שאלה

האם תיק שהיה מיוחד לטלית אפשר להשתמש לתיק של שופר?

תשובה

מותר להשתמש בנרתיק של טלית ליתן בו שופר.

מקורות

אין מורידין מקדושה
הנה כפי שישנו דין שמעלין בקודש כך ישנה הלכה נוספת שנגזרת מדין זה שאין מורידין בקודש, ועל כך אקום ואשנה פרק זה:
במשנה (מגילה כה, ע"ב) בני העיר שמכרו רחובה של עיר – לוקחין בדמיו בית הכנסת, בית הכנסת – לוקחין תיבה, תיבה – לוקחין מטפחות, מטפחות – יקחו ספרים, ספרים – לוקחין תורה. אבל אם מכרו תורה – לא יקחו ספרים, ספרים – לא יקחו מטפחות, מטפחות – לא יקחו תיבה, תיבה לא יקחו בית הכנסת, בית הכנסת – לא יקחו את הרחוב, ע"כ. ופירש"י ז"ל, אבל מכרו תורה כו' – שמעלין בקדש ולא מורידין, ע"כ. והביא רש"י ראיה לדבריו מהתוספתא ז"ל, מעלין בקדש דכתיב: "ויקם משה את המשכן" (שמות מ') בצלאל עשה, ומשה שהיה גדול ממנו הקימו. 'ולא מורידים' – דכתיב: "את מחתות החטאים האלה בנפשותם ועשו אותם רקועי פחים צפוי למזבח כי הקריבום לפני ה' ויקדשו וגו'" (במדבר יז') – כיון שהוקדשו – הוקדשו, ע"כ.
מבואר מדברי רש"י שמהתוספתא עולות ב' דינים הא' שאסור לרדת בקדושה מכך שמשה הוא שהקים את המשכן, והב' שאין מורידין בקדושה מכך שעשו מהמחתות את הציפוי למזבח ולא השתמשו בהם לחולין.
וכן הובא בגמ' מנחות (צ"ט ע"א) זה לשונה: ומנא לן דאין מורידין, אמר רבי, דאמר קרא ויקם משה את המשכן ויתן את אדניו וישם את קרשיו ויתן את בריחיו ויקם את עמודיו. ומנלן דמעלין, אמר רבי אחא בר יעקב, דאמר קרא את מחתות החטאים האלה בנפשותם ועשו אותם רקועי פחים ציפוי למזבח כי הקריבום לפני ה' ויקדשו ויהיו לאות לבני ישראל, בתחילה תשמישי מזבח ועכשיו גופו של מזבח, ע"כ.
והיינו כפי שנלמד מדברי התוספתא הנ"ל.
והנה בשו"ע (או"ח סי' קנ"ג ס"ב) ז"ל, בני העיר שמכרו בית הכנסת יכולים ליקח בדמיו תיבה דהיינו היכל שמניחין בו ספר תורה או לוח שמעמידין עליו ספר תורה מכרו תיבה יכולים ליקח בדמיו מטפחת של ספר תורה מכרו מטפחת לוקחין בדמיה ספרים דהיינו שכתוב כל חומש לבדו וכן נביאים וכתובים מכרו ספרים לוקחין בדמיהן ספר תורה אבל איפכא להורידן מקדושתן אסור ואפילו אם קנו בקצת המעות דבר שקדושתו חמורה אין יכולין לשנות המותר לקדושה קלה, ע"כ.
ס"ת ותפילין שבלו
וכן הובא בגמ' מנחות (ל"ב ע"ב) ס"ת ותפילין שבלו אין עושין מהן מזוזה, וכך נפסקה ביו"ד (סימן ר"צ סעיף א').
וכן מצאנו בגמ' שם (צ"ט ע"א): אלו שלשה שלחנות שהיו במקדש, שנים שהיו באולם מבפנים לפתח הבית, אחד של כסף ואחד של זהב, על של כסף נותן לחם הפנים בכניסתו ועל של זהב ביציאתו, שמעלין בקודש ולא מורידין, ע"כ.
ואף בהלכה זו מדובר בחפצא דמצוה, אלא שאין משנין את גוף החפצא יעודו ושימושו, אלא בעילויו מן הצד ע"י הנחתו על שלחן יקר ומכובד ומעין דין הידור מצוה, ואף בזה אמרו מעלין בקודש ולא מורידין.
למכור ס"ת ישן ולקנות חדש
ובהמשך הגמ' (מגילה שם כז.) מובא: אבל מכרו תורה לא יקחו ספרים וכו'. איבעיא להו מהו למכור ספר תורה ישן ליקח בו חדש כיון דלא מעלי ליה – אסור, או דלמא כיון דליכא לעלויי עילוייא אחרינא שפיר דמי, ע"כ.
כלומר, הגמ' מסתפקת אם ניתן להשתמש באותו תשמיש של קדושה לתשמיש אחר, רק שההבדל הוא באופי השימוש ולא בעצם השימוש, כגון למכור ספר תורה ישן ולקנות בדמיו חדש.
מקור הדין שאין מעלין ומורידין בקודש
בפנ"י (לקמן) כתב שהוי מה"ת, וכן כתב בבה"ל (או"ח ריש סימן מ"ב). אולם בפמ"ג (שם, סימן מ"ב א"א סק"א) הסתפק בזה דאולי הקרא אסמכתא בעלמא והוי דרבנן.
גדר הורדה מקדושה בחפצא
ונראה יסוד בזה עפי"ד של הפני יהושע (מגילה כו, ע"א ד"ה פירש"י) שכתב בתו"ד שעיקר הדין דאין מעלין בקודש וכן שאין מורידין הוא דווקא שההורדה בגוף החפצא של הדבר כדין הנז' בגמ' מגילה (כה, כו שם) בקניית ס"ת חדש בדמי ישן וכן בדין הנז' בתוספתא ובגמ' מנחות לגבי המחתות משא"כ בסוגיא דמנחות שהיו מניחין את לחם הפנים לכתחילה על של כסף ולבסוף על של זהב, מוכח כיון שלא היה ההורדה בגוף שתי הלחם הדבר הותר אף שתשמישי הקדושה השתנו לגריעותא, עכ"ד.
שינוי תשמיש קדושה לדבר אחר
הנה כתב הרמ"א באו"ח (או"ח, סי' קנ"ד ס"ח) ז"ל, ונהגו ליהנות בכמה הנאות מדברי קדושה, כגון מטפחת של ספרים ושלחן שבבהכ"נ ומעילים של ס"ת, וכתבו הטעם משום דכיון שנהגו כן, ואי אפשר ליזהר, לב ב"ד מתנה עליהם מעיקרא, כדי שלא יבאו בני אדם לידי תקלה, ואף על גב דלא התנו כאילו התנו דמי, ע"כ.
אולם מהט"ז (שם סק"ז) משמע שכל הדין שמעלין בקודש ולא מורידין נאמר רק כאשר החפץ ראוי לשימוש אבל כאשר אינה ראויה לקדושה גדולה עדיף להשתמש אף לקדושה פחותה ממה שהיתה קודם מאשר שתהיה ללא שימוש כלל, ולפי"ז כתב ליישב המנהג שנהגו להשתמש בארונות ומטפחות של ספרי תורה לשאר ספרים.
אך האחרונים חלקו על דברי הט"ז בבכור שור (מגילה שם) הק' מהא דיומא (י"ב ע"ב) שבגדי כהן גדול טעונים גניזה מגזה"כ שאין להשתמש בהן שוב, ולכן הובא שם שאסור לכהן הדיוט משתמש בהן כיון דמעלין בקודש ולא מורידין, ועוד קשה מהא דמגילה שם, שכהן גדול שנפסל מלשמש ומינו אחר תחתיו ושוב חזר הראשון אין השני שמילא את מקומו חוזר לשמש ככהן הדיוט מפני שמעלין בקודש ולא מורידין, ועיקר דבריו הם שכל מה שהותר הוא דווקא תשמיש של גניזה ולא תשמיש אחר.
וכן הובא בכה"ח (שם סקס"ו) דלא כהט"ז והביא דברי האחרונים הנ"ל וכתב, וכן כתב הברכי יוסף בשיורי ברכה אות ב' בשם רבינו יהודה בן הרא"ש דמי שהיה לו ספר תורה מונחת בארון ועשה לו ארון אחר והושם בו דאסור להניח בראשון גמרות ופירושים משום שמורידו מקדושתו כדאמרינן גבי תיבותא דאירפט דאסור למיעבד מיניה כורסיא והביאו הכרם שלמה ושערי תשובה אות יא, וכן כתבנו לעיל אות ל"ד וט"ל בשם כמה פוסקים דלא כהט"ז, עכ"ד.
ועיין בשו"ת שואל ומשיב (מהדורא רביעאה ח"ב סימן נ"א) שיישב הקו' מבגדי כה"ג שאין כהן הדיוט משתמש בהם, שכל הדין שם הוא מצד גזירת הכתוב ולא מפני שאין מורידין בקודש שהרי הוא ראוי בעצם לקדושה חמורה. וכל דברי הט"ז אמורים בדבר שאינו ראוי מחמת עצמו ולא מפני גזה"כ.
הרי מבואר מרוב דברי האחרונים ובפרט לפי הכה"ח שאין לשנות אפי' תשמיש של קדושה לדבר אחר שמורידו מקדושתו.
ונראה שעל אף דברי הרמ"א לעיל שכתב להקל במטפחות של ס"ת מ"מ כל זה בדבר שנהגו מכבר אבל בדבר שאין מנהג אין להקל בזה כמש"כ הכה"ח (שם, סק"ע) והזכיר שם מנהג נוסף שהביא בשו"ת שערי צדק חאו"ח סי' יג, בדבר הסגולה שאישה המפלת תעשה מפה חדשה לס"ת ואת המפה הישנה תיטול לעצמה ותכרוך בה את בטנה וכתב שם להתיר, עכ"ד.
דין תשמישי מצווה – שופר וטלית לעומת תפילין
הנה במשנה מגילה (כו, ע"ב) הובא: תשמישי מצווה נזרקין, תשמישי קדושה נגנזין. ואלו הן תשמישי מצווה: סוכה, לולב, שופר, ציצית. ואלו הן תשמישי קדושה דלוסקמי ספרים, תפילין ומזוזות ותיק של ספר תורה ונרתיק של תפילין ורצועותיהן, ע"כ.
הרי שטלית ותפילין שונים במהותם שתפילין הם תשמישי קדושה ואילו טלית וכן שופר הם בדרגה שווה של תשמישי מצווה .
נרתיק של תפילין ליתן בו טלית
תפילין קדושתם חמורה מטלית כמובא בשו"ע (או"ח סי' כ"ה ס"א) ז"ל, אחר שלבש טלית מצוייץ יניח תפילין, שמעלין בקודש, ע"כ.
ולמרות זאת נרתיק של תפילין מותר ליתן בו טלית והטעם הוא מפני שנרתיק התפילין נחשב בגדר תשמיש דתשמיש שהרי הבתים והרצועות נחשבים כתשמישי קדושה כמבואר בגמ' מגילה שם וכן נפסק בשו"ע (או"ח סי' קנד ס"ג). וממילא הנרתיק נחשב בגדר תשמיש דתשמיש ומותר להשתמש בו.
פרוכת ארון קודש – פנימית
נחלקו האחרונים בענין היריעה שפורסין על הארון (מבפנים לרש"י שם ותוס' חולק) לפי דברי הגמ' במגילה (כו, ע"ב) שנחשב כתשמיש דתשמיש ומותר. ממילא כתב הקרבן נתנאל (שם אות א) שכ"ז דווקא בזמנם שהיו מניחין את הס"ת ללא תיק אבל בזמננו שמלבישין את הס"ת מעיל נחשב הארון תשמיש דתשמיש, אולם הגר"א (יו"ד סי' רפב) כתב בדעת השו"ע שם שארון נחשב תשמיש קדושה. וכ"כ החת"ס (ח"ו בליקוטים סי' י) שפעמים שהמעיל קצר והס"ת נוגע בארון או שמפשיטין את הס"ת והוא מונח על הארון בלא מטפחת כלל, לכן הארון בגדר תשמיש קדושה ולא תשמיש דתשמיש, עכ"ד. וכ"ז לגבי הארון אך היריעה שפורסין ודאי הוי תשמיש דתשמיש.
העולה לדינא
מותר להשתמש בנרתיק של טלית ליתן בו שופר.