שאלה
האם צריך להטביל כלים שהן למעשה מוצרי חשמל שנקנו מהגוי?
תשובה
כלי סעודה חייב בטבילה עם ברכה.
כלי שמכשיר את המאכל אך יש אחריו עוד הכשר כגון בישול וכדו' חייב בטיבלה אך בלי ברכה.
כלי שאין חייבים אותו להכשר מאכל ויש לאחריו עוד הכשר, לדעת הפר"ח ומרן הרב מטביל בלי ברכה, לדעת הש"ך וערוך השולחן אינו צריך טבילה.
מוצרי חשמל כגון מטחנת בשר פלפל או קפה חייב בטבילה אך בלי ברכה, קומקום טוסטר יש לטובלו עם ברכה, ואם חושש שיהרס יפרק מרכיב חשוב כך שלא יעבוד.
מקורות
לפני שניגע בכל סוג של מוצר חשמל יש להניח את הכלל מה חייב בטבילה ומה לא וכדלהלן:
כתב השו"ע סי' ק"כ סעי' א' "הקונה מהעובד כוכבים כלי סעודה של מתכת או של זכוכית, או כלים המצופים באבר מבפנים, אף על פי שהם חדשים צריך להטבילם במקוה או מעיין של ארבעים סאה", כלומר שכל כלי ממתכת או זכוכית שהוא מכלי הסעודה חייב טבילה.
וכתב הב"י בסי' ק"כ יו"ד "כתב המרדכי בפרק קמא דחולין (סי' תקעז) דסכין של שחיטה אינו צריך טבילה".
וכתב הדרכי משה ס"ק ד' "וכן כתב באיסור והיתר הארוך (כלל נח דין פד – פה) וכתב דהברזלים שקורין בלשון אשכנז שטו"ף אייזי"ן שמתקנין בהם המצות וכדומה לזה אין צריכין טבילה הואיל והדבר שמתקנין בו צריך עדיין אח"כ תיקון אבל סכין המיוחד לקלפים אסור לאכול בו עראי אם לא טבלן עכ"ל. ובהגהות שם דסכין של שחיטה נהג מהר"ש (מנהגי מהר"ש סי' תמז, הוצ' י – ם) לטבול וכן הוא בתשב"ץ (סי' שכו) וטוב לאכול בו מתחילה והוא הדין בסכינים שמפשיטין בהן הבהמות עכ"ל".
כתב השו"ע סי' ק"כ סעי' ה' "סכין של שחיטה (או סכין שמפשיטין בו), (ארוך), יש מי שאומר שאינו צריך טבילה. הגה: ויש חולקין (תשב"ץ). וטוב לטובלו בלא ברכה. הברזלים שמתקנים בהם המצות, אינם צריכים טבילה (ארוך). וכן כיסוי שכופין על הפת לאפותו, אבל כיסוי קדירה צריך טבילה (הגהות אשירי)", כלומר שנחלקו במאכל שצריך עוד תיקון לאחר השימוש בכלי אם צריך לטובלו או לא שלדעת השו"ע לא צריך ולדעת הרמ"א יש לטובלו בלי ברכה, וא"כ יש לדון למה בברזל שמתקנים בו את המצות לא צריך טבילה לדעת הרמ"א.
וכתב הט"ז בס"ק ז' "במרדכי כ' הטעם דלא חשיב כלי סעודה דהא אסור לחתוך בו אפילו צונן, והא דבהמה חזיא לאכילה מ"מ עדיין צריכה בישול עכ"ל. וכן הסכין שמפשיטין בו אינו משמש לאכול בו כמו שהוא עתה כ"כ באו"ה. ונראה כיון דכ' רמ"א על זה וטוב לטובלו בלא ברכה ה"ה בכלי ברזל שמתקנים המצות שכתב אח"כ דא"צ טבילה ה"נ יטבילנו בלא ברכה דחד טעמא אית בהו אלא דרמ"א כתבו כאן לפי שבאו"ה כתבו לזה בהג"ה על זה וכו' וכתוב באו"ה דה"ה בברזל שמתקנין בו קרעפלי"ך בפורים או שמגרדין בו העיסה שבעריבה [א"צ טבילה] רק אם מסירין בו השרוף מן הלחם כשמוציאין אותו מהתנור צריך טבילה ע"כ ובכולן הטעם דכל שצריך לדבר המשתמש לבישול א"צ טבילה", כלומר דאה"נ דצריך טבילה, והרמ"א נמשך אחרי דברי האו"ה.
ותי' הש"ך ס"ק י"א "ונראה דס"ל להרב דהברזלים גרעי טפי שא"א לשמשן למאכל אחר משא"כ סכין של שחיטה שאפשר לשמשו למאכל אחר ולפי זה מ"ש הב"ח ס"ד דמספריים שגוזזין בה ירק הוי ליה צרכי סעודה כי היכי דלגבי חבלה מיקרי דברים שעושין בהם אוכל נפש בח"מ סימן צ"ז עכ"ל לא נהירא דהא א"א לשמשו למאכל אחר אלא נראה כמ"ש בפרישה דמספרים של ירק א"צ טבילה ", כלומר דכל מה שחייב טבילה בלי ברכה זה דווקא דבר שניתן להשתמש בו כדי להכשיר את המאכל משא"כ הברזלים האלו או המספריים שמתקנים בהם את הירק.
וכתב הפר"ח ס"ק י"ג "ומה שכתב הב"ח [עמוד סד ד"ה ואין] דמספריים שגוזזין בהם ירק הוי ליה צרכי סעודה כי היכי דלגבי חבלה מיקרו דבר שעושין בהם אוכל נפש, ליתא, דהתם אפילו סכין של שחיטה מקרי דברים שעושים בהם אוכל נפש, וכמו שכתוב בחו"מ סימן צ"ז [סעיף ח] ע"ש, אבל כלי סעודה לא מקרו אלא כלים שמשתמשים בהם אוכל מתוקן לאפוקי סכין של שחיטה ושל קצבים וכיוצא. ומכל מקום אף על פי שעיקר ראייתו אינה כלום, מכל מקום יראה שהדין הוא אמיתי, דאין טעם לחלק בין סכין שמחתכין בו אוכלים דצריך טבילה, למספריים שגוזזין ומחתכין בהם ירק דק דק. אבל הש"ך [ס"ק יא] והט"ז [ס"ק ז] הסכימו עם הפרישה [אות ח] דמספריים של ירק אין צריך טבילה, ונתן טעם לזה הש"ך דמשום דאי אפשר לשמשם למאכל אחר אין צריך טבילה. ואין זה מחוור כלל בטעמו, דמה בכך שאי אפשר להשתמש בו למאכל אחר, סוף סוף הרי משתמש במספריים לענין מאכל, ולפיכך עיקר הדין בזה כדברי הב"ח". וכתב מרן הרב "מספריים: שחותכים בהם ירקות – צריכים טבילה בלי ברכה", והיינו כיון שכל דבר שמשמש את האוכל אפי' שיש אחריו עוד תיקון וגם אינו רואי לעוד דבר יש לטובלו בלי ברכה.
כתב הפת"ש בס"ק ז' "המצות עבה"ט בשם ט"ז וש"ך. ועיין פמ"ג בא"ח סי' תנ"א במשבצות סק"ו שכתב בלעכי"ן שמניחים מצות עליהם אף לש"ך צריך טבילה (בלא ברכה) דחזי לתשמיש מאכל ממש. וכתב עוד ריב אייזין שעשה עובד כוכבים צריך טבילה בברכה שמפררין לחם וקריין. וריב אייזין שקנה ישראל בלע"ך מעובד כוכבים ומנקבו צ"ע ע"ש עוד".
וכתב הפר"ח בס"ק י"ד "ומצאתי להרוקח בסימן תפ"א שכתב דברזל שעושים רקיקים בבצק צריך טבילה. וטוב לחוש לדבריו ולפיכך יטביל הברזילים עם כלי אחר הצריך טבילה להוציא עצמו מידי ספק".
ערוך השולחן בסעי' ל"ה כתב לתרץ בדרך אחרת וז"ל: "ולכן נלע"ד בכוונת רבותינו דוודאי בתשמיש גמור שהכלי משמשת להסעודה אין בה שום הפרש בין שהיא עדיין מחוסרת בישול או אינה מחוסרת ובין שהיא ראויה לתשמיש אחר או אינה ראויה דבכולהו צריך טבילה מדין תורה, ובברכה. אמנם הכלים שאינם מעיקרי צרכי הסעודה כלומר שאינם מעלים ומורידים בעסק הבישול והאפיה אלא שמצד אחר הוצרכנו למלאכה זו או מפני הדין כמו סכין של שחיטה שא"א לאכול בשר בלי שחיטה או מפני הדרך ארץ כמו סכין של הפשט שאין מדרך ארץ לאכול קודם הפשט וניתוח [ביצה כ"ה א], וכן הברזלים שמתקנין בהם המצות שקורין שטופ"ל אייזי"ן שאין זה ג"כ לעיקר צורך הסעודה אלא כדי שלא יעלה בניפוח, ובספר איסור והיתר שם חשיב עוד כגון כלי מתכות שמתקנין בהן הקרעפלא"ך והברזל שחותכין בו את המצות וכלי ברזל שמנקרין בו העיסה מן העריבה שכל אלו אינם עיקרים לסעודה ואין צריכים להם כלל וגם בלעדם יתאפה ויתבשל כתקונה, לכן א"צ טבילה כיון שעדיין אין ראוי לאכילה ולשתיה כלומר דבשעת הגמר שהמאכל ראוי לאכילה והמשקה לשתיה צריך טבילה כל כלי שמשמשין בה אפילו אם השימוש אינו מהעיקרים של הסעודה אלא להעדפה בעלמא, כמו מ"ש האיסור והיתר שם וז"ל אמנם במקומות שרגילין להסיר השרוף מן הלחם כשמוציאין אותן מן התנור באותן הברזל שמתקנין בהן העריבה צריך טבילה וברכה עכ"ל, והטעם משום דהוא ראוי לאכילה ולכן אף על גב דאין זה מעיקרי התשמישי סעודה מ"מ צריך טבילה וזה שכתבו בסכין של שחיטה מפני שאין משתמשין בו תשמיש אחר ה"פ דאלו היו משתמשין בו תשמיש אחר היה חייב טבילה מפני התשמיש האחר, אבל כיון שאין משתמשין בו תשמיש אחר ותשמיש זה אינו מעיקר צרכי הסעודה אלא מפני הדין לכן א"צ טבילה, ולכן כתבו ג"כ על המחט שתופרין בו המולייתא שא"צ טבילה שאין זה מעיקר הסעודה מפני שאפשר גם בקשירת החוט כמובן, ולכן כיון שאין המאכל מוכן לאכילה עד שיבשלנו א"צ טבילה לתשמיש גרוע כזה, ולכן רבינו הרמ"א בסכין של שחיטה ושל הפשט חשש להיש חולקים ולטבול בלא ברכה משום שעכ"פ זהו תשמיש גמור דלא סגי בלא"ה אבל בברזלים לא חשש כלל משום שאין זה בגדר תשמיש כלל ודברי האחרונים בענין זה לא נתבררו אצלי כלל לענ"ד [ולפ"ז דברי האו"ה מובנים וסכין של הפשט קאי על טעם סכין של שחיטה שאין משמשין בו תשמיש אחר ואין ראוי עדיין לאכילה ע"ש היטב ולא הוצרך לכתוב טעם ראשון בפירוש דמובן הוא לכל מפני המיאוס ולפ"ז גם הסכין שבבית המטבחיים א"צ טבילה ודו"ק]", כלומר דבכלי שהוא חלק מהסעודה ומוכרח יש לטובולו עם ברכה, ואם צריך עוד תיקון אחריו אך הוא מוכרח יש לטובלו אך בלי ברכה, אבל בדבר שאינו אלא להעדפה ואינו מוכרח אין צריך לטובלו.
וכתב בסעי' ל"ו "מספריים שגוזזין בו ירק י"א דצריך טבילה [ב"ח ופר"ח סקי"ג] וי"א שא"צ טבילה [ט"ז סק"ז וש"ך סקי"א] דאע"ג דבח"מ סי' צ"ז מקרי כלי סעודה לענין שאסור לתופסן במשכון מ"מ לענין טבילה כיון שאינם לתשמיש אחר לא מקרי כלי סעודה לטבילה [שם] ולפי מה שבארנו בסעיף הקודם שני הדיעות הם להלכה דאם הירק נאכל חי העיקר כדיעה ראשונה ואם צריך בישול העיקר כדיעה אחרונה וכן נלע"ד עיקר לדינא".
ועתה נבוא לדינא לעניין כלי חשמל
דעת מרן הגר"מ אליהו (קול צופייך שם)
מטחנת בשר כיון שיש לאחר השימוש בה עוד תיקון של בישול וכדו' יש לטובלה אך בלי ברכה.וכ"כ מרן הרב שה"ה מכונת טחינת פלפל – טבילה עם ברכה, ומכונת טחינת קפה – טבילה בלי ברכה מיקסר מפלסטיק ובאמצעו סכין ברזל – חלק הברזל חייב בטבילה, ואינו בטל אגב רוב הכלי שהוא מפלסטיק, כי העיקר הוא הברזל. וכן כלי קיבול העשוי מזכוכית צריך טבילה עם ברכה קומקום חשמלי, טוסטר – הטוב שילך אצל חשמלאי אומן שיפרק לו אותו, ויחזור וירכיב, ואז אין צורך בטבילה.או יטבילם על ידי הכנסת והוצאת המכשיר בזמן קצר שאז לא ייכנסו לתוכם מים, עכ"ד. וכן דעת החלקת יעקב (ח"ב, סי' סא) והמנחת יצחק (ח"ב, סי' עב) שכתבו שיש לטבול את אף את החלק החשמלי בכלי על ידי דבר לח שעל ידי לחותו ייצור חיבור למי המקווה ולא יהיה בחשש חציצה ובשו"ת אגרות משה (יו"ד סי', נז) כתב עיצה, שיטביל את כל הכלי חוץ מהחלק החשמלי שיכול להתקלקל, ולכן את אותו החלק ישאיר מחוץ למים. והטעם לכך הוא, שהחלק החשמלי אינו נחשב לכלי, והוא עצמו פטור מהטבילה, ולכן אפשר להשאירו מחוץ למים, עכ"ד.
אולם דעת השב יעקב (סי' לא) שמכשיר אכילה חשמלי המחובר לקרקע שאינו נחשב לכלי כיון שהפעלתם היא רק על ידי החיבור לקיר. אינם נחשבים לכלים, וכן מטו ליה משם הגרש"ז אוירבך.
העולה
כלי סעודה חייב בטבילה עם ברכה.
כלי שמכשיר את המאכל אך יש אחריו עוד הכשר כגון בישול וכדו' חייב בטיבלה אך בלי ברכה.
כלי שאין חייבים אותו להכשר מאכל ויש לאחריו עוד הכשר, לדעת הפר"ח ומרן הרב מטביל בלי ברכה, לדעת הש"ך וערוך השולחן אינו צריך טבילה.
מוצרי חשמל כגון מטחנת בשר פלפל או קפה חייב בטבילה אך בלי ברכה, קומקום טוסטר יש לטובלו עם ברכה, ואם חושש שיהרס יפרק מרכיב חשוב כך שלא יעבוד.