שאלה
בית פרטי שיש לו יציאה לחצר שיש בה דשא וחלקה פתוחה לחניה (בלא מחיצה או צורת הפתח) סמוך לבית ישנם שתי חלקים:
1. מרפסת פרטית עם רצפת עץ עליו נמשכת מלמעלה תקרת הבית ומפסיקה בתחילת החצר, במרפסת ישנה גדר חלקית.
2. מהמרפסת יוצאים לחצר שמגודרת כמעט כולה בגדר ועצים חוץ ממקום אחד שפתוח לרחוב מצד הבית.
השאלה כיצד להתייחס למרפסת ולחצר לענין טלטול חפצים בשבת לשם?
תשובה
1. לגבי המרפסת כיון שהתקרה בשיפוע לא נחשבת כרשות בפני עצמה ויהיה מותר לטלטל בה חפצים בתנאים הבאים: א. יש לבדוק שהגדר שלמה מכל הצדדים שיש ד' מחיצות שלימות למרפסת, ושאין בה פרצה יתר על ג' טפחים, ואז מותר לטלטל בה, במידה ואין בה את התנאים אמורים יש להתירה ע"י צורת הפתח.
2. לגבי החצר גם יש לבדוק שיש ד' מחיצות שלימות מלבד הפרצה, כיון שכפי הנראה החצר פרוצה מהצד (במקום החניה לרחוב) ביותר מי' אמות (4.8 מטר) אפשר להתירה במקום הפרצה ע"י צורת הפתח ואז יותר לטלטל בכל השטח כולל המרפסת.
3. את צורת הפתח יש לעשות כדלהלן: יעמיד שתי קנים בגובה של י' טפחים (כ – 80 ס"מ) הקנים צריך שיהיו חזקים שיוכלו לשמש כבסיס של דלת, ממש מעליהם ולא מהצד יש להניח את הקנה השלישי שיהיה חזק כאמור.
מקורות
הגדרת רשות היחיד
רשות היחיד הגדרתה 'שטח סגור המוקף מחיצות' בתנאים ההלכתיים של רשות היחיד הובא בגמ' והפוסקים כמה תנאים כדלהלן:
בגמ' שבת (ו, ע"א) הובא: תנו רבנן ד' רשויות לשבת רשות היחיד ורשות הרבים וכרמלית ומקום פטור. ואיזו היא רה"י חריץ שהוא עמוק י' ורחב ד', וכן גדר שהוא גבוה י' ורחב ד' זו היא רה"י גמורה, ע"כ.
מבואר שרשות היחיד יכול להיות באופן שיש בה גובה י' ורחבה ד' אמות וכן שיש לה מחיצות גבוהות י' טפחים.
מחיצות
אחד המאפיינים של רשות בפני עצמה ככלל ורשות היחיד בפרט, הוא ה'גדר' שיש סביב. כפי שנזכר בדברי הראשונים על דברי הגמ' בשבת (צט, ע"ב) זה לשונה: בעא מיניה רב מרדכי מרבא עמוד ברה"ר גבוה י' ורחב ד' וזרק ונח על גביו מהו, מי אמרינן הרי עקירה באיסור הרי הנחה באיסור או דילמא כיון דממקום פטור קאתיא, לא, ע"כ.
וכתב הרמב"ן (שם) ז"ל, דילמא פטור דחיובא ממקום פטור קא אתיא שהרשות הזה אויר פטור הוא כמו שפרש"י דאינו אויר רה"ר ואויר רה"י נמי לא הוי, דכי אמרינן רה"י עולה עד לרקיע דילמא באוויר חצר אבל בעמוד לא, עכ"ל. וברשב"א בחי' (שם) הוסיף בדברי הרמב"ן וזה לשונו: דכי אמרינן דרה"י עולה עד לרקיע ה"מ רה"י גמורה במחיצות כגון חצר אבל עמוד לא, עכ"ל.
ד' מחיצות
בפרט לגבי רשות היחיד נפסק בשו"ע (סי' שסג ס"א) ז"ל, מקום שי לו שלוש מחיצות אסרו חכמים לטלטל בו עד שיעשה שום תיקון ברביעית, עכ"ל. ובמשנ"ב (סק"ב) כתב ע"פ הפוסקים שהטעם שאסרו לטלטל בו יותר מד' אמות כיון שרוח רביעית פתוח לגמרי דומה קצת לרה"ר ואם נתיר בזה יבואו לטלטל גם ברשות הרבים, ע"כ.
מבואר שתנאי נוסף לרשות היחיד הוא, שיהיה מוקף ד' מחיצות ובמקום שאין ג' מחיצות אסור לטלטל.
שאין רבים עוברין בו
תנאי נוסף הובא בגמ' עירובין (נט, ע"א) שם הובא בדברי המשנה: עיר של יחיד ונעשית של רבים מערבין את כולה, ושל רבים ונעשית של יחיד אין מערבין את כולה וכו' ופירש רש"י (שם ד"ה עיר של יחיד) שלא היו נכנסין בה תמיד ס' ריבוא של בני אדם, ולא חשיבא רשות הרבים דלא דמיא לדגלי מדבר, עכ"ל.
עולה מדברי הגמ' ע"פ רש"י שרשות היחיד היינו מקום שלא עוברים בו רבים בכמות של ס' ריבוא, וכן מקום מוגדר שאין הרבים נמצאים בו. אולם הרמב"ן (שם) חלק על דברי רש"י וכתב: עיר של יחיד ונעשית של רבים זהו שהיתה כל העיר מתחילה של אדם אחד ועכשיו נעשית של רבים.
ומתחילה כשהיתה של יחיד והוא וביתו דרים בתוכה, אין בה רה"ר לעולם ואעפ"י שבאים בתוכה רבים לישא וליתן כיון שהרשות כולה של יחיד ומתוך רשותו הן באין לתוכה, רה"י היא ואין חייבין עליה בשבת וכו' אלמא כל רשות שהוא קנוי ליחיד אין חייבין עליו משום רה"ר, אע"פ שרבים עוברין בתוכן מ"ט רשות הרבים כשמה – שהיא של רבים, ע"כ. כלומר, שלדעת הרמב"ן הקובע את רשות היחיד היינו שמה שהיא קנויה ליחיד ולא כמות האנשים שעוברים בה.
רשות היחיד עד הרקיע
כאשר מתקיימים התנאים שלעיל שהוא מקום רחב ד' אמות ויש בו ד' מחיצות גבוהות י' טפחים ובתנאי שהם שלמות שאין בהם פרצה של יותר מג' טפחים (כמבואר בסי' שסב ס"ח, שבפחות מכאן הוי כלבוד ואינו נחשב כפרצה) לא צריך תקרה בשביל להכשיר את המקום לרשות היחיד שמותר לטלטל בה, כנפסק בשו"ע (שמה, ס"ב) ז"ל, אויר רשות היחיד הוא רשות היחיד עד הרקיע, עכ"ל. (ובמשנ"ב סקי"ב, אף אם אינו רחב ד' כגון זרק מרה"ר על קנה נעוץ שאין בו רוחב ד' חייב).
ממילא בנידו"ד היות תקרת הבית ממשיכה קצת מעל המרפסת שיש בה ד' מחיצות אינו מעלה ואינו מוריד שאף בלא תקרה היה מותר לטלטל בה.
וכן פרוץ שאוסר בשבת אוסר דווקא עד י' אמות, ולכן במרפסת כיון שיש כניסה רגילה שהיא פחות מהשיעור הנ"ל וחשיב עומד מרובה על הפרוץ אין צורך ב'צורת הפתח' בכדי להתירה, (ולקמן ידון נושא זה בהרחבה לשיטת הרמב"ם שהחמיר בזה)
פי תקרה יורד וסותם
הובא בפוסקים שכל הדין שפי תקרה מועיל במקום שאין מחיצות מדין פי תקרה יורד וסותם הוא דווקא כאשר הוא ישר בצורה אופקית, אבל אם הוא בשיפוע לא מהני.
בשו"ע (סי' שסא ס"ב) כתב וז"ל, חצר שנפרצה במילואה או ביותר מי' לרשות הרבים מקום מחיצה נידון כצידי רשות הרבים שהוא כרמלית [כמו] שהוא החצר ואם נפרץ בקרן זויות אפילו בפחות מי' אסור וכן בית שנפרץ בקרן זוית אפילו בפחות מי' ונפרץ גם הקירוי עד שנשאר באלכסון אסור אבל פירצה שאינה בקרן זוית אמרינן בה פי תקרה יורד וסותם אפילו ביותר מי' והוא שלא יהא פי תקרה משופע דליכא פה, עכ"ל.
מבואר שכאשר התקרה משופעת לא אמרינן שנחשב שהתקרה יורדת עד למטה ונחשב כרשות היחיד שמותר לטלטל בה, וממילא בנידו"ד כפי הנראה התקרה יורדת בשיפוע לא מהני להחשיבה כרשות היחיד.
והנה אם דין 'פי תקרה' מהני (באופן שהוא ישר ולא בשיפוע) אף בפרוץ משתי מחיצות או דווקא במחיצה אחת לא נתבאר, ועיין במשנ"ב (סקי"ג) שמהב"י משמע דלא פסיקא ליה ד"ז, ומהרמ"א משמע שאפי' פרוץ משתי מחיצות אמרינן פי תקרה יורד וסותם.
ובתוס' (עירובין פו: ד"ה גזוזטרא) כתבו שישנם עוד ב' תנאים לדין פי תקרה א. שצריך שתהיה פי תקרה ישרה ללא פגימות אבל אם יש בה פגימות לא אומרים פי תקרה יורד וסותם. ב. שיהיה בעובי התקרה טפח. וכן הובא בחזו"א (או"ח סי' קג ס"ק יג) אך לגבי הדין שיהיה עובי טפח נקט שם שא"צ.
וגם בנידו"ד נראה שהתקרה מלבד שהיא משופעת יש בה פגימות ואינה חלקה, וגם מטעם זה לא מהני דין פ"ת יורד וסותם.
דיני פרצה בחצר
בשו"ע (או"ח סי' שסג ס"ב) הובא בזה"ל: חצר שנפרץ במילואו עד עשר אמות ניתר בפס רחב ד' טפחים שיעמידנו מצד אחד במקום הפרוץ ואם ירצה לתקנו בשני צידי הפרצה די בשני פסין של שני משהויין והוא הדין לנשתייר מהם כותל רביעי בנוי כשיעור ד' טפחים במקום אחד או אם נשתייר מהשני צדדים טפח מכאן וטפח מכאן וכל זה בגובה עשרה טפחים ואפילו אם אין בפרצה ד' טפחים כיון שהוא במילואו צריך תיקון עד שיהא בה פחות מג' ואם יש בפרצה יותר מעשר אמות אפילו אינה במילואו צריך לתקנה בצורת פתח, עכ"ל.
וכן הובא בשו"ע לעיל בסי' שסא ס"ב עיי"ש.
וביאור הדברים, שהגדרת חצר היא שיש בה דיורין כמו מבוי (כמובא בשו"ע שס"ב ס"י) וזה מה שמבדיל את דין חצר מבקעה שאין בה דיורין, וכאשר הפרצה מצויה באמצע החצר לפי ציור המג"א שהובא בבה"ל (ד"ה כיון שהוא במילואו) שמיירי שהחצר רחב באמצע ובקצהו הוא קצר אבל אם כל החצר הוא פחות מארבעה טפחים אין צריך תיקון, עכ"ד. ואז צריך שני מקלות שיש בהם משהו לתקן את הפרצה הרביעית, וכל זה בתנאי שיש פרצה פחות מי' אמות אבל אם יש בפרצה יותר מי' אמות – צריך לתקנה בצורת הפתח אפי' הפרצה מהצד ולא במילואה דהיינו באמצע לדעת השו"ע.
ועוד יש להוסיף שהמשנ"ב (ס"ק יב) כתב שכאשר ישנה פרצה יותר מי' אמות אף אם העומד מרובה על הפרוץ אסור לטלטל שם, ודין נוסף שצורת הפתח מהני אפי' שהפרצה במילואה של החצר, עכ"ד.
פרצה שהיא יותר מי' אמות אם מהני צורת הפתח
לדעת השו"ע לעיל מבואר שבפרצה יותר מי' אמות מהני צורת הפתח.
ויש להדגיש בזה פרטי דינים חשובים שלעיל (סי' שסב ס"י) כתב השו"ע ז"ל, אם עשה צורת פתח אפילו לפירצה יתירה מעשר מותר ואפילו לא נעץ אלא ארבע קונדיסין בארבע רוחות ועשה צורת פתח על גביהן מותר והני מילי בחצר ומבוי שיש בהם דיורין אבל בבקעה לא מהני כשכל הרוחות על ידי צורת פתח ולהרמב"ם אין צורת הפתח מועיל לפרצה יותר מעשר אלא אם כן עומד מרובה על הפרוץ, ע"כ.
והנה במשנה ברורה (סקנ"ט) כתב, ונכון לחוש לדברי הרמב"ם שגם דעת הסמ"ג והסמ"ק הוא כן, ע"כ.
אולם בכה"ח (שם ס"ק צא) כתב, שבעירובין הלכה כדברי המיקל שאף בפרצה יותר מי' אמות מהני צורך הפתח דלא כהרמב"ם ומכ"ש שרבו המקילין על המחמירין, 'והר"ז כתב דטוב לחוש לדברי הרמב"ם אע"פ שעיקר כסברא ראשונה', עכ"ד.
פרצה יותר מי' אמות מרוח ג' לדעת הרמב"ם
אך י"ל שגם להרמב"ם כתב הכה"ח על הדין הנזכר (סק"כ) שאף לדעת הרמב"ם שהחמיר שאין מועיל צורת הפתח כאשר ישנה פרצה בפחות מי' אמות כאשר הפרצה מרוח ג' מהני אף לדעת הרמב"ם כפי שכתב הרב המגיד בדעתו, עכ"ד.
דין צורת הפתח
את צורת הפתח יש לעשות כדלהלן: יעמיד שתי קנים בגובה של י' טפחים (כ – 80 ס"מ) הקנים צריך שיהיו חזקים שיוכלו לשמש כבסיס של דלת, ממש מעליהם ולא מהצד יש להניח את הקנה השלישי שיהיה חזק כאמור (עיין שו"ע סי' שסב סי"א וערוך השולחן סי' שסב סעי' לד – לז).
העולה לדינא,
1. לגבי המרפסת כיון שהתקרה בשיפוע לא נחשבת כרשות בפני עצמה ויהיה מותר לטלטל בה חפצים בתנאים הבאים: א. יש לבדוק שהגדר שלמה מכל הצדדים שיש ד' מחיצות שלימות למרפסת, ושאין בה פרצה יתר על ג' טפחים, ואז מותר לטלטל בה, במידה ואין בה את התנאים אמורים יש להתירה ע"י צורת הפתח.
2. לגבי החצר גם יש לבדוק שיש ד' מחיצות שלימות מלבד הפרצה, כיון שכפי הנראה החצר פרוצה מהצד (במקום החניה לרחוב) ביותר מי' אמות (4.8 מטר) אפשר להתירה במקום הפרצה ע"י צורת הפתח ואז יותר לטלטל בכל השטח כולל המרפסת.
3. את צורת הפתח יש לעשות כדלהלן: יעמיד שתי קנים בגובה של י' טפחים (כ – 80 ס"מ) הקנים צריך שיהיו חזקים שיוכלו לשמש כבסיס של דלת, ממש מעליהם ולא מהצד יש להניח את הקנה השלישי שיהיה חזק כאמור.