמו שליח בית דין. כתב הר"ד אבודרהם (מילה וברכותיה עמוד שנא) בשם המפרשים שאם אבי הבן אינו יודע לברך להכניסו אחד מהעומדים שם מברך ומוציאו ופשוט הוא".
וכתב הרמ"א "ואם אין אבי הבן אצל המילה, יש מי שאומר שאדם אחר מברך ברכה זו, דהרי הבית דין מצווין למולו (רמב"ם בשם י"א). ונוהגין שמי שתופס הנער מברך ברכה זו (טור ובשם ראב"ד והגהת מיי' בשם סמ"ק). וכן אם האב בכאן ואינו יודע לברך (רבינו ירוחם נתיב א' וכ"כ ב"י בשם אבודרהם)".
וכתב בביאור הגר"א ס"ק ב "ואם אין כו'. והרבה חולקים על זה ועב"י (וע"ל בס"ק ל"ה)".
ובערוך השולחן יורה דעה סימן רסה סעי' ג' "וכיון שחיוב המצוה על האב למול את בנו יתירה מעל כלל ישראל שמצווין למול כל ערל שביניהן לכן תקנו להאב עוד ברכה והיינו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו וכתב הרמב"ם שם לפיכך אם אין שם אביו לא יברכו אחרים ברכה זו ויש מי שהורה שמברכין אותה ב"ד או אחד מן העם ואין ראוי לעשות כן עכ"ל וכל הראשונים לא כתבו כן וז"ל הטור ונוהגין אותה בכל המקומות שיברך מי שתופס הנער וכ"כ הראב"ד עכ"ל וכן המנהג שהסנדק מברך ברכה זו וזה שאין המוהל מברך משום שהמוהל יש לו ברכה שלו ושתי ברכות על מצוה אחת ראוי להרחיק אם לא במקום ההכרח כגון שהאב מל בעצמו דאז מברך שתיהם אבל כשאין האב מוהל מוטב שאחר יברך ועוד דרגלי הסנדק הוה כמזבח ולכן נאה לפניו לברך ברכה זו כלומר דהנמול הוה קרבן על המזבח ובזה נכנס לבריתו של אברהם אבינו ויש מקדמונים שאמרו דכשהאב עצמו מל באמת לא יברך להכניסו דלא מצינו שתי ברכות על מצוה אחת [ב"י בשם הר' מנוח] ואין המנהג כן אבל עכ"פ מזה ראיה למ"ש דלכן לא יברך המוהל ברכה זו כשאין האב בכאן וראיתי רבים טרחו בטעם זה ולענ"ד נראה כמ"ש".
והנה חידש בשו"ת רבי עקיבא איגר מהדורא קמא סימן מב "ע"ד שאלתו ביתום שרוצים להכניסו בברית של אברהם אבינו ואבי אביו יהיה המוהל, ורצון רומ"פ שאבי אביו יברך להכניסו, ומתנגדים לנגדו ואומרים דהתופס התינוק יברך להכניסו כדכתב הטור והראב"ד והרמ"א.
נלענ"ד דצריכים להבין מה מעליותא בתופס הבן דהוא יברך, הב"י כתב ושמא היינו משום שהוא כמו שליח בית דין, אם כן משמע דמעיקר הדין ראוי שהב"ד יברכו דעלייהו מוטל למול כדאי' בפ"ק דקדושין (דף כ"ט) והיכי דלא מהליה אבוה מחייבי ב"ד לממהליה והסנדק כמו שליח מהב"ד לברך, א"כ ממילא אם הב"ד אצל הברית והם רוצים לברך, אף שאחר תופס התינוק הם קודמים בברכה זו, וממילא על רומ"פ שהוא מרא דאתרא החיוב למול ומגיע לו הברכה, ויוכל לעשות שליח למי שירצה, אלא דמסתמא אמרינן דהסנדק הוא שליח ב"ד אבל מ"מ אם במפורש עושים שליח לאחר לברך הרשות בידם.
אמנם נראה דאין הפירוש דהסנדק הוא שליח ב"ד לברך דלא מצינו ענין שליחות על ברכה ובכל ברכת מצות דמצינו דאחר יכול לברך היינו שהוא יהיה השומע ומוציאו בברכה זו מצד שומע כעונה אבל בלא שמיעה בודאי לא שייך שאחר יברך מצד שליחות, אלא דנראה דכוונתם דהתופס התינוק שהוא בכלל עוסקים בהכנסת הברית, הוא שליח הב"ד על הכנסת הברית ויכול לברך דאם השליח עושה המצוה בשליחות יכול לברך, ועי' מג"א (סי' תל"ב ס"ק ו') דהטעם בכ"מ שהמוהל יברך היינו משום שהוא שלוחו דאב בעשיית המצוה ויכול לברך ע"ש, עכ"פ כמו דחזינן דאם האב מכבד למול בנו שהמוהל מברך, ה"נ היכא דהב"ד עושים שליח להכנסת ברית השליח ההוא מברך.
א"כ י"ל נהי די"ל אם הב"ד אצל הברית ואחר סנדק דיכולים הב"ד לברך, דהם כמו האב שעומד אצל הכנסת בנו לברית שמברך, אבל אינן יכולים לכבד לאחר לברך למי שאינו שלוחם בהכנסת הברית, דלענין ברכה לחוד לא שייך שליחות, וכן אבי הבן אינו יכול לכבד לאחד לימול ולאחר לברך, בענין שלא יהי' בדרך שהאחר יוציא להמוהל מדין שומע כעונה, דהברכה שייך רק לבעל המצוה או לשלוחו בעשית המצוה, לפ"ז אם מעכ"ת ג"כ אצל הברית יכול לכבד לאבי האב לברך בדרך שישמע מעכ"ת ויכוון אבי האב להוציא למעכ"ת בברכה זו מדין שומע כעונה, אבל אם אין מעכ"ת אצל הברית, לכאורה דוקא הברכה על התופס הבן.
אמנם נ"ל, דמ"מ צריך טעם להמנהג דסנדק מברך ולא המוהל, דהוא ג"כ שלוחא דבי דינא להכנסת הברית, ובפשטות הוא יותר עיקר דעל הב"ד מוטל למול התינוק אבל אין החיוב למעשה תפיסת הבן על הברכים, דאם מניחין הבן על השולחן ומלין אותו ג"כ המצוה כתיקונה.
ולזה צ"ל כיון דהב"י כ' בשם הר"ר מנוח, דאם האב הוא המוהל לא יברך להכניסו, דלא שייך ב' ברכות על מצוה אחת, ולזה נהי דלא קיי"ל כן מ"מ בליכא אב ודנין דשלוחא דבית דין יברך, בחרו יותר בתופס הבן ולא להמוהל שלא יברך ב' ברכות.
וא"כ י"ל דזהו במוהל דעלמא אבל באבי האב דלו שייכות ענין הברכה יותר מאחר, דאף דבמילה לא אמרינן בסוגיא דהיכי דליכא אב דחייב אבי האב למולו, ורק לענין ללמדו תורה אמרינן כן בקדושין וילפינן מקרא והודעתם לבניך ולבני בניך, מ"מ י"ל דלענין ברכת להכניסו הוא שייך יותר, כי הלבוש (סי' רס"ה) כ' דיש מתמיהים למה יברך האב להכניסו, הא המוהל שלוחו, ושלוחו של אדם כמותו, וכיון שהמוהל מברך על המילה מה צורך לאב לברך להכניסו, הרי המילה היא בריתו של א"א, וי"מ דברכת להכניסו אינה כלל על המילה רק האב משבח ומברך לד' שמיום ההוא והלאה מוטל עליו עוד מצות אחרות הנגררות אחר המילה, והם שמצוה לפדותו אם הוא בכור וללמדו תורה ולהשיאו אשה, עיין שם.
וכיון דבכללן הוא ללמדו תורה שזהו חיוב גמור על אבי אב הבן כדאיתא בקידושין, ועיין בכ"מ דמחויב אפילו לשכור מלמד ללמוד עם בן בנו, וא"כ להכניסו שייך יותר על אבי האב, גם י"ל דבהכנסת ברית עצמו שייכות יותר על אבי האב מעל אחר, כי מצינו במתני' סוף פ' ג' דנדרים גדולה מילה שאלמלא היא לא ברא הקדוש ברוך הוא עולמו, שנא' אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי ואמרינן שם /נדרים/ (דף ל"ב) גדולה תורה שאלמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי משמע דאם לא בריתי קאי אתרוויהו על מילה ועל התורה, והנה על התורה הפשט פשוט בריתי יום ולילה דכתיב בו והגית יומם ולילה, אבל על המילה אינה נוהגת בלילה, ובתוס' יום טוב נדרים כ' דפסקיה לקרא, אם לא בריתי, אזי יומם ולילה חוקות ש"ו =שמים וארץ= לא שמתי, דהיינו את הכל לא שמתי, והוא דחוק, ויותר נראה דבאמת מילה ותורה שייכים להדדי, וכמ"ש בעוללות אפרים (מאמר שצ"ב) שמילה חצונית היא סיבה למילה פנימית מערלת לב, כשימול ערלת לבבו אז יהי' חדרי לבו פתוחים להבין ולהשכיל עיין שם, א"כ מילה מבוא למילת הלב להבין ולהשכיל בתורה ומצות, א"כ יש לומר דאם לא בריתי היינו ג"כ מילה דעיי"ז בא לשערי תורה להגות יומם ולילה,
ומומתק בזה יותר דברי הלבוש דלהכניסו היינו על הגרירה ממצוה זו ללמוד תורה דזה נגרר מתוך המילה דיזכה למול ערלת לבבו להשכיל בתורה ומצות, וכיון דהחיוב גמור על אבי האב ללמדו תורה ממילא שייכות הברית יותר עליו, שזהו הגורם לבא לשערי התורה.
גם כיון דבכ"מ אמרינן בני בנים הרי הם כבנים, יש לו שייכות לזה יותר מאחר, וכמ"ש הבאר שבע בספרו צדה לדרך (פ' בא) באורך על פדיון הבן אם רשאי אבי האב לפדות נכדו, אחר שהאריך דהב"ד או אחר יכולים לפדותו, כ' כש"כ וק"ו שאם מת האב קודם הפדיה שיכול אבי אביו לפדותו, שהרי הוא עדיף טפי לפדותו מאחר דבני בנים כבנים, הרי דיש לאבי האב קדימה בפדיה מאחר מטעם דבני בנים וכו' ה"נ י"ל לענין מילה.
א"כ מכל הלין נראה דעכ"פ אם אבי האב הוא המוהל כיון דשייך עליו גם כן שהוא שליח הב"ד יש לבחור בו יותר לברך מן הסנדק, כן נראה לפי ענ"ד".
וכן הסיק פתחי תשובה יורה דעה סימן רסה ס"ק ג "ואם אין אבי הבן עיין (בתשובת רבינו עקיבא איגר סי' מ"ב) ביתום שרוצים להכניסו בברית של א"א ואבי אביו יהיה המוהל יברך הוא להכניסו שהוא יותר ראוי מן הסנדק וע"ש עוד".
וכתב בתשובות והנהגות כרך ג סימן רצ "ונראה עוד כשהאב מברך להכניסו בבריתו של אברהם אבינו, יכוין גם הסנדק לצאת בברכה זו, כיון שעל ברכיו נימול ועוזר הוא בהמילה נמצא דגם הוא מכניסו ושייך אצלו הברכה, עיין ראב"ד בהשגות פ"ג דברכות שאם אין אב הסנדק יברך להכניסו".
העולה
לספרדים אין אחר מברך ברכה זו. וכן דעת הגר"א.
לאשכנזים יברך הסנדק ואם הסב מצד האמא שם ניתתן לכבדו ויש אומרים שעדיף שהוא יברך, ויכוון להוציא את הסנדק.