שאלה

מה האורך המינימלי של החוטים אחרי הקשירות של הציצית?

תשובה

שיעור אורך הציצית מלבד מה שעל הבגד, הוא י"ב אגודלין (24 ס"מ לערך לספרדים ולנוהגים כגר"ח נאה, ולחזו"א 30 ס"מ), שמתחלק שליש קשר ושני שליש ענף, וטוב שיעשה יותר משיעור זה מעט, אך ישאיר ביחס שלש שליש ושני שליש.

מקורות

איתא בגמ' מנחות דף לט עמוד א "אמר רב הונא אמר רב ששת אמר רב ירמיה בר אבא אמר רב: תכלת שכרך רובה – כשרה, ואפילו לא כרך בה אלא חוליא אחת – כשרה, ונויי תכלת – שליש גדיל ושני שלישי ענף", כלומר שהקשר הוא שליש מהציצית ושני שליש ענף.
ועוד איתא בדף מא עמוד ב "וכמה תהא משולשת? ב"ש אומרים: ד', וב"ה אומרים: ג'; וג' שבית הלל אומרים, אחת מארבע בטפח של כל אדם… אמר רב פפא, הלכתא: ד' בתוך שלש משולשת ארבע". ופרש"י "ושלש שב"ה אומרים – שתהא כל אצבע אחת מארבע בטפח של כל אדם דהיינו מדת גודל ושית בקטנה".
וכתב הטור בסי' י"א "ויהיו ארכן בכפלן ג' טפחים מד' אצבעות בגודל בכל טפח ואם ירצה להוסיף בארכן יוסיף".
וכתב הב"י "וכתב הרא"ש (הל' ציצית סי' יב) פירוש ארבע חוטין יכניס בתוך שלש אצבעות בטלית ומשולשת הציצית ארבע אצבעות משמע שכל הציצית גדיל וענף אינו אלא ארבע אצבעות, ורש"י פירש משולשת תלויה הענף לבד מן הגדיל ארבע אצבעות אז הוי הציצית שש אצבעות, ורבינו תם פירש דמשולשלת אגדיל קאי מלשון המשלשל דפנות שהוא לשון גידול וחיבור וכן מוכח בספרי דגדיל ארבע בעינן, והכי נהיגינן לעשות ציצית י"ב אצבעות שליש גדיל ארבע אצבעות ושני שלישי ענף שמנה אצבעות, עכ"ל. והרמב"ם כתב בפרק א' (ה"ו) ואורך החוטין השמנה אין פחות מארבע אצבעות, והיינו כדכתב הרא"ש דמשמע מפשטא דלישנא שכל הציצית גדיל וענף אינו אלא ארבע אצבעות, ורבינו סתם דבריו כדעת רבינו תם שכתב הרא"ש דנהיגינן כותיה, וכן כתוב גם כן בסמ"ג (עשין כו קח:) כדברי רבינו תם. ומאחר ששנינו ושלש שבית הלל אומרים אחת מארבע בטפח כל אדם שמעינן דאצבעות האמורים בשמועה זו בגודל הם ושנים עשר גודלים, הם שלשה טפחים, ולכן כתב רבינו שיהיה אורכן שלשה טפחים מארבע אצבעות בגודל בכל טפח. ושיעור אורך זה שכתב רבינו הוא אחר שתחבו בכנף וכפלו דכשהם פשוטים הוי אורכן ששה טפחים, וכן מבואר בדבריו שכתב בסמוך (טז:) ויתחבם בכנף ויכפלם ואז יהיו אורכם שתים עשרה אצבעות שהוא שיעור אורך הציצית". וביאור הדברים דנחלקו רבתינו הראשונים בשיעור של ציצית שלדעת הרא"ש כפשט דברי ב"ה ששיעור ציצית הוא ג' אגודלים ועם הקשר הוא ארבע אצבעות ועל כך אמרה הגמ' משולשת ארבע, וכן דעת הרמב"ם, ולדעת רש"י מה שאמרה הגמ' משולשת ארבע זה על שיעור ענף שהוא ארבע אצבעות, ונוסיף לזה שליש בקשר יוצא ששה אצבעות, ולדעת ר"ת משושלת זה שיעור גדיל וא"כ נכפיל להגיע לשליש, בשביל להגיע לשיעור של ענף יוצא ישמונה אצבעות סך הכל י"ב אגודלין, וכן דעת הסמ"ג והטור וכן המנהג.
וכתב עוד הב"י "וכתב רבינו הגדול מהר"י אבוהב ז"ל בשם המנהיג (הל' ציצית) שכדי שלא ימעיטו הקשרים בזאת המדה יאריכו אצבע יותר. ואפשר שמפני כך כתוב בכלבו (סי' כב) שיהא אורך החוטים שלש עשרה אצבעות. ויש לדקדק שהיה לרבינו להוסיף על אורך החוטים שתים או שלש אצבעות שהרי מקום תליית החוטים בכנף קודם שיתחיל לעשות גדיל הוי ממלא קשר גודל עד שלש אצבעות, ואפשר שאותו חלק מהחוט כיון שהוא סמוך לבגד חשיב כגדיל ויותר נראה לומר דשלשה טפחים דקאמר היינו לבד מהחלק ההוא", שני דינים כתב לנו כן רבינו א. שכיון ששיעור המנימלי י"ב אגודלין לדעת ר"ת יש להשאיר יותר מעט, וב. ששיעור הוא מלבד החוט שעל הבגד.
וכתב השו"ע בסעי' ד' "אורך החוטים השמונה אין פחות מד' גודלים, וי"א י"ב גודלים, וכן נוהגין. ולמעלה, אין להם שיעור".
וכתב הבה"ל ד"ה "אין פחות וכו' – עיין בלבוש שכתב דמן התורה אין שיעור לאורך הציצית רק שיהיה בו גדיל וענף רק שחז"ל נתנו לנו שיעור משום נוי ציצית למר בארבע ולמר בי"ב כן ביאר הא"ר את דבריו ועיין בח"א שמצדד לומר דעכ"פ כדי עניבה הוא מן התורה עי"ש".
וכתב המשנ"ב בס"ק י"ט בישעור גודל "מד' גודלים – ומדידת הגודל בכל מקום הוא של אדם בינוני. ומודדין אותו בפרק העליון במקום הרחב באמצעו [ועיין בשע"ת] ועיין במ"א ובש"ך רע"ב שהביאו בשם הרמב"ם דשיעור גודל הוא כרוחב ז' שעורות זו בצד זו בדוחק והן באורך ב' שעורות בריוח", וכ"כ בן איש חי נח אות י"ב והכה"ח ס"ק י"ד, וט"ו.
וכתב המשנ"ב בס"ק כ' "וכן נוהגין – וכן פסק הלבוש וא"כ לא יפה עושין המוכרין שמצמצמין במדת אורכן וקרוב הדבר להיות ברכה לבטלה כי אף דמן התורה די בכל שהוא מדרבנן בעינן שיהיה י"ב גודלין אחר הקשירה מלבד מה שמונח על קרן הבגד ויש להזהירם על כך [פמ"ג] ועיין בבה"ל".
שכתב הבה"ל "וכן נוהגין – עיין במ"ב במה שכתבנו בשם הפמ"ג מוכח מזה שהוא סובר דהשיעור י"ב גודלין לדעה זו הוא לעיכובא, וכן כתב בהדיא באות ח' בא"א, וכן משמע לקמן בסימן י"ב ס"א, ובביאור הגאון מהר"מ בנעט על המרדכי בהלכות ציצית מסתפק בזה עי"ש ובחינוך פ' שלח משמע ג"כ קצת להקל בזה בדיעבד וצ"ע לדינא".
וכתב הכה"ח בס"ק ט"ז "ובדיעבד אם הוא פחות מזה השיעור וכל שכן אם היה בתחלה כשיעור ואחר כך נתמעט כשר. לב חיים חלק א' סימן ע"ט, וכן כתב בספרו רוח חיים. ועיין שם שהביא סברת החולקים על זה והם המאמר מרדכי אות ה' ופרי מגדים אשל אברהם אות ח' ודחה אותם יעו"ש באורך. ועיין לקמן סימן י"ב אות י"ז. וכן כתב בן איש חי נר"ו שם. מיהו כל אדם יש ליזהר בשעת הקנייה לראות החוטין אם יש בהן שיעור זה כדי לקיים מצוה מן המובחר".
וכתב עוד המשנ"ב בס"ק כ"א "ור"י היה נוהג לעשותו ארוך יותר כדי שאם יפסק קצת ג"כ ישאר בו כשיעור", וכתב הבא"ח שם בסעי' י"ג "אלו הי"ב גודלים יזהר לעשותם ארבעה גודלים גדיל ושמונה גודלים ענף, ואם מוסיף על הגדיל יוסיף ג"כ בענף באופן שידקדק שיהיו הציציות שליש גדיל ושני שלישין ענף כי יש טעם בזה ע"פ הסוד".
וכתב הרמ"א "ואם עשאו ארוך יותר מדאי, יכול לקצרו, ואין בזה משום תעשה ולא מן העשוי".וכתב הכה"ח בס"ק י"ז "ואם עשאו ארוך וכו' יכול לקצרו וכו'. ואל יחתוך החוטין בסכין משום לא תניף עליהם ברזל רק יפסיקם בשיניים דל"ב שיניים הם נגד ל"ב חוטין. קיצור של"ה דף ג"ן ע"ב, כף החיים סימן יו"ד אות י"ב, מזמור לאסף דף כ"ט ע"א, בן איש חי נר"ו פרשת לך לך אות ד'. ובספר דרך ישרה כתב דסגולת הציצית הלא היא שלא יהא לו כאב שיניים יעו"ש, והביאו כף החיים שם".
וכתב מרן הרב במאמר מרדכי פ"ז סעי' צ"ט "אורך החוטים – לאחר שקשר את חוטי הציצית צריכים הם להיות באורך י"ב גודלים. וימדוד במקום הרחב שבגודל, וי"ב גודלים אלו נמדדים משפת כנף הציצית, ומה שמונח על הכנף עצמו אינו בחשבון. ויכול לעשותם יותר מי"ב גודלים, ובדיעבד אם עשה פחות כשר, וכל שכן אם היו ארוכים י"ב גודלים ונתמעטו ע"י שנתכווצו בכביסה וכדו'". ובסעי' ק' הוסיף "י"ב גודלים אלו צריכים להיות מורכבים מארבעה גודלים גדיל (שבו נמצאים הקשרים והכריכות) ושמונה גודלים ענף (חוטי הציצית שנותרו מהכריכות). ואם יש יותר מי"ב גודלים ישמור על יחס זה של שליש גדיל ושני שליש ענף כי יש בזה טעם עפ"י הסוד".
שיעור גודל
ובשיעור גודל מצינו מחלוקת באחרונים שדעת הגר"ח נאה בספרו שיעורי תורה כתב ששיעור גודלין הוא ע"פ הדרהם ששיעורו 2 ס"מ, וכתב "חלילה לנטות משיעורי הגאונים והרמב"ם בין להקל בין להחמיר, מלבד שיעור מקוה שבו יש להחמיר כמידה הגדולה שבפוסקים". שו"ת פתח הדביר חאו"ח סי' ק"צ, שו"ת מנחת ברוך סי' ע"ה ועיין בדרכי תשובה יו"ד סי' ל' סקנ"ז וסי' נ"ג סקל"ד ובשם בעל מסגרת השלחן (יו"ד סי' נ"ג) ושכן יוצא עפ"י הרמ"ע מפאנו סי' ג', וכן נהגו הספרדים בכלשיעורי תורה, ואין המקום להאריך כאן.
ודעת החזו"א בקונטרס השיעורין זה ששיעור 2.5 ס"מ וז"ל "אחרי שנקבעה ההלכה עפ"י הנודע ביהודה, הגר"א, מהרא"ז מרגליות (בעל שו"ת בית אפרים ומטה אפרים) והחתם סופר, ונתפשטה ההוראה כך, הוי כאילו קבעו ב"ד לכל ישראל את המדה וכו', אלא במקום ששיעור רבותינו ז"ל הוא לקולא בדאורייתא ראוי להיות מיראי הוראה ולהחמיר", דהיינו כשיעור הגר"ח נאה עכ"ד. וראה עוד ס' שיעורין של תורה (להגרי"י קניבסקי זצ"ל) סי' ג' אות ב',
שיטה שלישית היא שיטת שו"ת שארית יהודה יו"ד סי' י"א בשם אחיו בעל שו"ע הרב שמדד בעצמו גודלים של הרבה בנ"א ועלה בידו רוחב ששה שערות שזה לערך 2.2 ס"מ.
והנה במאמר מרדכי שם כתב ששיעור הוא כ4 ס"מ והוא טעות, כמבואר בשיעורין שכתב מרן הרב בקיצו"ש, דשיעורו 2 סמ וכשיטת הגר"ח נאה.
יוצא שלגר"ח נאה וסיעתו השיעור הוא 24 ס"מ, ולחזו"א הוא 30 ס"מ.
וכתב בשו"ת שבט הלוי חלק ח סימן ג "ואשר שאל בענין שיעור אגודל והנפ"מ לענין ציצית באו"ח סי' י"א ס"ד ועוד כמה דינים, ידוע שישנם דעות שונות בקביעות השיעורים, דרך כלל אנו מחמירים שיעור גודל לכתחלה שנים וחצי צ"מ ז"א טפח עשרה צ"מ, והאמה ששים צ"מ, וא"כ שיעור י"ב גודלין שלשים צ"מ מקשר הראשון, איברא היות שיש מקילים בב' צ"מ אגודל ושיעור י"ב גודלין רק מדרבנן כמש"כ בבה"ל שם בשם הלבוש א"כ מאן דמקיל בי"ב גודלין בשיעור הקטן אין מזניחין אותו, ובפרט דאיכא דעות די"ב גודלין אינו מעכב עיין בה"ל ד"ה וכן, עכ"פ לכתחלה כדאי להחמיר עכ"פ קרוב לשלשים צ"מ, וכן לחומרא בשאר שיעורי תורה אם נוגע לדאורייתא", כלומר דלכתחילה יש להחמיר כשיטת החזו"א.
העולה
שיעור אורך הציצית מלבד מה שעל הבגד, הוא י"ב אגודלין (24 ס"מ לערך לספרדים ולנוהגים כגר"ח נאה, ולחזו"א 30 ס"מ), שמתחלק שליש קשר ושני שליש ענף, וטוב שיעשה יותר משיעור זה מעט, אך ישאיר ביחס שלש שליש ושני שליש.