שאלה
אולם אירועים בחו"ל אשר בעבר היה כנסייה.
א. האם אפשר לערוך שם אירוח.
ב. האם מותר לבוא לאירוח כגון בר מצווה וכדו' הנעשה שם.
ג. האם מותר להתפלל שם כי לפעמים מתפללים מנחה וערבית.
ד. ומה לגבי דברי תורה וברכות על האוכל
תשובה
כנסיה שנמכרה מותר לעשות בה אולם שמחות, וכן מותר לערוך בה אירוע.
וכן מותר לומר בה דברי תורה וברכות לאחר שהפכוה.
לגבי תפילה לפעמים מותר, ובפרט שכיון שעשו ממקום זה אולם אירועים שיפצו את המקום.
והיכא שהמקום היה מושכר לכנסיה ולא היה שלהם יש לצדד להקל לעשות ממנו בית הכנסת קבוע.
לגבי כנסיה של קתולים למרות שמותר להשתמש בו כבבית פרטי ובלבד שיוציא הגוי את ע"ז אך אין לעשותו לבית הכנסת קבוע.
וכל זה לגבי כנסיה שיש בה צלמים של הקותליים אבל בכנסיה של פרוטנסטים יש להקל בשופי.
מקורות
נוצרים נחשב לעבודה זרה
כתב הרמב"ם בהל' מאכלות אסורות פי"א ה"ז שישמעלים אינן עובדים עבודת אלילים וכתב הרמ"א יו"ד סי' קמ"ו סעי' ה' "ואומות שלנו וישמעאלים שאינן עובדי עבודת כוכבים, אינם יכולים לבטל" וראה בשו"ת מאמ"ר ח"ג סי' ט', וראה בבא"ח מסעי' ב' ששתי וערב של נוצרים חשיבי ע"ז.
הפיכת כנסיה לבית הכנסת
כתב השו"ע סי' קמ"ה סעי' ג' "הכניס עבודת כוכבים לתוך הבית, כל זמן שהוא שם, הבית אסור בהנאה. הוציאה, הותר הבית. הגה: ודווקא שלא הוקצה הבית לכך, אבל הוקצה לכך אינו מותר אלא א"כ הוציאה משם דרך בטול, דהיינו שלא להכניס עוד שם".
כתב השו"ע סי' קל"ט סעי' י"ג כתב " נרות ושעוה של עבודת כוכבים, אסורים לנר מצוה דשבת ודחנוכה ודבית הכנסת. וכן תכשיטי הכהנים (כגון המעילים שלובשים כהניהם) לא יתקן מהם טליתות ולא שום דבר מצוה, משום דמאיסי. ובסעי' י"ד כתב "לא יכתוב ישראל על ספרי עובדי כוכבים, אלא אם כן מחקן שלא יהיה רישומן ניכר. ויש מי שאומר דאפילו הכי לא יכתוב עליו דברי תפילות ותחנונים, דאין קטיגור נעשה סניגור".
כתב השו"ע באו"ח סי' קנ"ד סעי' י"א "נרות שעוה שנותנם כותי לעובדי אלילים, וכיבן שמשן ונתנם או מכרן לישראל, אסור להדליקם בבהכ"נ. הגה: אף על פי שמותרים להדיוט. מומר עובד כוכבים שנתן שעוה או נר לבהכ"נ, אסור להדליקו (פסקי מהרי"ו סי' ס"ד) ועיין בי"ד סי' קל"ט בדינים אלו".
וכתב המשנה ברורה ס"ק מה "לענין לעשות מבית תפלה של עכו"ם ביהכ"נ כתב המ"א בשם הרא"ם להקל והטעם כי לא נעבד הבית עצמו מעולם, ודעת הא"ר נוטה להחמיר לעשות ביהכ"נ קבוע ע"ש, וכמדומה שהעולם נוהגין להקל, ועיין בה"ל שביררנו דדוקא כשאין דרכן להעמיד שם אליליהם, אבל אלו שמעמידין שם אליליהם אף שהוציאום משם ומכרו הבית לישראל דאז מותר הבית להדיוט מטעם שכבר נתבטל עי"ז משם משמשי אליל כדאיתא ביו"ד קמ"ה ס"ג עכ"פ לביהכ"נ אסור".
וכתב בבה"ל בד"ה "נרות של שעוה וכו' – עיין מ"ב במה שכתבנו בענין לעשות מבית גלולים בהכ"נ שכתב המ"א בשם הרא"ם להקל, ודעת הא"ר דלא נתכוין הרא"ם מעולם להקל לעשות ביהכ"נ קבוע. ואולם דע דכל זה אם לא העמידו שם העו"ג את אליליהם בזה מצדד המ"א דלא דמי לנרות שעוה שאסור למצוה אף לאחר הביטול דשם חל עלייהו עכ"פ שם נוי עכו"ם קודם הבטול ולכך מאיסי למצוה משא"כ בבית זה דלא חל עלייהו מעולם שם נוי ע"ג ולא שם משמשי עכו"ם דהא לא היה שם ע"ז בבית זה רק שהם משתחוים ומתפללים לאליליהם שם, [וצירף לזה ג"כ הטעם שהבית הוא כעין מחובר אבל לא זהו עיקר הטעם דהא מדינא כתלוש נחשב וגם דהא מחובר עצמו למצוה אסור אם נעבד כדאיתא בגמרא שם וזהו מה שכתב המ"א וצ"ע בדף מ"ו מ"ז ור"ל דשם מוכח דאף מחובר גמור אסור למצוה ורק בזה מצדד להקל כנ"ל] אבל אם מעמידין שם אליליהן דחל על הבית שם משמשי עכו"ם ואסור בהנאה אף להדיוט כדאיתא ביו"ד סימן קמ"ה ס"ג בהג"ה א"כ אף לאחר שהוציאום משם דהותר הבית להדיוט מטעם ביטול, מ"מ עכ"פ למצוה אסור כמו לענין נוי עכו"ם אף לאחר שביטלו ונ"ל שע"ז רמז המ"א במה שכתב ועיין סימן קמ"ה ס"ג. ואין להשיב ע"ז ממה דאיתא בסימן קמ"ג ס"ב דכתוב שם אבל בונה הוא לכתחלה הטרקלין או החצר שיש בה אותה הכיפה שמעמידין בה העכו"ם, אלמא דלא נקרא הבית בשם משמש לעכו"ם דשם בבית עצמו אין שום ע"ג רק שמעמידין את הע"ז על הכיפה שעליה, ולכן לא נחשב הבית אלא כתשמיש להכיפה שעליה ואינו אלא תשמיש דתשמיש לע"ז עצמה, משא"כ בבית שהוקצה להעמיד בתוכה אלילים לעבדם א"כ הבית הוא משמש גמור לעכו"ם, וכמבואר בהדיא בסימן קמ"ה ס"ג בהג"ה הנ"ל וא"כ בודאי אסור למצוה אף לאחר הביטול וראיתי לגדול אחד שמצדד להקל מטעם דדרכן להעמיד הע"ז בתיבה וכדומה, וא"כ הבית הוי רק תשמיש לתשמיש ואין דבריו נראין דבאמת ידוע שיש הרבה גלולים שעומדים מגולים על הארץ ועל הכתלים ומלבד זה עיקר סברתו דמשום זה לא יקרא הבית רק תשמיש לתשמיש לא נהירא דהרי מ"מ הוקצה הבית לע"ז, ועיין בדגמ"ר מה שכתב בשם התוספות וכ"כ הריטב"א שם כהתוספות. ודע עוד דאם הבית תפלה שלהם לא היתה רק שכורה להם אפשר שיש לצדד להקל אף באופן זה דאין בכחן לאסור הבית לעולם עיין בפמ"ג ועיין בעין יצחק או"ח סימן י'".
וכתב הכה"ח ס"ק פ"ב "בית שנעבד בו עבודת אלילים אפילו נעבד בקבע אין איסור להתפלל בו. הרא"ם חלק א' סימן ע"ט, כנסת הגדולה סימן קנ"א בהגהות הטור, מגן אברהם בזה הסימן ס"ק י"ז, אליה רבה אות ט"ו. ומיהו לעשות מבית זה בית הכנסת קבוע נראה דמודה הרא"ם דאסור. אליה רבה שם, אשל אברהם שם. ובית תפלות של עכו"ם שאין שם שום צלם ודמות כלל מותר לעשות ממנו בית תפלה לישראל או בית המדרש וגם מצוה איכא לקדש שם שמים. שו"ת שואל ומשיב מהדורא קמא חלק ג' סימן ע"ב, ארחות חיים אות י"ב", משמע דלא כדברי הבה"ל אלא אף במקום שיש בו צלמים נחלקו אם מותר לעשות ממנו בית הכנסת קבוע.
וכתב בשו"ת אגרות משה או"ח ח"א סי' מ"ט (לגבי להפוך כנסיה לבית הכנסת) "אין דעתי נוחה מזה דפשוט שמאוס זה למצוה וכן מבאר שם בבאור הלכה שבאלו שהעמידו שם אליליהם יש לאסור. ולכן אף שלא באתי לאסור את אלו בתי כנסיות שכבר נעשו ע"פ הוראת חכמים, וגם בכלל בדיעבד אין לאסור כדחזינן בלולב שיצא בדיעבד אחר בטול, אלמא דטעם מאיס למצוה הוא רק דין דלכתחלה וא"כ אפשר שאחרי שהוציאו כבר הוצאה גדולה ועשוהו לביהכ"נ נחשב כדיעבד גם להתפלל בו לכתחלה אח"כ, אבל עכ"פ מפי לא תצא היתר לזה. אבל בעובדא זו שכבר נחרב ואף הכותלים הנשארים לא ישארו כמו שהן שצריכים תקון הרבה ויהיה פנים חדשות להבנין יש מקום להתיר. דהא איתא /או"ח/ בסימן י"א סעי' ח' חלוק בין המשתחוה לבהמה שצמרה פסול לציצית למשתחוה לפשתן נטוע שכשר לציצית מטעם שהרי נשתנה. והוא שיטת הרמב"ם מהא דאיפשיטא בעיא דרב"ח לפירושו בע"ז דף מ"ז שהמשתחווה לקמת חטים מותר למנחות עיין שם במהר"מ ובכ"מ פ"א מציצית הי"א ובמג"א ובבאורי הגר"א שם /או"ח/ בסי' י"א. וא"כ גם הכא יש לדמות שיהיה מותר לעשות ביהכ"נ אחר שישתנה כשיתקנוהו שלא יהיה ניכר כלל מה שנשאר מהבית תיפלה. ואף שיש לחלק דהלבנים שנשארו לא ישתנו הן בעצמן ול"ד לחטים ונעשו קמח שנשתנה כולו ואין אף מקצת שלא נשתנה וכן בפשתן נשתנה כולו מ"מ כיון שמסתבר שהוא רק איסור דרבנן יש לסמוך שגם זה נחשב שינוי ובפרט שהרבה מקילין בכל אופן.
אבל נראה דבעת הבנין עד שישתנה לא יקדישוהו לבית הכנסת אלא לבנין חולין בעלמא ורק אחר שיתקנוהו וישתנה יקדישוהו לביהכ"נ. דהא מוכרח כן בהא דדוקא המשתחוה לחטים מותר הקמח למנחות מצד השינוי אבל המשתחוה לקמח משמע שאסור אף שג"כ ישתנה לרוב המנחות שהקמיצה היא לאחר אפיה, אלא ודאי דכיון שנתקדש למנחה קודם השינוי אסור לכן אף שהבנין יהיה לצורך ביהכ"נ מ"מ לא יזמינוהו ויקדישוהו לביהכ"נ עד אחר התקון שישתנה".
העולה
כנסיה שנמכרה מותר לעשות בה אולם שמחות, וכן מותר לערוך בה אירוע.
וכן מותר לומר בה דברי תורה וברכות לאחר שהפכוה.
לגבי תפילה לפעמים מותר, ובפרט שכיון שעשו ממקום זה אולם אירועים שיפצו את המקום.
והיכא שהמקום היה מושכר לכנסיה ולא היה שלהם יש לצדד להקל לעשות ממנו בית הכנסת קבוע.
לגבי כנסיה של קתולים למרות שמותר להשתמש בו כבבית פרטי ובלבד שיוציא הגוי את ע"ז אך אין לעשותו לבית הכנסת קבוע.
וכל זה לגבי כנסיה שיש בה צלמים של הקותליים אבל בכנסיה של פרוטנסטים יש להקל בשופי.