שאלה
אדם שרוצה לקנות מגוי עץ עם קרקע שיעור היניקה שצריך לעץ, ולהעמידו בחצירו, האם יכול לחפור בור בשביל זה, וכן אם ישאיר העץ ב"באלה" האם מותר להשקות את העץ (מדובר בעץ אתרוגים)?
תשובה
א') אסור ליהודי לחצוב בור בשביעית כדי לשים עץ בתוכו.
ב') כל זמן שעץ נמצא ב"באלה" יכול להשקות את העץ למניעת הפסד ניכר.
מקורות
א') מקור לדבר האם מותר לחפור בחצירו בשמיטה, מצאנו במשנה בשביעית בכמה מקומות (פ"ג מ"ה לפי הר"ש משאנץ) דאסור לחפור בקרקע לגלות מחצב של אבנים, וטעמו משום מראית העין שלא יאמרו שמתקן שדהו לזרוע בשביעית (ולפירוש השני פירש שעצם החפירה בקרקע נראית כחרישה), ולאחר מיכן מצאנו במשנה (שם מ"י) לגבי הבונה גדר שהתירו לו לחפור עד הסלע ופירש הר"ש שם ולא חיישינן דילמא מימלך וזרע ליה, אי נמי לא גזרינן אטו עודר בשדה, ואמרינן בירושלמי אמר רבי יוחנן לא שנו אלא בינו לבין רה"ר דלא עביד איניש דזרע סמוך לרה"ר וליכא למגזר מידי, אבל בינו לבין חברו אסור בשביעית וכו', עכ"ל, ויותר מפורש שם ברא"ש וז"ל, "ולא חיישינן דלמא מימלך וזרע ליה לפי שאין דרך אדם לזרוע סמוך לרה"ר", עכ"ל, ואם כן כ"ש כאן שיש לומר דנחשב עבודת קרקע ממש, ומה שלא שייך קדושת שביעית בעץ האתרוג הנ"ל לא משנה לגבי פעולת הישראל שהיא תיקון הקרקע שאסורה בעבודה בשביעית, ואם כן ניכלל בדין המבואר ברמב"ם (פ"א מהלכות שמיטה ויובל ה"ד, ומקורו בברייתא מועד קטן דף ג.) וז"ל "כיצד החורש או החופר לצורך הקרקע וכו' מכין אותו מכת מרדות מדבריהם", ובמהר"י קורקוס ביאר דבחורש לצורך האילן חייב מדאורייתא, והרמב"ם מיירי לצורך הקרקע, והגם שיש שחולקים על חילוקו זה של המהר"י קורקס, מ"מ גם לדבריהם הוא אסור מדרבנן ולא רק מצד מראית עין, וא"כ לכאורה אסור ליהודי לחפור לצורך העץ.
ב') לעניין השאלה האם מותר להשקות את העץ כל עוד שהעץ נמצא ב"באלה", במשנה תחילת מסכת מועד קטן כתוב "משקין בית השלחין במועד ובשביעית", ובגמ' שם ב: "תנן משקין בית השלחין במועד ובשביעית בשלמא מועד משום טירחא הוא ובמקום פסידא שרו רבנן אלא שביעית בין למ"ד משום זורע בין למ"ד משום חורש זריעה וחרישה בשביעית מי שרי וכו' רבא אמר אפילו תימא רבנן אבות אסר רחמנא תולדות לא אסר רחמנא דכתיב ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שדך לא תזרע וגו' מכדי זמירה בכלל זריעה ובצירה בכלל קצירה למאי הלכתא כתבינא רחמנא למימר דהאני תולדות הוא דמחייב אאחרניתא לא מחייב" עכ"ל הגמ', ובהמשך הגמ' מסיימת שאסורים מדרבנן, ואעפ"כ במקום פסידא התירו להשקות בשביעית, וכמבואר ברמב"ם (הלכות שמיטה ויובל פ"א ה"ח) "משקין בית השלחין בשביעית והיא שדה הזרעים שהיא צמאה ביותר", ואח"כ (שם ה"י) כתב וז"ל "ומפני מה התירו כל אלו שאם לא ישקה תיעשה הארץ מליחה וימות כל עץ שבה והואיל ואיסור הדברים האלו וכיוצא בהן מדבריהם לא גזרו על אלו וכו'", עכ"ל.
לגבי ההפסד המתיר השקאה בשביעית ברמב"ם הנ"ל כתב "וימות כל עץ שבה" ומשמע שדווקא אם ימות העץ אך אם רק יינזק אסור, אך בשו"ת מהרי"ל דיסקין (סי' כ"ז סק"ד) הביא סתירה ברש"י בעניין, ובספר תורת הארץ (ח"ב פ"ב סק"ט) פסק להקל בכל קלקול, וכן פסק במשפטי ארץ (שביעית פ"ג אות ב') וז"ל "מותר לעשות מלאכות דרבנן כדי להציל עצים וצמחים ממיתה או למנוע מהם קלקול ניכר וכו' ,אך לא כדי למנוע שמותר לתקנו לאחר שנת השמיטה בלא הוצאה גדולה, וע' בהערה 6 שהביא שכן הורו הגריש"א זצ"ל והגר"נ קרליץ זצ"ל.
והנה כעת מוטל עלינו לברר עד כמה מותר להשקות את העץ, נקדים שמלשון הרמב"ם נראה שמותר רק כדי שלא יפסיד אמנם דעת הגרב"צ אבא שאול זצ"ל בספרו אור לציון (שביעית פ"א י"ב) שמותר להשקות עצים בשביעית ללא הגבלות, וטעמו שכיון שיש חשש שיפסידו האילנות ממילא התירו חז"ל להשקות ולא נתנו הגבלה, והביא ראיה שהרי המשנה השוותה דיני שביעית לדיני חוה"מ ושם (בהל' חוה"מ סימן תקל"ז בדרכי משה אות א') מבואר שכיון שהותרה המלאכה לא צריך לדקדק יותר למעט בה, וע"כ יכול להשקות כל צרכה של השדה, אך נחלקו עליו הרבה פוסקים, ומתוכם הגר"מ שטרנבוך שליט"א בספרו שמיטה כהלכתה (פ"א אות ח') "וכשמשקה ראוי להשקות רק כפי הצורך" עכ"ל, וכן פסק מו"ר הגר"מ אליהו זצ"ל במאמר מרדכי (שביעית פרק ד' אות י"ד) "גם כאשר מותר להשקות לא ישקה יותר מן ההכרח" ,עכ"ל, ובהערה ל' ציין לספר שבת הארץ (פ"א ה"ח אות ג') שהביא דעות האוסרים, והביא צדדים להקל ומסיים "ומ"מ ראוי להחמיר לכתחילה".
מסקנא
: א') אסור ליהודי לחצוב בור בשביעית כדי לשים עץ בתוכו.
ב') כל זמן שעץ נמצא ב"באלה" יכול להשקות את העץ למניעת הפסד ניכר.