שאלה
אדם הנוהג להתענות במקום בנו הבכור שהינו פחות מגיל מצוות, ועכשיו נמצא בבידוד בגלל הקורונה (מרגיש בסדר), ולא יכול ללכת לסיום מסכת , האם צריך לצום?
תשובה
בעקבות המצב טוב שהבכור יעשה בעצמו סיום על מסכת, ואם קשה לו ילמד ספר יונה עם פירוש רש"י או שיר השירים ויעשה סיום, ואם לאו בר הכי בשעת דחק גדול יש לסמוך על הגרש"ז ולהצטרף דרך הטלפון עם אדם שרגיל לסיים איתו או עם חבירו ששמח בשמחתו.
ובפרט שאין הוא בעל החיוב אלא הוא מתענה עבור בנו, שיש הסוברים שאינו צריך לצום.
מקורות
כתב הטור סימן תע "גרסינן במסכת סופרים הבכורות מתענין בערב פסח והטעם זכר לנס שניצולו ממכת בכורות", וכתב בזכרון יהודה סי' קל"ג שהבכורות ישראל התפללו שהם לא ימותו במכה זו, כתב השו"ע סי' ת"ע סעי' א' "הבכורות מתענין בערב פסח, בין בכור מאב בין בכור מאם. ויש מי שאומר שאפילו נקבה בכורה מתענה, (ואין המנהג כן)". וכ"כ הכה"ח בס"ק טו"ב שנשים לא מתענות.
כתב המשנ"ב ס"ק ב' "כתב מהרי"ל דתענית בכורים צריך להשלים (היינו עד צה"כ וכדלעיל סימן רמ"ט) דהוי ת"צ ונראה דאם חש בראשו או בעיניו אין צריך להתענות וכן נראה עוד דבאדם שהתענית קשה לו ואחר התענית אין יכול לאכול רק דברים קלים ובשיעור מועט מאד וקרוב הדבר שעי"ז לא יוכל לקיים אכילת מצה ומרור ושתיית ד' כוסות כתיקונם מוטב שלא להתענות כדי שיקיים מצות הלילה כתיקונם ומ"מ בזה ובזה טוב יותר שיאכל רק מיני תרגימא", וכ"כ הכה"ח בס"ק ח'.
כתב ערוך השולחן סעי' ה' "אמנם עתה זה כמה דורות שמקילים לגמרי בתענית בכורים והיינו בסיום מסכתא ולא לבד הלומד אלא הבכורים מתקבצים סביב המסיים ומסיימים עמו ואוכלים ונתפשט זה בכל המדינות ואינו ידוע מאין להם להקל כל כך אם לא שנאמר דמפאת חלישות הדור והטורח רב בערב פסח ואכילת המרור ג"כ אינו יפה לבריאות ולכן יחשבו את עצמם כאינם יכולים להתענות ולפי שבגמ' לא נזכר כלל מזה וגם בירושלמי המסקנא דא"צ להתענות ואינו אלא מנהג ע"פ מס' סופרים לכן לא מיחו חכמי הדור בזה וצ"ע".
כתב הכה"ח בס"ק י' "הבכורות אף על פי שמתענין בערב פסח יכולין לאכול בסעודת ברית מילה, והמחמיר תבא עליו ברכה. הר"ש הלוי חלק אורח חיים סימן ג', כנסת הגדולה בהגהות הטור, עולת שבת אות א', פרי חדש. וכתב שם הפרי חדש דהמיקל בבכורות אף בלא התרה בסעודת מצוה לא הפסיד יעו"ש. והמגן אברהם בריש סימן זה כתב דבמדינתם נהגו להחמיר שלא לאכול הבכורים בסעודת מילה. ובתשובת חוט השני סימן כ"ה כתב דבעל ברית מילה וסנדקים ואבי הבן מותרין לאכול על המילה ויפרעו תענית אחר או יתיר הנדר יעו"ש. והביא דבריו בספר אליה זוטא ובספרו אליה רבה אות א' וכתב כשמתענה בשביל בנו מותר לאכול על המילה אף אותן שאינם בעל ברית יעו"ש. והביא דבריו חק יעקב אות ד'. וכתב ה"ר זלמן אות ח' דהיינו על ידי שאלה וחרטה יעו"ש. נמצא דזה תלוי במנהג, דבמקום שנהגו הבכורים לאכול בסעודת מצוה אינם צריכים התרה כיון שמתחלה נהגו אדעתא דהכי דאם יארע סעודת מצוה אוכלין, ובמקום שנהגו שלא לאכול בסעודת מצוה הבא לאכול צריך התרה ואפילו אם הוא מבעלי ברית כנזכר.
ועיין בתשובת חות יאיר סימן ע' ששם האריך הרחיב איזה מיקרי סעודת מצוה וכתוב שם דגם האוכלים בסעודה של מסיים מסכת מיקרי סעודת מצוה יעו"ש. מיהו בספר תשובה מאהבה ח"ב סי' רס"ב מפקפק בזה כיון שיכול להיות הסיום בזמן אחר יעו"ש, והביא דבריו הפתחי תשובה. אמנם הרב משנה ברורה אות יו"ד כתב דכן נוהגין כהיום בכמה מקומות במדינתו להקל ולאכול אף בסעודת סיום מסכת, ואף שהבכורים בעצמן לא למדו את המסכת מכל מקום כיון שאצל המסיים הוא סעודת מצוה מצטרפים לסעודתו, והמנהג שמתקבצים להמסיים קודם שסיים ומסיים לפניהם המסכת ושומעים ומצטרפים עמו בסיומו ואחר כך עושין סעודה יעו"ש. וכן כתב בן איש חי פרשת צו אות כ"ה דאם הבכור גמיר וסביר להבין מה שאומרים בעת הסיום מותר לו לאכול שם".
ב
כתב בשו"ת האלף לך שלמה או"ח סימן שפו "ע"ד סיום מסכת יכול להקל להבכורים וא"צ להתענות ביום ו' ועל סיום איזה נביא החילוק כך אם למד לפי תומו וסיים בע"פ יכול להיות אפי' על סיום נביא אחד אפי' הוא קטן בקאפיטלין אבל אם למד כדי להיות לו סיום אז על מס' גדולה כיון דהוי מעלה הלימוד לו יהא דהוי שלא לשמה נמי נחשב סיום אבל אם לומד איזה נביא כדי לעשות סיום אין זה סעודת מצוה". וכתב עליו בתשובות והנהגות כרך א סימן ש "אבל בשעת הדחק (שאינו מוצא סעודת מצוה בסיום מסכתא) יש להקל שילמוד אז עם רש"י ספר נביא כגון: יונה, או מגילת שיר השירים, או מגילת אסתר, וכדומה עם רש"י ומספיק). וראה באג"מ ח"א סי' קנ"ז וח"ב סי' י"ב שאם לומד מקרא עם מפרש אחד יכול לעשות סיום".
וכתב במעדני שלמה ח"ב עמ' ב' כתב שבכור שכל שנה משתתף בסיום של אדם אחד ועתה הינו אנוס ולא יכול להשתתף עמו שיכול לסמוך על לעשות סיום דרך הטלפון, וראה במקראי קודש פסח ח"ב סי' כ"ב. ויש להעיר שמלשון המשנ"ב משמע שלא יועיל שכתב שעושה את הסיום לפניהם. ובספר יומא טבא לרבנן סי' מ"א הביא בשם הגר"ח קנייבסקי שנסתפק בזה.
העולה
בעקבות המצב טוב שהבכור יעשה בעצמו סיום על מסכת ואם קשה לו ילמד ספר יונה עם פירוש רש"י או שיר השירים ויעשה סיום, ואם לאו בר הכי בשעת דחק גדול יש לסמוך על הגרש"ז ולהצטרף דרך הטלפון עם אדם שרגיל לסיים איתו או עם חבירו ששמח בשמחתו.
ובפרט שאין הוא בעל החיוב אלא הוא מתענה עבור בנו, שיש הסוברים שאינו צריך לצום.