שאלה
האם נוהגים מנהגי אבילות על תינוק שנפטר ב"מ? וכן אמירת קדיש וכיוצ"ב?
תשובה
תינוק שנולד ונפטר בתוך ל' יום – נקבר, ולוקחים אותו בחיק ולא עומדים עליו בשורה או יושבים עליו שבעה, אמנם אם רצו יכולים לעשות לו לויה רגילה וכן לקבל עליו תנחומי, יכולים ומכל מקום לא אומרים עליו קדיש או צידוק הדין.,
תינוק שנולד וחי שלושים מלאים – קוברים אותו ועומדים עליו בשורה ויושבים עליו שבעה, אך לא מספידים ואם רצו יכולים, קדיש וצידוק לספרדים אומרים לאשכנזים לא אומרים עליו עד שיעברו עליו י"ב חודש .ואם ההורים מאוד רוצים ניתן לומר עליו מל' יום מלאות, וכדברי השו"ע והש"ך.
מקורות
תינוק שנולד ועדיין לא השלים ל' יום שלמים
כתב הטור יורה דעה סימן שנג "תניא תינוק כל ל' יום יוצא בחיק ונקבר באשה אחת ובב' אנשים אבל לא באיש אחד ובשתי נשים משום ייחוד ואין עומדים עליו בשורה ואין אומרים עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים ואפילו אם קים לן ביה שכלו חדשיו מן ל' יום ואילך יוצא בדלוסקמא רבי יהודה אומר לא בדלוסקמא הניטלית בכתף אלא בדלוסקמא הניטלית באגפיים ועומדין עליו בשורה ואומרים עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים בן י"ב חדש יוצא במטה ר"ע אומר הוא כבן שנה ואבריו כבן שתים הוא כבן שתים ואבריו כבן שנה יוצא במטה רשב"א אומר היוצא במטה רבים מתעסקין עמו ומצווחין עליו שאין יוצא במטה אין הרבים מתעסקין עמו ומצווחין עליו ר"א בן עזריה אומר את שניכר לרבים רבים מצווחין עליו ומתעסקין בו שאינו ניכר לרבים אין רבים מתעסקין בו ומצווחין עליו לרב נחשון תינוקא דאתיליד דהוה בר תרין או תלת או ארבע יומין ומית הכי רגילין וגמרין כי נח נפשיה דמהלין ליה על קבריה ולא מברכין על המילה ומסקין ליה שמא דכי מן שמיא מרחמין והויא תחית המתים והויא ידיעה בינוקא ומבחין ליה לאבוי
וביאר הב"י "ומ"ש רבינו ואפילו אי קים לן ביה שכלו חדשיו. כן כתב הרמב"ן בתורת האדם (עמ' פה) ולאפוקי מהרי"ץ גיאת (מאה שערים עמ' מא) שכתב דהני מילי בדלא קים לן בגויה שכלו חדשיו".
כתב השו"ע ביו"ד סי' שנ"ג סעי' ד ' "תינוק בן ל' יום, מוציאים אותו בחיק לבית הקברות, ולא בארון, ונקבר באשה אחת ושני אנשים; אבל לא באיש אחד ושתי נשים, משום יחוד. ואין עומדים עליו בשורה, ואין אומרים עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים, ואפילו אם קים לן שכלו לו חדשיו". כלומר שפוסק כדברי הטור.
וביאר הש"ך בס"ק ב' "בחיק כו'. וכתוב בא"ז דהיינו דא"צ להוציאו אלא בחיק אבל אם רוצים להוציאו במטה הרשות בידם ומביאו הב"ח" ובס"ק ד' "ואין עומדין כו'. פי' אין צריך לעמוד. רש"י וכ"כ העט"ז". והביאו ערוך השולחן בסעי' ג'.
כלומר שתינוק שנולד עד גיל ל' יום נקבר בחיק אך ולא עומדים עליו בשורה או יושבים עליו שבעה, אמנם אם רצו יכולים לעשות לו לויה רגילה וכן לקבל עליו תנחומים.
תינוק שעברו עליו ל' יום גמורות
ובסעי' ה' כתב השו"ע "בן ל' יום גמורות, יוצא בגלוסקמא (פי' ארון ויישם בארון (בראשית נ, כו), ת"י ושוון יתיה בגלוסקמא נ"י) הניטלת באגפיים (פי' נסר רחב, ופי' אגפיים, זרועות), ועומדין עליו בשורה, ואומרים עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים. בן י"ב חדש, יוצא במטה. וכל היוצא במטה, רבים מצהיבים עליו; ושאינו יוצא במטה, אין רבים מצהיבים עליו. וכל הניכר לרבים, רבים מתעסקין בו; וכל שאינו ניכר לרבים, אין רבים חייבים להתעסק בו".
וכתב בבית הילל ס"ק ב' "בן שלשים יום גמורות יוצא בדלוסקמא וכו'. עיין בהגהות פרישה [סוף אות ח] וזה לשונו, וכתב הרמ"א [סימן שדמ סעיף ד] שאין אומרים עליו קדיש וצידוק הדין. עכ"ל הגהות פרישה הנ"ל, ע"ש".
וכתב ערוך השולחן בסעי' ד' "אבל בן ל' יום גמורות והיינו לאחר ל' יוצא בגלוסקמא והיינו כמין תיבה קטנה הניטלת באגפיים כלומר בין זרועות האדם ועומדין עליו בשורה ואומרים עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים ובן י"ב חודש יוצא במיטה וכל היוצא במיטה רבים מצהיבים עליו כלומר משתאים ומצטערים ושאינו יוצא במיטה אין רבים מצהיבים עליו וכל הניכר לרבים רבים מתעסקים בו וכל שאינו ניכר לרבים אין רבים חייבים להתעסק בו ותינוק שמת קודם שנמול מוהלין אותו על קברו בלא ברכה וקוראין לו שם וכבר נתבאר זה בסי' רס"ג ע"ש".
אמנם דין זה אם אומרים עלו צידוק הדין או קדיש יש מחלוקת בשו"ע סי' שמ"ד סעי' ד' שכתב שם "קטן, בן כמה שנים יהיה כשמספידין עליו, עניים בני חמשה, עשירים בני ששה; בני זקנים כבני עניים. אבל צדוק הדין וקדיש, אומרים על תינוק משעברו עליו שלשים יום. הגה: ואין נוהגים כן, אלא עד שיהיה בן י"ב חדש שיוצא במטה, כדלקמן סימן שנ"ג סעיף ה'". כלומר שלדעת השו"ע לא מספידים קטן פחות חמש בעניין ושש בעשירים, אבל קדיש וצידוק הדין אומרים משלושים יום לעומת זה דעת הרמ"א שרק מגיל י"ב חודש.
וכתב הש"ך ס"ק ג' "ואין נוהגין כו'. ובכאן ק"ק לובלין נוהגין שעל בן ל' אומרים צדוק הדין וקדיש וכמדומה לי שגם בשאר קהלות נוהגין כן וכן ראוי לנהוג". אמנם ערוך השולחן סעי' ח' חולק עליו "אמרו חז"ל [מ"ק כ"ד ב] קטן בן כמה שנים יהיה כשמספידין עליו בני עניים שכל שמחתם בבניהם בני חמשה בני עשירים בני ששה בני זקנים כבני עניים שגם הם שמחים מאד בבניהם אבל צידוק הדין וקדיש אומרים על תינוק משעברו עליו ל' יום ואין המנהג כן אלא עד שיהא י"ב חודש שיוצא במטה כדלקמן סי' שנ"ג ע"ש".
העולה
תינוק שנולד ונפטר בתוך ל' יום – נקבר, ולוקחים אותו בחיק ולא עומדים עליו בשורה או יושבים עליו שבעה, אמנם אם רצו יכולים לעשות לו לויה רגילה וכן לקבל עליו תנחומי, יכולים ומכל מקום לא אומרים עליו קדיש או צידוק הדין.,
תינוק שנולד וחי שלושים מלאים – קוברים אותו ועומדים עליו בשורה ויושבים עליו שבעה, אך לא מספידים ואם רצו יכולים, קדיש וצידוק לספרדים אומרים לאשכנזים לא אומרים עליו עד שיעברו עליו י"ב חודש .ואם ההורים מאוד רוצים ניתן לומר עליו מל' יום מלאות, וכדברי השו"ע והש"ך.