שאלה
מי שמאחר להתפלל תפילת שחרית, האם עדיף שידלג על קטעים מהתפילה להספיק סוף זמן תפילה של המג"א או שיתפלל בנחת ויספיק סז"ת גר"א?
תשובה
לספרדים שנוהגים כמג"א מעיקר הדין, וכן לאשכנזים שנוהגים כמג"א – עדיף לדלג או להתפלל ביחידות על פני להתפלל בזמן הגר"א.
לאשכנזים שנוהגים כגר"א יש להדר וקורא ק"ש בזמן מג"א.
סדר הדילוג
למעשה כתב מרן הרב "מי שממהר לצאת לדרך וכן מי שבא לבית הכנסת ורואה שהציבור נמצאים בזמירות, ורוצה לעמוד יחד איתם בתפילת העמידה, יכול לדלג על קטעים בתפילה וישלימם לאחר התפילה. *וסדר תפילתו תהיה בדרך זו:
- תחילה יקרא קריאת שמע של הקורבנות ויתחיל מ"לפיכך אנחנו חייבים" וכו' (ולא יאמר תיבת "לפיכך") עד לאחר פסוק "שמע ישראל" ו"ברוך שם כבוד" וכו'.
- אח"כ יאמר: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שתמחול לנו" וכו'. ויאמר פרשת התמיד ופרשת הקטורת והברייתא מ"תנו רבנן פיטום הקטורת" וכו' עד "ר' נתן הבבלי אומר אף כיפת הירדן…חייב מיתה".
- אח"כ יאמר: "יהי רצון מלפניך שיהא שיח שפתותינו זה חשוב ומקובל" וכו' עד פסוק "ושחט אותו" וכו'.
- אח"כ יאמר: "הודו לה' קראו בשמו" וכו' עד "ובנביאי אל תרעו", ופסוק "אל נקמות ה'", ופסוקים "ה' צבאות עמנו", "ה' צבאות אשרי", "ה' הושיעה". ואח"כ יאמר פסוק "ה' מלך" וכו' פעמיים, "למנצח בנגינות" וכו', ו"ברוך שאמר" וכו', "מזמור לתודה" וכו' "יהי כבוד" וכו', "אשרי יושבי ביתך" וכו', ואח"כ "הללויה הללו א-ל בקדשו" וכו' ואח"כ "ויברך דוד" וכו' עד "כמו אבן במים עזים", ואח"כ "ה' ימלוך לעולם ועד" פעמיים עם התרגום "ה' מלכותיה קאים" וכו', "כי בא סוס פרעה" וכו', "כי לה' המלוכה" וכו', "ועלו מושיעים" וכו', "והיה ה' למלך" וכו'.
- אח"כ יאמר את ברכת "ישתבח", ויתחיל "יוצר אור" ומכאן והלאה לא ידלג כלום.
לאחר שיסיים את התפילה ישלים מתחילת פרשת העקידה את כל מה שדלג, ואת פסוקי "הודו לה' " וכו' יאמר מתחילתם אעפ"י שכבר אמר את תחילתם. ולא יאמר את ברכות הזמירות, דהיינו "ברוך שאמר" ו"ישתבח" פעם שנייה. ויאמר את כל 'שירת הים'. וכשיעשה לפי סדר זה יעלה בידו תיקון תפילת השחר לפי הסוד (שו"ת רב פעלים ח"ב סי' ד').
אם אין לו זמן לומר את הסדר הנ"ל יעשה כסדר הזה:
- יאמר "ברוך שאמר" עד "מלך מהולל בתשבחות".
- אח"כ יאמר מזמור "אשרי יושבי ביתך", "הללו את ה' מן השמים", "הללו א-ל בקדשו" ו"ישתבח".
לאחר התפילה ישלים כנ"ל (שו"ע סי' נ"ב סעי' א'. שו"ת רב פעלים ח"ב או"ח סי' ד')* "
אם אין שהות גם לסדר הנ"ל יכול לדלג על מזמור "הללו את ה' מן השמים", ואם אין שהות גם לזה ידלג גם מזמור "הללו אל בקדשו", ויש מי שאומר שבכל מקרה לא ידלג כלום אלא יתפלל על הסדר אעפ"י שמתפלל ביחיד (כה"ח סי' נ"ב ס"ק ד'). ונוהגים כסברות הראשונות (אחרונים, כה"ח סי' נ"ב ס"ק א'-ד').
מקורות
ידוע המחלוקת כיצד לחשב את השעות הזמניות האם מעלות השחר עד צאת הכוכבים או מנץ החמה עד שקיעת החמה.
חישוב הזמן
כתב בתרומת הדשן סי' א' שי"ב שעות זמניות מתחלקות מעלות השחר עד צאת הכוכבים.
לבוש אורח חיים סימן רלג סעי' א' "ונראה לי שרצה לומר י"ב שעות מעת זריחת השמש עד עת השקיעה".
ובסי' רס"ז סעי' ב' "אבל אומר אני אולי היה זה לבלתי עסקם בזמנו בספרי התכונה וחשבו מאי דחלקו רבנן היום לעולם לי"ב שעות, מתחיל לעולם מעלות השחר עד צאת הכוכבים, ולדידי נראה לי מתוך דברי התוכנים האלקיים בפשיטות שטעות גמור הוא, ולא היה דעת רז"ל מעולם רק מעת זריחת השמש ואילך עד השקיעה, וזה נ"ל הלכה למעשה בכל הדינים הנאמרים בכגון זה שתלו אותם בשעות היום, נ"ל".
ובסידור ר' סעדיה גאון סוף עמ' י"ב משמע שמונים מהנץ החמה את שעות אלו אמנם יש להעיר שבמקום אחר כתב שמיל הוא 18 דקות (וראה לקמן) שלטי גיבורים ברכות פרק ד' אות ג' רמ"ע מפאנו אלפסי זוטא פסחים ו ע"ב. תוס' יו"ט פ"ג פסחים משנה ב' וביאר כן בדברי הרמב"ם וכן נראה משו"ת פאר הדור (של הרמב"ם ) סי' מ"ד (שלאחר שכתב שהיום י"ב שעות כתב "הנה תראה השמש בתחלת היום קרוב מן הארץ בחוש הראות" משמע שתחילת היום הוא מנץ החמה אמנם יש להעיר שהרמב"ם בהל' שחיטה משמע שמנין מיל הוא 18 דקות)
וכתב באליה זוטא סי' רס"ז ס"ק ב "במלבושי יום טוב חולק בזה מש"ס מגילה וברכות ותוספות והרא"ש פרק תפילת השחר שמעלות השחר עד צאת הכוכבים יום הוא, ומן הדין אין להוסיף יותר משעה ורביע קודם צאת הכוכבים, והמנהג שהזכיר הוא כמ"ש הגהות מנהגים להקדים ב' שעות כתוספות שביעית ל' יום לשנה, ועיין בלחם חמודות דף ל"א ובמעדני מלך דף ז' דלא משמע הכי וצ"ע".
דעת השו"ע
כתוב בגמ' פסחים דף צד עמוד א "כי הא דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: כמה מהלך אדם בינוני ביום – עשר פרסאות. מעלות השחר ועד הנץ החמה חמשה מילין, משקיעת החמה עד צאת הכוכבים חמשה מילין".
והביא הב"י סי' תנ"ט את דברי התה"ד כתב השו"ע סי' תנט סעי' ב' "לא יניחו העיסה בלא עסק ואפילו רגע אחד. וכל זמן שמתעסקים בו, אפילו כל היום אינו מחמיץ; ואם הניחו בלא עסק שיעור מיל, הוי חמץ. ושיעור מיל הוי רביעית שעה וחלק מעשרים מן השעה", ובמג"א שם ס"ק ג' כתב ששיעור זה הוא דוקא למשערים את היום מעלות השחר לצאת הכוכבים, אבל למשערים מהזריחה לשקיעה השיעור הוא כ"ד דקות, ע"ש וכן כתב הרמ"א בשיעור מיל סי' רס"א
לפי השו"ע ששיעור מיל 18 דקות זה יתכן אם מחשבים יום מעלות השחר עד צאת הכוכבים כך שכל מיל הוא פחות זמן וכך יוצא ש90 דקות מעלות השחר עד הנץ חמשה מילין או ארבע מילין ואז ההבדל הוא 72 דקות
והוכיח מהכא המשנ"ב ושלמי ציבור דדעת השו"ע כתה"ד
מנחה
כתב השו"ע סי' רל"ג סעי' א' "ועכשיו שנהגו להתפלל תפלת מנחה עד הלילה, אין להתפלל תפלת ערבית קודם שקיעת החמה".
משנ"ב סי' רל"ג ס"ק ד' "ושיעור י"ב שעות היום דמשערינן בו יש מחלוקת בין הפוסקים די"א דחשבינן מעמוד השחר עד צאת הכוכבים וממילא לר' יהודה מותר להתפלל מנחה עד שעה ורביע קודם צה"כ ולרבנן עד הלילה וכנ"ל בסק"ב וכך סתם המחבר בסימן זה ולקמן בסימן תמ"ג וי"א דחשבינן הי"ב שעות מנץ החמה עד שקיעתה וממילא לר' יהודה אינו מותר להתפלל מנחה רק עד שעה ורביע קודם השקיעה ולרבנן עד השקיעה".
שער הציון סימן רלג ס"ק י "וכונת הלחם חמודות והלבוש הוא עד תחלת השקיעה, כמו שמפורש במעדני מלך וגם בלבוש סימן רס"ז [ודלא כמגן אברהם שמסתפק בכונת הלבוש, אליה רבה], וכן הוא גם כן דעת הגר"א בהדיא בסימן תנ"ט, עיין שם שהרחיב מאד בדבר בכמה ראיות דהי"ב שעות חשבינן מנץ החמה עד שקיעת החמה, ושקיעת החמה הוא תיכף משעה שהחמה מתכסה מעינינו, עיין בדבריו בסימן רס"א, ועיין שם שכתב מטעם זה שלא להתפלל אז מנחה וכן הוא על כרחו לדעת הגדולים הנ"ל, דהא אפילו אם נסבור כרבנן דסברי עד הערב, הלא על כרחו הוא בהשלמת הי"ב שעות לא יותר [כדמוכח בברכות כ"ו ע"ב דפריך הגמרא אי עד ועד בכלל, ר' יהודה היינו רבנן], ואם כן כיון דחשבינן הי"ב שעות מנץ החמה עד שקיעתה, אם כן על כרחו ערב היינו שקיעה".
כתב המג"א ס"ק ג' "בת"ה משמע שמשערין מעלות השחר עד צאת הכוכבים ומ"ש סימן תמ"ג וע"ש אבל בלבוש ובלחם חמודות כתבו דמשערין מהנץ החמה עד שקיעתה וכ"כ בשלטי גיבורים פ' ת"ה ונראה לי ראיה לדבריהם מפסחים דף צ"ג ע"ב דזמן השחיה אינו אלא עד תחלת השקיעה וכ"כ התוס' במנחות דף כ' ע"ב והוא כמו שעה וחומש שעה קודם צאת הכוכבים ומיהו י"ל דתקנו נגד הקרבת המנחה וכמ"ש סי' רל"ב, וגם הלבוש כוונתו בסוף השקיעה והוא כמו רביעית שעה קודם צ"ה ועיין בהגה שניה".
אליה רבה ס"ק א' "אבל בתרומת הדשן סימן א' כתב דתחלתן וסופן מעלות השחר עד צאת הכוכבים. מיהו מעדני מלך דף ז' [ברכות סימן י אות ט] כתב שדברי רמב"ם בפירוש המשנה (פ"ב) [פ"ג] דפסחים מסייעין לדברי הלבוש עי"ש, וכן פירש בתוספות יום טוב שם [מ"ב ד"ה אם]. ועיין בירושלמי ברכות דף א' ע"ג, צ"ע לי. ופשוט פירוש הלבוש עד תחלת השקיעה, וכן מפורש במעדני מלך שם, וכ"כ הלבוש להדיא בסימן רס"ז [סעיף ב], ולאפוקי מ"ש מג"א [סק"ג] דכוונת הלבוש בסוף שקיעה והוא כמו רביעית שעה קודם צאת הכוכבים, דלא דק".
מגן גיבורים אלף המגן ס"ק ה' "בת"ה משמע שמשערין מעה"ש עד צאת הכוכבים אבל הלבוש ול"ח כתבו דמשערין רק מהנץ עד שקיעת החמה וכן הסכים המ"א וכתב דהלבוש כוונתו לסוף השקיעה שהוא כמו רביעית שעה קודם צאה"כ והא"ר חולק עליו וכ' דכוונתו לתחלת השקיעה וצ"ע".
כתב הכה"ח ס"ק ז' "בתרומת הדשן סימן א' משמע שמשערין מעלות השחר עד צאת הכוכבים וכמ"ש סימן תמ"ג יעו"ש, אבל בלבוש ולחם חמודות פרק תפלת השחר אות י"ד כתבו דמשערין מהנץ החמה עד שקיעתה, וכן כתב בשלטי הגבורים פרק תפלת השחר. מגן אברהם ס"ק ג'. ומה שכתב הלבוש עד שקיעתה, היינו תחלת שקיעתה כשאין השמש נראית עוד על הארץ, כמבואר בלחם חמודות שם ובדברי הלבוש סימן רס"ז יעו"ש. וכן כתב האליה רבה אות א', וכתב ולאפוקי ממגן אברהם שפירש דברי הלבוש בסוף השקיעה דלא דק יעו"ש. והמנהג לענין תפלה להקל ולחשוב שעות אלו כדברי הלבוש, דהיינו אם היום י"ב שעות מזריחת השמש עד שאין השמש נראית על הארץ שתי שעות ומחצה קודם שאין השמש נראית על הארץ הוי זמן מנחה קטנה ושעה ורביע פלג המנחה, ואם היום ארוך מקדימין לפי חשבון גודל השעות ואם היום קצר מאחרין לפי חשבון קטנות השעות".
שבת
כתב השו"ע סי' רס"ג סעי' ד' "ובלבד שיהא מפלג המנחה ולמעלה שהוא שעה ורביע קודם הלילה".
ובמשנ"ב (סי' רס"ג ס"ק י"ט) כתב, וז"ל: "היינו צאת ג' כוכבים, ודעת הלבוש והגר"א דפלג המנחה הוא שעה ורביע קודם השקיעה. ולכו"ע שעה ורביע זו היא שעה זמנית, דהיינו שמתחלק כל יום לי"ב חלקים לפי שעותיו בין שהוא ארוך או קצר, להשו"ע מתחלק מעה"ש עד צאת הכוכבים, ולהלבוש והגר"א מזריחת השמש עד השקיעה".
לגבי זמן ביעור חמץ
וכתב בביאור הגר"א (סי' תנ"ט סעי' ב' ד"ה "ושיעור מיל"), ז"ל: "ועיקר כדברי האומרים שהחשבון הוא מהנץ החמה עד שקיעת החמה ואין לזוז ממנה, ועיין מג"א וכ"כ הרמב"ם בפירושו בפ"ג דפסחים מתני' ב' ששיעור מיל ב' חומשי שעה וכ"כ הרע"ב שם", ועיי"ש מה שהאריך בזה.
וכתב בשו"ע הרב סי' תמ"ג סעי' ד' "לפי שהיום דהיינו מנץ החמה עד שקיעת החמה הוא נחשב לעולם לי"ב שעות בין שהוא ארוך בין שהוא קצר ולפיכך אין לאכול חמץ אלא עד שליש היום דהיינו ב' שעות ומחצה קודם חצות".
משנה ברורה סימן תמג ס"ק ח' "עד שליש היום – וחושבין את היום מעלות השחר עד צאת הכוכבים כ"כ הרבה אחרונים [ב"ח וט"ז ופרי חדש וחק יעקב ומטה יהודה בשם מהר"ח אבולפיא והחיי אדם] וי"א דחושבין מהנץ החמה עד עת השקיעה ועד שליש מזה השיעור יהיה מותר לאכול חמץ והוא קולא בעניננו [לבוש ולחם חמודות והגר"ז] ודעת הגר"א כמותם ולכתחלה טוב להחמיר כדעה א'". ונראה שאע"פ שזה איסור דרבנן עד סוף שעה שישית כתב להחמיר מחמת חומר איסור חמץ וכן מצינו שבהלכות פסח נקטינן להחמיר והביא מו"ר אבי מרן הרב זצ"ל את דברי הרדב"ז שהטעם הוא משום שחמץ משול ליצה"ר ונזהר בו ניצול מיצה"ר.
כתב הכה"ח בס"ק כ"א "כתב הלבוש בסימן רל"ג דשעות הללו חושבין מעת זריחת השמש עד עת השקיעה. וכן כתב בלחם חמודות פרק תפלת השחר אות י"ד. וכן הסכים מנחת כהן בספר מבוא השמש מאמר ב' פרק ט' דבכל דברים של דברי סופרים שהוזכר בהם שעות ראוי לנהוג כדעת הלבוש בין להקל בין להחמיר יעו"ש. וכן כתב הרמ"ע באלפסי זוטא פרק קמא דפסחים והביאו מחזיק ברכה אות ב'. וכן כתב הרב בית יהודה דף ק"ט ע"ד אות ס"ג בשם רבו, רבינו זלמן אות ד'. אבל הב"ח סימן תל"א כתב דאלו השעות התחלתן מעמוד השחר עד צאת הכוכבים כמבואר בתוספות פסחים דף ב' ע"א ודף י"א ע"ב יעו"ש. וכן כתב בתרומת הדשן סימן א'. וכן נראה דעת העולת שבת אות ב'. וכן כתב הט"ז ס"ק ג' דחלילה לנו לאכול אחר שליש היום מן עלות השחר יעו"ש. וכן כתב הפרי חדש דשעות הללו התחלתן מעמוד השחר. וכן כתב בשו"ת בית יעקב סימן מ"ט, אליה רבה סימן תל"א אות ד'. וכן כתב המטה יהודה בשם מה"ר חיים אבולעפייא. וכן פסק חיי אדם שם. וכן הוא המנהג משום חומרא דחמץ חושבין שליש היום מעלות השחר. ועיין לעיל סימן רל"ג אות ז'". וכדעה זו כתב הבא"ח צו סעי' ח'
קריאת שמע
משנה ברכות דף ט ע"ב "מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן. רבי אליעזר אומר: בין תכלת לכרתי. (וגומרה) עד הנץ החמה. רבי יהושע אומר: עד שלש שעות שכן דרך מלכים לעמוד בשלש שעות. הקורא מכאן ואילך לא הפסיד, כאדם הקורא בתורה".
זמן קריאת שמע
כתב השו"ע סי' נ"ח סעי' ו' "אף על פי שזמנה נמשך עד סוף השעה הג', אם עברה שעה ג' ולא קראה קורא אותה בברכותיה כל שעה ד' שהוא שליש היום, ואין לו שכר כקורא בזמנה. ואם עברה שעה ד' ולא קראה, קוראה בלא ברכותיה כל היום". וכתב המשנה ברורה ס"ק כז "עיין בלבוש שכתב יכול לקרותה וכו' והכוונה הוא שטוב שיקראנה כדי שיקבל עליו עול מ"ש אבל אינו מחוייב שאינו מקיים בזה המ"ע דק"ש וכמו שהסכימו כל האחרונים שאין נמשך זמן ק"ש מן התורה רק עד ג' שעות וכנ"ל ודע דמ"מ פ' ציצית או שארי פסוקים שהם מזכירת י"מ מחוייב מן התורה כל היום דהא מן התורה לא נקבע זמן לזכירתה וכמו שכתב הש"א סימן י' דעד הערב הוא זמן לזכירת י"מ עי"ש".
כתב המג"א ס"ק א' "שלש שעות. נראה לי דהכא לכ"ע מנינן מעלות השחר וכ"מ בגמ' דף ג' ע"א בתו' ד"ה אלא למאן דגני ובגמ' גבי הא דפריך מדוד ע"ש ועמ"ש סי' רל"ג". וראה בפמ"ג ובביאור הלכה ד"ה כמו.
ובשולחן ערוך הרב אע"פ שבהלכות חמץ פסק כלבוש בהל' ק"ש כתב סימן נח סעי' ג' "ונמשך זמנה עד סוף ג' שעות מעלות השחר שהוא תחלת זמנה מן התורה לפי שיש קצת בני אדם שרגילים לקום ממטתם בסוף ג' שעות על היום כגון בני מלכים וכיוצא בהם" כלומר כתה"ד והטעם או כמג"א שמשמעות המשנה שמחשבים מעלות השחר שאז זה תחילת זמנה או משום שזה איסור תורה ולכן החמיר בו (וכלקמן). אמנם בפסקי הסידור כתב וז"ל "זמן ק"ש של שחרית שהוא רביע היום צריך ליזהר במאד בקיץ ביותר שלא לעבור הזמן כי הוא יותר מוקדם בקיץ שבמדינות אלו נץ החמה בקיץ הוא בערך ג' שעות ומחצה אחר חצות לילה ורביע היום ארבע שעות ורביע נמצא כלה הזמן בג' רביעי שעה שמינית". כלומר דגם בדאורייתא וק"ש ס"ל כלבוש.
ולפי שמורי השעות אין כלם הולכים באמת והוא ספק של תורה וגם אין ראוי לצמצם לכן צריך ליזהר לגמור קריאת שמע בסוף שעה שביעית בקיץ:
אמנם בביאור הגר"א סי' תנ"ט כתב שאע"פ שתחילת זמן הוא בעלות השחר מכל מקום סיום הזמן הוא מחושב לפי הנץ החמה וראה בשער הציון סי' רל"ג ס"ק י'
כתב בחיים שאל ח"ב סי' ל"ח אות ע', על רבים במדינות ההם דמברכין ברכות יוצר, נגד מה שפסק מרן דאם עברה שעה ד' דאין לקרות בברכות, מ"מ אין לומר להם שלא יאמרו הברכות, כיון דהרמב"ם וה"ר מנוח בשם כל המפרשים, והרמ"ע באלפסי זוטא, והרב אבודרהם בשם חדושי רכ"ש והפר"ח סברי שיוכל לומר הברכות אחר שעבר שעה ד', א"כ יש להם על מה שיסמוכו, ועל התוספות כתבו הרשב"א וארחות חיים שנסתפקו שם אם יכול לומר הברכות עד חצות או כל היום ע"ש, אלמא עד חצות פשיטא להו, אלא דמספקא להו אם לאומרם כל היום, ומאחר שכל הגדולים האלה סברי דמצו לברך אחר ארבע שעות, ורובם סברי כל היום, אלא דהתוספות מספקא להו אי דוקא עד חצות, הנח להם לישראל לברך ברכות דק"ש אחר שעה רביעית, עד כאן לשונו.
וכתב הביאור הלכה ד"ה קוראה "עיין במ"ב ואף שדעת הפר"ח כדעת הרמב"ם שלא נתן קבע לברכות כבר פסקו רוב האחרונים וכמעט כולן כדעת הרא"ש והטור והשו"ע ועיין בתשובת משכנות יעקב בסי' ע"ז שדעתו נוטה להכריע בדיעבד עד חצות כמו גבי תפלה דקי"ל לקמן בסימן פ"ט שאם עבר הזמן תפלה אעפ"כ מתפלל עד חצות עיין שם. ואפשר שיש לסמוך ע"ז לענין אם היה לו אונס שלא היה יכול לקרות הברכות עד ד' שעות כי מצאתי בספר מהרי"ל הלכות תפילה שכתב בשם מהר"ש שהמנהג להקל בנאנס שלא להפסיד הברכות".
וכתב בשו"ת רב פעלים חלק ב – אורח חיים סימן יב "והנה לענין הלכה, אף על גב דכל האחרונים פר"ח ודעמיה הנז"ל נקטי להלכה כהרמב"ם ודעמיה, ולא חשו להאי כללא דקי"ל ספק ברכות להקל בענין זה, מ"מ אנן בדידן צריך להורות כמ"ש מרן ז"ל דלא יברך אחר ד' שעות, מיהו נ"ל בס"ד דיש לנו לומר בנ"ד איכא טעמא רבא ע"פ הסוד לברך גם הקורא אחר ד' שעות, ולפחות אית לן למנקט סברה מציעתא, והיא סברת מ"ד דמצי לברך עד חצות, שהוא זמן תפלה לתנא קמא, ואפילו לרבי יאודה יכול להתפלל עד חצות, ויש לו שכר תפלה, ומאחר דיכול לתהפלל עד חצות גם הק"ש יקרא בברכותיה, יען כי לדברי רבינו האר"י ז"ל אם יקרא ק"ש בלא ברכות קודם התפלה ה"ז חסרון גדול בידו בתיקון הק"ש ותפלה, כי הק"ש הוא לצורך התפלה, ובלא ברכות אינו נשלם הענין, גם עוד חסרון זה יזיק לתפילת המנחה, כי במנחה לא יש ק"ש, והסמך על מה שנעשה בק"ש דשחרית, ואם קראה בלא ברכות לא נשלם הענין הנעשה בק"ש, גם עוד אם יקרא ק"ש בלא ברכות ויתפלל, ה"ז חסר ממנו סמיכות גאולה לתפלה, שהוא צורך גדול לפי הסוד ולפי הפשט, ועל כן יש לומר כל כהא אין לחוש להכלל דסב"ל , ונלך בזה לפחות בתר סברה האמצעית לברך עד חצות בשביל התפלה.
וכתב הבן איש חי שנה ראשונה פרשת וארא סעי' ה' "זמן ק"ש של שחרית נמשך עד רביע היום בשעות זמניות. וצריך להזהר בימות החורף שהיום קצר, שאז זמן ק"ש הוא קצר, ועד שעה אחת אחר רביע היום יכול לקרותה בברכותיה, אבל אין לו שכר כקורא אותה בזמנה. ואם עבר שעה אחת אחר רביע היום יקראנה בלא ברכותיה כקורא בתורה משום סב"ל". וכן כתב בעוד יוסף חי וארא סעי' י"ז
וכתב כה"ח (סי' נ"ח ס"ק ד'): "ומאימתי הוי תחלתן וסופן, בעל תרומת הדשן סימן א' כתב שתחלתן וסופן מעלות השחר ועד צאת הכוכבים, ובעל הלבוש בסימן רל"ג ורס"ז כתב דמתחילין מהנץ החמה עד שקיעתה, וכן כתב מעדני מלך בדף ז' ע"א ועיין שם שהאריך בזה הרבה. שיירי כנסת הגדולה בהגהות בית יוסף אות ח'.
אמנם המגן אברהם ס"ק א' כתב דהכא לכולי עלמא מנינן מעלות השחר יעו"ש, וכן כתב הלכה ברורה אות א', יד אהרן בהגהות הטור, אליה רבה אות ב', רבינו זלמן אות ג', שלמי צבור דף צ"ג ע"ג, חסד לאלפים אות ה', קיצור שלחן ערוך שם, שתילי זיתים אות ב'".
וכתב הכה"ח ס"ק כ"ה "כן כתב הרא"ש פרק קמא דברכות סימן יו"ד בשם רב האי גאון, וכן פסק הטור, וכן כתב הלבוש, אליה רבה אות י"א, סולת בלולה במקור חכמה אות ה', נוה שלום אות ב', רבינו זלמן אות יו"ד, חיי אדם כלל כ"א אות ג', שלמי צבור שם, חסד לאלפים אות ו'. מיהו הרמב"ם ז"ל כתב פרק א' מהלכות קריאת שמע דין י"ג דמברך לפניה ולאחריה כל היום אפילו איחר וקרא אחר שלש שעות יעו"ש, והביאו בית יוסף, וכן כתב בחדושי דב"ש והביאו ה"ר דוד אבודרהם בסוף שער הראשון וכנסת הגדולה בהגהות בית יוסף יעו"ש, וכן הסכים הרדב"ז בסימן קנ"ו, וכן הכריע הפרי חדש אות ז' והרב ראשון לציון דף ט' יעו"ש, והביא דבריהם ערך השלחן סוף אות ג', וכן הסכים המור וקציעה יעו"ש. ועיין ביפה ללב אות ב' מה שהקשה על המור וקציעה מספרו שאלת יעב"ץ חלק א' סימן מ"ט דשם כתב בענין הזה יש לחוש לספק ברכות להקל ושב ואל תעשה עדיף, וכענין זה הקשה גם כן על הרדב"ז עצמו מסימן רכ"ט יעו"ש. והרב מהר"ד עראמה בביאורו על הרמב"ם ז"ל בפרק א' דקריאת שמע כתב עליו אבל רוב הפוסקים סבירא להו עד ארבע דוקא יש לו זמן שהוא זמן תפלה ולא יותר יעו"ש, והביאו יפה ללב שם. והרב מהר"י אזולאי בשו"ת חיים שאל חלק ב' סימן AA(ל"א)BB CC[ל"ח אות ע']DD כתב דמי שקרא קריאת שמע וברכותיה אחר שעה רביעית יש לו על מה לסמוך יעו"ש, והביאו סידור בית עובד בדיני זמן קריאת שמע אות ז' וכתב וז"ל אבל לכתחלה ודאי דאין לזוז מפסק השלחן ערוך ולהכניס עצמו בספק ברכות לבטלה ומה גם דהברכות אינם מעכבות עכ"ל. והרב מהרי"ח זלה"ה בספר רב פעלים חלק ב' סימן י"ב הכריע לברך עד חצות כמו זמן התפלה, אלא שבספרו עוד יוסף חי פרשת וארא אות י"ז חזר בו ופסק כדברי מרן ז"ל יעו"ש. ועיין מה שכתבנו לעיל סימן ח"י אות ז'. ועל כן נראה לי דיאמר הברכות של קריאת שמע בלא שם ומלכות כמו שכתבנו בכמה מקומות דכל ברכה דיש בה מחלוקת בין הפוסקים יאמר אותה בלא שם ומלכות, ואם כן מי שארעו אונס ונתאחר עד שעה רביעית יתפלל כל סדר התפלה מפרשת העקידה ואילך עד אחר ושמו אחד, רק ברכות של קריאת שמע יאמר אותם בלא שם ומלכות, והוא שעדיין לא הגיע חצות. ועיין לקמן ריש סימן פ"ט. ועוד עיין מה שכתבנו לעיל סימן ז"ן אות ג'".
וכתב המאמר מרדכי פי"ג סעי' י' "סוף זמן קריאת שמע הוא עד סוף ג' שעות זמניות מתחילת היום, דהיינו רבע היום (חישוב שעות זמניות הוא ע"י חלוקת שעות היום – מעמוד השחר ועד סוף (צאת הכוכבים) השקיעה – לשנים עשר חלקים שווים, וכל חלק מהי"ב הוא שעה זמנית). אם עבר זמן זה ולא קראה – יכול לקוראה עם ברכותיה עד סוף השעה הרביעית מתחילת היום, דהיינו עד שליש היום, אבל אז אין שכרו כקורא ק"ש בזמנה. ואם עברו ארבע שעות זמניות ולא קראה – קוראה כל היום כולו בלי ברכותיה". ובהערה "ולעניין ברכות אחר שליש היום – עיין כה"ח שם ס"ק כ"ה והחיד"א בשו"ת חיים שאל ח"ב סי' ל"ח ס"ק ע'. ועי' ביאור הלכה שם ד"ה "קוראה בלא ברכותיה" שנוטה להקל באנוס שיכול לברך עד חצי היום, וכן נראה בשו"ת רב פעלים ח"ב סי' י"ב, ועיין מ"ש עליו הרב מני ז"ל. ויש ליישב מה שכתב בשו"ת רב פעלים שם עפ"י עוד יוסף חי פרשת וארא סעי' י"ז".
וכן כתב שו"ת אור לציון חלק ב פרק ו – הלכות קריאת שמע שאלה ד' "לכתחילה אין לאחר ברכות קריאת שמע אלא עד ארבע שעות זמניות מעלות השחר, ובדיעבד אפשר לברך ברכות קריאת שמע עד ארבע שעות זמניות מהזריחה (כשחישוב השעות הזמניות הוא מהזריחה לשקיעה), ולאחר מכן אין לברך ברכות קריאת שמע, אלא מיד אחר פסוקי דזמרה קורא פרשת קריאת שמע ועומד מיד לתפילת שמונה עשרה".
ובהערות "ומכל מקום נראה שבדיעבד אפשר לסמוך על שיטת הגר"א ודעימיה לברך ברכות ק"ש עד ד' שעות מהזריחה, שיש כאן ספק ספיקא, ספק שמא יש לשער מהזריחה, ואפילו אם משערים מעלות השחר, שמא הלכה כדעת הרמב"ם בפרק א' מהלכות קריאת שמע הלכה י"ג שאפשר לברך ברכות ק"ש כל היום. וכן פסקו הפר"ח בסימן נ"ח ס"ק ז' ועוד אחרונים, וראה עוד בכה"ח שם סימן נ"ח אות כ"ה ובביאור הלכה שם ד"ה קוראה, ע"ש. ואף שאין אומרים ספק ספיקא בברכות, וכמ"ש החיד"א במחזיק ברכה בסימן ז' אות ג' ובמחזיק ברכה שם, מ"מ כאן שדקדוק דברי רבינו האר"י הוא שאפשר לברך עד חצות, וכמ"ש הבא"ח בשו"ת רב פעלים ח"ב חאו"ח סימן י"ב, שע"פ הסוד יש לברך לפחות עד חצות היום, אף שאין מכריעים בתורת ודאי על פי דקדוקים מדברי האריז"ל, וכמו שנתבאר במבוא הספר בענף ה', מ"מ יש להתיר בשעת הדחק לברך עד ד' שעות מהזריחה, שלא להפסיד ברכות ק"ש. ואעפ"י שבכה"ח שם כתב שהגאון רבי יוסף חיים חזר בו בספר עוד יוסף חי, מ"מ אין הדבר ברור שחזר בו, שאפשר שמש"כ בספר עוד יוסף חי הוא שצריך לעשות כן לכתחילה, ומה שפסק בשו"ת רב פעלים הוא לסמוך על זה בשעת הדחק של אונס. אבל אין לאחר לברך ברכות ק"ש אחר ד' שעות, שהרי דעת מרן שזמנם הוא עד ד' שעות בלבד. ואעפ"י שברב פעלים שם כתב שלפי דברי האר"י יש לברך ברכות ק"ש גם לאחר ארבע שעות, והתיר שם לקרוא עד חצות, וקי"ל דלא אמרינן סב"ל נגד דברי האר"י, וכמו שהאריך ברב פעלים שם, כבר נתבאר במבוא הספר בענף ה' וכן לעיל בפרק ד' בבאורים לתשובה י"א שאין זה אלא בדין המפורש בדברי האריז"ל, ולא דיוק בדבריו, ע"ש. ואף הגרי"ח אפשר שחזר בו בספרו בא"ח פרשת וארא אות ה' ובספרו עוד יוסף חי פרשת וארא אות י"ז, שפסק שאין לברך אחר ד' שעות, וכמ"ש בכה"ח שם, אלא שאין הדבר ברור וכמו שנתבאר לעיל. ולכן אין לזוז מפסק מרן בזה. וכן דעת מורנו הגאון רבי עזרא עטייא זצ"ל, שאין לברך ברכות קריאת שמע אחר ד' שעות".
העולה
לכתחילה זמנם הוא בנץ החמה עד שלוש שעות, וניתן לקרוא עם ברכותיה עד שעה רביעית (זמנית)
לאחר שעה רביעית – לא מברך אלא רק קורא קריאת שמע.
ואם הוא אנוס – לספרדים קורא בלי ברכותיה ולאשכנזים יקרא עד חצות עם הברכות.
זמן תפילה
כתב הב"י סי' פ"ט "אלא שהרמב"ם (תפלה פ"ג ה"א) כתב ואם עבר או טעה והתפלל אחר ד' שעות עד חצות היום יצא ידי חובת תפילה אבל לא יצא ידי חובת תפילה בזמנה וכך הם דברי רבינו ולפיכך נראה לומר דלא ילפינן דין אחר ד' שעות מדין טעה ולא התפלל שחרית מתפלל במנחה שתים דאיכא למימר שאני התם שהוא זמן תפילה מיהא אלא מדאמרי רבנן עד חצות ילפינן לה כי היכי דלא נשוי כל כך פלוגתא בין רבי יהודה ורבנן דלרבי יהודה אם התפלל אחר ד' שעות לא יהבי ליה שכר תפילה כלל ולרבנן מתפלל והולך עד חצות ויהבי ליה שכר תפילה בזמנה הילכך ממעטינן בפלוגתייהו דלכולי עלמא מד' שעות עד חצות שכר תפילה יהבי ליה בין בשכח בין בהזיד אלא דלרבי יהודה לא יהבי ליה שכר תפילה בזמנה ולרבנן יהבי ליה שכר תפילה בזמנה ולפי זה בדוקא כתבו הפוסקים עד חצות דמחצות ולמעלה עד זמן המנחה כיון דלאו זמן תפילה הוא כלל אינו מתפלל בשום ענין ואם התפלל אפשר דברכה לבטלה הוי: ואחר שכתבתי כל זה מצאתי להרשב"א שכתב בריש פרק תפילת השחר (ד"ה אבעיא) אהא דאסיקנא טעה ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים וכו' מיהו דוקא בזמן תפילה לפי שכיון שהוא זמן תפילה והוא עוסק בתפילתו חוזר ומשלים מה שטעה בתפילותיו אבל שלא בזמן תפילה לא שאם לא כן מאי מתפלל ערבית שתים ומתפלל מנחה שתים דקאמר לימא טעה ולא התפלל שחרית קודם חצות חוזר ומתפלל לאחר חצות אי נמי טעה ולא התפלל מנחה חוזר ומשלימה כל הלילה הוה ליה למימר עכ"ל וזה מחזיק ביד הדרך השני".
כתב השו"ע סי' פ"ט סעי' א' "זמן תפלת השחר, מצוותה שיתחיל עם הנץ החמה, וכו' ונמשך זמנה עד סוף ד' שעות שהוא שליש היום. ואם טעה, או עבר, והתפלל אחר ד' שעות עד חצות, אף על פי שאין לו שכר כתפלה בזמנה, שכר תפלה מיהא איכא. הגה: ואחר חצות אסור להתפלל תפלת שחרית".
כתב המשנ"ב ס"ק ה' "וצריך לגמור התפלת י"ח בתוך השליש היום". וכן כתב הכה"ח בס"ק ט' "עד סוף ארבע שעות וכו'. וצריך לגמור התפלה קודם שליש היום. מגן אברהם שם, סולת בלולה שם, רבינו זלמן שם. וכן קריאת שמע צריך לגומרה כולה בזמנה. פרי מגדים אשל אברהם אות ד'. ומכל מקום אפילו מי שלא השיג להתפלל או לקרות קריאת שמע בזמן המצוה משום הכי לא יאמר הואיל ונתעכב ולא קרא והתפלל בזמן מצוה מן המובחר ויש עוד פנאי יתעכב עוד אלא כל הזריז ומקדים לעבוד את בוראו הרי זה משובח ובפרט אם לא ימצא אחר כך תפלה עם הצבור".
אמנם הקצוה"ש סי' כ' סק"ד כתב שהעיקר להתחיל עד ד' שעות.
ב
כתב הכה"ח בס"ק י"א "עד חצות. ודוקא עד חצות אבל מחצות ולמעלה עד זמן המנחה כיון דלאו זמן תפלה הוא כלל אינו מתפלל בשום ענין ואם התפלל אפשר דברכה לבטלה הוי. בית יוסף. מיהו הב"ח כתב דעד זמן תפלת מנחה גדולה שהוא עד שש שעות וחצי יכול להתפלל תפלת שחרית יעו"ש, וכן כתבו הפרישה והט"ז ס"ק א', ואליה רבה אות ג' לחלק יצא דאם טעה בשוגג עד מנחה גדולה ואם עבר במזיד עד חצות יעו"ש, אמנם דעת הלבוש ז"ל כדברי מרן ז"ל דמחצות ואילך אסור להתפלל שחרית והוו ברכותיו לבטלה משום דכבר עבר זמן הבוקר ומתחיל להקרות ערב שהחמה מתחלת לנטות למערב ואינו בוקר ועבר זמנו ובטל קרבנו דמועדו כתיב גבי קרבן תמיד ותפילות כנגד תמידין תקנום עכ"ד, וכן דעת המגן אברהם ס"ק ה', סולת בלולה במקור חכמה אות א', וכן הסכים המאמר מרדכי אות ב' ועיין שם במה שהשיג על דברי הפרישה והב"ח והט"ז והפרי חדש יעוש"ב, וכן פסק נוה שלום אות א' יעוש"ב, וכן הנהר שלום אות ב' השיג על דברי הט"ז יעו"ש, וכן פסק רבינו זלמן אות ב', חיי אדם כלל כ"ז אות ב', קיצור שלחן ערוך שם, וכן עיקר. רק אם היה שוגג או אנוס יתפלל מנחה שתים כמ"ש בסימן ק"ח יעו"ש".
כתב המשנ"ב ס"ק ז' "ואחר חצות – משמע מלשון הר"ב דאפילו תיכף אחר חצות אסור להתפלל שחרית ואדלעיל קאי בין עבר במזיד או טעה בשוגג ויש מקילין בהחצי שעה שאחר חצות ולדינא משמע מפמ"ג ודה"ח שאין לזוז מפסק הר"ב וכן משמע מביאור הגר"א דבאמת כבר הגיע זמן מנחה שמתחלת מתחילת שבע אלא מטעם שאין אנו בקיאים ושמא יבוא לטעות וע"כ אסרו חז"ל ע"כ כששגג או נאנס ולא התפלל קודם חצות ימתין אחר חצות חצי שעה (דהיינו כדי שיגיע זמן תפלת מנחה) ויתפלל מנחה ואח"כ שחרית בתורת השלמה ולא להיפך וגם דוקא בשגג או נאנס אבל במזיד אין לו תקנה כמו שיתבאר כ"ז בסימן ק"ח. אמנם בדיעבד אם התפלל שחרית בחצי שעה זו שאחר חצות יצא וא"צ להתפלל שנית [דה"ח עי"ש עוד] ועיין בחידושי רע"א מה שכתב בשם הצל"ח בענין זה".
וכתב הבה"ל ד"ה "ואחר חצות וכו' – ועיין במ"ב לענין החצי שעה שאחר חצות. ואחר חצי שעה זו לכ"ע שוב לא יתפלל תפלת שחרית אפילו אם מה שלא התפלל עד עתה היה באונס וכ"ש במזיד והמתפלל ברכותיו לבטלה לכמה פוסקים אלא יתפלל מתחלה מנחה ואח"כ י"ח בשביל שחרית להשלמה והוא שביטול התפלה היה מתחלה באונס ולא במזיד וכדלקמן בסימן ק"ח. וקצת תקנה עיין לזה שם בס"ז". וכתב בתשובות והנהגות כרך ד סימן קנא "מיהו למעשה כיון שנהגו להקל ובבאה"ל ספוקי מספקא ליה לא נוכל למחות למיקל בש"ץ שגומר אחרי ד' שעות".
וכתב באשל אברהם (בוטשאטש) "הגם שלכתחלה זמן תפילת שחרית רק עד שליש היום, מכל מקום פשוט לכולי עלמא שאומרים גם החזרה אחר שליש עד חצות, וכן הוא תמיד בכל מדינות אלו בכל הדורות בימים נוראים, כי החזרה היא ממש כמו גוף התפילה, שעל כל פנים שכר תפילה שלא בזמנה יש בה עד חצות, וגם שכנראה שמי שלא התפלל שחרית והוא מתפלל מנחה שתים, אין לו לומר החזרה, וגם אם יש עשרה שנאנסו ולא התפללו שחרית ולא שמעו קדושה, מכל מקום אין להם לומר הקדושה והחזרה של שחרית במנחה, כיון שלא מצינו להדיא תשלומין בחזרה, מכל מקום י"ל ששכר תפילה שעד חצות הוא יותר משל תשלומין, ומנהג עם בני ישראל מכריע בזה היטב".
*לסיכום הזמנים*
דעת השו"ע כדעת התה"ד ב"ח ט"ז עולת תמיד סי' ג' סעי' ח' כהתה"ד גינת ורדים או"ח לקט תשובות הוכיח מכמה ראשונים שמחשבים כהתה"ד כתב בפר"ח סי' תמ"ג כהתה"ד מוהר"ח אבולעפיא מקראי קודש סי' קנ"ח וכתב שו"ת חיים שאל חלק ב סימן לח "ודע דשעות אלו מתחילין מעמוד השחר כמו שהסכימו האחרונים דלא כהרב הלבוש ז"ל וע' בס' מנחת כהן ומר וקציע' ולחם שמים להרב יעב"ץ וכן פשטה ההורא' בכל המקומות". קשר גודל סי' ו' אות ד' מהרי"ף פראגי' סי' מ"ז מזבח אדמה מיוחס דף ד' ע"א חסד לאלפים סי' רל"ג סעי' ג' הביא בסתם את התה"ד וביש אומרים את הלבוש מצל מהאש מהר"י קצבי סי' א' כן כתב שו"ת רבנו משה פרובינצאלו סי' י"ב וכן כתב בשו"ת בית יעקב ואליה רבה וחיי אדם הלכה ברורה יד אהרן שלמי ציבור שתילי זיתים זבחי צדק חדשות סי' קי"ג מעלות השחר עד צאת הכוכבים קיצו"ש סי' י"ז סעי' א' וכתב באורחות חיים ליפשיץ שהלכה כתה"ד שו"ת רב פעלים ח"ב סי' ב' "המנהג פה עירינו בגדאד יע"א לחשוב בכל זה מעמוד השחר, וכן כתב רבינו חיד"א ז"ל חיים שאל ח"ב סי' ל"ח סוף אות ע' דף מ"ט ע"ג וז"ל, ודע דשעות אלו מתחילין מעמוד השחר כמו שהסכימו האחרונים, דלא כהרב הלבוש ז"ל, ועיין בס' מנחת כהן, ומור וקציעה ולחם שמים, להרב יעב"ץ, וכן פשטה ההוראה בכל המקומות עכ"ל ע"ש, ועיין להרב מהרח"ף ז"ל בחיים לראש". וכ"כ בבא"ח ויקהל סעי' ד' כהתה"ד וזרח השמש (מלכא) עיי"ש מה שהאריך והעלה בעמ' קיט סעי' ח' מעלות השחר עד צאת תשובה מאהבה ח"א סי כ"ה וכן כתב המהר"י עייאש מטה יהודה סי' תמ"ג אמנם בספרו בית יהודה ח"א דף ק"ט הביא בשם רבו שהלכה כלבוש וגם לגבי חמץ] שיח יצחק אלפייה עמ' פ"ט כתב שמחשבים מעלות השחר
לעומתם שלטי גיבורים וכן משמעות רבינו סעדיה גאון לבוש רמ"ע מפאנו שיירי כנה"ג הלחם חמודות ובמעדני מלך ובתוס' יו"ט והגר"א בית יהודה דעת ערוך השולחן סי' תמ"ג סעי' ה' וסי' נ"ד סעי' י"ח חזו"א סי' י"ג ד' כגר"א אגרות משה או"ח סי' כ"ד כגר"א ישיב משה שתרוג ח"ב סי' ק"ס. וכן כתב עטרת זקנים סי' רל"ג ס"ק א'.
מנחת כהן מבוא שמש מאמר ב' פרק ט' שכתב שבדברי תורה יש להחמיר כשני הסברות ובדרבנן להקל וכן כתב בערך השולחן סוף סי' תמ"ג שדי חמד מערכת העין כלל צ' אות ה' כתב שבמילי דרבנן אע"פ הוא מחמיר לעצמו ואינו מוחה באחרים וניתן לסמוך עליהם להקל וכן משמעות הכה"ח סי' רל"ג ס"ק ז' אמנם לענין חמץ החמיר כמבואר בסי' תמ"ג וכן בשושנים לדוד צאבח אות ח' לא הכריע וכתב המשנ"ב שגם בדרבנן יש לכתחילה לחוש לשיטת התה"ד.
וכן כתב רבינו זלמן בשו"ע הרב לענין ק"ש אבל לענין חמץ הקל ונראה שכן ס"ל אמנם בפסקי הסידור הלכות קריאת שמע נראה שמחשב גם לענין קריאת שמע מהנץ החמה.
מעשה ניסים עמ' קנ"ו ס"ל שמחשבים את היום מעלות השחר עד צאת הכוכבים מלבד מנחה גדולה לבדה שמחשבים לפי חצות יום כלומר מהנץ עד שקיעה
אמנם לענין ברכות יש להקל לברך עד חצות.
ויש הרבה מה להאריך במחלוקת זו וממתי מחשבים את עלות השחר 72 או90 או 120 (כשיטת בעל התניא הגר"ח נאה ואגרת התשובה פרק ג' ובביאור הרב'ה) דקות וכן צאת הכוכבים אם 18 או 24
*לסיכום*
הספרדים נהגו בזה כשיטת מג"א וגם כך מבואר בגר"ז.ואשכנזים נהגו כדעת הלבוש ומכל מקום החמירו לכתחילה כתה"ד המג"א.
*דילוג בתפילה*
כתב השו"ע (או"ח סי' נ"ב סעי' א'): "אם בא לבית הכנסת ומצא צבור בסוף פסוקי דזימרה אומר: ברוך שאמר עד מהולל בתשבחות, ואח"כ: תהלה לדוד עד מעתה ועד עולם הללויה (תהילים קמה, א-כא; קטו, יח), ואח"כ: הללו את ה' מן השמים עד לבני ישראל עם קרובו הללויה (תהילים קמח, א-יד) ואח"כ: הללו אל בקדשו עד כל הנשמה תהלל יה (תהילים קנ, א-ז). הגה: ואם יש לו שהות יותר יאמר: הודו לה' קראו (דברי הימים א, טז, א-טו; תהילים צט, ה; ט) עד והוא רחום וידלג עד והוא רחום (תהילים עח, לח) שקודם אשרי כי בנתיים אינו רק פסוקים מלוקטים (הגהות מיימוני פ"ז מה' תפלה). ואח"כ: ישתבח, ואח"כ: יוצר וק"ש וברכותיה, ויתפלל עם הצבור. ואם אין שהות כ"כ, ידלג גם מזמור הללו את ה' מן השמים (תהילים קמח, א – יד). הגה: אם עוד אין שהות, לא יאמר רק: ברוך שאמר, ותהלה לדוד וישתבח (הרא"ש והר"י פרק אין עומדין). ואם כבר התחילו הצבור יוצר, ואין שהות לומר פסוקי דזמרה אפי' בדילוג, יקרא ק"ש וברכותיה עם הציבור ויתפלל עמהם, ואחר כך יקרא כל פסוקי דזמרה בלא ברכה שלפניהם ולא של אחריהם".
וכתב בשו"ת רב פעלים (או"ח ח"ב סי' ד'): "שאלה: מי שבא לבית הכנסת וראה הציבור בזמירות, והוא רוצה שיעמוד בתפלת העמידה עמהם בשוה, ואם יתחיל לומר מפרשת העקידה, אי אפשר להשוות עמהם בעמידה, והוא רוצה לקצר באופן שלא יזיק הקיצור שלו ע"פ הסוד, בסדר ותיקון העולמות אשר תיקנו וסדרו החכמים בתפלת שחרית, מתחלת פרשת העקידה עד הסוף, איך יעשה לדלג מה שאפשר לדלג, ויאמר אז כל הדלוגים שדלג אחר גמר התפלה. גם עוד שואל אם יזדמן שהוא יוצא לדרך ונחפז לצאת, וצריך לקצר, איך יעשה?
תשובה: יאמר תחלה לפיכך אנחנו חייבין וכו' עד פסוק שמע ישראל וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד כי זה חיוב מאד ע"פ הסוד לצורך התפלה, ונקרא ק"ש דקרבנות, אח"כ יאמר יהי רצון מלפניך ה' או"א שתמחול וכו' ופרשת התמיד ופרשת הקטורת והברייתא של הקטורת, ויסיים רבי נתן הבבלי אומר אף כפת הירדן כל שהיא, ואח"כ יאמר יהי רצון מלפניך ה' או"א שיהיה שיח שפתותינו חשוב וכו' עד פסוק ושחט אותו וכו', ואח"כ יאמר הודו לה' וכו' עד ובנביאי אל תריעו, אח"כ פסוק אל נקמות ה' אל נקמות הופיע, ה' צבאות עמנו וכו' ה' צבאות אשרי אדם וכו' ה' הושיעה וכו' אח"כ יאמר ה' מלך וכו' למנצח וכו' ברוך שאמר וכו' מזמור לתודה וכו' יהי כבוד וכו' ואשרי יושבי ביתך וכו' עד ואנחנו נברך יה וכו' אח"כ הללויה הללו אל בקדשו וכו' ויברך דוד עד כמו אבן במים עזים, אח"כ ה' ימלוך לעולם ועד ב' פעמים, ה' מלכותיה קאים וכו' כי בא סוס וכו' כי לה' המלוכה וכו' ועלו מושיעים וכו' והיה ה' למלך וכו' וברכת ישתבח, ויתחיל יוצר אור ומכאן לא ידלג כלום. ואחר התפלה יחזור ויאמר כל מה שדלג מן פרשת העקידה ואילך אחת לאחת, ופסוקים הודו לה' קראו בשמו אף על פי שכבר אמר התחלתם, עתה יחזור לאומרם, ורק ברכות הזמירות שהם ברוך שאמר וישתבח לא יאמר אותם פעם שנית כאשר אומר עתה המזמורים אשר דלג, ויאמר שירת הים גם כן, וכן יעשה כאשר נחפז לצאת לדרך לקצר באופן זה שכתבנו, ובזה יעלה בידו סדר תיקון תפלת השחר ע"פ הסוד כהוגן".
כתב המשנ"ב ס"ק א' "אם בא – אבל לכתחלה ראוי לבוא לבהכ"נ בהשכמה כדי שלא יצטרך לדלג כי כתבו הספרים שהמגיד הזהיר לבית יוסף לבוא לבהכ"נ בהשכמה כדי שיוכל להתפלל כסדר ולא בדילוג כי העושה כן מהפך הצינורות והרבה אנשי מעשה נוהגים להתפלל כסדר מטעם זה אפילו אם אחרו לבוא לבהכ"נ אבל בתשובת חכם צבי סימן ל"ו כתב שמה שכתב בספר הזהר שיש להתפלל על הסדר היינו כשאינו מתפלל עם הצבור אבל אם איחר לבוא לבהכ"נ ובא כשהצבור מתפללין כו"ע מודו דידלג כדי להתפלל בצבור וכ"פ הפר"ח בסימן נו"ן ואפילו מי שאינו רגיל להתפלל עם הצבור בתמידות שאינו משכים כ"כ מ"מ אם אירע לו איזה פעם שבא לבהכ"נ ומצא להצבור בסוף פסוקי דזמרה יעשה כמו שכתב בשו"ע דעכ"פ יש לו לזכות בפעם זה להתפלל עם הצבור ועיין בשע"ת דדוקא אם יוכל לומר עכ"פ ב"ש ואשרי וישתבח ועיין מה שכתבנו לקמן בשם המשכנות יעקב".
ובס"ק ו' "יקרא ק"ש – ובתשובת משכנות יעקב האריך בזה והוכיח דברכת ב"ש וישתבח תקנה קדומה היא מימי התנאים וע"כ מוטב להתפלל ביחידי משידלג לגמרי ברכת ב"ש וישתבח. אך אם לא יצטרך לדלג לגמרי שיוכל לאמר ב"ש ואשרי וישתבח בעת שהחזן מאריך המלות מיוצר והלאה לכו"ע יעשה כן דעיקר קפידא הוא שיתפלל תפילת י"ח עם הצבור בלחש אך פשוט דכ"ז הוא בתנאי דעי"ז לא יחסר מצות קריאת שמע כדין המבואר לקמן בסימן ס"א דלא דחינן מלקיים המצוה כתקונה בשביל תפלה בצבור".
אולם הכה"ח בס"ק ב' כתב " דע דבכל סדר התפלה שתיקנו חז"ל יש בהם סודות נעלמים ודברים נפלאים כמו שכתב בשער הכוונות, ועיין מה שכתבנו לעיל סימן כ"ה אות כ"ז וסימן מ"ח אות א' בד"ה ודע הקדמה וכו', ועל כן צריך ליזהר מאד לומר כל סדר התפלה על הסדר ולא יחסר מהם שום דבר. וכן הזהיר המגיד למרן ז"ל לבא לבית הכנסת בהשכמה כדי שיוכל להתפלל כסדר ולא בדילוג, כי העושה כן מהפך הצינורות, והביא דבריו אליה רבה אות ה', סולת בלולה אות א', באר היטב ס"ק א'. וכתב שם הסולת בלולה שראה הרבה גדולי ישראל שאף שמאחרין לפעמים לבא לבית הכנסת מתפללין כסדר ולא בדילוג, וכן כתב הבאר היטב שם, יפה ללב אות א'. ועיין פתח הדביר שם שהאריך בזה והביא כמה פוסקים שסבירא להו הכי שאין לדלג יעו"ש, וכך דעתי ההדיוט נוטה ועל כן לא הארכתי בזה. ועיין רב פעלים חלק ב' סימן ד' מה שכתב לקצר, ואין דעתי נוחה בזה כידוע ליודעי ח"ן ואין צריך להאריך. ועיין מה שכתבנו לעיל סימן כ"ה אות צ"ה שצריך לדקדק בכל מעשה המצות שיהיו כסדרן וכמשפטן אף על פי כי אין אתנו יודע רמזיהם וסודותיהם".
וכתב עוד בס"ק א' "אם בא לבית הכנסת ומצא צבור בסוף פסוקי דזמרא וכו'. ופשוט דכל זה הוא אינו אלא במקומות שאין מתפללים בצבור אלא תפלה אחת בלבד, אבל במקומות שמתפללים בצבור אחת ושתים וכו' צריך לילך להתפלל עם הצבור כדי שלא להפך הסדר שתיקנו חז"ל, וכן כתב השלמי צבור דף ס"ז סוף ע"ד, פתח הדביר אות א'".
למעשה כתב מרן הרב "מי שממהר לצאת לדרך וכן מי שבא לבית הכנסת ורואה שהציבור נמצאים בזמירות, ורוצה לעמוד יחד איתם בתפילת העמידה, יכול לדלג על קטעים בתפילה וישלימם לאחר התפילה. *וסדר תפילתו תהיה בדרך זו:
- תחילה יקרא קריאת שמע של הקורבנות ויתחיל מ"לפיכך אנחנו חייבים" וכו' (ולא יאמר תיבת "לפיכך") עד לאחר פסוק "שמע ישראל" ו"ברוך שם כבוד" וכו'.
- אח"כ יאמר: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שתמחול לנו" וכו'. ויאמר פרשת התמיד ופרשת הקטורת והברייתא מ"תנו רבנן פיטום הקטורת" וכו' עד "ר' נתן הבבלי אומר אף כיפת הירדן…חייב מיתה".
- אח"כ יאמר: "יהי רצון מלפניך שיהא שיח שפתותינו זה חשוב ומקובל" וכו' עד פסוק "ושחט אותו" וכו'.
- אח"כ יאמר: "הודו לה' קראו בשמו" וכו' עד "ובנביאי אל תרעו", ופסוק "אל נקמות ה'", ופסוקים "ה' צבאות עמנו", "ה' צבאות אשרי", "ה' הושיעה". ואח"כ יאמר פסוק "ה' מלך" וכו' פעמיים, "למנצח בנגינות" וכו', ו"ברוך שאמר" וכו', "מזמור לתודה" וכו' "יהי כבוד" וכו', "אשרי יושבי ביתך" וכו', ואח"כ "הללויה הללו א-ל בקדשו" וכו' ואח"כ "ויברך דוד" וכו' עד "כמו אבן במים עזים", ואח"כ "ה' ימלוך לעולם ועד" פעמיים עם התרגום "ה' מלכותיה קאים" וכו', "כי בא סוס פרעה" וכו', "כי לה' המלוכה" וכו', "ועלו מושיעים" וכו', "והיה ה' למלך" וכו'.
- אח"כ יאמר את ברכת "ישתבח", ויתחיל "יוצר אור" ומכאן והלאה לא ידלג כלום.
לאחר שיסיים את התפילה ישלים מתחילת פרשת העקידה את כל מה שדלג, ואת פסוקי "הודו לה' " וכו' יאמר מתחילתם אעפ"י שכבר אמר את תחילתם. ולא יאמר את ברכות הזמירות, דהיינו "ברוך שאמר" ו"ישתבח" פעם שנייה. ויאמר את כל 'שירת הים'. וכשיעשה לפי סדר זה יעלה בידו תיקון תפילת השחר לפי הסוד (שו"ת רב פעלים ח"ב סי' ד').
אם אין לו זמן לומר את הסדר הנ"ל יעשה כסדר הזה:
- יאמר "ברוך שאמר" עד "מלך מהולל בתשבחות".
- אח"כ יאמר מזמור "אשרי יושבי ביתך", "הללו את ה' מן השמים", "הללו א-ל בקדשו" ו"ישתבח".
לאחר התפילה ישלים כנ"ל (שו"ע סי' נ"ב סעי' א'. שו"ת רב פעלים ח"ב או"ח סי' ד')* "
אם אין שהות גם לסדר הנ"ל יכול לדלג על מזמור "הללו את ה' מן השמים", ואם אין שהות גם לזה ידלג גם מזמור "הללו אל בקדשו", ויש מי שאומר שבכל מקרה לא ידלג כלום אלא יתפלל על הסדר אעפ"י שמתפלל ביחיד (כה"ח סי' נ"ב ס"ק ד'). ונוהגים כסברות הראשונות (אחרונים, כה"ח סי' נ"ב ס"ק א'-ד').
*השלמה*
וכתב הרמ"א (סי' נ"ב סעי' א'): "ומכל מקום יאמר כל הברכות שמחויב לברך בבקר". וכתב כה"ח שם (ס"ק ה') על דברי הרמ"א: "ומכל מקום יאמר כל הברכות וכו'. פירוש לאחר התפלה. ט"ז ס"ק א'. ומסתברא לי שכל הברכות יכול לברך חוץ מברכת המחזיר נשמות שכבר יצא בברכת מחיה מתים. פרי חדש, יד אהרן בהגהות בית יוסף, חיי אדם כלל ח' אות ח', שלמי צבור דף מ"ו ע"ב, קשר גודל סימן ה' אות יו"ד, סידור בית עובד בדיני ברכות השחר אות ב', חסד לאלפים סימן מ"ו אות ז', קיצור שלחן ערוך סימן ז' אות ו', בן איש חי פרשת וישב אות י"ב. ועיין מאמר מרדכי אות ד' ושערי תשובה סימן ו' אות ז' שפקפקו קצת בזה, ועל כן לכתחלה צריך ליזהר לברך אותם קודם תפלה – ובפרט שכן הוא הסדר לפי דברי המקובלים כמו שכתבנו לעיל סימן מ"ו אות ט', ובדיעבד אם לא בירך אותם קודם תפלה יברך אותם אחר כך חוץ מברכת המחזיר נשמות כדברי הפוסקים הנזכרים, וגם חוץ מברכת התורה שכבר נפטר בברכת אהבת עולם כמו שכתבנו לעיל סימן מ"ז אות טו"ב יעו"ש, וכן כתב החסד לאלפים שם, קיצור שלחן ערוך שם, בן איש חי שם".
משנ"ב ס"ק ט' "ומ"מ יאמר – ר"ל שמחוייב לאמרם אחר התפלה אם לא אמרן קודם התפלה. ועיין לעיל בסימן מ"ז ס"ח לענין ברכת התורה ובמ"ב שם בסקי"ז מה שכתבנו בשם א"ר ועיין בפרי חדש שכתב דגם ברכת אלהי נשמה לא יאמר אחר התפלה שכבר יצא בברכת מחיה מתים ועיין בפמ"ג שכתב דמדברי הרמ"א לא משמע כן וכן בספר מאמר מרדכי חולק עליו וכן בשע"ת בסי' ו' כתב דמסתבר דלא יצא וכן משמע מביאור הגר"א בסימן זה ועיין בבה"ל. ומ"מ יותר טוב לכתחלה לצאת אליבא דכו"ע דהיינו שאם התחיל כבר להתפלל ושכח מקודם ברכת א"נ =אלוקי נשמה= יכוין בפירוש בברכת ונאמן אתה שאינו רוצה לפטור בזה ברכת אלוקי נשמה ואז לכו"ע יברכנה אחר התפלה דנהי דברכות א"צ כונה לצאת מ"מ היכא דמכוין בפירוש שלא לצאת שפיר דמי עי"ש עוד [פמ"ג] ועיין בבה"ל שכתבנו דאם שכח ברכת התורה והתחיל ברכת ק"ש יכוין בפירוש בברכת אהבה רבה לפטור ברכת התורה ויראה ללמוד תיכף לאחר התפלה ויצא בזה אליבא דכו"ע" ובס"ק י' כתב " כל הברכות – ועיין בספר מאמר מרדכי ובספר נהר שלום דזמן כל הברכות הוא כל היום בדיעבד וכן כתב בספר מעשה רב להגר"א ז"ל והוסיף שם עוד יותר דאפילו בלילה עד שעת השינה הוא חיובן אם שכח לאומרן קודם ונ"ל דאם חוטפתו שינה לכו"ע לא יכול תו לברך ברכת המעביר שינה [דוגמת בהמ"ז בסימן קפ"ד ס"ה עי"ש] ומ"מ לכתחלה צריך ליזהר שלא לאחר הברכות יותר מד' שעות על היום אך בדיעבד עכ"פ יכול לברך אותם עד חצות כי כן מוכח מהרבה אחרונים שלא הפסיד הברכות אחר ד' שעות והמקיל לסמוך בדיעבד על הגדולים הנ"ל ולברך אותם אחר חצות אין למחות בידו ועיין בבה"ל".
וכתב הכה"ח בס"ק ה' "ומכל מקום יאמר כל הברכות וכו'. פירוש לאחר התפלה. ט"ז ס"ק א'. ומסתברא לי שכל הברכות יכול לברך חוץ מברכת המחזיר נשמות שכבר יצא בברכת מחיה מתים. פרי חדש, יד אהרן בהגהות בית יוסף, חיי אדם כלל ח' אות ח', שלמי צבור דף מ"ו ע"ב, קשר גודל סימן ה' אות יו"ד, סידור בית עובד בדיני ברכות השחר אות ב', חסד לאלפים סימן מ"ו אות ז', קיצור שלחן ערוך סימן ז' אות ו', בן איש חי פרשת וישב אות י"ב. ועיין מאמר מרדכי אות ד' ושערי תשובה סימן ו' אות ז' שפקפקו קצת בזה, ועל כן לכתחלה צריך ליזהר לברך אותם קודם תפלה, ובפרט שכן הוא הסדר לפי דברי המקובלים כמו שכתבנו לעיל סימן מ"ו אות ט', ובדיעבד אם לא בירך אותם קודם תפלה יברך אותם אחר כך חוץ מברכת המחזיר נשמות כדברי הפוסקים הנזכרים, וגם חוץ מברכת התורה שכבר נפטר בברכת אהבת עולם כמו שכתבנו לעיל סימן מ"ז אות טו"ב יעו"ש, וכן כתב החסד לאלפים שם, קיצור שלחן ערוך שם, בן איש חי שם. ועיין מה שכתבנו לעיל סימן מ"ז אות ט"ו ולקמן סימן ע"א אות ד'".
*מה עדיף*
אך בשו"ת מנחת יצחק ח"ג סימן ע"א כתב דאין להתפלל ביחידות כדי להספיק להתפלל ביחיד.
אולם בשו"ת אור לציון חלק ב פרק ו כתב "אין לו להמתין להתפלל עמהם אף שמברכים ברכות קריאת שמע בתוך ארבע שעות מהזריחה, אלא יתפלל ביחידות לפני גמר ארבע שעות מעלות השחר. וביאר בהערה "כפי שנתבאר בתשובה הקודמת, דעת מרן שחישוב היום הוא מעלות השחר, ולכן אין להקל בזה אלא בשעת הדחק, וכמו שנתבאר שם, ולכן עדיף להתפלל ביחידות בתוך ארבע שעות מעלות השחר, מאשר בציבור לאחר זמן זה, ובפרט שהתפילה בציבור אינה חובה ממש, וכמ"ש בשו"ע בסימן צ' סעיף ט', ישתדל אדם להתפלל בבית הכנסת עם הציבור, ע"ש, ולכן אין להכנס לספק ברכות בשביל זה. ובדומה לזה מצינו להרא"ש, שהתפלל מוסף של יום כיפור ביחידות משום שהציבור התפללו מוסף לאחר ז' שעות, וכמובא בטור בסימן תר"כ, אף על פי שהמתפלל מוסף לאחר שבע שעות תפילתו תפילה, אלא שנקרא פושע, כמבואר בשו"ע בסימן רפ"ו סעיף א', וכל שכן בנידון דידן שלא יכנס לספק ברכות בשל כך". וכן כתב בספר אשי ישראל (פרק י"ח הער' מ' בשם הגרשז"א) כתבו שעדיף להתפלל תוך זמן מג"א אף ביחידות (דכאן הוי ספק ברכות קר"ש שלא יהיו לבטלה, ותפילה בציבור אינו חובה ממש) וכן העיר על המנח"י בספר ישראל והזמנים (פ"ט סוף ס"ק ל"ו) [וכתב שם עצה שיאמר קר"ש עם ברכותיה וגם יתחיל ברכת אמת ויציב דצריך גם לאמרה עד ד' שעות וימתין על הציבור בשמו"ע].
הנה בספר הליכות שלמה [להגרש"ז אויערבאך] על הל' תפילה (פרק שביעי סעיף י"ב) הרואה שהשעה קרובה לסוף זמן ק"ש להמג"א ראוי שיקרא קריאת שמע מיד בלא ברכותיה ויתנה שאם עיקר זמנה כהמג"א יוצא בזה חובת קריאת שמע ואם לאו הריהו כקורא בתורה וכו' וכשעושה כן אין עליו חיוב להניח תפילין כדי שלא יהיה כמעיד עדות שקר בעצמו ח"ו כיון שרוב העולם נוהג כהגר"א וכו'.
*העולה*
לספרדים שנוהגים כמג"א מעיקר הדין, וכן לאשכנזים שנוהגים כמג"א – עדיף לדלג או להתפלל ביחידות על פני להתפלל בזמן הגר"א.
לאשכנזים שנוהגים כגר"א יש להדר וקורא ק"ש בזמן מג"א.