שאלה

רשת מנגל שהשתמשו בה ללא טבילה ועכשיו היא מלוכלכת בשאריות בשר
האם ניתן להטבילה ככה ללא נקיון או לכה"פ ללא נקיון יסודי?
(כי המציאות היא שלא מקפידים על נקיון של רשת מנגל)

תשובה

אם הרשת רובה התלכלכה מעכב וה"ה אם מלוכלכת כך שרוב בני אדם מקפידים – גם אם אינו מקפיד, וצריך לנקותה היטב ואם לאחר שניקה היטב נשאר מעט לכלוך ניתן לטבול הואיל שלא מקפידים עליו.
אם רק מעט מהרשת מלוכלכת ורוב בני אדם לא מקפידים בזה וגם הוא לא מקפיד בזה – ניתן לטבול כך, ורצוי לנקותה.
אם שאר העולם לא מקפידים והוא מקפיד יש לנקותה ורק לאחר מכן לטובלה.

מקורות

איתא בגמ' שבת דף טו עמוד ב "תנן: ואלו חוצצין בכלים: הזפת והמור בכלי זכוכית", ופרש"י "בכלי זכוכית – שהן חלקין, ואין אדם מקפיד על טיט ודבר אחר הנדבק בהן, לפי שנופל מאיליו, והני הוא דמדבקי טובא וקפיד עלייהו, ואין חוצץ אלא דבר המקפיד עליו".
וכתב הב"י על דשברי רש"י הנ"ל "וסמ"ג (עשין רמח רמב ע"ג) כתב דאינו נראה לר"י לומר כן אלא מפרש דכל שכן שאר דברים דחוצצים בכל הכלים אפילו זפת ומור שאין חוצצין בשאר כלים שדרך לזופתן בכלי זכוכית חוצצין ע"כ".
וכתב עוד הב"י "ודע דבמתניתין אהא דהזפת והמור בכלי זכוכית תנן דחוצצין בין מבפנים בין מבחוץ. ותניא בתוספתא (מקואות פ"ז ה"ב) זפת שבכוס ושבצלוחית מתוכו חוצצת מאחוריו אינה חוצצת, במה דברים אמורים מבית האומן, אבל מבית בעל הבית בין מתוכו בין מאחוריו הרי זה חוצצת. בתמחוי ובקערה בין מתוכן בין מאחוריהם בין מבית האומן בין מבית בעל הבית הרי זה חוצצת, המור והקומוס בין בכוס בין בצלוחית בין בקערה בין בתמחוי בין מתוכן בין מאחוריהן, בין מבית האומן בין מבית בעל הבית הרי אלו חוצצין", כלומר דלדעת התוספתא במור וזפת החציצה תלויה בסוג הכלי ובאדם ששייכת לו ופשט דדברי המשנה דבזפת ומור אין חילוק, ולמעשה כתב הרמב"ם במקוואות פ"ג ה"א כדברי התוספתא שהכל תלוי באדם ובסוג כלי..
וכתב עוד "תניא תו בתוספתא (שם) לכלוכי שמרים שבכוס ושבצלוחית, והטיט והבצק שעל יד קרדום, ועל יד מגריפה, אינם חוצצים, הגלידו הרי אלו חוצצים, וכל זה כתב הרמב"ם בפרק ג' מהלכות מקואות (ה"א – ב)".
וכך כתב שם הרמב"ם בהלכה ט' "לכלוכי צואה שבכסא ושבקתדרה המכובשין בין מתוכן בין מאחוריהן בין מלמטה בין מן הצדדין אינן חוצצין מפני שהמים מעבירין אותן, אבל לכלוכי שמרים שבכוס ושבצלוחית, והמוך שבשיר ושבזוג, והטיט והבצק שעל יד הקורדום ושעל יד המגריפה [אינן חוצצין הגלידו] חוצצין", כך גירסת הכס"מ, כלומר דהיכא שנתייבש חוצץ כיון שאינו יורד בקלות.
אע"פ שדין זה נאמר לגבי טומאת כלים, למדו הפוסקים שה"ה לטבילת כלים, וכך הם דברי הטור יו"ד סי' ר"ב "אלו דברים חוצצין בטבילת כלים הזפת והמור בכלי זכוכית לפי שהוא חלק מאד אין דברים אחרים חוצצין בו שאין נדבקין בו אבל בשאר הכלים כל דבר נדבק וחוצץ".
וכתב השו"ע בסעי' א' "אלו חוצצין בכלים, הזפת והמור (יש מפרש החמר ויש מפרש המסתיכ"ו או המוסק"ו) בכלי זכוכית, בין מבפנים בין מבחוץ", ונראה שהכריע כדברי המשנה לא כדברי התוספתא ובניגוד לדעתו של הרמב"ם, והטעם דהולכים אחר דעת רוב בני אדם, וכמו שכתב השו"ע בסי' קצ"ח סעי' א' "צריכה שתטבול כל גופה בפעם אחת; לפיכך צריך שלא יהיה עליה שום דבר החוצץ. ואפילו כל שהוא אם דרך בני אדם לפעמים להקפיד עליו חוצץ אפילו אם אינה מקפדת עליו עתה, או אפילו אינה מקפדת עליו לעולם כיון שדרך רוב בני אדם להקפיד עליו חוצץ; ואם הוא חופה רוב הגוף, אפילו אין דרך בני אדם להקפיד בכך, חוצץ. הגה: ולכתחלה לא תטבול אפילו בדברים שאינם חוצצין, גזרה אטו דברים החוצצים", וראה בב"י שם שהסתפק בדעת הרמב"ם שם היכא דהרוב מקפידים והיא לא, וכתב שם שהיכא שהיא מקפידה ושאר העולם לא מקפידים מעכב.
וכתב הש"ך בס"ק א' "הזפת והמור בכלי זכוכית כו'. כתב הסמ"ג בשם ר"י דה"ק אפילו זפת ומור שאין חוצצין בשאר כלים שדרך לזפתן בכלי זכוכית חוצצין וכ"ש שאר דברים דחוצצין בכל הכלים דפשיטא דחוצצין בכלי זכוכית ומביאה ב"י וכתב הב"ח דהכי נהיגי עלמא להחמיר ולא כהעט"ז שהעתיק לשון הטור".
ב
דין נוסף כתב הרמב"ם שם בהלכה י' "דבר ברור הוא שכל מקום שאמרנו בזפת ובחמר וכיוצא בהן שאינן חוצצין בכלים מפני שאינו מקפיד הוא, לפיכך אם היה רוב הכלי חפוי בזפת או בחמר וכיוצא בהן לא עלתה לו טבילה כמו שביארנו, אף על פי שאינו מקפיד אין בדבר זה הפרש בכלי מן הכלים אלא כל הכלים שוין בדבר זה", וכתב עליו הב"י "ופשוט הוא על פי מה שנתבאר בתחלת סימן קצ"ח".
וכך כתב השו"ע סי' ר"ב סעי' ב' "כל דבר שדרך להקפיד עליו, חוצץ; ואם לאו, אינו חוצץ אא"כ היה חופה את רובו (רמב"ם פ"ג)".
וביאר הט"ז בס"ק א' "אלו חוצצין בכלים. תלוי בקפידא של אדם כדלעיל סי' קצ"ח סעיף א', והוא מדרבנן והיינו או ברובו של כלי אף על גב דאין מקפיד עליו או במיעוטו המקפיד, כ"פ הר"ש פ"ט דמקואות וכמ"ש בסעיף ב'", דהיינו מדאורייתא חוצץ רק רובו ומקפיד עליו וגזרו רבנן על מיעוטו ומקפיד עליו וכן על רובו ואינו מקפיד עליו שיחצוץ.
שחרורית שעל הכלי
כתב הב"י ביו"ד סי' ק"כ "כתוב בהגהות אשירי (שם) סכין צריך להעביר חלודה ואם הטביל כן לא עלתה לו טבילה, ובסמ"ג (לאוין קמח נז.) כתב מורי דבספרי תניא המטביל סכין צריך להעביר חלודה וטעמא אומר ר"י משום חציצה ובמקפיד עליה: וכתב הכל בו בסימן פ"ו (נה.) וז"ל כתב ה"ר שמשון ז"ל אותם כלי מתכות שהעלו חלודה ואין יכולין להעביר החלודה על ידי שפשוף, ועל ידי גחלים שלא ישאר מעט הוה ליה מיעוטו שאינו מקפיד ואינו חוצץ בטבילה עד כאן. עוד תנן בפ"ט דמסכת מקואות (מ"ב) לא יטבול את הקומקומוס בפחמין אלא אם כן שפשף ופירש הרמב"ם (שם) קומקומוס הוא כלי שמחממין בו חמין ופעמים כשיש בו מים מכבין בו פחמין, וקאמר שצריך שישפשף הפחמין שבתוכו ויסלקם ממקום למקום שלא ידבק זה בזה ויחוצו, וכתב שם הרא"ש (בפירושו שם) וכך מסתבר דלא קאי אשחרות הנדבק בקומקומוס מבחוץ שאין אדם מקפיד עליו ודרכו בכך וחשוב כדופן הכלי ואפילו בכולו אינו חוצץ עכ"ל", כלומר שחלודה שניתן להורידה יש להוריד אותה היכא שמקפיד עליה, אמנם אם שפשף ונשאר מעט ולא ניתן להורידה לא צריך להורידה דהוי בכלל מיעוטו ואינו מקפיד עליו, ושחרות מבחוץ כיון שלא מקפיד עליו שרי משמע שמבפנים חוצץ.
וכתב השו"ע בסעי' י"ג "צריך להעביר החלודה קודם טבילה; ואם לא העביר, אם מקפיד עליו, חוצץ. ואם שפשף ונתן בגחלים ונשאר עדיין מעט של חלודה שלא יכול לעבור על ידי כך, הוי מיעוטו שאינו מקפיד עליו, ואינו חוצץ (ועיין לקמן סימן ר"ב מדין חציצה)".
וכתב הרמ"א בסי' ר"ב סעי' ב' "שחרורית הדבוק ביורה מבחוץ הוי כדופן הכלי, ודרכו בכך, ואינו חוצץ".
וכתב עליו הט"ז בס"ק ג' "שחרורית הדבוק ביורה מבחוץ כו'. זה כתב הב"י בסי' ק"ך בשם הרא"ש, ומשמע דבפנים הוה חציצה, ומ"מ דוקא אם הוא בדרך שמקפידין עליו וכמ"ש בש"ע סימן ק"ך סעיף י"ג לענין חלודה".
וכתב הגר"א בס"ק ג' "שחרורית כו'. הרא"ש במתני' ב' פ"ט לא יטבול את הקומקום כו' וערמב"ם בפי' שם וכתב הרא"ש בפי' שם פי' הרמב"ם כו' וכן מסתבר דלא קאי אשחרורית כו' כמ"ש כאן, ופשטא דמתני' לא משמע כפי' הרמב"ם, וכן דברי התוספתא והביאה הר"ש פ"י מתני' ד' היו רגליו מלאים אבק כו' קומקום כו' ואין להקל", כלומר שאפי' שחוררית בחוץ חוצצת.
העולה
אם הרשת רובה התלכלכה מעכב וה"ה אם מלוכלכת כך שרוב בני אדם מקפידים – גם אם אינו מקפיד, וצריך לנקותה היטב ואם לאחר שניקה היטב נשאר מעט לכלוך ניתן לטבול הואיל שלא מקפידים עליו.
אם רק מעט מהרשת מלוכלכת ורוב בני אדם לא מקפידים בזה וגם הוא לא מקפיד בזה – ניתן לטבול כך, ורצוי לנקותה.
אם שאר העולם לא מקפידים והוא מקפיד יש לנקותה ורק לאחר מכן לטובלה.