שאלה

זוג מתארח במלון בחו"ל בשבת, מבירור מוקדם מול המלון עולה כי אין אפשרות לפתוח את הדלת מכנית ואפשר אך ורק ע"י כרטיס דיגטלי.
האם יש פתרונות לזה?

תשובה

הטוב ביותר להשאיר את הדלת פתוחה ויניח מגנט שגורם שהדלת לא תנעל או שיניח מגבת.
ואם ננעלה הדלת יכול לרמוז לגוי, ואם לא מבין ניתן להקל באמירה, לפתוח את הדלת, וישאירו אותה פתוחה וישאירו בחדר ממתקים וכדו' שיוכל הגוי להינות מזה.
כל הנ"ל הוא באופן שאין עוד חיישינים בחדר כמו חיישני נפח וחום, שגורמים לאור או למזגן להידלק.

מקורות

כרטיס מגנטי
פתיחה אלקטרונית זהה לכל ההפעלות החשמליות והאלקטרוניות שאין בהן אש, הפתיחה האלקטרונית היא שרשרת של מיתוגים חשמליים ברצף, המתחוללים בהעברת הכרטיס, בזיהוי הקוד ובפתיחה.
תחילה נדון מה הגדרה של פתיחה או סגירת מעגל, ומה הדין של שימוש בחשמל, וכדלהלן:
דעת החזו"א
כתב החזו"א (סי' נ' אות ט') שאיסור של פתיחת או סגירת מעגל בשבת הוא מדאורייתא משום בונה, ואם מעביר את החוט ממצב של מוות לחיים יש בו משום בונה כך נקטו הפוסקים בהבנת החזו"א.
מאידך דעת שו"ת בית יצחק (במפתחות ח"ב סי' ל"א) כתב לגבי הדלקת חשמל בשבת ש"יש לאסור משום דע"י סגירת זרם החשמל נולד כח חשמל וזה אסור בשבת, דכמו בסחופא כסא אשיראי אמרינן בביצה כ"ג דאסור משום דמוליד ריחא, ה"ה דאסור לעשות חיבור חשמלי בשבת". כלומר שהאיסור הוא מדרבנן משום מוליד, וכן ביאר במאורי אש בסוף פ"ב, וז"ל: "אמנם נראה דהאמת יורה דרכו דאף אם אין בו שלהבת כלל, מכל מקום חשיב נולד גמור, כיון שהוא נהפך לגמרי מגוף חשוך לגוף מאיר, וחשיב טפי נולד מהולדת ריח בבגד דאסור משום דדמי לעושה בגד חדש וכו' לדעת רש"י ורע"ב שכתבו דטעמא דמוליד אסור הוא משום דדמי או מיחזי כאילו עושה דבר חדש, א"כ הכא נמי כאן אף אם האמת הוא שאין בו שלהבת כלל אבל עכ"פ כיון שהוא נראה לנו כשלהבת ממש אית ביה שפיר טעמא דמחזי כאילו עושה דבר חדש ואסור". וכך גם כתב האחיעזר ח"ד סי' ו'.
וכתב מרן הרב שם בהערה ג' "למעשה העיקר נראה כדברי החזו"א וכן יש לנהוג, ומכל מקום במקום צורך בהצטרף עוד צדדים, יש לדון בדבר".
בקובץ תשובות ח"ב סי' י"ט הביא את דעת החזו"א שאיסור בחשמל הוא משום בונה ולא חלק עליו וכתב בישא יוסף ח"ב פ"ה כתב שהגרי"ש סובר שאיסור בחשמל הוא משום מוליד, וכתב שם שלדעתו הגרי"ש חשש לדעת החזו"א. וכתב שם בח"ג סי' ע"ח שבשינוי זרם אם השינוי משמעותי אסור מדין נולד ואם לא מותר.
וכתב מאמר מרדכי שבת ח"ה פרק קי"ח הערה 3 "למעשה העיקר נראה כדברי החזו"א וכן יש לנהוג, ומכל מקום במקום צורך בהצטרף עוד צדדים, יש לדון בדבר כמו שיתבאר לקמן". והנה לגבי רמקול חשש לבית יצחק ששינוי זרם אסור משום מוליד ראה בהערה 31 ולגבי מכשיר שמיעה כתב שמשום מוליד ראה במנחת שלמה (ח"א סי' ט'), ויש לסמוך עליו במקרה הנ"ל.
כתב בשו"ת שבט הלוי ח"ח סי' מ"ז שנשאל בכגון זה אם יש להקל לומר לגוי לפתוח דלת חשמלית דאם החשמל הוא איסור דרבנן הוי שבות דשבות במקום מצווה כגון עונג שבת או תפילה וכתב דיש לחוש למחמירים שאיסור פתיחת או סגירת מעגל הוא מהתורה (כנראה החזו"א) , וכן כתב בח"ט סי' קס"ג.
כתב האור לציון ח"ב פמ"א הערה א' שאיסור בחשמל הוא משום בונה כחזו"א ומכל מקום בהערה ג' סייג את דבריו וז"ל "מ"מ נראה שכאן יש להתיר, שאף שהבאנו שם (הערה א) את דעת החזו"א שבהפעלת זרם חשמל יש משום איסור בונה, מ"מ אין הדבר ברירא לן טובא, ושמא אין בזה איסור בונה, והוי בגדר ספק דאורייתא, ואפילו אם נאמר שיש בזה איסור בונה, הרי יש אומרים שאפילו במלאכה גמורה מותרת אמירה לגוי במקום מצוה, כגון להדליק נרות לצורך סעודה, וכמ"ש הרמ"א בסימן רע"ו סעיף ב' ע"ש, וא"כ חשיב כספק ספיקא, ומשום עונג שבת יש להתיר בזה".
וא"כ כיון שבפתיחת או נעילת הדלת ישנו פתיחה או סגירה של מעגל חשמלי לדעת החזו"א יש בזה איסור דאורייתא של בונה אע"פ שהוא לזמן, ולדעת הגרש"ז יש בזה איסור דרבנן של מוליד.
פתיחה במפתח רגיל
והנה גם בדלתות שיש לדלת בנוסף לכרטיס המגנטי מפתח מכני, המפתח המכני בשימוש בו מפעיל או מבטל מנגנון חשמלי, כך טוענים מבמכון צומ"ת ראה בקישור: https://www.inn.co.il/news/395303
וכך אמר לי הרב מנחם פרל ראש מכון צומ"ת שבדרך כלל המפתח מבטל או יוצר מעגל חשמלי בפתיחה או נעילה, ובפרט במנועלים כיום שאין לשונית שנכנסת לתוך איזה מקום אלא שזה עובד על המגנט, שנוצר ע"י גלים אלקטרומגנטים.
על יד גוי
והנה אם יש בו איסור תורה הדבר תלוי במחלוקת של השו"ע והרמ"א:
שכתב הבית יוסף (סימן ש"ז), וז"ל: "כתב הר"ן בסוף פרק רבי אליעזר דמילה (נ"ו ע"א ד"ה ונמצא וד"ה אבל) בשם בעל העטור (הל' מילה מ"ט ע"א) שמותר לומר לגוי להדליק לו הנר לסעודת שבת, וטעמו לפי שהוא מפרש השמועה בענין דשרי אמירה לגוי אפילו בדבר שיש בו מלאכה גמורה גבי מכשירי מילה כדברי בה"ג (הלכות מילה, כ"ג ע"ג), והוא משוה שאר מצות למכשירי מילה כדרך שהשוה אותם הרמב"ם לפי שטתו, אבל הרי"ף (נ"ה ע"ב – נ"ו ע"א) והרמב"ם חולקים על זה, דאפילו לצורך מילה – לא התירו אמירה לגוי בדבר שאסור מן התורה, וכל שכן שהסוברים כדעת התוספות שכתב רבינו בסמוך דאסרי בהא דבעל העטור דהא אפילו בשבות דשבות אסרי". ופסק השו"ע בסעי' ה' כדעת הרמב"ם והרי"ף, דלא כבעל העיטור, וא"כ לדעת מרן – אסור לומר לגוי לעשות מלאכה מדאורייתא אפי' במקום מצווה.
וכתב הרמ"א (סי' רע"ו סעי' ב'): "יש אומרים דמותר לומר לאינו יהודי להדליק לו נר לסעודת שבת, משום דסבירא להו דמותר אמירה לאינו יהודי אפי' במלאכה גמורה במקום מצוה (ר"ן ס"פ ר"א דמילה בשם העיטור), שעל פי זה נהגו רבים להקל בדבר לצוות לאינו יהודי להדליק נרות לצורך סעודה, בפרט בסעודת חתונה או מילה, ואין מוחה בידם. ויש להחמיר במקום שאין צורך גדול, דהא רוב הפוסקים חולקים על סברא זו". היינו, שרק רצה לסנגר על המנהג, וליה – לא סבירא ליה.
וכתב במשנ"ב (שם ס"ק כ"ד): "השל"ה החמיר אף לצורך גדול, ושכן ראה נוהגים בקהלות חשובים שיושבים בחשכה במוצאי שבת אפילו בחתונה עד שאמרו הקהל ברכו, וכן נהג הגאון הר"ש כשהיו סועדים אצלו סעודה שלישית, ובפמ"ג מצדד להקל להדליק ע"י אינו יהודי במוצאי שבת לצורך מצוה אף כשהוא עדיין בין השמשות, וכ"ש בערב שבת בין השמשות לצורך מצוה, דבודאי מותר כדלקמן בסימן שמ"ב עי"ש". ועוד כתב משנ"ב (סי' ש"ז ס"ק כ"ד): "ע"י אינו יהודי במקום מצוה, מיהו כבר כתב רמ"א לעיל דיש להחמיר בזה, וכן עיקר, כי דעה זו היא רק דעת יחידאה, והרי"ף והרא"ש והרמב"ם ועוד כמה גדולי ראשונים חולקין עליה, ואך לענין מילה מצדד המג"א לקמן בסימן של"א לסמוך על דעה זו".
כתב הרמ"א (סי' ש"ז סעי' כ"ב): "כל דבר שאסור לומר לאינו יהודי לעשותו בשבת – אסור לרמוז לו לעשותו; אבל מותר לרמוז לו לעשות מלאכה אחר שבת". ובמשנ"ב שם (ס"ק ע"ו): "דגם זה הוא בכלל אמירה לאינו יהודי, כיון שע"י רמיזתו עושה בשבת. וה"ה שאסור לומר לו בשבת איזה דבר שיבין מתוך כך שיעשה מלאכה, וע"כ אסור לומר לאינו יהודי שיקנח חוטמו כדי שיבין שיסיר הפחם שבראש הנר". וראה עוד כה"ח (סי' ש"ז ס"ק ק"ן).
וראה בשו"ע (סי' רע"ו סעי' א' סי' שכ"ה סעיפים י'-י"ג) דאפי' לא אמר לו כלום והגוי עשה מעצמו בשביל ישראל – אסור לישראל להנות.
וכתב מרן הרב במאמר מרדכי ח"ה פק"כ סעי' ח' " מלאכה שאסור לישראל לעשותה מן התורה: לדעת הספרדים – אסור לומר לגוי לעשותה ואפילו לרמוז לו אסור, ולדעת האשכנזים – נהגו להקל בשעת הדחק גדול כדי לקיים מצוה". וא"כ ה"ה לכאן, אמנם י"ל שבמקום דחק גם לספרדים יש להקל כמבואר לעיל שבמקום דחק לא מחמירים את החזו"א.
וכן מצאנו שכתב בשו"ת מנחת יצחק חלק י סימן כט לגבי דלתות של חדרי מלון: "והנה כאשר עיינתי בשאלתו הנ"ל נראה לדמותו לענין שכבר דנתי עליו בספרי שו"ת מנחת יצחק (ח"ג סי' כ"ג) בנדון אם מותר להדליק את המאורר בשבת ע"י נכרי, וצדדתי להתיר במקום צער גדול בחום היום, מטעם דהוי שבות דשבות, ועפי"ד המג"א (סי' רע"ו מקט"ז) דיש להתיר שבות דשבות במקום צער עיין שם, ולפי"ז גם בני"ד דוקא באופן שכתב מע"כ נ"י דהיינו שאין בית מלון אחר פנוי או שהגיע סמוך לש"ק ואין לו זמן מספיק לחפש בית מלון אחר שעדיין לא משתמשים בכרטיסים הנ"ל וכיו"ב, ובודאי דבכה"ג אין לך צער גדול מזה אם לא יהי' לו בית מלון ללון שם, ויש למעט באמירה ככל האפשר ורק ע"י רמז, וביותר נכון כמ"ש מע"כ נ"י דאינו רומז לו כלל רק כאשר הגוי רואה אותו בא לבית מלון פותח לו מעצמו הדלת" וכתב דהיינו באופן שאין בו איסור תורה, כלומר שלא נדלק נורה של להט [או לשיטתו שאין ניצוצות]. וראה בשו"ת שבט הלוי ח"ט סי' ס"ח שמחמת הבעיות המציות שומר נפשו ירחק מהם. ובמלכים אמניך עמ' תקכ"ה כתב שישים בתוך החדר מיני מתיקה שיהיה שווה לגוי לפתוח כדי לאוכלם,
למעשה
הטוב ביותר להשאיר את הדלת פתוחה ויניח מגנט שגורם שהדלת לא תנעל או שיניח מגבת.
ואם ננעלה הדלת יכול לרמוז לגוי, ואם לא מבין ניתן להקל באמירה, לפתוח את הדלת, וישאירו אותה פתוחה וישאירו בחדר ממתקים וכדו' שיוכל הגוי להנות מזה.
כל הנ"ל הוא באופן שאין עוד חיישינים בחדר כמו חיישני נפח וחום, שגורמים לאור או למזגן להידלק.