שאלה
אני עובר דירה האם מותר להעביר עץ פרי בוגר, ואם לא האם מותר לגוי להניח את העץ אצלי בחצר, ואני ימכור לו את הקרקע והוא יטפל בעץ עד אחרי השמיטה?
תשובה
אין להעביר עץ פרי בשמיטה ממקום למקום.
וכן אין להקל למכור בשביעית עצמה, אלא אם כן כבר מכר בשנה השישית העץ עם שיעור היניקה, שאז מותר לגוי בלבד להעביר את העץ לקרקע הישראל.
מקורות
נקדים שהוא פשוט שאסור להעביר עץ ממקום למקום בשביעית וכמו שהביא בספר משפטי ארץ (בפרק ב' אות ב' הערה 5) בשם החזו"א ומכיון שזה לא גוף השאלה לא נאריך בביאור האיסור.
לכאורה המקום שיש להסתפק בדין זה הוא האם כשמכר לגוי את העץ, ופשוט הדבר שמכר ג"כ את הקרקע כשיעור יניקה, האם הדבר מתיר לעשות עבודות קרקע בשביעית.
הנה כבר דנו בשאלה זו באחרונים, ונקדים קצת מההיסטוריה של היתר המכירה של קרקעות בשביעית ומזה יבואר ההיתר לעניינינו (ובעיקר הסתמכתי בזה על הקדמתו של הגרש"ז אויערבך זצ"ל לספרו מעדני ארץ).
הנה יסוד היתר המכירה היחל בשנת תרמ"ח ע"י הגאונים הגר"י מקוטנא (בעהמח"ס ישועות מלכו), ר' שמואל מוהליבר ז"ל, ור' שמואל זנוויל קלפפיש (ווארשא), והסכים עמהם הגאון ר' יצחק אלחנן ספקטור ז"ל (בעל הספר שו"ת באר יצחק ועוד) והם התירו למכור מכירת קרקע גמורה עם העצים והפירות למשך שנתיים, ובזה שהוא רק קנין לזמן לא שייך בזה האיסור של תחנם, אך במכתב בסוף הספר שו"ת רבינו יצחק אלחנן כתב שבכל שמיטה צריך לדון מחדש האם ההיתר נצרך, אך על היתר זה חלק הגאון ר"ש סלאנט זצ"ל מגאוני ירושלים ודעתו שלא יועיל הדבר לענין איסור "לא תחנם" וע"כ דעתו לאסור המכירה (כמבואר בתשובה ששלח לגרי"א ספקטור זצ"ל נדפס בשו"ת ר' יצחק אלחנן בסוף הספר מכתב ב'), ושם הוסיף עוד לטעון שלמכירה אין תוקף ע"פ החוק ולכן הקנין לא חל, וכן חלקו על ההיתר הנ"ל כמה גאונים, מהם בפאת השולחן בהקדמה לבית רידב"ז, הנצי"ב מוואלזי'ן ז"ל, רי"ד פרידמן ז"ל (קרלין), וכן בערוך השולחן העתיד סימן ט"ו אסר בתוקף המכירה, ולמעשה רוב היהודים דאז לא קיבלו לעשות המכירה והשביתו את הקרקעות.
אך בשנת תרנ"ו הבינו גאוני ארץ ישראל דמפאת התרחבות הישוב צריך למצוא עצה למכירת הקרקעות ,ואז האב"ד דיפו ר' נפתלי הירץ זצ"ל מצא תקנה אחרת והיא למכור רק את האילנות והקרקע הנצרכת ליניקת העץ ע"מ לקוץ את האילנות ולפנותם לקרקע הגוי, כך שלא הוי קנין לזמן אלא קנין לעולם (וכן לא שייך בזה האיסור של "לא תחנם"), הגאון מהרי"ל דיסקין השיב לגרנ"ה שלא יכול לא להתיר ולא לאסור ,אך הגר"ש סלאנט ז"ל הסכים להיתרו של הגרנ"ה והצטרפו אליו רבים מרבני ירושלים, וכן האדר"ת בשנת תרס"ג הסכים להיתר של הרנ"ה בשעת הדחק שהיה אז (וכמו שהאריך בזה בספר הוראת שעה לגר"י הלוי זצ"ל חתנו של הגרנ"ה). אך בספר אבן האזל (להג"ר איסר זלמן מלצר זצ"ל) פ"ד הכ"ט משביעית פקפק מאוד בהיתר זה, ודעתו שמכירת קרקע כשיעור יניקה אינה מועילה לבטל את העץ מקדושת שביעית, וראייתו ממשנה במסכת חלה פ"ב מ"ב דעפר חו"ל הבא בספינה לא"י חייבת במעשרות ובשביעית, וא"כ מבואר דאע"פ שהקרקע היא חו"ל וא"כ אמור להיות פטור ממצוות התלויות בארץ, אעפ"כ כאן שנכנס לארץ בטל לגבי הקרקע שתחתיו, וכמו"כ בנידון דידן שמכר רק את החלק העליון לגוי, יתבטל כלפי החלק שתחתיו ויהיה חייב בשביעית, ובטל כל יסוד ההיתר של הגרנ"ה.
אך כאמור לעיל הגאונים הגדולים הגר"ש סלאנט זצ"ל, האדרת זצ"ל ועוד הסכימו להיתר (גם מהרי"ל דיסקין בפשטות הסכים לדבריו), ואפשר לתרץ דשאני במשנה בחלה שהעפר אין עליו שם פטור של חו"ל דעפר איפה שנמצא בטל למה שתחתיו , משא"כ בגוי שקנה הקרקע הקרקע עצמו מאבד את קדושת א"י ע"י קנין הגוי, ובפועל מבטל את חיבור למה שתחתיו.
מסקנא:
דיברתי בעניין הנ"ל עם מורינו הרה"ג יוסף אליהו שליט"א ואמר לי שהרב אלישיב זצ"ל בשנת תשס"ח (במקרה שאירע בשמיטה שרצו למכור הקרקע באופן הנ"ל בכדי ליטע בשביעית עצי בננה) אסר בתוקף, וסברתו היה שיש לחלק בין אם הוא קודם שנת השמיטה שאז עדיין לא חל על הקרקע קדושת שביעית לבין אם אחר שחל הקדושה ואז רוצה לבטל הקדושה ולהפקיע מצוות השמיטה שבזה יש לאסור לכולי עלמא (ופרסם דעתו במכתב שהוציא בשנת תשע"ג), והסכים עמו מו"ר הגר"מ אליהו זצ"ל, ועל כן אין להקל למכור בשביעית עצמה, אלא אם כן כבר מכר בשנה השישית העץ עם שיעור היניקה, שאז מותר לגוי בלבד להעביר את העץ לקרקע הישראל.