שאלה
מה הדין אם נצלה כבד בכלי שבתמונה אם יש לו דין של כלי או של רשת נ"מ אם זה בישול או צליה?
תשובה
כיון שיש לכלי הזה שהוא כמין פלאנצ'ה חורים מותר לצלות עליו את הכבד לכו"ע.
מקורות
בענין השאלה אודות צליית כבד, על טס העשוי מברזל או על פלאנצ'ה ללא משקה כלל אם הדבר מותר. ויש לציין שפלאנצ'ה זו יש בה חורים מתחתיה באופן שהדם יכל לזוב ולצאת חוצה.
טרם אפתח בדיני הצלייה, נקדים בקיצור בס"ד כיצד הדין נוטה בענין מליחה. גרסינן בחולין פרק כל הבשר (קיג.), אמר שמואל אין מניחין בשר מלוח אלא ע"ג כלי מנוקב. וכ' הגה"מ (פ"ו אות י) בשם סמ"ג, שלא רק בכלי מנוקב מותר, אלא ה"ה ע"ג דף פשוט מותר. וכ' הרא"ש (סי' מט), המולח צריך שימלח ע"ג כלי מנוקב, או על קשין או על עצים, כללו של דבר, כל דבר שכששופך מים עליו יוצאים מים לחוץ אז הבשר מותר למלוח עליו, ע"כ. ובתה"ד (סי' קעג) כ', שאע"פ שמתבאר בדברי האו"ז ח"א (סי' תעו) לאסור למלוח בשר בכלי שא"מ, אף שהוא חלק. י"ל דמיירי בכלי שלא הוחלק ברהיטני, אבל בדבר שהוחלק ברהיטני מותר אף להאו"ז. וע"ע בדברי הר"ן (דף מב:) משכ"ב. מבואר מכל זה, שאע"פ ששמואל אמר שאין מניחים בשר מלוח או למלוח בשר ע"ג כלי שא"מ, ורק בכלי מנוקב מותר, מבואר בדברי הפוסקים דלאו דווקא הוא זה, אלא כל אופן שיזוב הדם ממנו בלא שהייה שהדבר מותר, וכן פסק מרן בש"ע (סי' סט סט"ז), אין מולחין אלא בכלי מנוקב, או ע"ג קשין וקיסמין או במקום מדרון בענין שאם ישפך שם מים יצאו מיד. וכאמור.
והנה בשו"ת הר הכרמל חיו"ד (סי' יד) הובא בפת"ש (סי' עג סק"א)הוסיף לגבי כבד, שנוהגין היתר לצלות הכבד תוך התנור, ואין חוששין למה שנתבשל הכבד בדם הזב תחתיו, וגם אין חוששין להכשיר מקום התנור ע"י בליעת הדם, והטעם משום שנצלה באש והאש שואבו, ע"ש. ובאמת שאף הגאון רבי יעקב קאשטרו בערך לחם (סי' עג ס"א) כ', שאם צלאו תוך הקדרה בלא משקה, שהכבד מותר, ע"ש. גם הרב החבי"ב בכנה"ג (סי' עו הגב"י אות כה) כ', שמותר לצלות ע"ג קרקע התנור מהטעם דנורא מישאב שאיב, ונסתייע ממה שאמרו בפסחים פרק כיצד צולין (דף עה), אמר רבי יוחנן תנור שהסיקו וגרפו וצלה את הפסח, אי"ז צלי אש, שנאמר צלי אש צלי אש ב' פעמים, טעמא דגלי רחמנא צלי אש צלי אש ב"פ, הא לא גלי רחמנא הו"א צלי אש הוא, א"ל גלי רחמנא התם וילפינן מינה, ואבע"א התם טעמא דכתב רחמנא צלי אש ב"פ הא לא כתב רחמנא צלי אש ב"פ הו"א אאש קפיד רחמנא, ואפילו גרפו נמי צלי אש הוא, אבל הכא אעצים דאיסורא קא קפיד רחמנא והא ליתנהו. ע"כ. ומבואר לתירוצא בתרא שאף שצולהו רק בקרקע התנור בלא אש חשיב שפיר צלייה. ודון מינה ואוקי באתרין ע"ש. ומצאתי כעת שאף הגאון רבי חיים משה אמאריליו בשו"ת דבר משה ח"ג חיו"ד (סי' ג דף יז ע"ב), הסכים לדברי הרב כנה"ג הנ"ל, והוסיף שהדין דין אמת אף ללישנא קמא עש"ב.
ואף שהגאון הראש"ל רבי רפאל יוסף חזן בשו"ת חקרי לב חיו"ד (סי' לו דף נה ע"ב) תפס ע"ד הרבנים הנ"ל, שאין ראיה לדבריהם ע"ש, למעשה העלה ששרי לצלות ע"ג אש אף שנוגע בקרקע התנור, ומכל מקום כתב שאם יש כלי שמפסיק בין האש לכבד כגון מחבת אסור שכל ההיתר זה רק על גבי האש בלי הפסק כלי. וכן כתב רבנו חיים פלאג'י בס' רוח חיים (סו"ס עו), וכן הסכים לכל זה הגאון רבי עבדאללה סומך בזבחי צדק חיו"ד (סי' עו אות ד).
אולם הגאון הצל"ח בחידושיו לפסחים (דף עד) כ', בא לידי כמה פעמים שצלאו כבד בתנור גרוף מאש, והניחו הכבד על חרסו של תנור, ואסרתי כי אין כאן מקום להדם לזוב, ודמו כפולטו כך אח"כ נבלע בתנור, ואי"ז דומה לצולה על הגחלים, דהיינו בישרא אגומרי, דמסקינן לקמן דהלכתא מישאב שאיב, דשאני גומרי שטבע האש לשאוב הדם ואינו מניחו לחזור להבלע בבשר, ועוד דשם יש מקום לדם לזוב, אבל חרסו של תנור, אף שהוא רותח מ"מ אינו אש, ואין טבעו לשאוב הדם, וגם אין מקום לדם לזוב, פשוט היה בעיני שאסור, ע"כ. גם תלמידו בשו"ת תשובה מאהבה ח"א (סי' פד דף נ.) העלה לאסור ע"ש. גם הפת"ש (סי' עג סק"א) כ', שמ"ש בשו"ת הר הכרמל להתיר מהטעם שחום התנור מכלה הדם ומייבשו, טעם קלוש הוא, שכל זה אינו אלא בדם מועט, אבל בדם מרובה לא נאמר, ע"ש. והסכים לכ"ז הגאון מליסא בחוו"ד (סי' עו ביאורים אות א), והוסיף שהוא על דרך שאמרו במליחה אסור נמי בצלייה, ע"ש.
ולמעשה כתב הבא"ח (שנה ב פרשת קדושים סעיף א) שכ', "הצלי אין צריך מליחה לפי שהאש שואב הדם שבו מעצמו בלא מליחה, לפיכך במקום שאין מלח מצוי יצלה הבשר ואח"כ יוכל לבשלו, וכן עושין אלו השותין משקה סמנין שקורין עשב"א שאין אוכלים שום דבר שיש בו מלח כל זמן ששותים משקה זה שיעשו כך לצלות הבשר ואח"כ יבשלוהו כרצונם, ואם צולהו ע"ג הגחלים ממש אף על פי שאין מקום אויר חלל בין הצלי לגחלים כדי שיזוב הדם, לית לן מה דמ"מ נורא משאב שאיב הדם ואינו מניחו לחזור להבלע בבשר, ולא עוד אלא אפילו אם צולהו על הקרקע של התנור שהוא גרוף וקטום דאין כאן אש בעין אלא חרסו של תנור הוא חם מאד ורותח, שרי, מפני שתוקף החום לבדו נמי הוא שורף, ולא חיישינן שמא אחר שנפלט הדם חוזר ובולע וכנז' בפוסקים ז"ל, ועיין להגאון חק"ל י"ד ח"א סי' ל"ו דף נ"ה ויד אפרים סי' ט"ו, והגם דהגאון הצל"ח בפסחים ריש פרק צולין מחלק בין ע"י האש עצמו לבין החום בלבד, יש לסמוך על רובא דמתירין. מיהו אין להתיר לצלות הבשר בתוך המחבת בלי שום משקה, אף על פי שהיא על האש וחמה כמו גחלים ממש, והטעם מפני שהיא כלי ולא חשיב זה צליה וכנז' בחק"ל ז"ל שם יע"ש", וכן הסיק הכה"ח בס"ק ח', והנה בנדיון דידן שמניח את הפלאנצ'ה הזאת עליה דינו כמחבת וכלי, ויהיה אסור אם אין בו חורים גם לדעת החקרי לב וסיעתו.
כתב מרן הרב בהערות לקיצו"ש סי' ל"ו ס"ק י"ט " אנו נוהגים לצלותו גם בתנור חשמלי שאין בו אש גלויה רק שיזהר להניח מתחתיו כלי שינטוף לתוכו הדם, ולא ישתמשו בכלי זה לדברים אחרים, וצריך להזהר שלא לעטף את הכבד בנייר כסף בעת הצלייה". וציין שם לדברי הזבחי צדק, ונראה שמה שכתב שלא יעטוף היינו מטעם זה דחשיב ככלי, ומה שכתב שלא להניח על קרקע התנור אפשר דתנור שלנו שאינו מחובר לקרקע חשיב ככלי, וכן שלא תאסר קרקע התנור.
העולה
כיון שיש לכלי הזה שהוא כמין פלאנצ'ה חורים מותר לצלות עליו את הכבד לכו"ע.