שאלה
נדיב שביקש לתרום למוסד על מנת שאברך יעשה עבורו תיקון להצלחתו. המוסד העמיד אברך. הנדיב טרם העביר את התרומה האם המוסד צריך לשלם לו. או שכל עוד שהנדיב לא שילם אינם חייבים?
תשובה
נדיב שביקש ממוסד שיעשו לו תיקון, ונציגי המוסד בקשו מאברך שיערוך את התיקון, אם פירשו לו שהתשלום יינתן על ידי הנדיב, הוא מחויב לשלם לאברך. אך אם לא פירשו לו דבר, ובקשו ממנו בסתמא לערוך תיקון, המוסד חייב לשלם לו, אפי' אם הנדיב לא העביר את התשלום.
מקורות
נראה שבמקום בו נתבקש האברך לערוך את התיקון ע"י נציגי המוסד, ולא היה לו קשר כלל עם הנדיב, ובשעת הבקשה לא פירשו לו שהתשלום יועבר ע"י הנדיב, הרי שנציגי המוסד הם שחייבים לשלם לאברך על עריכת התיקון שעשה ללא קשר לתשלום הנדיב.
אולם אם התנו עם האברך מראש שהתשלום יועבר ע"י הנדיב, אין המוסד צריך לשלם לו אלא הנדיב אפי' אם הוא מתעכב בהעברת התשלום.
כ"ז כעולה מן הגמ' בבא מציעא (ק"י:), דקתני:
"תנו רבנן: האומר לחבירו צא שכור לי פועלים – שניהן אין עוברין משום בל תלין, זה – לפי שלא שכרן, וזה לפי שאין פעולתו אצלו. היכי דמי, אי דאמר להו שכרכם עלי – שכרו עליו הוא, דתניא: השוכר את הפועל לעשות בשלו והראהו בשל חבירו – נותן לו שכרו משלם, וחוזר ונוטל מבעל הבית מה שההנה אותו – לא צריכא, דאמר להו: שכרכם על בעל הבית. יהודה בר מרימר אמר ליה לשמעיה: זיל אגיר לי פועלים, ואימא להו: שכרכם על בעל הבית. מרימר ומר זוטרא אגרי להדדי".
הרי שתשלום הפועל תלוי במה שסוכם עימו מראש, ובמי שעומד מולו.
[הקשה הריטב"א, תימא הוא דבכל מקום שלוחו של אדם כמותו, והשיב: ושמא לא אמרינן הכי לחובתו.
וצ"ע דהא ליכא מיעוטא בקרא דבעינן שיהיה שוכרם הוא. והתוס' רי"ד תירץ דכי חזו פועלין לבעל הבית כד מוגר להו סמכי דעתייהו דלפרעינהו ביומיה, אבל כי לא חזו ליה, לא סמכו דעתייהו דלפרעינהו. דאע"ג דאמר להו שכרכם על בעל הבית, וסמכו עליו, נהי דסמכי עליה דלפרעינהו, אבל לאלתר לא סמכו דעתייהו, ומשום הכי אינו עובר. עכ"ל.
ובחידושי ר' מנחם זמבא (סי' ל"א), למד מדברי הריטב"א שאיסור בל תלין נולד כתוצאה מחיוב הממון, דהיינו מי ששוכר פועל מתחייב לו שני דברים: א. שישלם לו את שכרו. ב. שיתן לו את שכרו בזמנו. ועל ההתחייבות לשלם בזמנו הוסיפה התורה איסור אם לא יקיים את התחייבותו, ולפי זה אם שלח בעל הבית שליח שישכור לו פועלים, ואמר לו אני מתחייב להם לשלם כך וכך, אבל לא התחייב לשלם להם בזמנם, והלך השליח ושכרם על דעת שיקבלו את שכרם בזמן, בכהאי גוונא אמרינן אין שליח לחובה, שהרי מצד התחייבותו של בעל הבית אינו עובר בלאו, ואין השליח יכול להוסיף על התחייבותו של בעל הבית ולגרום לו שיעבור בלאו. ובמה שתירץ בתוספות רי"ד שאם הפועלים אינם רואים את בעל הבית השוכרן אינם סומכים את דעתם, ומשום כך אין בעל הבית עובר. כתב בשואל ומשיב (שתיתאה א'), על פי זה, שמצוות שבגופו אי אפשר לקיימם על ידי שליח, והכא נמי אינו יכול להתחייב בבל תלין אם לא שכרו הוא עצמו].
וכן נפסק בש"ע (חו"מ סי' של"ט סעי' ז'), וז"ל:
"האומר לשלוחו צא ושכור לי פועלים, ושכרם ואמר להם שכרכם על בע"ה, אין שום א' מהם עובר על בל תלין (ויקרא יט, יג), ומיהו בע"ה עובר משום אל תאמר לרעך לך ושוב (משלי ג, כח). אם אינו טרוד ומכוין לדחותם. ואם לא אמר: שכרכם על בע"ה, אפילו לא אמר להם שכרכם עלי, אלא שכרם סתם, הוא חייב בשכרם, לפיכך הוא עובר משום בל תלין (ויקרא יט, יג). הגה: מיהו אם הפועלים יודעים שאין המלאכה שלו, אין השליח עובר בסתם (טור ס"ז בשם הרא"ש שהיה האומר כן לדעת הרמ"ה)".
ובסתם כתב הטור, וז"ל
"ואם לא אמר שכרכם על בע"ה אפילו לא אמר להם שכרכם עלי אלא שכרם סתם הוא חייב בשכרם לפיכך הוא עובר משום בל תלין וכתב הרמ"ה דוקא ששכרו לעשות בשלו והראהו בשל חבירו בההוא קאמר שאם לא אמר להם על מי חיוב שכרם שהוא חייב אבל שכרם לעשות בשדה סתם כך וכך ולא פירש על מי שכרם אינו חייב בשכרם והיה אומר א"א הרא"ש ז"ל שכן הוא כדבריו אם הפועל יודע שאינו שלו אבל אם אינו יודע של מי הוא חייב בשכרם".
וכן כתב בביאור הגר"א ס"ק ו "אם לא כו'. וכ"ה לשון הרי"ף ודקדק נ"י מ' דאם שכרם סתם הוי כאלו אמר עלי וכ"כ הטור וכמש"ו אפי' לא כו'. ועמ"ש בר"ס של"ו אפי' כו' אבל כו' וז"ש הטור והג"ה מיהו כו' דלא כהרמ"ה".
העולה
נדיב שביקש ממוסד שיעשו לו תיקון, ונציגי המוסד בקשו מאברך שיערוך את התיקון, אם פירשו לו שהתשלום יינתן על ידי הנדיב, הוא מחויב לשלם לאברך. אך אם לא פירשו לו דבר, ובקשו ממנו בסתמא לערוך תיקון, המוסד חייב לשלם לו, אפי' אם הנדיב לא העביר את התשלום.