שאלה

אנחנו נמצאים כרגע בנופש באלפים
בדירה היכן שאנו נמצאים יש מצד ימין כנסיה עם שתי וערב מלמעלה
האם מותר לברך ברכת לבנה שנמצאת מצד שמאל?

תשובה

מותר לומר ברכת הלבנה כנגד כנסיה שיש מעליה צלב וטוב שיטה גופו לצד.

מקורות

והנה יש לדון כאן בשני פנים א. משום תפילה כנגדה, וב. מה שמקפץ כנגדה אם יש בכך בעיה?
ונתחיל בנידון השני שהוא הבסיס לנדון הראשון, וכדלהלן:
איתא בגמ' עבודה זרה דף יב עמוד א "ישב לו קוץ בפני עבודת כוכבים – לא ישחה ויטלנה, מפני שנראה כמשתחוה לעבודת כוכבים, ואם אינו נראה – מותר. נתפזרו לו מעותיו בפני עבודת כוכבים – לא ישחה ויטלם, מפני שנראה כמשתחוה לעבודת כוכבים, ואם אינו נראה – מותר. מעיין המושך לפני עבודת כוכבים – לא ישחה וישתה, מפני שנראה כמשתחוה לעבודת כוכבים, ואם אינו נראה – מותר. פרצופות המקלחין מים לכרכין – לא יניח פיו על פיהם וישתה, מפני שנראה כמנשק לעבודת כוכבים; כיוצא בו לא יניח פיו על סילון וישתה, מפני הסכנה. מאי אינו נראה? אילימא דלא מתחזי, והאמר רב יהודה אמר רב: כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין, אפילו בחדרי חדרים אסור! אלא אימא: אם אינו נראה כמשתחוה לעבודת כוכבים – מותר. וצריכא, דאי תנא קוץ, משום דאפשר למיזל קמיה ומשקליה, אבל מעות דלא אפשר אימא לא; ואי תנא מעות – דממונא, אבל קוץ דצערא אימא לא; ואי תנא הני תרתי, משום דליכא סכנה, אבל מעיין דאיכא סכנה, דאי לא שתי מיית – אימא לא, צריכא".
וכתב לבאר בתרומת הדשן סי' קצ"ז "ופירש"י אינו נראה מותר כגון שפונה לאחוריו או לצדדין או כה"ג. ואף על פי דבשותה ומלקט מעות שנתפזרו לו שפיר יש לו לתלות שהוא שוחה ומשתחווה בשביל צרכיו ולא בשביל הע"ז, אעפ"כ אסור אא"כ שיהא אינו נראה בגוף השתחוויה. וה"ה בצלם בבגדו דאע"ג דיש לתלות דבשביל הגדולה משתחוה ולא בשביל הצלם לא שרי. ושמא י"ל דכשנתפזרו לו מעות ובשותה הואיל ולא שכיחי כולי האי לשחות ולהשתחוות בענין זה, ומאן דחזי ליה שוחה ומשתחווה לא מסיק אדעתיה דבשביל המעות או כדי לשתות שוחה, אלא סבור ודאי שלע"ז הוא משתחווה דשכיח טפי מן האומות, לכך בעינן אינו נראה בגוף ההשתחוויה".
וכתב התרומת הדשן סי' קצ"ז לגבי להשתחוות לפני שרים שיש עליהם שתי וערב, או להרים את הכובע בפניהם, " אבל בנ"ד דרגילות הוא טובא להשתחוות לשרים ולשלטונים חשיב שפיר אינו נראה. וצ"ע גבי הא דכתב לעיל משתי וערב הקבוע בבגדי השרים מפראוסי"ן, היה נראה להתיר בהן טפי מהא דכתב במרדכי ר"פ הצלמים בשם ראבי"ה, דשתי וערב שנושאים לזכרון לא מחמירין בהו. וכן אלו השרים אין להם שתי וערב אלא להודיע שהם מאותה המדינה. אמנם ההוא דמרדכי בשם ראבי"ה לא קאי אלא דאין לאסור אותו שתי וערב כדאסרינן צלמים שנעבדו, אבל לענין נראה כמשתחווה להם אפשר אין לחלק".
ועיי"ש שהביא עוד תשובה "אמנם מצאתי ממש כנדון זה העתקה תשובת מהר"ר יצחק מאופנהיים וז"ל: על אודות הכומרים שיש להם צלם קבוע לפניהם בבגדיהם אם מותר לקום בפניהם ולהסיר הכובע? נראה לי שמותר להשתחוות להם ולקום מפניהם ולהסיר הכובע נגדיהם, מאחר שאין עושין עצמן ע"ז ואינם נעבדים אלא מפני גדולתן שהם שרים, לא מפני שתי וערב שלהם. וראי' מפ' ד' מיתות דקאמר להם אי אתה משתחוה אבל אתה משתחוה לאדם כמותך, יכול אדם נעבד כהמן, ת"ל לא תעבדם. אלמא מותר להשתחות למי שאינו נעבד. אבל מ"מ יעצים עיניו בכל היכולת, או יקום טרם בואם עכ"ל".
וכתב הב"י "כתוב בתרומת הדשן סימן קצ"ו גלח תקיף או שר שיש לו צלם או שתי וערב קבוע בבגדו או בכובע ובא יהודי כנגדו לכבדו להשתחוות לו ולהסיר מצנפתו מפניו וכו' וטוב ליזהר ולמנוע בכל היכולת מלהשתחוות נגדו והאריך בדבר [עד כאן]". כלומר נראה דס"ל דמותר אך טוב להימנע.
וכתב הרמ"א ביו"ד סי' ק"נ סעי' ב' "שרים או כהנים שיש להם צורת עבודת כוכבים בבגדיהם, או שנושאים צורת חמה לפניהם כדרך הגמונים, אסור להשתחות להם או להסיר הכובע לפניהם, רק בדרך שאינו נראה, כמו שנתפזרו מעותיו; או שיקום לפניהם קודם בואם. וכן יסיר הכובע וישתחוה קודם בואם (תרומת הדשן סי' קצ"ז) ויש מקילין בדבר הואיל וידוע שגם העובדים עבודת כוכבים אינם מסירים הכובע או משתחוים לעבודת כוכבים, רק להשר (שם בשם ר"י מאפנו"ם ומהרי"ו). וטוב להחמיר כסברא הראשונה".
וכתב בביאור הגר"א ס"ק ה "ויש מקילין כו'. ממש"ש ס"א ב' יכול אפילו נעבד כו' משמע דוקא נעבד וראייתו תמוה ומשם משמע להיפך ועתוס' שם ד"ה ורבא כו' וי"ל כדאמר כו' וכן בשבת ע"ב ב' בד"ה רבא כו' וכן במעיין שם אף על פי שידוע ששוחה לשתות אעפ"כ אסור ובתה"ד דחק לחלק ביניהם ומאד דחוקין דבריו ועבש"ע א"ח סימן קי"ג ס"ח וכתב בתה"ד שם דאף באותן צלמים שהן לזכרון שמותר בהנאה כמש"ל סימן קמ"א ס"א בהג"ה לענין השתחואה אין חילוק". כלומר דמסיק לאיסור.
והנה יש לומר דדוקא היכא שיש בפעולה שעושה שום כבוד כלפי העבודה זרה אסור אבל כאן מה שמקפץ אין בה שום כבוד ולכן שיירא ומכל מקום אם מפנה ראשו וגופו הצידה פשיטא דשריא כמבואר ברש"י.
תפילה
כתב השו"ע סי" קי"ג סעי' ח' "המתפלל ובא כנגדו נכרי, ויש לו שתי וערב בידו, והגיע למקום ששוחין בו, לא ישחה, אף על פי שלבו לשמים".
וכתב המג"א בס"ק ו' "ובא כנגדו. נ"ל דאם הוא שר שרי כמ"ש בי"ד סי' ק"נ וצ"ע", והטעם דהרי מרן סתם להחמיר, והטעם שהקל ביאר המחצ"ש הוא מטעם התרומת הדשן שהובא לעיל.
וכתב הפמ"ג בא"א "ובא. עיין מ"א. ביו"ד [סימן] ק"ן, ושם ידוע דמשתחוין לשר, מה שאין כן במודים הניח בצ"ע. ועיין פרי חדש [אות ח] אם אין עכו"ם לפניו ממש ורקם מצדדים או מאחוריו שרי, וראיה מאברהם אבינו ע"ה השתחוה וסבור ערביים ויש להם עבודה זרה, (בכפות רגליהם) אבק [בבא מציעא פו, ב; בראשית רבה פרשה נ, יז], יע"ש", והביאו הכה"ח בס"ק כ"ה.
וכתב המשנ"ב בס"ק י"ד "בידו – עיין במ"א במה שכתב דאם הוא וכו' אבל במגן גבורים כתב שחלילה להקל בזה ובפרט בעת התפלה", וכדברי הגר"א למעלה, אמנם בכה"ח ס"ק כ"ד מסיק דטוב להחמיר כסברת האוסרים.
ומכל מקום אם יטה ראשו וגופו שרי כמבואר.
עכ"פ מבואר שכל האיסור הוא השתחוויה או שום דבר של כבוד, שיכול להתפרש ככבוד לע"ז, אבל להתפלל שרי, וכן מותר לקפץ כנגד כיון שאינה דרך של כבוד, ומכל מקום אם יכול להטות ראשו וגופו הנה מה טוב.
העולה
מותר לומר כנגד כנסיה שיש מעליה צלב ברכת הלבנה וטוב שיטה גופו לצד.