שאלה

האם אפשר להטביל כלים במקוה שטובלות שם נשים?
ואם אי אפשר מה עושים עם כלים חדשים האם אפשר בכהאי גוונא להקנות את הכלים לגוי ללא ידיעתו?

תשובה

הנה וודאי שניתן לטבול את הכלים במקווה נשים, מכל מקום יש להיזהר בשני דברים, א. שלאחר הטבילה ינקו את המקווה כך שמחמת כן לא תמנע אשה מלטבול שם, כי אם לא כן יצא שכרו בהפסדו, ב' לא לטבול שם כלים שיכולים להישבר משום סכנה.
מקווה נשים כיון שהוא בדרך כלל נקי מותר לברך בו.
אמנם אם יש בו הרבה הבל והוא מטונף, יברך מחוץ למקווה במקום שלא נפיש הבליה ויכנס לחדר המקווה ויטבול.
במקום שאם יטביל את הכלי לא תטבול אפי' אשה אחת, אין לטבול שם את הכלים, אלא יקנה לגוי, ואחר כך ישאלנו ממנו ומותר להשתמש בו, ובמקום הצורך ניתן להקל שיקנה לגוי גם מבלי ידיעת הגוי בתנאי שיוכל להשתמש בו.

מקורות

הנה וודאי שניתן לטבול את הכלים במקווה נשים, מכל מקום יש להיזהר בשני דברים, א. שלאחר הטבילה ינקו את המקווה כך שמחמת כן לא תמנע אשה מלטבול שם, כי אם לא כן יצא שכרו בהפסדו, ב' לא לטבול שם כלים שיכולים להישבר משום סכנה.
דבר נוסף שיש לדון הוא מצד הברכה במקום זה שכתב השו"ע סי' פ"ה סעי' ב' "אפי' להרהר בד"ת, אסור בבית הכסא ובבית המרחץ ובמקום הטנופת, והוא המקום שיש בו צואה ומי רגלים. הגה: ואפי' הלכות המרחץ אסור ללמוד במרחץ (ר"ן פ' כירה וב"י בשם א"ח). דברים של חול, מותר לאמרם שם בלשון הקדש. וכן הכנויים, כגון רחום, נאמן וכיוצא בהם, מותר לאמרם שם; אבל השמות שאינם נמחקין, אסור להזכירם שם. ואם נזדמן לו שם להפריש מדבר האסור, מפריש, ואפילו בלשון הקודש ובענייני קודש".
וכתב המג"א בס"ק ב' "בלה"ק. ומדת חסידות הוא להחמיר [ס"ח סי' תתקנ"ד]: איתא בשבת דף ק"ן שמותר להרהר בד"ת נגד ערוה דכתיב ולא יראה בך ערות דבר דבור אסור הרהור מותר ועיין ברא"ש תר"י במשנה בעל קרי וכו' וצ"ל דהא דאסור להרהר במרחץ היינו משום דנפיש זוהמיה וכמ"ש סי' מ"ה מיהו בי"ד סי' א' ס"י משמע כשהוא ערום וחבירו מברך אסור לכוון לשמוע הברכות לצאת בברכתו דליכא למימר ביה שומע כעונה דהא אסור לענות ע"ש בט"ז וש"ך".
וכן כתב הבן איש חי שנה ראשונה פרשת בא סעי' ז' "מותר להרהר בד"ת כשהוא ערום, ואפילו כנגד ערוה אחרת ג"כ מותר להרהר, שנאמר ערות דבר, דיבור אסור, הרהור מותר. ומ"מ אסור לשמוע ברכה מחבירו שהוא צריך לצאת בשמיעה זו ידי חובתו, דאיך נאמר שומע כעונה, והרי הוא ערום דאינו יכול לענות, וכנז' בש"ע לר"ז. ולכן ההולכים לטבילה ומהרהרים איזה כונות בשעת טבילה, מותר, ובלבד שלא יוציאו מפיהם איזה פסוק או דבר תורה, מאחר שהם ערומים, אבל ודוי יוכל להתודות שם בעודו ערום במקוה, אפילו דהמים צלולים ולבו הוא תוך המים שהוא עם ערותו במכסה אחד".
וכתב המשנ"ב ס"ק ד' דבמקום טינוף כגון בית הכסא ובית המרחץ אסור להרהר אפי' היכא שאין שם אדם.
וכתב בס"ק ח' הטעם "ובבית המרחץ – כי נפיש זוהמא בתוכו ומאוס והו"ל כצואה ובה"כ וטעם איסור ההרהור בכל אלו המקומות משום דבעינן והיה מחניך קדוש וליכא [שבת קנ"א]", והנה דבר זה תלוי במקווה עצמו שבדרך כלל מקווה נשים הוא נקי יותר, ומברכים בו, אבל אם נפיש זוהמיה אין לברך בו אלא יברך מחוץ למקווה ויכנס ויטבול.
וראה עוד במאמר מרדכי לימות החול (פי"ד, סעי' י"ג), מאמר מרדכי, למועדים ולימים (פרק מ"ד סעי' מ'). וכתב במאמר מרדכי שבת פ"ט סעי' ל"א "בחדר של המקוה – אסור להרהר, כיון שדינו כמרחץ שאסור להרהר בו בדברי תורה, אך מקווה שמימיו עמוקים יותר מי' טפחים – מותר להרהר בהם בדברי תורה, וטוב להעכיר את המים ברגליו כדי שלא יראה לבו את הערווה".
במקום שאין אפשרות להטביל
כתב השו"ע ביו"ד סי' ק"כ סעי' ט"ז "אם שכח ולא הטביל כלי מערב שבת או מערב יום טוב, יתננו לעובד כוכבים במתנה ואחר כך ישאלנו ממנו ומותר להשתמש בו. הגה: וכן יעשה אפילו בחול, במקום שאין לו מקוה".
כתב הט"ז ס"ק יח "יתננו לעובד כוכבים במתנה כו'. נ"ל דהאי תיקונא אינו אלא לפי שעה דהיינו לאותו שבת או בחול כל זמן שאין לו מקוה אבל לאחר השבת או שיזדמן לו מקוה כיון שישתקע עולמית ביד ישראל ודאי הוי כלקוח בידו ולא עדיף ממשכן עובד כוכבים ביד ישראל ודעתו לשקוע דצריך טבילה ותו דגבי טלי' שאולה מצינו ג"כ שפטורה מציצית כל ל' יום ואח"כ חייב דנראה כשלו ע"כ ה"נ נראה דצריך טבילה אחר שאפשר לו לטבול אפי' בברכה אבל כיון שאין זה מפורש בפוסקים יש ליזהר שיטביל כלי אחר עמו משום חשש ספק ברכה".
כתב הפת"ש ס"ק טו "ואח"כ ישאלנו עיין בתשובת הרשב"ש סי' תס"ח שחוכך בהיתר זה דהוי כהערמה ואסור ע"ש".
ובס"ק א' "כלי סעודה כתב בספר חכמת אדם כלל ע"ג דין י"ג היורות הגדולות שמבשלין בו שכר נ"ל דצריכים טבילה ואף על פי שקובעין אותם ומחברין לקרקע מ"מ דינו ככלי ואין להם תקנה אלא שיטבילם או ינקוב בהם נקב גדול שיתבטל מתורת כלי ואח"כ יתקן אומן ישראל אך לפי מה ששמעתי שהשכר שמבשלים בו אינו ראוי לשתיה כלל עד שמסננין אותו אפשר שע"ז סומכין העולם שאין טובלים אותם ומ"מ צ"ע שהרי לא גרע מסכין של שחיטה לקמן ס"ה כיון שראוי להשתמש בו מאכל אחר עיין בספרו בינת אדם עוד מזה".
וכתב הבא"ח ש"ש פרשת מטות סעי' י"ב "דוד גדול שמרתיחין בו התמד להוציא מהם שכר, וכן דוד שקורין למבי"ק שמלאכתו ג"כ כך, יטביל בלא ברכה, אך לפי גדלם קשה להטביל אותם, על כן יתננו לגוי במתנה ויחזור וישאלנו ממנו, וכמ"ש השו"ג גבי חביות גדולות, ועיין פחד יצחק מע' האלף דף נ"ג, ועיין שיו"ב אות ז' וערך השלחן אות י"א, מיהו הכלי שיורד בו השכר שקורין בערבי פר"ג' יטביל בברכה, וקדירה גדולה כמו דוד שמיוחדת לחמם בה מים בשביל הכביסה, אין צריכה טבילה, ואף על פי שלפעמים כשיהיה חופה או מילה ורוצים לחלק לעניים תבשיל הרבה מבשלים בה, אין הולכין בכלי אלא אחר רוב תשמישו, ועיין פר"ח ס"ק י"ב וי"ט ושו"ג יו"ד סי' ק"ך ס"ק ט"ז, וקדירה גדולה שמגעילים בה כלים לצורך חג הפסח, י"א שצריכה טבילה וי"א אינה צריכה, לכך יטבילנה בלא ברכה, ועיין ערך השלחן". וכן כתב מרן הרב.
העולה
הנה וודאי שניתן לטבול את הכלים במקווה נשים, מכל מקום יש להיזהר בשני דברים, א. שלאחר הטבילה ינקו את המקווה כך שמחמת כן לא תמנע אשה מלטבול שם, כי אם לא כן יצא שכרו בהפסדו, ב' לא לטבול שם כלים שיכולים להישבר משום סכנה.
מקווה נשים כיון שהוא בדרך כלל נקי מותר לברך בו.
אמנם אם יש בו הרבה הבל והוא מטונף, יברך מחוץ למקווה במקום שלא נפיש הבליה ויכנס לחדר המקווה ויטבול.
במקום שאם יטביל את הכלי לא תטבול אפי' אשה אחת, אין לטבול שם את הכלים, אלא יקנה לגוי, ואחר כך ישאלנו ממנו ומותר להשתמש בו, ובמקום הצורך ניתן להקל שיקנה לגוי גם מבלי ידיעת הגוי בתנאי שיוכל להשתמש בו.