שאלה

מזוזה שבמילה "השמיים" האות יו"ד רחוקה מהאות מ"ם וצמודה למ"ם סופית ויש ריווח עד שנראה קצת כמו : השמ ים. מה הדין?

תשובה

איך שנראה הספר תורה מרחוק זה יראה כמילה אחת ולכן זה כשר רק ראוי לעבות טיפה את היו"ד, (במקום ספק תשאל תינוק).

מקורות

איתא בגמ' מנחות דף ל ע"א "ובין תיבה לתיבה – כמלא אות קטנה, ובין אות לאות – כמלא חוט השערה".
כתב השו"ע יו"ד סימן רע"ד סעי' ד' "צריך שכל אות תהא מוקפת גויל מארבע רוחותיה, שלא תדבק אות בחבירתה, אלא יהא ביניהם כחוט השערה. ולא יהיו מופרדות הרבה זו מזו, כדי שלא תהא תיבה אחת נראית כשתים. ויהיה בין תיבה לתיבה כמלא אות קטנה, ולא יקרבם ביותר שלא יהיה שתי תיבות נראות כאחת. ואם שינה, שהרחיק בין האותיות עד שהתיבה נראית כשתים, או שקירב שתי תיבות עד שנראות כאחת, פסול", והביאו הרמ"א באו"ח סי' ל"ב סעי' ל"ב.
כתב הט"ז יורה דעה סימן רעד ס"ק ב' "שנראות כאחת. מדלא כתב סתמא או שקירב שתי תיבות דהוה משמע קירוב שלא כדין דהיינו שאין ביניהם כמלא אות קטנה דפסול אלא ודאי דאין פסול דיעבד אלא כשהן ממש כאחת על פי תינוק דלא חכים ולא טיפש ואז הוא פסול ולא נקט תחילה שיעור הרחקה כמלא אות קטנה אלא לכתחלה וכן מוכח הלשון שאמר בסמוך ולא יקרבם ביותר שלא יהיו שתי תיבות נראות כאחת ולא אמר סתם ולא יקרבם ביותר אלא ודאי כמו שכתבתי ואם כן כ"ש הוא אם נחסר איזה אות בסוף התיבה ותולה אותו בין השורות דלא נפסל מטעם שנאמר דהוה כאלו נכתב אות התלוי ממש בשורה וא"כ אין הפסק בין התיבות כלל ופסול הא ליתא דהא על כל פנים אנו רואים עכשיו שהם שני תיבות וכבר טעה בזה מורה אחד. וגם מו"ח ז"ל כ' שמדברי רמב"ם משמע ששיעור אות קטנה אינו אלא לכתחלה".
כתב הש"ך בס"ק ד' "צריך כו' עד שנראית כא' פסול. כ' הב"ח נראה מדלא אמר שאם לא היה בין תיבה לתיבה כמלא אות קטנה פסולה אלמא דאינה פסולה אא"כ שקירבם עד שנראים כאחד אבל אם אינו נראה כא' ותינוק דלא חכים ולא טיפש קורא אותו בשתי תיבות כשרה אפילו אין בין תיבה לתיבה כמלא אות קטנה דשיעור אות קטנ' אינו אלא למצוה ולא לעכב".
וכתב הברכ"י בס"ק ב' "כמלא אות קטנה וכו'. בדיעבד האחרונים הכשירו. ועמ"ש בריש סימן רע"ג בס"ד. והכי נוהג בעלי הוראה להכשיר", והיינו דלא כרבינו ירוחם שהביא בסי' רע"ג שאם אין שיעור של מלא אות קטנה פסול. וכתב המשנ"ב ס"ק קמ"ג "כמלוא אות – קטנה שהוא יו"ד ובדיעבד אין לפסול אא"כ נראית כתיבה אחת לתינוק דלא חכם ולא טיפש". וכן כתב הקול יעקב בסי' רע"ד ס"ק ט' דבדיעבד אם לא נראה לתינוק כאות אחת או כשנים נפרדות לא נפסל. וכתב הקול יעקב בסי' רע"ד ס"ק ט' "ויהיה בין תיבה לתיבה כמלא אות קטנה וכו'. שיעור זה אינו אלא לכתחלה, אבל בדיעבד אינו פסול אלא כשהם ממש כאחת על פי תינוק דלא חכים ולא טפש, אבל אם אינו נראה כאחת ותינוק דלא חכים ולא טפש קורא אותם בשתי תיבות, כשרה, אפילו אין בין תיבה לתיבה כמלא אות קטנה. וכו' ב"ח [עמוד רטז], ט"ז (אות ב'), ש"ך (אות ד'), באר היטב (אות ב'), ברכי יוסף (אות ב'), זכור לאברהם (<חלק א יורה דעה אות ס> בדיני ספר תורה <ד"ה צריך>), קסת הסופר (סימן ז' אות ב'), אניה דיונה (פרק י"ט אות ה' ו')".
מופרדות יותר מחוט השערה
כתב הקול יעקב בסי' רע"ד ס"ק ט' "וכן שיעור כחוט השערה בין אות לאות ולא יותר אינו אלא למצוה, אבל במופרדות זו מזו יותר מכחוט השערה אינו מעכב ואינו פסול, אלא אם כן תיבה אחת נראית כשתים לתינוק דלא חכים ודלא טפש". וכתב המשנ"ב בס"ק קמ"ה "כמלא חוט השערה – היינו רק לכתחלה אבל בדיעבד אין לפסול אא"כ נראית התיבה חלוקה לשתים וכמו שנתבאר כ"ז ביו"ד בסי' רע"ד לענין ס"ת".
וראה בשו"ע סי' ל"ב סעי' כ"ג "ואם יתר אות אחת, יש לו תקנה על ידי שיגרור אותה, אם היא בסוף תיבה או בתחלתה, אבל אם היא באמצע תיבה לא, משום דכשיגרור יהיה נראה כשתי תיבות".
וכתב המשנ"ב ס"ק קי"ב "נראה כב' תיבות – ופעמים שתיקון מועיל ע"י שיגררנה וימשיך האות שלפניה שתמלא מקומה כגון לאבותיך שכתב מלא וי"ו אחר הב' יגררנה וימשוך הב' שלפניה שתמלא מקומה. וכן אם התיקון תלוי בכ"ף או דלי"ת או רי"ש שאפשר להמשיכן מעט למלא מקום אות היתרה שנגררה אבל אם האותיות שאפשר להמשיכן הן אחר האות היתרה שא"א להמשיכן לאחוריהן עד שיגרר מהם תחלה כגון שאר שכתוב בתורה שכתבה מלא וי"ו אחר האל"ף שא"א למשוך הרי"ש לאחריה עד שיגרר רגלה תחלה ונמצא שביטל צורתה וכשמתקנה אח"כ נמצא כותב שלא כסדרן ואין תקנה אא"כ יכול למלאות מקומו ע"י שיעבה קצת האות שלפניה ושלאחריה שאין בזה משום שינוי האות משא"כ כשהאותיות שאפשר להמשיכן הן לפני האות היתרה אזי אפשר להמשיכן הרבה מבלי שיגרע מהם כלום.".
העולה
איך שנראה הספר תורה מרחוק זה יראה כמילה אחת ולכן זה כשר רק ראוי לעבות טיפה את היו"ד, (במקום ספק תשאל תינוק).