שאלה

שימוש בבתי תפילין משומשות מהגניזה ופרשיות מהגניזה לצורך לימוד מלאכת הכנסת פרשיות לבתים
האם זה מותר או שיש מישום שימוש בתשמיש קודש לחולין?

תשובה

מותר ומצווה ללמד על בתי תפילין ופרשיות תפילין ומזוזה שבלו, את המעשה אשר יעשון ואין בכך בעיה, אדרבה מצווה עבדי.
וראוי לעשות בבתי תפילין או בפרשיות פגם כך שיוכר לכל שאינם כשרים עוד.

יפה עושה הרה"ג הרב יצחק ווחנון שליט"א – שמלמד הלכה למעשה ירבו כמותו בישראל.

מקורות

שינוי יעוד בבתי תפילין
כתב הב"י בסי' מ"ב "בפרק הקומץ (לד:) תניא אם אין לו תפילין של יד ויש לו שני תפילין של ראש טולה עור על אחת מהן ומניחה כלומר דכשטולה עור אחד עליה נראה כבית אחד איני והא שלח רב חנניה משמיה דרבי יוחנן תפילה של יד עושין אותה של ראש ושל ראש אין עושין אותה של יד לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה לא קשיא הא בעתיקתא הא בחדתא. ופירש רש"י תפילין של ראש חמורה קדושתן שרובו של שדי נעשה בשל ראש שי"ן דלי"ת אבל בשל זרוע ליכא אלא יו"ד: בעתיקתא. שכבר נקשרו בראש אסור להורידן ולעשותן של יד".
ופםסק השו"ע בסעי' א' "אסור לשנות תפילין של ראש לעשותן של יד, אפילו ליקח רצועה מהם וליתן בש"י אסור, מפני שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה, ושל ראש קדושתו חמורה שרובו של שדי בשל ראש. אבל משל יד לשל ראש, מותר לשנות", [וראה בסעי' ב' שכתב שהיכא שהתנה מתחילה יכול לשנות, אף אם כבר לבשן].
וכתב הבה"ל בד"ה "אפילו ליקח רצועה וכו' – וכ"ש ליקח מהש"ר איזה פרשה ליתן בש"י דאסור. ואם נמצא איזה פסול בפרשה אחת אם מותר ליקח מהפרשה שלפניה לתנם בש"י תלוי בזה אם הפסול הוא מחמת שלא היה כתוב מתחלה איזה אות כדין או שאר פסול אחר שהוא פסול מעיקרא א"כ הפרשיות האחרות והרצועות עדיין הם בכלל חדשים ואם הפסול נעשה מחמת יושנן או שאר קלקול שנתהוה אח"כ כבר חלה עליהם קדושה החמורה ואסור לשנותם", כלומר שהיכא שהדבר נתקדש בקדושה חמורה אסור לשנותו ולהשתמש בו לקדושה קלה ממנו, ואפי' אם מחמת כן יצטרכו לחגונזו יהיה אסור.

שינוי מספר תורה למזוזה או תפילין
וכתב הרמב"ם (הלכות ס"ת פרק ה' ה"א): "ספר תורה שבלה ותפילין שבלו – אין עושין מהן מזוזה, ולא מן הגליונים של ספר תורה – אין כותבין עליו מזוזה לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה". וכך כתב השו"ע (יו"ד סי' ר"צ סעי' א'): "ספר תורה או תפילין שבלו – אין עושין מהם מזוזה, ואין כותבין אותה על גליוני ספר תורה, לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה". וכתב הש"ך (שם ס"ק א'): "כגון שנכתב פרשת שמע בס"ת בסוף הדף לא יוסיף לכתוב למטה בגליון פ' והיה אם שמוע, דאע"ג דהשתא נכתבו כסדרן וכהלכתם, מכל מקום אין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה". והביאו הקול יעקב שם (ס"ק ב'), וראה עוד כמה כללים בנוגע לזה ממה שהובא בקול יעקב (שם ס"ק א'-ו').
אמנם כל זה לענין לשנות תשמיש ולעשות ממנו תשמיש אחר, אבל ספר תורה שבלה מותר לקרות בו, וכן ללמוד ממנו, וכמבואר בשו"ע סי' קמ"ג סעי' ג' "אפילו בכפרים שאין נמצא להם ס"ת כשר, אין מברכין עליו". וכתב הרמ"א בסעי' ד' "ובשעת הדחק, שאין לצבור רק ס"ת פסול ואין שם מי שיכול לתקנו, י"א דיש לקרות בו בצבור ולברך עליו, ויש פוסלין ואם חומש אחד שלם בלא טעות, יש להקל לקרות באותו חומש, אף על פי שיש טעות באחרים (ר"ן)", וראה במשנ"ב יוצא שלכו"ע מוציאים את הספר תורה רק שנחלקו אם מברכים עליו בשעה שקוראין בו.
והיינו שהלימוד בהם אע"פ שאינם כשרים אינו בכלל הורדה בקדושה, וה"ה הכא בתפילין ומזוזות שרוצה ללמד בהם שאינו נקרא הורדה בקדושה מחמת כן, ורק כשמשנה את ייעודם ומשתמש בהם לדבר אחר כגון פרשיה של ס"ת למזוזה וכדו'.
ואין לומר כהאי גוונא חובה לגונזו שלא יבאו ויטעו וישתמשו בו, שכתב הש"ך בנקודות הכסף סי' רפ"א "אבל הכא כיון דדרך ספר תורה להיות בבית הכנסת, וזו קורא בה ביחידות ולא בבית הכנסת בשום פעם, מוכח מילתא דפסולה היא וליכא למטעי", וה"ה להכא שמשאירה כדי להתלמד בה, במקום שמתלמדים בה.
ואין להקשות מס"ת שאינו מוגה שאסור להשהותו, ראה בשו"ת נו"ב תנינא קע"ד, ומהדו"ק סי' ט' שכתב בשו"ת דעת כהן (ענייני יורה דעה) סימן קעד " דעיקר דינא דספר שאינו מוגה הי' שייך בס"ת ובנו"כ רק בזמניהם, שהיו לומדים מהספרים הנכתבים בכשרות בקדושת ספרים, אבל בזמן הזה שהלימוד הוא בספרים הנדפסים, כמו שנשתנה חיוב מצות כתיבת ספר תורה לדעת הרא"ש בסי' ע"ר שעיקר החיוב בזמן הזה הוא לכתוב ספרי תושבע"פ, ה"נ אין שייך מכשול בזמן הזה, מטעם הלימוד של טעות בספרים הנכתבים בקדושה, כיון שאין למדים מהם…
וי"ל דאיסורא איתא לקבור אותם ולגרום בילויים, שאע"פ שנותנם בכלי חרס, הלא אין זו שמירה בטוחה מרקבון, כיון שהם קבורים בקרקע, והטחב שולט בהם, ואינו כ"א עצה איך לבחור את הרע במיעוטו, דהיינו שאחר שמצד חשש תקלה הכרח הוא לגונזם, אין דרך יותר בטוח מגניזה של קבורה, ועושים בזה כל מה שאפשר לעשות להאריך את זמן הקיום של הספרים הגנוזים, וכמש"כ הב"י בסי' רפ"ב שמה שהצריכו לתתו בכלי חרס הוא כדי שלא ירקב כ"כ במהרה, דכ"מ דאפשר לתקוני שיעמוד ימים רבים מתקנינן, אבל כשאין חשש תקלה, כמו בזמה"ז שאין לומדים בהם, ולענין קריאה בציבור הרי הם ניכרים ומסומנים, אין שום היתר לגנוז אותם ע"י קבורה, שמ"מ הוא ביזוי לגבי כתבי הקודש, שקדושת ס"ת גם לאחר פיסולה אינה יורדת ממדריגת חומשים, שהיא מדריגה עליונה ממדריגת הקדושה של יתר כה"ק, כמבואר במגילה כ"ז ע"א, וכמו שהעיר בזה במ"א סי' קנ"ג סק"ב….
תבנא לדינא בנ"ד, שלע"ד מנהג ותיקין הוא להניח הס"ת הפסולות באה"ק, ע"י סי' המפה, ולא לקוברן כ"ז שלא בלו לגמרי, בזמן הזה, שאין לומדים בס"ת הכתובות ואין בקיאים בחו"י, ומכשירים בדיעבד גם אם קורין בס"ת פסולה. וראי' ברורה, שהי' המנהג כן בפני גדולי הקדמונים ז"ל, שלא לקבר את הס"ת הפסולות בזמן הזה, הוא מד' מוהרי"ל, המובא בד"מ ביו"ד סי' רע"ט סק"ג: פ"א הוציאו ס"ת מוטעה הרבה והתחיל החזן הבו גודל וגו', וצוה מהרי"ל להחזיר אותו, וכן הורתי הרבה פעמים בכיוצא בזה, הרי שהי' מנהג פשוט בישראל שיהי' מונחים באה"ק ס"ת פסולים ומוטעות הרבה, ולא צוו לקבר אותם כ"א שלא לקרות בהן ולהחזירן במקומן באה"ק, ובודאי ע"י ההיכר של הסימן הנהוג וכמש"כ", א"כ זה מוצאת שאין חיוב לקבורו אלא אדרבה יש לקיימו עוד.
ולרווחא דמילתא יש לעשות בהם פגם שיוכר לכל שאינם כשרים עוד.
העולה
יפה עושה הרה"ג הרב יצחק ווחנון שליט"א – שמלמד הלכה למעשה ירבו כמותו בישראל.
מותר ומצווה ללמד על בתי תפילין ופרשיות תפילין ומזוזה שבלו, את המעשה אשר יעשון ואין בכך בעיה, אדרבה מצווה עבדי.
וראוי לעשות בבתי תפילין או בפרשיות פגם כך שיוכר לכל שאינם כשרים עוד.